ההחלטה להאריך את כהונתו של הרמטכ"ל

פרויקט מיוחד לראש השנה - הכותבים של ישראל דיפנס בוחרים את האירועים המשמעותיים של השנה החולפת. למאמרים נוספים בפרויקט - דפדף בחצים למעלה משמאל

ניצן נוריאל (יח"צ)

במקרים מיוחדים, האירוע המשמעותי הוא דווקא זה שלא הוכרז רשמית אלא התעצב בתודעה הארגונית והציבורית כמעשה הנכון,  גם אם טרם הוכרז רשמית.

גילוי נאות: אני מכיר את רב אלוף בני גנץ מיומו הראשון בצה"ל; עשינו יחד טירונות, קורס קצינים וקורס מפי"ם, היינו ממחי"ם יחד, ושרתנו במקביל כמגדי"ם וכמחטי"ם באיו"ש. בין היתר, חלקנו גם חלקנו ימים עמוסים מאוד בפיקוד הצפון - הוא כמפקד יק"ל ואני כקצין האג"ם של הפיקוד.

היישום בפועל של הארכת כהונתו כרמטכ"ל לשנתו הרביעית היא בעייני ההחלטה הביטחונית המשמעותית ביותר לשנת תשע"ג.

לעיתים ניתן לבחון את איכותה וחשיבותה של החלטה דרך "מה היה קורה אם לא". רק כך נוצרת הערכה האמיתית למציאות שנוצרה , זאת למרות שהדבר עוד לא הוכרז רשמית ולמרות ששר הביטחון טרם הביא את הנושא לשולחן הממשלה.

שנת כהונה הרביעית מאפשרת לצה"ל להיכנס באופן סביר למשבר התקציבי תוך בניית תוכנית "תעוזה" שנשענת על ניסיונו של רמטכ"ל, שגם יידרש לממש 20% ממנה. כמו כן, היא מאפשרת לבסס את הקמת מפקדת העומק, שהיא כשלעצמה החלטה מורכבת.  

במציאות הביטחונית המאוד-לא רגועה של אזורנו ישנו ערך רב ליציבות בגוף הגדול והחיוני שעל כתפיו מונחת המשימה המורכבת של מוכנות ,של כשירות ושל כושר פעולה במספר זירות ,לעתים בו זמנית ובמגוון מימדים - אוויר, ים, יבשה, חשאי, גלוי וכולי.

אינני יכול ואינני רוצה לחלק ציונים לאופן תפקודם של רמטכלי"ם (הגם שזכיתי לעבוד בצמידות לשישה מהם), אבל נראה לי שסגנונו של רא"ל בני גנץ לאחר "סערת אשכנזי" נכונה לצבא ולסביבה המדינית שבה רמטכ"ל נדרש לפעול,מה גם שלשקט הזה יש ערך רב.

מכל הסיבות שלעיל ותוך ניתוח "והיה ולא", אני בוחר בהחלטה (שאיננה פורמאלית עדיין) להאריך את כהונתו של הרמטכ"ל כהחלטה הביטחונית המשמעותית ביותר שנעשתה השנה.

בהצלחה, רא"ל בני גנץ. הימים הקשים עוד לפניך.

תא"ל (מיל') ניצן נוריאל, הוא ראש המטה ללוחמה בטרור לשעבר. נוריאל שירת בצה"ל קרוב ל-30 שנה והיה בין היתר מח"ט "עודד", נספח זרוע היבשה בוושינגטון וראש חטיבת קשרי החוץ באגף המבצעים של המטכ"ל.