הג’יהאד העולמי מחפש את דרכו

אחרי שבע שנים קשות עם חיסולים בהנהגה ואפס פיגועים משמעותיים, ניצבים ארגוני הג’יהאד העולמי בראשות אל קעידה, בפני אתגר חדש: המהפיכות בעולם הערבי. איך יסתגלו למצב? אל”מ (מיל’) רונן כהן בסקירה מיוחדת

הג’יהאד העולמי מחפש את דרכו

צילום: AP

פתגם מצרי עממי אומר כי “הזכות שייכת למי שמתחיל, אם כי מי שממשיך מצליח טוב יותר”. איימן מוחמד רביע א-זוואהירי, מצרי, מנהיג ארגון אל-קעידה (“הבסיס” בערבית), ורבים הנמנים על ארגוני הג’יהאד העולמי, היו מוכנים לשכוח את הפתגם ואת הקשרו המרומז לצעירים של כיכר אל-תחריר בקהיר, שהובילו את ה”אביב הערבי” במצרים של חורף 2011.

צעירי הכיכר הפילו את שלטונו החילוני, הדמוקרטי, הפרו מערבי ובעל הסכם השלום עם ישראל, של הנשיא, חוסני מובארק. והם עשו את זה ללא מעורבות משמעותית או הכוונה מצד ארגון אל-קעידה. זוואהירי, רופא מתמחה בכירורגיה, ממנהיגי ארגון הג’יהאד האיסלאמי המצרי, הוא זה שהוביל לאיחוד הארגון עם אל-קעידה בשנת 1998, כשלוש שנים לפני פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית.

השותפים לאיחוד האמינו כי ביחד יוכלו להחזיר את גלגלי ההיסטוריה לאחור, ולהחיות את האומה האיסלאמית הגדולה והמאוחדת. עוד קודם לכן, ב-7 ביולי 1995, ביצע ארגון הג’יהאד האיסלאמי המצרי ניסיון התנקשות בנשיא מצרים, חוסני מובארק, בעת הכנס של ארגון אחדות אפריקה באדיס אבבה שבאתיופיה. הפיגוע בוצע באמצעות חוליית מחבלים, אשר פתחה באש לעבר שיירת המכוניות של הנשיא, במרכז העיר. ההתנקשות אמנם נכשלה, אך עוררה הד גדול בעולם, ונחשבת כאחת מהתקפות הטרור הראשונות, שבוצעו על ידי מה שכונה לימים “הג’יהאד העולמי”.

ניסיון ההתנקשות היה שירת הברבור של הג’יהאד האיסלאמי המצרי ושל פעיליו במצרים: המשטר המצרי נתן להם מכת מחץ, שריסקה אותם. ארגוני הג’יהאד, מצידם, שינו את שיטת הפעולה. לשיטתם, אם כשלו בנסיונם לבצע מהפכה מתוך מצרים עצמה אל העולם הערבי, אז ראוי היה לעבור לשיטה של “מהחוץ אל פנים” - כלומר מהפכה שתתחיל בפגיעה במערב ובסמליו, בארצות הברית ובבעלות בריתה, מנהיגות ה”מחנה הערבי המתון” במזרח התיכון.

זוואהירי חלם על מדינת שריעה (הלכה) סונית שתשלוט במצרים, בן לאדן חלם על שריעה בארץ הולדתו, ערב הסעודית, הם ואחרים חלמו על גם תימן, סוריה, מדינות המגרב בצפון אפריקה ועוד ועוד. כ-14 שנה חלפו מאז יום ה-23 בפברואר 1998, שבו פרסם בן לאדן, ביחד עם ארבעה מעוזריו, ובראשם זוואהירי, את הכרזת הג’יהאד - מלחמת הקודש נגד הצלבנים והיהודים. הפרסום נסמך על חכמי הלכה מוסלמים מימי הביניים, ובראשם אבן תימייה. על פי הפרשנות של בן לאדן וחבורתו, הג’יהאד הוא חובה אישית של כל מוסלמי באשר הוא: “המצווה היא להרוג את האמריקאים ובעלי בריתם אנשי צבא ואזרחים; זוהי חובה אישית על כל מוסלמי היכול לעשות זאת, בכל מקום שהוא יכול לעשות זאת”.

יותר מעשר שנים חלפו מאז הפיגוע במגדלי התאומים והכרזת המלחמה של ברית נאט”ו כנגד אל-קעידה באפגניסטאן. יותר משנה חלפה מאז החיסול של אוסאמה בן לאדן, והג’יהאד העולמי מחפש את דרכו יותר מאי פעם.

שעת מבחן

בן לאדן חוסל במבצע של הקומנדו הימי האמריקאי, בהיותו בן 60. כחודש לאחר מותו, נכנס זוואהירי לנעליו, ומונה למנהיגה החדש של אל-קעידה. זוואהירי נדרש להביט אל המציאות החדשה, כאשר מחד, מתחוללים שינויים מרחיקי לכת בעולם הערבי ו”רכבת האביב הערבי” נעה במהירות ללא איסוף נוסעים בתחנות. מאידך, המלחמה בטרור העולמי בהובלת ארצות הברית, קצרה לא מעט הישגים בשנים האחרונות, ובמיוחד בשנה החולפת.

