אסור להגיע למצב של מלחמת התשה מול איראן וסוריה

הצבת מטוסי חיה"א בקפריסין היא חלק מהתמודדות עם המצב המשתנה באזור; בירושלים צריכים ללמוד מפוטין כיצד לנהל מדיניות חוץ; התחרות על זהות מטוס האימון של חיה"א חייבת להסתיים בצורה הטובה לישראל; וגם - העורף אינו מוגן. פותחים שבוע עם אריה אגוזי, ראשון ב-12:00

הידיעות ממקורות זרים על כך שחיל האוויר רוצה לקיים שיתוף פעולה גם עם קפריסין לא אושרו כאן וגם לא הוכחשו. אבל בהרבה מקומות "יודעי דבר" נשמעו דברים שתומכים ב"היגיון" של מהלך כזה אם וכאשר יבוצע.

במזרח התיכון יש מצב חדש. חיל האוויר כבר לא מציב מטוסים בבסיסים של חיל האוויר הטורקי. שיתופי הפעולה עם חילות אוויר של יוון ואיטליה הם תחליף מסוים. לכן יצירת שיתוף פעולה אזורי הוא הגיוני ביותר.

כאשר ארדואן בטורקיה ממשיך עם תנופת הבניה של "המעצמה המוסלמית" ומורה על פיתוח טילים בליסטיים ארוכי טווח משהו במדינות השכנות יותר והשכנות פחות צריך לקרות וזה כנראה אכן קורה.

ראייה לעתיד

אפסותם של האו"ם ושל המעצמות בכל הקשור למתרחש בסוריה, הוא מסר ברור עבור ישראל. בבעיות שלנו רק אנחנו צריכים לטפל. אף אחד לא יעשה את העבודה בשום דרך, אפילו חלקית.

כל המילים היפות על "האסון בסוריה" מגוחכות מול הנחישות של רוסיה וסין לסייע לאסד להמשיך ולטבוח בעמו. לנו אולי טוב שאסד היה נשאר על כסאו שכן הגבול עם סוריה הוא בין השקטים בעולם, אבל הוא כנראה יסיים את תפקידו ההיסטורי בקרוב.

מי שאי פעם דיבר על החזרת רמת הגולן יכול עכשיו לשמוח שזה לא קרה. במזרח התיכון כאשר עושים צעד משמעותי, חייבים לקחת בחשבון שמי שמצוי שם כיום בעמדת מפתח יהיה מחר תלוי על חבל, ירוי בראשו או באחת מנסיכויות המפרץ בסמוך לחשבון בנק עם מיליארדי דולרים.

שיעור במנהיגות

המשחק של רוסיה במזרח התיכון ראוי להערצה. מדבדב-פוטין עושים מה בראש שלהם. רוסיה היא כיום המעצמה החזקה. זה בזכות מנהיגים שעושים מה שלדעתם טוב למדינה שלהם. נכון שזה נראה רע, כאשר הם מאפשרים לאסד להמשיך את הטבח, אבל כמנהיגות, הלוואי עלינו. שם מקבלים החלטות ומבצעים.

הקרמלין מצעיד את הבית הלבן כמו שעושים לטירון במחנה אימונים. הרוסים קובעים איפה יכולה ארה"ב להציב טילים נגד טילים באירופה. הרוסים שולחים את ספינות המלחמה שלהם לסוריה בעיצומו של המשבר שם. הרוסים מחזקים את בסיסי הביון שלהם בסוריה. הם ממשיכים קדימה כאילו והם לבד בעולם.

אצלנו הכול מדשדש. אין החלטות וגם כאשר מתקבלות כאלה הן לא מבוצעות בצורה תקינה. נכון שישראל היא לא מעצמה, אבל גם מדינה קטנה צריך לנהל וכאן זה מתנהל.

