"בית חרושת להשמדת מטרות"

חיל האוויר חייב להיערך לעימותים העתידיים של ישראל - מבחינת בניין כוח והמבנה הארגוני שלו. תא"ל (מיל') אסף אגמון על השינויים הנדרשים מפיקוד החיל

"בית חרושת להשמדת מטרות"

בשנים האחרונות, בעקבות העימותים שהיו לנו בלבנון ובעזה, חיל האוויר הגיע לתובנות כי הוא חייב להיערך הן מבחינת בנין הכוח שלו והן מבחינת המבנה הארגוני שלו בצורה שתתאים לעימותים אליהם הוא צריך להתכונן.

למרות שמפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, הצהיר כי "איני יודע כיצד תיראה המלחמה הבאה", הרי בתוך חיל האוויר הוא הטמיע את ההכרה כי אתגרי חיל האוויר יתרכזו בנקודות הבאות:

התמודדות מול "יכולת אש" גדלה והולכת בכמויות הרקטות והטילים שיכוונו מול מטרות אסטרטגיות וריכוזי אוכלוסייה בעורף המדינה. איום שהולך וגדל הן מבחינה כמותית והן מבחינת גודל הראש הקרבי ויכולות הדיוק שלו.

האחריות שמוטלת על חיל האוויר בכל נושא ההגנה על נכסיה האסטרטגיים של המדינה מפני טילים ורקטות משלב הגילוי והאתראה עד לשלב השמדת האיום באמצעי ההגנה האקטיבית (כיפת ברזל, שרביט קסמים, חץ לסוגיו השונים).

הצורך להתמודד בזירות רבות ושונות מאוד באופיין ממדינות "המעגל השלישי" הרחוקות מאתנו והמצוידות ביכולות מדינתיות (כולל גרעיניות?) עד לחוליות טרור הנטולות כל אחריות מדינתית מחד ואשר אינן בוחלות בשום דרך על מנת להשיג את מטרותיהן מאידך.

האפשרות כי התלקחות מקומית תגרור עימות רב זירתי מול חזיתות שונות באופיין ובסכנה הנשקפת מהן, כולל אפשרות להתמודדות רב זירתית ובו-זמנית.

התמודדות מול שדה קרב חדש הכולל מערכות טילי קרקע אוויר מתקדמים, כלי טיס חמושים בלתי מאוישים, חוסמי GPS וכדומה.

פיתוח "יכולת אש" קטלנית בהיקפה ובהספקי התקיפה שלה. במילים אחרות: יכולת להשמיד אלפי מטרות אויב ביממה וברצף של מספר יממות עד להשגת התוצאה הרצויה של דיכוי יכולת האויב והבאתו למצב בו ירצה להפסיק את העימות.

הערכות ובניית יכולת להשתלב במהלך קרקעי רחב-היקף תוך הבנת המהלכים הקרקעיים והשתלבות מלאה בכל שלביו.

ביצוע כל המשימות של חיל האוויר תוך "רציפות תפקודית "מלאה למרות שבסבירות גבוהה בסיסי החיל ונכסיו יהיו תחת מתקפה של רקטות וטילים.

סיכום כל הנ"ל הביא את חיל האוויר לתובנה שתחת כל האתגרים שנמנו, החיל חייב להיבנות ולהיערך כך שיהווה כוח עצום היכול לבוא לידי ביטוי באופן הדרגתי או מתפרץ תוך שמירה על יכולת גמישות והסתגלות קצרת זמן ובהתאם להוראות הדרג המדיני בקבועי זמן מינימליים.

זאת ועוד, המסקנות התקבלו תחת התובנה שאין למדינת ישראל ולדרג הצבאי שלה אפשרות לנהל עימותים ארוכי-זמן מסיבות מדיניות, כלכליות ואסטרטגיות, כך שחיל האוויר ייבחן ביכולתו להביא את התוצאות הרצויות תוך מספר מצומצם של ימי לחימה.