הנהגת ארגון אל-קעידה ושותפיה לרעיון הג’יהאד העולמי נמצאת במגננה מלאה, ועוסקת בעיקר בהישרדות. בפני זוואהירי ניצבים אתגרים משמעותיים וקשים ליישום. האתגר הראשון הוא שיקום ההנהגה של אל-קעידה, וארגונה מחדש. האתגר השני – שיקום מחדש של היכולת להוציא אל הפועל פיגועי טרור משמעותיים, בעלי אפקט הרתעתי, כאלה שייצרו תהודה בדעת הקהל העולמית. אם האתגר הראשון עוסק בדרג מקבלי ההחלטות וגיבוש המדיניות הארגונית, הרי שהאתגר השני קשור ליכולת לממש וליישם את החלטות ההנהגה.

בשנים האחרונות חלה נסיגה הדרגתית ודעיכה ביכולות הארגונים לממש את רעיון הג’יהאד ולבצע פיגועי טרור בעלי תהודה והשפעה עולמית. למעשה, מאז הפיגועים במדריד ובלונדון בשנת 2005, לא הוצאו אל הפועל פיגועי טרור שהצליחו להציב את ארגוני הג’יהאד העולמי בחזרה במרכז הבמה העולמית. אין ספק, כי המאבק בנוכחות האמריקנית בזירות הלחימה בעיראק ובאפגניסטן, שהיווה את המטרה העיקרית בשנים אלו, שאב מאמצים, משאבים וכוחות רבים. אמנם, הוא הוכיח כי הג’יהאד העולמי עדיין חי, נושם ובועט, אך גם כאן יתקשו בכירי הנהגת הארגונים לרשום לעצמם הישגים משמעותיים. אין להם השפעה אסטרטגית על המגמות בעיראק שלאחר נסיגת ארצות הברית.

גם פיגועים שבוצעו בזירות מאבק כמו אלג’יר ותימן לא יצרו אפקט משמעותי על המגמות המתהוות במדינות אלו. אתגר ה”אביב הערבי”, הוא הגדול ביותר הניצב בפני הנהגת אל-קעידה, שכן ביסודו טמונים שורשי הרקע להקמת הארגון ועיקר החזון עליו הוא נשען. ראשי הנהגת הארגון, וזוואהירי בראשם, מבינים היטב כי המהפכות בתוניסיה, באלג’יר, בלוב ובמיוחד במצרים, התרחשו ללא מעורבותם הישירה. יש להניח שהמוני הצעירים בעולם הערבי תומכים באל-קעידה וברעיונות הג’יהאד העולמי, שכן קיימים פערים קטנים בלבד בין מצעי המפלגות האסלאמיות לבין תפיסת הנהגות הג’יהאד העולמי. כל הזרמים ינקו מבית מדרש אחד - של “האחים המוסלמים” במצרים של שנות החמישים. בית מדרש שאבותיו הרוחניים היו מחסן אל בנא וסייד קוטוב.

הנהגת הג’יהאד העולמי חייבת לבחור כעת את הדרך הנכונה להשפיע על המגמות המתהוות במדינות האם, ובעיקר במצרים. המפלגות האיסלאמיות במצרים זוכות לתמיכת ההמונים ולרוב מכריע בבחירות, על כן ניהול מאבק נגדם יכול להרחיק את ה”רחוב הערבי” עוד יותר מהזדהות עם אל-קעידה ורעיונותיו. במידה וזוואהירי וחבורתו יחשבו שמצרים נשארת עם סוג מסוים של דמוקרטיה, הרחק מרעיונות ה”שריעה”, חוקי השריעה אינם מוטמעים כדי הצורך והמשטר החדש שומר עדיין על מערכת קשרים עם המערב ובראשו ארצות הברית, הרי שיהיה עליהם לגבש מדיניות פעולה רכה שתשתלב עם המשטר, אחרת יאבדו לגמרי את הרלוונטיות.

“רכבת המהפכה” עדיין לא רתמה את כל הקרונות וה”אביב הערבי” עדיין לא הידפק על כל הדלתות, סוריה היא הדוגמה הבולטת לכך בימים אלו. יתכן שהידיעות שהופצו לתקשורת בדבר מעורבותם של גורמי ג’יהאד עולמי בפיגועים הקשים שאירעו לאחרונה בסוריה, מעידים כי הנהגת הארגון הפיקה את הלקחים המתבקשים, ואין בכוונתה “לפספס” שוב. אל-קעידה תשמח לקחת חלק במאבקים הקשים של גורמי האופוזיציה הסוריים נגד משטרו של אסד ולהוכיח כי גם למאבק מ”בחוץ כלפי פנים” יש יתרונות משלו.

***

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מספר 7 של ישראל דיפנס

אולי יעניין אותך גם