ברברת וגם יד מכוונת

האם פניה של ישראל לפעולה נרחבת ברצועת עזה או לתקיפה באיראן? מה מניע את הפרסומים השונים בעניין? איזה קלפים עוד מחזיק הג'יהאד האיסלאמי במחסניו? ומה מפחיד במיוחד את החמאס? שאלות ותשובות בטורו השבועי של עמיר רפפורט, בכל יום חמישי ב-14:00

מי זוכר שבתחילת השבוע עוד עסקו כותרות העיתונים במתקפת טילי הגראד לעבר דרום הארץ? להלן התזכורת: אזעקה נשמעה בפעם הראשונה גם ברחבי ראשון לציון. הטילים עשו כברת דרך נוספת לעבר תל אביב, וזו רק החלטה של הארגונים בעזה מתי לשגר רקטות לעבר לב גוש דן. למעשה, ברשותם טילים שעוברים בקלות גם את העיר הגדולה, והם ישגרו אותם בבוא היום, מבחינתם.

מבחינת ישראל, סבב האש האחרון עם הג'יהאד האיסלאמי הוא סימן לכך שצריך להגביר את ההכנות לקראת מבצע קרקעי נרחב ברצועת עזה, במתכונת מבצע "עופרת יצוקה" לפני שלוש שנים. למבצע קרקעי לא יוצאים ללא הכנות ממשמעותיות. כל כוח צריך להכיר כל סמטה בגזרת הפעולה שלו. המודיעין צריך לאתר מראש את מרבית המטענים המחכים לכוחות השונים. הצורך במבצע נרחב ברצועת עזה (אין שני מבצעים דומים - המבצע הבא לא יהיה ממש כמו "עופרת יצוקה") נובע משחיקה משמעותית בהרתעה שהושגה לפני שלוש שנים.

 

 

הארגונים השונים בעזה חמושים כיום מכף רגל ועד ראש בנשק מתקדם, כולל טילים שהגיעו היישר ממחסני הצבא הלובי המפורר, ומרגישים חזקים מול ישראל. כדי הבין לעומק את סבב האש האחרון צריך לחזור לחודש אוגוסט, לפיגוע שאירע על גבול מצרים, מצפון לאילת. כפי שנחשף לפני מספר שבועות בטור זה, ניתן היה לסכל את הפיגוע באמצעות תקיפה מוקדמת ברצועת עזה, אלא ששר הביטחון החליט שלא לעשות זאת, למרות התראה ברורה. במקום סיכול מוקדם, נפרסו כוחות שנועדו לעצור את הפיגוע על הגבול עצמו. הסוף מוכר.

סבב האש האחרון החל בירי רקטה לעבר ראשון לציון ביום רביעי שעבר, לציון יום השנה לחיסול מנהיג הג'יהאד האיסלאמי, פתחי שקאקי. הוא נמשך בהתקפות לא אפקטיביות של צה"ל על יעדים ברצועת עזה, ועמד לגווע, עד שביום שבת בצהריים התעוררה דילמה חדשה במתכונת הדילמה מהקיץ: האם לתקוף בכירים במערך פיתוח הרקטות של הג'יהאד האיסלאמי?, הפעם, שלא כמו ערב הפיגוע בדרום, הוחלט לתקוף. מכאן ואילך סבב האש הכבד כבר היה צפוי מראש. אגב, מוזר שעם פתיחת הסבב רק אחת מתוך שלוש סוללות "כיפת ברזל" הייתה פרוסה באופן מבצעי (סוללה נוספת הייתה בבסיס של חיל האוויר, ושלישית – בצפון הארץ). הסוללות נפרסו בבהילות בדרום הארץ רק בתחילת השבוע.

ועוד משהו: צילומי משגר הרקטות של הג'יהאד, שהופצו בתקשורת העולמית, כאשר המשגר נישא על רכב שטח, לקוחים כנראה מזירה אחרת ומזמנים אחרים, והופצו במסגרת תעמולה, אבל יכול להיות שברצועת עזה אכן יש משגרים כאלה. כך או כך, בשיא המתקפה על הדרום, קיבלו כוחות צה"ל הנחיה להיערך לפעולה ברצועת עזה במספר "מדרגות": ממדרגה שמשמעותה המשך הפעלת אש מרחוק על ידי חיל האוויר בלבד ועד לפעולה קרקעית כזאת או אחרת בעומק רצועת עזה. מדובר בחשבון דמים קר: אם חלילה תשוגר רקטה שתפגע בילדים בישוב ישראלי – צה"ל ייצא למבצע משמעותי בעזה, ללא ספק. ואולם, כל עוד ההרוג הוא "רק" אזרח בן 59, כמו שאירע השבוע, אפשר להימנע ממבצע כזה.

