גבוה יותר, רחוק יותר, יקר יותר

על רקע הדיווח ב"ניו יורק טיימס" על כוונת ארה"ב למכור לישראל את המטוס-מסוק V-22, אתם מוזמנים להיזכר בתכונות וביתרונות של כלי הטייס היחודי, וברשמים של עורך "ישראל דיפנס" שזכה לטוס בו רק לפני מספר חודשים

(צילום: בואינג)

הוא לא לגמרי מטוס ולא לגמרי מסוק, אך האם ה-V-22 יהיה המחליף לדור מסוקי ה”יסעור”, שיסגרו בשנת 2019 50 (!) שנות שירות בחיל האוויר? נכון לעכשיו, צה”ל מתכוון להטיס חלק ממסוקי היסעור (סיקורסקי ch-53 בשם היצרן) לפחות עד לשנת 2025. במקביל, נערכו על ידי טייסי חיל האוויר טיסות ראשונות במטוס יוצא הדופן, שמוצע לו.

כך, למשל, בחודש נובמבר 2011 ביקרה משלחת מחיל האוויר הישראלי בבסיס של המארינס האמריקאי בקרוליינה הצפונית, ועברה שם התנסות שכללה טיסות בגובה נמוך, טיסות לילה ותירגולים של תדלוק אווירי. מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף עידו נחושתן (סיים את תפקידו במאי 2012), טס בעצמו במטוס בביקורו האחרון בארצות הברית באביב 2012.

ההצטיידות בטייסת שלמה של מטוסי V-22 אינה צפויה להיכלל בתכנית הרב השנתית החדשה של צה”ל שנידונה בסתיו 2012 (ומיועדת לחומש שבין 2013 עד 2017), ואולם לא מן הנמנע שצה”ל יחליט לרכוש או לחכור בהמשך, כשלב ראשון, מספר מטוסים כאלה. במקרה כזה, השאלה תהיה מאין יביוא המימון – האם מתקציב חיל האוויר? או מתקציב מטכ”לי מרכזי?

מטוס יוצא דופן

מטוס ה-V-22 הוא יוצא דופן בכל קנה מידה. המטוס-מסוק הוא תוצר משותף של חברת בואינג, שבונה את גוף המטוס, וחברת ההליקופטרים בל, שבונה את החלק ה”מסוקי”, שכולל מדחפים. למטוס-מסוק מדחף בעל ציר משתנה (טיטל רוטור). המנועים הם של רולס-רויס.

התכנון החל על הנייר עוד בימי המלחמה הקרה, בשנות ה-80 של המאה הקודמת, מתוך מטרה לייצר כלי טיס ייחודי שיוכל להמריא באופן אנכי מכל אונייה בים או מכל נקודה יבשתית, ואז לעבור למצב טיסה אופקית כמטוס מהיר, לאחר הטייה של המדחפים בזווית של 90 מעלות לפנים. רק לאחר שמהנדסי האירו-דינמיקה התגברו על מכשולים רבים, יוצרו מטוסי ראשונים בתחילת העשור הקודם, ואולם בעקבות תאונה שבה נספו 19 נחתים, נדרשו עוד כמה שנות פיתוח כדי להתגבר על כל הבעיות.

בסופו של הפיתוח, מאז שנת 2007 שירת המטוס החדש באופן מלא במשימות בעיראק ובאפגניסטן – ואנשיו היו שותפים למשימות חילוץ תחת אש. ה-V-22 אינו בעל ביצועים של מטוס קרב מהיר ומצד שני גם לא של מסוק סער זריז, אבל הוא משלב באופן כללי יכולות של שני כלי הטיס הכה שונים. הוא ממריא ונוחת תמיד באופן אנכי כמסוק, ולאחר המעבר למצב טיסה הוא יכול להגיע למהירות מירבית של 565 קמ”ש ולגובה טיסה של 25 אלף רגל. המטוס מיועד לשאת 24 לוחמים בישיבה או 32 בעמידה, או מטען במשקל של כ-6 טון. המטוס קיים כיום בשתי גרסאות - אחת משמשת את המארינס האמריקאי, והאחרת את הכוחות המיוחדים. במבט כללי, קשה להבדיל בין הדגמים - ההבדל העיקרי הוא הוא במערכות המכ”מ, שרובן אינן נראות מבחוץ.

