החורים השחורים של המודיעין

קהילת המודיעין הישראלית צריכה לנער תהליכי עבודה מיושנים ולהחליפם בחדשים המתאימים למצב הקיים כיוםקהילת המודיעין הישראלית צריכה לרענן הליכים

החורים השחורים של המודיעין

צילום מסך: מאתר פייסבוק

החור השחור של המודיעין, הערפל וחוסר הוודאות השורר במדינות קרובות ורחוקות מאיתנו מחייבים הצצה מחודשת אל קהילת המודיעין הישראלית ואל הצורך לנער תהליכי עבודה מיושנים ולהחליפם בחדשים המתאימים למצב.

תפקידי המודיעין הם לאסוף מודיעין, להעריך אותו ולספק הערכות מודיעין על התעצמות או החלשות יריבים, על כוונותיהם ויכולותיהם, על תכניותיהם הקונקרטיות ונקודות התורפה שלהם. במקביל עליו למלא אותם תפקידים גם לגבי בני ברית, ידידים, ושחקנים ניטרליים. הנחת יסוד נכונה קובעת שאין המודיעין מסוגל לדעת את כל הדרוש על היריב מכיוון שהמידע הנדרש הוא שמור ומסווג, ויותר מזה, היריב עושה מאמצים ניכרים להסתיר, להסוות, להונות, להטעות ולסנוור. למרות זאת קשה לארגוני מודיעין להודות - בתשובה לשאלות הדרג הממונה - שאינם יודעים פרטים מסוימים חלקם טקטיים, חלקם ברמה האסטרטגית ומיעוטם חיוניים ומכריעים את גורלן של מלחמות, אומות ומנהיגים.

אנשי מודיעין הביאו את משל הלגו לפיו אינם מסוגלים למצוא ולהרכיב כמה משבצות בפאזל. בעזרת משל פשטני זה הטמיעו תזה לפיה הפרטים שאינם ידועים הם בעלי השפעה משנית, פרטנית, ולא יותר מכך, אך האמת מרה הרבה יותר. כולנו זוכרים את שלוש ההפתעות בתקופה המודרנית – התקפת גרמניה את ברה"מ, התקפת יפן את ארה"ב, והתקפת מצרים וסוריה את ישראל ביום כיפור, התקפות שהשפעתן על מהלך המלחמות היתה משמעותית וכמעט מכרעת. אולם מספר ההפתעות המשמעותיות, שגיאות בהערכת מודיעין, והמלצות מוטעות, רב מני ספור.
מדוע? הנעלמים החשובים מעיני המודיעין אינם משניים ופרטניים, אינם קוביות בודדות פה ושם. הם חורים שחורים מסוכנים ומאימים. חור שחור כמעט שאינו נראה כלל, לא באמצעים אופטיים ולא בחיישנים אלקטרוניים, סכנתו הגדולה נובעת מכך שהוא שואב אליו כל סוג של חומר או אנרגיה, לא רק שהוא נסתר מעין אלא שאין לנו עדיין חיישן שיכול להצביע על הימצאותו. כמעט שאין אנו מסוגלים לגלותו באמצעות עיקוב אחרי סטיות במסלוליהם של כוכבים, של קרני אור, גלים אלקטרומגנטיים וכדומה.

ובהקשר המודיעיני, ישנם רק רמזים ברמה שניה ושלישית שיש לנתח ולהעריך ללא בסיס עובדתי ישיר. ארגונים וממלאי תפקיד נמדדים בעיקר לפי מידת השגת המשימות שלהם. לארגוני מודיעין וקציני מודיעין קשה להודות - בצדק – בכך שאינם משיגים את כל המידע והידע הנדרשים, למרות שהדרישה הבסיסית אינה להשיג את כל המידע שכן זוהי משימה לא-אפשרית. אם תקשיב לקצין מודיעין המשרטט תמונה או הערכת מודיעין, תתקשה לזהות היכן נמצאים חורים שחורים ובמיוחד – מה השפעתם על הערכת המודיעין.

הכיצד? הערכות מצב נבונות מתנהלות מהעיקר אל הטפל, רק הפרק המודיעיני מתנהל הפוך, בתחילה עולים אנשי מודיעין בכירים, האחד מתאר את תמונת המודיעין בצבעים עזים, בשרטוטים חדים וברורים. השני מנסח את הערכת המודיעין מהן יכולות האויב, חולשותיו, כוונותיו ותכניותיו המבצעיות בלשון בהירה והחלטית כמו הלשון בה יתנסח קצין המבצעים שלנו (כלומר, ללא ספקות). רק בסיום דבריו יציג בקיצור נמרץ את הקוביות החסרות בפאזל המודיעיני.

כאשר מתבוננים בתהליכי עבודת המודיעין כהתמודדות עם חורים שחורים בעלי חשיבות מכרעת ללחימה או למשא ומתן, ולא כאתגר של מציאת כמה קוביות פרטניות שחסרות בפאזל, מתבררת חומרת הנעלמים בתמונת המודיעין ועוד יותר מכך בהערכות מודיעין. ואם כך, הדבר הראשון שחייב להעסיק את המערכת המודיעינית ולעמוד בראש ובראשית הצגת המודיעין – בהערכת המצב - היא מהם החורים השחורים ומהם סימני שאלה הגדולים הנובעים מהם? רק אחר כך עליהם להציג את כל היתר כאשר המאזינים בקוונים להטלת ספקות והרהורים וערעורים כיצד מתישבת הערכת מודיעין לנוכח החורים שהוצגו בתחילה. יהיה זה צעד ראשון ליצירת ספקנות בסיסית ומתמדת בתנאי סביבה שאינם מאפשרים מודיעין מושלם.

אולי יעניין אותך גם