בכל מקרה, הפעמונים צלצלו בתחילת השבוע לצה"ל באופן ברור – להאיץ את ההכנות לקראת המבצע הקרקעי הגדול הבא ברצועה. יעדו של המבצע הבא יכול להיות גם הפלת שלטון החמאס. מי שקורא את המפה נכון, כנראה, זה החמאס עצמו: אנשי הארגון פעלו ביום ראשון השבוע בצורה חסרת תקדים כדי להבהיר לאנשי הג'יהאד האיסלאמי, שהם חייבים להפסיק את האש לעבר ישראל לאלתר (לחמאס יש עניין לשמר רגיעה גם בגלל שהשלב השני בשחרור האסירים במסגרת העסקה להחזרת גלעד שליט, ייצא לפועל רק בחודש הבא).

איראן

מתקפת הרקטות לעבר דרום הארץ נשכחה מהר גם בגלל כותרות הענק של הימים האחרונים, שעוסקות בהכנות, לכאורה, שנערכות בישראל, לקראת תקיפה אפשרית של מתקני הגרעין באיראן, ובוויכוח בין מערכת הביטחון מצד אחד, ובין ראש הממשלה ושר הביטחון, מצד שני - בנושא היציאה למתקפה. בהקשר זה, נסו לתאר לעצמכם שממשלת ישראל הייתה שולחת את חיל האוויר לתקוף כור גרעיני במרחק אלף ק"מ מהארץ, בניגוד גמור לעמדתם המקצועית של ראש המוסד ושל ראש אגף המודיעין בצה"ל? מה היו אומרים על כך פרשנים בתקשורת (אם היו יכולים לכתוב טורים מתוך מקלטים).

ניסיתם לדמיין? ובכן, מקרה כזה כבר קרה. על רקע התהילה שבה זכו כל מי שהיו מעורבים במבצע "אופרה" לתקיפת הכור בעיראק בחג השבועות של שנת 1981, מעטים זוכרים כי היו רבים במערכת הביטחון שחשבו כי מדובר בהרפתקה מסוכנת, ושלא ניתן יהיה לעצור את תכנית הגרעין העיראקית, לכל היותר ניתן יהיה לעכב אותה. עד כדי כך היה גדול הוויכוח עד שניתנה הוראה להסתיר את הפעולה מראש אמ"ן יהושע שגיא, שהיה בביתו בזמן שהמטוסים תקפו בעיראק, מחשש שהוא יפעל לסכל את הפעולה באמצעות הדלפה לשר הביטחון לשעבר עזר וייצמן, שהתנגד למבצע גם כן.

אחד ההבדלים בין קיץ 1981 לסתיו 2011 הוא שלפני 30 שנה הרמטכ"ל בזמנו, רא"ל רפאל איתן ז"ל, ומפקד חיל האוויר, נאלוף דוד עברי, תמכו בתקיפה באופן נחרץ. הבדל נוסף, משמעותי לא פחות, הוא שהוויכוח הנוקב התרחש ללא ידיעת הציבור. העובדה שהוויכוח נמצא ממש היום בכותרות וימשיך להיות במרכז הדיון הציבורי לאורך זמן היא שילוב של פטפטת וברדק ישראליים - עם יד מכוונת.

פטפטת, שכן הוויכוח הזה הפך כבר לפני חודשים לפרסונאלי ואף היה אחד המניעים לאיבה התהומית בין שר הביטחון, אהוד ברק, לרמטכ"ל לשעבר, רא"ל גבי אשכנזי. מקורבי אשכנזי העריכו בזמנו כי ברק רוצה "להיפטר" ממנו ולהחליפו ביואב גלנט, גם בגלל שגלנט היה ידוע כמי שתומך בתקיפה באיראן. אשכנזי התנגד לתקיפה בתוקף, בדיוק כמו ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן. ה"ראש" הדהים כאשר יצא נגד אופציית הפעולה בשיחה עם עיתונאים ביום שבו פרש מתפקידו – עדות לכך שהוא אינו סומך על שיקול הדעת של נתניהו וברק בנושא זה.