בהתאם לכך, נערך חיל האוויר בנושא ההצטיידות שלו. החיל בונה את כוחו בתחום הקריטי של שמירה על העליונות אווירית שלו מעל כל אזורי העימות האפשריים. זהו תחום שדורש השקעה גדולה בתחומי ההצטיידות (F-35, לדוגמה) והאימונים. ללא "עליונות אווירית", יכולת חיל האוויר להביא את יכולות האש שלו ואת האפשרויות להשתלב בתמרון היבשתי תיפגע בצורה דרמטית מעבר לחשיפת כוחותינו לאיומי הצד שכנגד בצורה הרבה יותר משמעותית להם איננו רגילים כבר שנים רבות.

בתחום ההגנה, אנו רואים שחיל האוויר מצטייד ומשקיע הן במערכות הגנה אקטיביות והן בכח אדם איכותי על מנת להבטיח את ההגנה על נכסינו האסטרטגיים מחד ואת היכולת של חיל האוויר להמשיך ולתפקד בכל מצב מאידך.

המטה המבצעי של חיל האוויר נערך בצורה המיטבית למצב בו יוכל להביא לידי ביטוי את היכולות ההתקפיות שלו. חיל האוויר ממשיך ומשקיע במערכות לחימה, טכנולוגיות ושינויים ארגוניים שיאפשרו "קצב תעשייתי" של השמדת מטרות.

למעשה, מפקד חיל האוויר מנהיג את הארגון שלו להיות "בית חרושת להשמדת מטרות" כאשר הוא יוצא מתוך נקודת הנחה ש"תוצאות המלחמה ייקבעו קודם כל על ידי אובדן הנכסים של אויבינו".

ניסיון בשטח

מבצע "צוק איתן" מצא את חיל האוויר בעיצומו של תהליך שינוי. המטה המבצעי של חיל האוויר עבר ועובר שינוי שלא בוצע בו שנים רבות. תפיסת ההפעלה ההתקפית, הכוללת את האפשרויות להשמדת מטרות בקצב גדול משמעותית מאשר יכולנו בעבר, יושמה בחלקה, וחיל האוויר שוקד על הרחבתה הן מהצד האמל"חי והן מהצד של צורת ההפעלה של הכוח ההתקפי כולל פיתוח מערכות בקרה ושליטה, שיאפשרו יצור והשמדת מטרות בקצב גבוה עוד יותר.

מבצע "צוק איתן" מאפשר לנו לבחון חלק מהתובנות שחיל האוויר הגיע אליהן ואשר הגיעו לשלב ההבשלה כבר במסגרת המבצע. ניתן לתחקר ולבחון את רלוונטיות התובנות הן ברמה הטקטית שלהן והן ברמה האסטרטגית.

באופן כללי, ניתן להסיק כי ברמה הטקטית חיל האוויר יישם את תכניותיו ברמה גבוהה מאוד. מטוסי החיל הצליחו להשמיד כמות חסרת תקדים של מטרות ביממות ספורות.

בתחום ההגנה, מערכת "כיפת ברזל" הפגינה יכולות מרשימות וגם ניסיונות חדירה של כלי טיס בלתי מאוישים נכשלו תוך שמירה על רציפות תפקודית הן של בסיסי חיל האוויר ונכסיו והן של מדינת ישראל כמו תחנות הכח של חברת החשמל, מצבורי דלק ונמל התעופה הבינלאומי של ישראל (למעט 33 שעות בלבד).

גם המטה המבצעי החדש פעל בצורה מרשימה במתכונתו החדשה למרות שהמבצע פרץ לפני שהתאפשר להשלים את ההערכות החדשה בצורה מושלמת. בשורה התחתונה: חיל האוויר עמד בציפיות ואף למעלה מכך ברמה הטקטית.

עכשיו נשאר לנו לבחון את ההישגים האסטרטגיים שחיל האוויר תרם להם (או לא) במסגרת המבצע ויתרה מכך, האתגר האמיתי החשוב ביותר המונח לפני החיל הוא להתמודד עם שאלה מרכזית ביותר: האם למתארים העתידיים נערך חיל האוויר בצורה הנכונה הן תפיסתית והן בבניית הכוח והארגון שלו?