צדק צריך גם להראות

התחרות על בחירת מטוס אימון מתקדם לחיל האוויר הפכה כבר מזמן לזירת התגוששות בין ישראל וקוריאה הדרומית. מדינה זו מתמודדת עם מטוס ה- טי-50 נגד מטוס האמ-346 מתוצרת איטליה.

לתחרות כזו יש כללים נוקשים. נראה כי הפעם החליט משרד הביטחון לחרוג מעט אולי כדי לקצר הליכים ואולי בגלל שיקולים אחרים. זה הוציא את הדרום קוריאנים משלוותם. בשיחות לא רשמיות, הם מדברים על "משחק מכור".

יכול להיות שכל הטענות נבובות, אבל מדינה כמו ישראל, שזקוקה לקוריאה הדרומית כמו גם לאיטליה, לא יכולה להרשות לעצמה את הלוקסוס של חריגות מנוהלים מקובלים. בישראל, לעיתים יותר מדי קרובות, מרשים גופי ממשל להתנהג בצורה חריגה.

זה אולי נראה בעיניהם הגיוני אבל בעיני אחרים זה פוגע ועלול לגרום לישראל נזק עקיף גדול.

 מתכוננים לבאות

הניסוי של המכ"ם, שהוא חלק ממערכת ההגנה מפני טילים "חץ", שנערך בשבוע שעבר מוכיח כי המערכת מתאימה את עצמה לאיומים הגדלים. את המכ"ם, מתוצרת אלתא, חברת הבת של התעשייה האווירית, משדרגים כל הזמן באמצעות תוכנות מתקדמות יותר.

בניסוי הפעם הצליח המכ"ם לגלות מטרה ששוגרה ממטוס של חיל האוויר ודימתה טיל בליסטי ארוך טווח העושה את דרכו לעבר ישראל. בסופו של התהליך הזה יהיו לישראל "חץ-2 " שהוא המערכת המבצעית כיום ו"חץ-3" המתקדם הרבה יותר.

אבל זה אמור לתת רק מענה להתקפה ראשונה של טילים על מרכזי האוכלוסייה בישראל. אסור שמישהו בצמרת הביטחונית יעלה על דעתו אפילו לשנייה, מצב בו ישראל עומדת במלחמת התשה באמצעות טילים מאיראן וסוריה.

תסריט דמיוני - האיראנים משגרים טילים. חלקם מיורטים, האחרים גורמים נזק ואבידות. זה עלול לקרות באופן חד פעמי. התגובה של ישראל על אירוע כזה צריכה וחייבת להית מכה כזו שתוציא את החשק למי שנתן את ההוראה לבצע את השיגור. ואני מדבר על מכה כזו שישראל יכולה לתת רק אבל רק אם מישהו מקברניטיה יפסיק לחשוש מ"מה יגידו בעולם".

לעולם לא איכפת כל כך מישראל. לנו במקרה כזה לא צריך להיות איכפת ממנו.

העורף חשוף

מתן וילנאי, השר להגנת העורף ימונה בקרוב לשגריר בסין. זה נחמד מאוד אבל עם מה זה משאיר אותנו? הגנת העורף לא נשענת על שר אחד או ממלא תפקיד אחד, אבל נושא העורף בישראל מפגר, מופקר.

חוץ מדיבורים והקמת גופים שונים שאמורים לטפל במצבי חירום לאומיים ובמקום זאת נלחמים האחד בשני, לא נעשה דבר של ממש לארגן את העורף למצב החדש שבו הוא החזית. אנחנו מופקרים כי אף אחד ממנהיגינו לא מקדיש לנושא הזה את המחשבה והנחישות הדרושים. הגנת העורף בישראל הייתה צריכה לקבל עדיפות עליונה.

היא הייתה צריכה לקבל תקציבים כמו אלה שמופנים לרכש של מטוסי קרב וצוללות. אבל הנושא מקבל שיירים. אבל חמור מכך. אין מישהו בראש פירמידת האחריות. אין תיאום. יש במקום זה ברדק נורא שיעלה לנו באלפי הרוגים ופצועים.

אולי יעניין אותך גם