את העבודה שדגן ממשיך לדבר על הנושא גם בימים האחרונים (תוך הדיפת טענות של גורמים בדרג הפוליטי שהוא עובר עבירות ביטחון שדה) אפשר לייחס גם להערכה שראש המוסד לשעבר מכין את עצמו לקראת כניסה לפולטיקה, כאשר תסתיים תקופת הצינון שלו. גורמים המכירים את דגן מקרוב מעריכים כי הוא מייעד את עצמו לתפקיד ראש ממשלה, לא פחות. האם ינסה לרשת את מקומה של ציפי לבני ב"קדימה"? ימים יגידו. לא הרבה ימים.

בינתיים, אפשר לקבוע כי למרות שחלק גדול מהפרסומים האחרונים על הוויכוח בישראל בסוגיית התקיפה באיראן נבעו מאמוציות אישיות לוהטות, הם משרתים בבירור מטרה ישראלית: להגביר את הלחץ על ארצות הברית ומדינות אחרות לפעול ביעילות כנגד תכנית הגרעין האיראנית שמתקדמת בקצב מהיר מאוד בימים אלה. העיתוי להפעלת הלחץ מתאים מאין כמוהו: בשבוע הבא יתפרסם דו"ח חריף של האו"ם על הגרעין האיראני, ארצות הברית נכנסת בימים אלה לשנת בחירות, ומה שלא ייעשה בחודשים הקרובים (גם כדי להגביר את הפופולאריות של הנשיא המקרטע ברק אובמה) כבר לא ייעשה סמוך לבחירות עצמן ובחודשים שלאחר מינוי הנשיא הבא.

לאור כל זאת, נכנסת לפעולה היד המכוונת שמטרתה ללבות את האש: לכן, גם אם הניסוי שנערך בשיגור טיל בליסטי מתקדם ביום רביעי השבוע (בתקשורת הזרה מדווחים על כך שישראל עוסקת במרץ בפיתוח הטיל "יריחו 4") היה במועד שבאמת נקבע מראש, אין ספק שהפרסום על האימונים בטיסות ארוכות טווח, שביצע חיל האוויר בסרדיניה שבאיטליה- נועדו לליבוי המהומה. האימונים נמשכו חמישה ימים והסתיימו כבר ביום שישי שעבר. השתתפו בהם כל טייסות המטוסים מבסיס רמת דוד בצפון הארץ. בעבר (רק בחודש פברואר האחרון, לדוגמה) ערך חיל האוויר אימונים באותו בסיס ובבסיסים אחרים באירופה (בעיקר ביוון).

מעולם צה"ל לא טרח להפיץ בנמרצות צילומים מאותם אימונים ולשלוח את אנשי חיל האוויר לספר עליהם לתקשורת. עכשיו, המסר לעולם ברור: ישראל מתאמנת ללא הרף לכל אפשרות. אגב, נקודה מעניינת, שלא זכתה להבלטה בפרסומים על האימונים באיטליה, קשורה לכך שמדובר בשיתוף פעולה לא רק עם חיל האוויר האיטלקי אלא עם ברית נאט"ו כולה. הבסיס בסרדיניה שייך לברית כולה ומופעל גם על ידי חיל האוויר הגרמני, במקביל לחיל האוויר של איטליה. האימונים המשותפים הנערכים בו, מאפשרים לחיל האוויר להתאמן על פי השפה והטכניקות המקובלות בברית נאט"ו. מדובר באותם נהלים שהופעלו במסגרת התקיפה המושכת שהובילה להפלת שלטון מועמר קדאפי בלוב.

והערה לסיום: על רקע כל ההתפתחויות האחרונות ואלה שעוד יקרו בהמשך, קל להבין מדוע ההערכה האסטרטגית השנתית שפירסם בסוף השבוע שעבר המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, היא פסימית. שווה לקרוא את ההערכה באתר של המכון.

 


לכל הטורים של עמיר רפפורט


 

***
תמונות:

ירי הרקטות לעבר ישראל (ארכיון:AP)

תרגול חיה"א בסרדיניה (צילום: חיל האוויר)

אולי יעניין אותך גם