טיסה באנגליה

על מנת לבחון מקרוב את המטוס, שאולי יצטרף לצי מטוסי חיל האוויר הישראלי (ואולי לא), כותב שורות אלה הצטרף לטיסה במטוס ה-V22 מתצורת המארינס, שנערכה על ידי בל-בואינג במסגרת הסלון האווירי בפרנבורו שבבריטניה, בשבוע השני של חודש יולי 2012. כבר בנקודת ההמראה (בחצר האחורית של מפעל המטוסים אמברייר) מטוס ה-22V היה בולט בשונותו. זו לא רק העובדה שיש לו גם שני זוגות כנפיים ו”זנב” כמו כל מטוס סנדרטי לצד זוג מדחפים שעומדים בניצב למטוס (ומשנים, כאמור זווית, תוך כדי טיסה בעת המעבר ממצב מסוק למצב מטוס) – זה גם הגחון הרחב, שיושב על שלושה זוגות גלגלים קטנים - זוג אחד קדמי ושני זוגות אחוריים.

“הדרך היחידה להבין את המטוס הזה היא לטוס בו. אני אהיה בשוק אם לא תהיו נדהמים מהטיסה”, אמר מנכ”ל חברת בל, ג’ון גריסו, לפני ההמראה. דקות לאחר מכן, העליה למטוס נעשתה דרך רמפה אחורית. קשירה מהירה לכיסא – והמראנו. עד להמראה, קשה להבין איך גוש המתכת הענק מתרומם - אבל הוא נוסק די מהר. כמה עשרות שניות חלפו, והמטוס כבר ריחף בגובה נמוך מעל כרי הדשא האינסופיים שמקיפים את פרנבורו, ממזרח ללונדון. הדשא והטירות הבריטות בהקו באור השמש שזהרה בשעת בוקר לאחר ימים של גשם רצוף.

ההמראה, הסביר הטייס ברשת הקשר הפנימית שמתגברת על רשת המנועים, יכולה להיעשות בצורה אנכית לחלוטין, אבל היא מתבצעת על פי רוב בזווית של כ-80 מעלות, כדי להעניק למטוס גם מהירות אופקית מיידית. בשלבים הראשונים אחרי ההמראה המטוס-מסוק מתנהג כמו מסוק לכל דבר. רק במהירות של 40 קשר הכנפיים הרחבות (מוטת כנפיים 25.8 מטר על אורך מטוס של כ-17 מטר) הופכות לאפקטיביות. כאשר הטייס מחליט לעבור למצב טיסה של מטוס - הפעולות לוקחות לו 12-15 שניות. הוא יכול להמשיך את הטיסה ולסיים אותה כמסוק, אבל 95 אחוז מזמן הטיסה מתבצע בדרך כלל כמטוס, פשוט כי אז כלי הטיס מהיר ויעיל יותר.

יכולות הטיסה כמסוק משמשות בעיקר להמראה או לנחיתה, או במתארים שבהם צריך לטוס צמוד לפני הקרקע כדי לחמוק מאש אויב או לחפש אחר ניצולים. שלבי הטיסה הראשונים מזכירים טיסה במסוק יסעור לכל דבר, רק יותר מודרני וחדיש. במטוס שבו טסנו ניתן היה לראות את מערכות החיווט החשמיליות - רוב מערכות המטוס מכניות ואינן משדרות טכנולוגיה שאינה מוכרת ממטוסים או ממסוקים אחרים. ואז, בא השינוי הגדול – במעבר למצב מטוס מפגין ה-v22 יכולות תמרון מרשימות למדי. ההמראה והנסיקה נעשים בחדות. בעת הנסיקה מכשיר האייפאד שביידיי קיבל תוספת משקל מפתיעה. כמובן, שהמטוס לא הגיע לחלק מזערי מיכולות התמרון שלו, אבל הופעלו על המכשיר הקל בדרך כלל לפחות 2-3 כוחות ג’י. הוא כמעט ברח מידיי.