בבסיס הכל, חייבים להפנים כי המתאר של "צוק איתן" לא דומה, ולו במעט, למה שצפוי לנו במתארים של עימות חלקי או מלא בצפון ובוודאי לא עימות רב-זירתי שיכלול זירות נוספות ומעגלים רחוקים.

על כן, יש לקחת את הישגי הכוח האווירי במבצעים כמו "עמוד ענן" או "צוק איתן" בערבון מוגבל מאוד ולבחון אותם מול התרחישים הרלוונטיים.

בנוסף, יש לבחון את התוצאות של הספקי השמדת המטרות בראיה של השפעתם על מהלך הלחימה והבאת התוצאה הרצויה. נוכחנו לדעת, כי האויב המשיך להילחם במשך 51 ימים למרות המטרות הרבות שהשמדנו לו.

האם העובדה שלמרות כוח האש חסר התקדים שלנו לא הצלחנו לעמוד ביעד של עימות קצר מצביע על כישלון השיטה או כישלון בבחירת המטרות? או שמא אולי על הנחיצות להבין שלא נוכל להביא למלחמה קצרה ע"י האסטרטגיה בה נקטנו?

האם הדומיננטיות של חיל האוויר, בצירוף האווירה הציבורית החוששת מאבדן חיי חיילינו מביאה אותנו לדחיית השימוש בכוח הקרקעי וכתוצאה מכך המלחמה מתארכת ותוצאותיה פחות נחרצות?

האם חיל האוויר ניחן בכושר הסתגלותי מספק כאשר אנחנו נתקלים בהפתעות (במיוחד בתווך הקרקעי) כמו המנהרות?

בעיניי, אין ספק שהכיוון הראשי בו צועד החיל הוא הכיוון הנכון. יחד עם זאת, ללא פגיעה בציר העיקרי מוטל עלינו לבחון ולהתכונן לאפשרויות נוספות או אחרות ולהכין את חיל האוויר בהתאם. 

הדומיננטיות וההובלה של הכוח האווירי תלך ותגבר בעימותים הבאים. עובדה זו מטילה אחריות כבדה על כתפי מפקדי חיל האוויר. על מנת לעמוד באחריות כבדה זו מוטל על מפקדי החיל לפתח שיח פתוח בתוך החיל ובמעגלים הסובבים אותו על מנת לדון ולבחון איך צריך הכוח האווירי של מדינת ישראל להיערך מול מתארים קשים ומורכבים בהרבה מהמתארים עימם התמודדנו אחרי מלחמת יום הכיפורים ואשר עלולים להשכיח מאיתנו או למנוע מהבנתנו את האתגר העצום שסיסמאות כמו "חיל האוויר הטוב בעולם" לא יספיקו, במקרה כזה.

מדובר במתארים שעלולים לחייב תמרון קרקעי בהרכב גדול או מצומצם בפתיחת העימות או בשלביו הראשוניים, מתאר הפותח במכה מקסימלית ולא מתאר העולה בשלבים בעצימותו, או אולי מתאר אשר מתוכנן על השגת אפקטים דרמטיים המחייבים חימוש ויצירת מטרות מתאימות וכדומה.

הנטייה לאמץ הצלחות קודמות ולדחות כישלונות (לפעמים במתארים או בזמנים שאינם רלוונטיים) הינה טעות.

יש לבחון את הדברים מבסיסם כשאנו נטולים מקביעות קודמות ומקיבעונות. המאפיין הבולט ביותר של המאה ה-21 ובמיוחד בשדה הקרב הוא הקצב האדיר של השינויים וחוסר היכולת להקיש חד משמעית שמה שהיה נכון אך לפני זמן קצר יהיה נכון גם עכשיו ובעתיד.

אם יש לנו מה ללמוד מאויבינו הרי זוהי יכולת הלמידה וההסתגלות שלהם בין העימותים ותוך כדי העימותים עצמם.

מוטל עלינו להיות עדיפים עליהם גם בתחום הדומיננטי הזה, והתנהלות מטה חיל האוויר ומפקדיו נוטעים בי תחושה של אופטימיות בחוזקו ובאיכותו של החיל להתמודד עם מתארי קרב מורכבים ומאתגרים שעלולים להתרגש עלינו בשנה הבאה.

אולי יעניין אותך גם