האם סביר או ראוי שנפתח טנק חדש?

תא"ל (מיל') אביגדור קליין מאמין כי זמנם של הטנקים בשדה הקרב עוד לא תם, וכי בשנים הקרובות יש לפתח טנק שיתאים ליכולות הטכנולוגיות המתקדמות של התקופההאם סביר או ראוי שנפתח טנק חדש?

טנק מרכבה סימן 4 (צילום: דובר צה"ל)

שדה הקרב האפשרי נראה לרבים מעמיתיי, ולי בוודאי, כמכיל מרכיבים שבהם נדרש מיצוי השילוב של כוח הלם קטלני, תנועה משוחררת אילוצים תוך הסתמכות על כושר השרידות הגדול ביותר ביבשה - תופעות שבעיקרן ממוטטות מערכי לחימה באופן יעיל גם כיום.

בעיני הטנק מגלם פרץ אנרגיה פוטנציאלית וקינטית אדירים שאינם תלויים בחולשות החיילים אך מופעלים על ידם לשימושיהם תוך עקיפת עיקר ממגבלותיהם. אקבע שבמידה ובעימות ארוך השנים שבין יכולת המיגון ("שריון") לאנטי מיגון ("אנטי שריון"), תהיה ידו של השנייה על העליונה בצורה מוחלטת, לא אוכל למצוא הצדקה ראויה לשימוש בטנקים במערכות. לשמחתי מאמץ אדיר של ארבעים שנה הבשיל לכדי יכולות שרידות מהפכניות ביבשה בכלל וברק"מ בפרט.

ניתן לקבוע בעת הנוכחית שניתן לחדש את רעיונות התמרון שהוקפאו במידת מה ולחזור ולהציב מבלי להתבלבל את כוח הטנקים במרכז הקרב המשולב היבשתי. כפי שסברתי לפני כעשור, כשנשאלתי אותה שאלה, מדוע בכל זאת צריך כלי יבשתי בצורת טנק? שכן אולי ניתן לבצע את אותן פעולות ולהשיג את אותו הישג עם רכב קרבי יבשתי אחר? עניתי כי צריך טנק כל עוד צריך תותח.

הקפדתי אז כפי שאני מאמין וסובר היום שכל אמצעי הטנק נועדו לשאת את התותח ואמצעי הנשק הרתומים אליו למקום בו צריך להפעילם. התותח הינו בבואה של יכולת תגובה מיידית ורבת כוח, ובמקרים אחרים, משקף יוזמה וקטלניות הכרעתית וכל זאת באירועים המתרחשים בכל שלבי התמרון, בכל צורות הקרב ובעיקר ובטווחי המגע הטקטיים. ניתן לירות באמצעותו מגוון תחמושת ולהתאימן לסוגי האויב והמטרות, יכולת שכמעט ולא קיימת בכלים יבשתיים אחרים.

התחמושת הקינטית מהווה איום בלתי מובס בעת הנוכחית וכנראה גם בטווח השנים הבאות, דבר כשלעצמו מקנה למי שמשתמש בטנקים יתרון יחסי חשוב. הטנק הינו התגלמות רעיון העצמאות והאוטונומיות במובן שכל צרכיו והמשאבים הדרושים למילוי משימותיו מוכלים בכל כלי וכלי. רעיון ייחודי זה מאפשר ליחידות שחלק גדול מהטנקים שלהם נפגע, להמשיך להילחם. רעיון האוטונומיות הינו בלעדי למערך הטנקים ואין שני לו ביבשה. ניתן היה לשער שאם נדע להפעיל טנקים בצורה בלתי מאויישת הרי נמצה את אותן יכולות של הטנק ללא סיכון חיי אדם. זוהי מגמה שכנראה בטווח הארוך חלקה תתממש, אך בטווח הנראה לעין (לפחות 20 השנים הקרובות) הטכנולוגיה לא תהיה בשלה לאפשר צורת לחימה עיקרית שכזו ובודאי לא להגיע ליכולת הפעלה סינרגטית שמוצגת ע"י טנק מאויש היום.

ועל כן אם נדע להבטיח את שרידותו של הטנק מפני איומים רחוקי טווח (יבשה ואוויר), הרי שמי שירצה להתמודד מול גוף מתמרן-תוקף עם טנקים, יצטרך להסתמך על ביצורים, מכשולים או טנקים משלו. צרכים אלה לכשעצמם מחייבים השקעה ותשתיות עתירות ממון. לצד שיהיה מצויד ביתרון טכנולוגי (הן באמצעי תקיפה והן במיגון) יהיו הסיכויים הגדולים יותר לנצח. במובן הפילוסופי וגם במובן הפרקטי אין טעם לטעון שאופי המערכות השתנה מכורח כוח עליון. אופיין של הקרבות במערכות המגוונות מעוצב בד"כ ע"י שיטות ורעיונות שקובעים אותם מפקדים ולא אחרת. חשיבה לא יצירתית עלולה לגרור אותנו לכללי המשחק של האויב שאינו מצויד ביתרונות שש לנו.