מתאים לישראל?

כבר באוויר ניסיתי לחשוב האם מטוס ה-v22 מתאים לחיל האוויר הישראלי או שהוא בגדר מותרות. מצד אחד, מחיר השוק שלו (משהו כמו 70 מיליון דולר, שמהווים כ-70 אחוז לעומת מטוס תובלה הרקלוס C-130I - חיל האוויר קונה שלושה מטוסים כאלה מלקוהיד מרטין - אך יקר יותר מכל מסוק תובלה סטנדרטי) הוא מרתיע. טייסת V22 יכולה לעלות הון עתק. מצד שני, למטוס יש כמה יתרונות ברורים גם במתאר לחימה המאפיין את חיל האוויר הישראלי (ולא רק כאשר מדובר במארינס או בכוחות המיוחדים האמריקאיים שצריכים לפעול בכל נקודה על פני הגלובוס, במהירות): יתרון ברור הוא ביכולת לנחות ולהמריא גם מחוץ לבסיסי חיל האוויר, שצפויים להיות מטווחים ברקטות בכל תרחיש של מלחמה עתידית.

מעבר לכך, טווח הפעולה של המטוס-מסוק גדול ויכול להתאים לבמצעים מיוחדים במקומות מרוחקים במיוחד או לתרחיש של מלחמה באיראן. מטוס ה-v22 יכול להגיע בקלות לרדיוס פעולה של כ-700 קילומטר (המרחק המדויק תלוי בכמות המטען שהוא נושא עליו), זאת אומרת שהוא יכול להגיע למקומות כמו איראן ובחזרה עם תדלוק אחד לעומת מסוק יסעור שטס לאט וצריך לפחות שלושה תדלוקים. גם התדלוק עצמו פשוט ומהיר. המטוס מצויד בפיה, והוא יכול לטוס בדיוק במהירות של מטוס “הרקולס” ולקבל ממנו מנה נוספת של אנרגיה באוויר. מסוק יסעור, לעומת זאת, צריך להאיץ לשיא המהירות, ולתפוס את ההרקולס בנקודה שבה הוא טס לאט ככל שניתן, כמעט במצב הזדקות, כדי לאלתר תדלוק.

להבדיל ממסוק רגיל, המטוס-מסוק יכול לטוס מעל גובה העננים ולפעול, למעשה, בכל מזג אוויר. היכולת שלו להתחמק מאש נ”מ גם נחשבת טובה בהרבה מאשר כל מסוק. האם היתרונות האלה שווים 70 מיליון דולר ליחידה? צה”ל לא הכריע ואולי הוא מחכה לעוד מתנה אמריקאית. והאם במפעלי בל-בואינג יכולים לספק לחיל האוויר הישראלי את המטוס בזמן מהיר, במידה שיחליט על כך? לפי אנשי בל, התשובה היא חיובית. בימים אלה, קווי הייצור של המטוס הם בשיא הפעילות. בכל חודש, יוצאים מפסי הייצור שלושה מטוסים חדשים, אבל בקרוב הקצב יפחת.

ניתן לשלב כבר באופן מיידי ייצור של מטוסי שייועדו לחיל האוויר הישראלי, וניתן יהיה לקבל אותם בתוך כשנתיים, מרגע שיוחלט על כך. “המטוס הזה מצויד במערכות בטיחות ששולטות עליו באופן מוחלט. כשאני ממריא לטיסה אני סומך על המטוס שלי כמעט בעיניים עצומות”, אמר לישראל דיפנס טייס המארינס Timothy Batchler Gysgt בעוד ניסיון לשכנע את חיל האוויר הישראלי להצטייד ב-v22. האם ישכנע?

אולי יעניין אותך גם