"הירייה המושלמת"

צלפים ברחבי העולם, וגם בישראל, מחכים להזדמנות לקבוע שיא עולם בטווחי צליפה. רק מעטים מצליחים. תומר שניר עם המדריך המלא לצליפה נכונה

ההבנה, שניתן להגיע לטווחי צליפה רחוקים עם תחמושת עד 0.5, נולדה במהלך מלחמת וייטנאם ב-1967, כאשר הצלף האמריקאי המעוטר, קרלוס הת'קוק, קבע שיא צליפה, כשירה במקלע Browning M2 לטווח של 2,286 מטר.

יכולת פגיעה כזו (אמנם לא עם נשק כמו זה שבו השתמש הת'קוק, שכלל לא נועד למטרות צליפה) פותחה מאז בבתי ספר לצליפה ברחבי העולם, וברור לכל העוסקים במלאכה, כי פגיעת קליע הנורה מרובהו של צלף במטרתו אינה עניין של מה בכך. היא תלויה במשתנים רבים שחובה להכירם, ולהתחשב בהם. מקובל לחלק את מעוף הקליע, או את המסלול הבליסטי, לשלושה חלקים. החלק הראשון מתאר את הבליסטיקה הפנימית - כל מה שקורה לכדור (קליע ותרמיל) מרגע הכניסה לנשק והנעילה בבית הבליעה, ועד ליציאה מקדח הקנה של הרובה.

לרוב, מדובר על מעלה הסלילים של הנשק, מנגנון נעילת הכדור בבית הבליעה, מבנה הקנה (ברוב נשקי הצלפים מדובר על קנה "צף", כלומר מחובר רק בנקודה אחת לנשק כדי שפעולת ה"הצלפה", שנוצרת בעת שחרור הקליע מהתרמיל, תתקיים באופן טבעי ככל שניתן, וללא הפרעות שישפיעו על מעוף הקליע) ותהליך הבעירה של אבק השריפה מרגע הנקירה ועד שחרור הגזים מקדח הקנה. גם למשך ולאופי האימונים של הצלף תהיה השפעה ניכרת על איכות הירי המבצעי.

בנוסף למסלול הקליע מרגע יציאתו מהנשק ועד הפגיעה במטרה, חשיבות עצומה ניתנת לפעולות ההכנה של הצלף לפני הירי, תנועותיו, והמודעות שלו לכלל התנאים המשפיעים על מסלול הקליע. בחירת מערכת הנשק, התחמושת הנכונה ומיומנויות ירי בסיסיות לטווח רחוק (מדידת רוח ומרחק, סחיטת ההדק, מצב גוף - נשק וכדומה, הינם קריטיים להצלחת המשימה, ונקבעים הרבה לפני שהצלף נמצא בשטח הפעולה. קנה "מפזר" (עקב שחיקה של הסלילים, בשל מעבר הקליעים ושינויי טמפרטורה תכופים בעת הירי), למשל, יגדיל את סיכוי ההחטאה.

אחזקה או ניקיון לקויים של הנשק (בעיקר פנים הקנה) ישנו את מסלולו של הכדור הראשון היוצא בעת פעילות. מה שיכול להישמע זניח יקבע למעשה האם אלמנט ההפתעה ישחק לטובתו של הצלף, וזה לא יצטרך להתמודד בנוסף לכל המשתנים גם עם מטרה בתנועה, או לאו. קרוב לוודאי שצלף שלא יכיר את הסטייה הבליסטית הממוצעת של קנהו בעת ירי "כדור קר" (הירי הראשון של היום, כשהקנה עדיין לא התחמם מהירי ובתוכו לכלוך, גרדים ושמן) יחטיא את מטרתו בכמה סנטימטרים, לפחות. מרכיב נוסף שישפיע על יעילות הירי כולל את סוג הכדור, תוצרתו, קוטרו, צורתו, משקלו, כמות אבק השריפה ועוד. יציבות הקליע באוויר, מהירותו וכיוונו (חודו צריך להישאר בכיוון המעוף) אל עבר המטרה יושפעו מהגורמים שהוזכרו כאן. גם לתכונותיו של הטלסקופ יש חשיבות מכרעת במשימת הירי.