במערכות האחרונות שהתרחשו בעשרים השנה האחרונות, נעשה שימוש באחד משלבי המערכה או יותר, בכוחות תמרון שהוציאו לפועל רעיונות הלם קרקעי שהתבססו על צוותי קרב בהובלת טנקים. אכן בשלב תחזוקת ההישג שהתמרון יצר ועיצב, יהיה לא נבון לאורך זמן להפעיל כוחות מסורבלים ובודאי לא טנקים. צה"ל כמו צבאות מערביים אחרים (אמנם מסיבות לא דומות) סובל ממגבלת היקף כוח האדם ביחס לאויב. לנו בוודאי אין את הפריבילגיה להקים יחידות רגליות בהיקפים גדולים, למרות שבחלק מהמקרים - בהיעדר האילוץ - היינו בוחרים לקיימן. שימוש בלחימה ממוכנת ממקסמת את היתרון האנושי והטכנולוגי שלנו, וממזערת את החיסרון של אי יכולת אחזקת גופי לחימה רגליים ולכן אנחנו מכווני יתר של שימוש במכונות וטכנולוגיה לעומת אויבנו).

להבנתי יש עכשיו הבשלה ממשית של יכולות משופרות בכל שלושת התכונות שהוזכרו לעיל (תנועה, אש ומיגון). השיפורים הינם טכנולוגיים ומהפכניים וכאן מתקיים התנאי להניע תהליך של בנייה מחדש של הטנק תוך שימוש בחומרה ותוכנה חדשים שישרתו את הרעיונות שגלומים ביכולות הטנק הנוכחי. בתחום המיגון יש מעבר ברור מהגנה שמצריכה משקל רב צמוד דופן (פאסיבי וריאקטיבי) להסתמכות על הגנה אקטיבית שמשחררת הצורך בעומס המשקלי העצום ממנו נגזרות תכונות הטנק הנוכחי כמו גודל גיאומטרי והספק המנוע. יכולות התקיפה ימשיכו להתבסס על התותח כמקור האש העיקרי, זאת עם יכולות קטל חדשות יאפשרו כושר הרס והשמדה שיוקנו בעיקר ע"י תחמושת מתקדמת. יתווספו יכולות תקיפה לטווחים רחוקים יותר, כגון טילים משוגרי קנה או טילים משוגרי משגר הצמוד לצריח. עם זאת, אף לא אחד מהאמצעים שהוזכרו לעיל לא יבטל או יקטין את השימוש בתותח כאמצעי ההלם והקטלניות לטווחי המגע.

מקדם שיפור נוסף לביצועי האש יתווסף באמצעות יכולת בקרה ותאום ניהול אש בטנק ובמסגרת הטקטית באמצעות מערכות מענ"ק מתקדמות. בתחום הניוד ניתן לזהות היצע של חטיבות כוח מודרניות וקטנות ביחס לקיים, המשלבות יכולת הנעה יעילה יותר. השינויים העקרוניים שתוארו מאפשרים פיתוח טנק קל וקטן יותר עם יכולות מוגברות מאלו הקיימות בטנקים הקיימים בצבאות כיום. עיתוי הכנסת טנקים חדשים כאלה לשירות מחייב החלטה אמיצה של השקעה כספית לא קטנה בלוחות זמנים קצרים תוך התמודדות עם צרכים אחרים של הצבאות. לפיכך הטנקים הנוכחיים, עם שדרוגים שיאפשרו להם אורך חיים נוסף, ימשיכו לשמש את צבאות המערב לפחות לעוד 30 שנה.

אני צופה שהטנקים החדשים יוכנסו באופן מדורג ואיטי. קצב הכנסתם יהיה תלוי ביכולות התקצוב של המדינות את צבאותיהן. לסיכום ארצה להדגיש שהטנק נדרש ויידרש לשימושי הצבאות. אני צופה שמגמת הפחתת הכמויות שלו בצבאות המערב תיעצר לאור הגברת החוסן והשרידות שלו. אין טעם לפתח טנקים בגודל של טנקי המערכה הקיימים (תורכיה טועה בגישתה עת היא עושה כן). יש הצדקה טכנולוגית לפתח טנק שיכיל את הפירות הטכנולוגיים הבשלים שהוזכרו.

אולי יעניין אותך גם

הורוביץ בטקס חילופי קתמ״רים. צילום: דו״צ

"אנחנו רוצים שגם התותח החדש יישאר נשק סטטיסטי"

 הקתמ"ר לשעבר, תא"ל (מיל') אלון קלוס (כיום יזם ומנהל בתעשייה הביטחונית), ועמיר רפפורט (פעם תותחן – תמיד תותחן, וכיום גם אבא של תותחן), בריאיון ראשון ומרתק עם קצין התותחנים הראשי, תא"ל נרי הורוביץ. הכתבה התפרסמה לראשונה בגיליון החדש של ביטאון ״תמיד תותחן״