הבעיה היא בהנחות היסוד לא בתהליך

דו"ח מרמרה שגוי מיסודו משום שאין תהליך שיכול לגבור על הנחות יסוד מוטעותהבעיה היא בהנחות היסוד לא בתהליך

דו"ח מרמרה שגוי מיסודו ומקור השגיאה היה הנחת יסוד שאין איום ממשי. אין תהליך שיצליח לגבור על הנחות יסוד לא כתובות, המקובעות במוחם של קובעי ההחלטות.

מבקר המדינה זכה לכבוד והערכה ובצדק, אולם, אין זה אומר שהוא חסין מביקורת והפעם הוא זכה ובצדק שיבקרו אותו קשות.יש מכנה משותף לרוב ועדות החקירה (לצורך זה דו"ח המבקר האחרון "נכנס" למעטפת), החל בועדת אגרנט וכלה בדו"ח מבקר המדינה. המכנה המשותף הוא התמקדות הועדות דווקא בתהליכי קביעת החלטות (לפי הנחה חסרת בסיס שתהליך נכון מוביל להחלטות נכונות), במסמכים כתובים, בחוקים ותקנות. כל אחד שהיה מעורב אי-פעם בתהליכים כאלו יודע שבין הדיונים הפורמליים והמתועדים, בין שלבי תהליך הקבועים בתקנות, מתקיימות שיחות ופגישות לא פורמליות, לא מתועדות וחשובות לא פחות ולעתים יותר.

לדוגמה: רוה"מ בן גוריון נהג לקיים שיחות עם כל שר כדי לשכנעו לפני דיונים שבהם נקבעו החלטות מכריעות. לפני הדיון במנהלת העם שעמד להחליט על הקמת מדינת ישראל, חזר משה שרת (שר החוץ של המדינה בדרך) מארה"ב ובפיו בשורות קשות. בן גוריון נפגש עימו מיד עם ירידתו מכבש המטוס ושכנע אותו להגיש דיווח מתון שלא ימנע את ההחלטה המכרעת. שיחה זו אינה מתועדת ואינה מופיעה בנהלים של תהליכי קביעת החלטות.

אם כן, בצד ההליך (מושג משפטי) הרשמי מתקיימים תהליכים לא-פורמליים, בעלי חשיבות. האם יש לגנותם או להיפך? להעריך את תרומתם ולהבין שאי-אפשר בלעדיהם ולעודד אותם, למרות שהם חורגים מספרי הנהלים, החוקים והתקנות.

חבריי המפקדים-לוחמים ידעו לומר כי כשמתחילה הלחימה (מה לעשות, זה היה עולמנו) יש לפתוח חלון ולזרוק את ספרי הנהלים החוצה, לשפשף ידיים ולצאת לקרב. לדוגמה: מגבלת הטיסה של מטוס המיראז', אחד מאהובי, הייתה 150 קשר. האם עלה בדעתו של טייס להתייחס למגבלה בקרב הדוק עם מיג 21 מצרי? אגלה לכם סוד, לא מני ולא מקצתי. ודוגמה הולמת יותר: כאשר ישבו הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר ב-7 באוקטובר 1973 בתא השליטה של חיל-האוויר, ופיקוד צפון זעק שרמת הגולן נכבשת, היה עליהם להחליט במשך כמה דקות החלטה אסטרטגית חיונית לביטחון הצפון. האם עבדו לפי נוהלי הערכת מצב של צה"ל? לו פעלו כך ייתכן שהירדן היה הופך לנהר סורי והטנקים שנעצרו בשערי דגניה במלחמת השחרור, היו ממשיכים הפעם הרחק מערבה.

תהליכי קביעת החלטות סדורים אינם מבטיחים את ההחלטות הטובות ביותר בתמונת מצב מסוימת. זוהי המסקנה הבולטת של סדרת מחקרים בה בחנתי החלטות אסטרטגיות במלחמות ישראל. לא נמצא קשר מובהק בין מידת הסדירות של התהליך לבין איכות התוצאה-החלטה. מקור השגיאה של החלטות אסטרטגיות רבות היא הנחת יסוד שגויה. השגיאה שחרצה את גורל ההחלטות לפני מלחמת יום כיפור היא הנחת היסוד שרמת האיום וסבירות המלחמה נמוכות. וכל השאר לא היה ראוי לדיון. בדיוק כך ארע בפרשת מרמרה: הנחת יסוד שההתנגדות תהיה זניחה וכל תהליך קביעת ההחלטה, סדור יותר או פחות, לא שינה דבר.

טיבן של הנחות יסוד אלו שהן חבויות, אינן מעוגנות במסמך, ולעתים נטועות אי-שם ב"מוח האחורי" של המחליטים. כמעט שאין ביכולתם של חוקים ונהלים לגבור על הנחת יסוד מוצקה ומושרשת. התרופה בדמות הקמת גופים חסרי משמעות שיציגו גישה אחרת לא פתרה את הבעיה. הצרה היא שועדות חקירה ומבקר המדינה אינם מוצאים את ידיהם ורגליהם בעולם הוירטואלי מבחינת החוקרים, בעולם שבעל פה, בעולם האמיתי של סביבה משברית, ועדיין לא הוזכרו חסכי זמן, מנוחה, ולחצים המופעלים על קובעי ההחלטות. שומה על ועדות חקירה למיניהן ועל מבקר המדינה להרפות מעט מתהליכי קביעת ההחלטות, מתקנות, נהלים וחוקים, ולהתמקד בעיקר, בקובעי ההחלטות עצמם.

אולי יעניין אותך גם

האם יצליח האיש העשיר בלבנון להציל את המדינה השוקעת?

נג׳יב מיקאתי לאחר קבלת המנדט להקמת ממשלה, השבוע. צילום: Dalati Nohra/Handout via REUTERS

האם יצליח האיש העשיר בלבנון להציל את המדינה השוקעת?

נג׳יב מיקאתי נבחר כראש הממשלה המיועד, והוא ינסה להקים קואליציה במקום בו כשל קודמו במשך עשרה חודשים. ביקורת לא מעטה כבר נשמעת על המינוי של מי שנחשב בעיני רבים כחלק מהממסד המסואב