שלב המעוף 

לאחר שהקליע ניתק מהתרמיל ויצא את קדח הקנה, הבליסטיקה החיצונית, שמתייחסת למעוף הכדור באוויר עד לפגיעה במטרה, נכנסת לתמונה. ניתן לומר כי זהו השלב הקריטי במהלך הירי, שייקבע על פי רוב האם תהיה פגיעה במטרה או לאו, אך ניתן לקבוע כי בסופו של דבר, כל המשתנים, מכל השלבים, חייבים להצטרף יחדיו בסינרגיה מושלמת, ושיטת ניקוד לפי מקצה אינה משחקת כאן תפקיד.

התנאים הברומטרים בסביבת הפעילות יכולים להשתנות במהלך יום ירי נתון, אך ניתן להתייחס אליהם כקבועים בשעת הירי: לחץ ברומטרי, גובה מעל פני הים, טמפרטורה, ואפילו תנועת כדור הארץ משפיעים כולם על מסלול הקליע. זה אינו נע רק לכיוון המטרה, אלא גם מסתובב סביב עצמו. תכנון אווירודינאמי זה נועד כדי לקבל יציבות גבוהה יותר באוויר ושמירה על חוד הקליע מופנה כלפי המטרה. התכנון המכאני של פנים הקנה, הכולל סלילים ("twist" הקנה), שבנויים בצורה מעגלית, מאלץ את הקליע להסתובב מתחילת תנועתו אל מחוץ לקנה ולהמשיך כך לעבר המטרה.

תנועה זו יוצרת הפרש לחצים באוויר שעוטף את הקליע, כך שהלחץ בצידו הימני (במידה והוא מסתובב עם כיוון השעון) קטן יותר, וכך מתקבלת תנועה לכיוון ימין. שמה של התופעה הוא כוח או אפקט מגנוס, והיא האחראית גם על כדור "מסובב" במשחק כדורגל או בייסבול.

אפקט קוריוליס משפיע גם כן על מעוף הקליע, כיוון שתנועתו הסיבובית של כדור הארץ משנה את מיקום הקליע הנורה באופן יחסי למיקומו ההתחלתי, מרחק המטרה וזמן מעופו. השפעתו אינה נשארת קבועה, וכיווני ההיסט ישתנו במיקומים שונים על כדור הארץ, אך בתוואי פעולה ידוע מראש, הצלף יוכל לשקללו בחישובים שלפני הירי. צפיפות האוויר בסביבת הפעולה תשפיע גם היא על מהירות, משך וזווית הקשת הבליסטית של הקליע.

למרות שזה אולי לא נשמע הגיוני, ככל שיש יותר לחות (כלומר יותר מים באוויר), האוויר פחות צפוף. במצב זה מופעל פחות גרר על הקליע, כלומר הוא יגיע יותר רחוק.

בליסטיקה סופית

החלק השלישי של מסלול הקליע הוא הבליסטיקה הסופית, המתייחסת לקליע מרגע הפגיעה במטרה ועד לעצירתו המוחלטת. כאן, נתייחס בין היתר ל"תעלת הפגיעה" ובסופו של דבר לשאלה, האם המטרה נוטרלה? שלב זה חשוב מאוד לשם התחקור, כיוון שבו תיקבע היעילות של כל המהלכים שקדמו לפגיעת הקליע, אך הוא אינו משפיע על סיכויי עצם הפדיעה של הקליע במטרה. ניתן לומר, כי שלב זה הוא מבחן התוצאה של השלבים שקדמו לו.

ניתן לראות כי, בסופו של דבר, צליפה לטווח רחוק מבוססת על מאזן מרווחים הכולל משתנים רבים. לכל גורם - מערכת הנשק, היורה, התנאים הסביבתיים - יש השפעה כלשהי על הפגיעה במטרה. כל חלק ממערכת מורכבת זו "מושך" לכיוון אחר מבחינת סטיית הקליע מהמטרה, אך בסופו של דבר התמונה מתאזנת, ואת רוב המשתנים נדע עוד בשלב האימונים. כל צלף מכיר את נשקו ואת ה"שיגעונות" שלו, ויודע להתחשב בהם בשעת הצורך. הירייה המושלמת תגיע רק לאחר אימון ארוך והכרה טוטאלית של מערכת הנשק וסביבת העבודה, אבל לאחר כל המתמטיקה, הפיזיקה והמכאניקה - גם קצת מזל ותחושת בטן לא יזיקו.

**

תומר שניר הוא יוצא יחידה מיוחדת, בה התמחה במקצוע הצליפה. כיום מנהל שיווק אסיה בחברת New Noga Light, העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק אמצעי ראיית לילה ואמצעי הדמאה תרמית. לתגובות ויצירת קשר: [email protected]