אמיתות ושקרים על תקציב הביטחון

מדינת ישראל שוב לא החליטה מה מידת הביטחון שהיא רוכשת, ותקציב הביטחון יובא לאישור הממשלה בשבוע הבא, כחלק מתקציב המדינה, אחרי כיפופי ידיים ומסכת של חצאי אמיתות ושקרים, מצד משרדי האוצר והביטחון. בכל מקרה, אין שום קשר בין התקציב שיוצג לשרים ובין התקציב שיהיה בפועל. דיון עמוק ורציני על צרכי הביטחון ועל עלות הביטחון? תשכחו מזה. ההצגה חייבת להימשך

תקציב המדינה יוגש לאישור הממשלה בשבוע הבא, מבלי לפתור בעיה כרונית: במקום שהממשלה תכריע מה מידת הביטחון הנדרשת וכמה משאבים יש להקצות לכך, בהתאם, תקציב הביטחון המוצע לשנת 2015, הוא, כרגיל, תוצאה של כיפופי ידיים.

יתירה מכך, אין שום קשר בין התקציב שיאושר (אם יאושר) ובין העלות האמיתית של הביטחון בפועל. אפילו המספר שיובא לאישור הממשלה, 57 מיליארד שקל, הוא חסר חשיבות של ממש: גם אם התקציב יעבור את כך מסכת האישורים בכנסת, הקרב על תקציב הביטחון יתחדש כבר ארבעה חודשים אחרי תחילת שנת 2015, כאשר צה"ל יטען כי נגמר לו הכסף לאימונים. קרבות התקציב גוזלים אנרגיה אדירה מכל הצדדים (למשל, הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ ובכירי המטכ"ל עסקו בחודשים הראשונים של 2014 בדיוני תקציב הרבה יותר מאשר באפשרות למלחמה מול החמאס בעזה בקיץ, למרות התראות של אמ"ן והשב"כ),

אבל מה שהיה הוא שיהיה: ההצגה חייבת להימשך. כיוון שהדיון על צורכי הביטחון בממשלה וגם בתקשורת מבוסס יותר על סיסמאות ופחות על עובדות, להלן כמה אמיתות ושקרים לגבי עלות הביטחון ותקציב הביטחון.

כמה ביטחון אנחנו "קונים"?

שורש המחדל הוא בכך שהדיון על תקציב הביטחון אינו מתחיל בשאלה החשובה באמת: איזה רמת ביטחון ישראל מממנת, אלא נגזר מהתקציב שמערכת הביטחון מצליחה לחלץ ממשרד האוצר. פורמלית, התקציב נגזר מ"תרחיש ייחוס" שאומר מה המצב הביטחוני המסוכן ביותר שלפיו צה"ל גוזר את כמות היחידות הנדרשת, את היקף הנשק ומלאי התחמושת. למרות שמדובר בסוגיה קיומית, אין סיכוי שהציבור יידע איזה סיכונים מדינת ישראל לוקחת, משם ש"תרחיש הייחוס" הוא סודי מטבעו.

הבעיה עם תרחיש הייחוס הומחשה כקיץ הזה ב"צוק איתן": במלחמה מול החמאס, שנחשב החלש שבאויבינו, ובזירת לחימה מוגבלת ביותר בשטחה, נדרש צה"ל ללא פחות מ-50 ימי לחימה ולרכבת אווירית של תחמושת מארה"ב (שהתמהמה ולא לגמרי הגיעה). זה מעלה ביתר שאת את השאלה האם המדינה ערוכה כראוי לתרחישי לחימה מורכבים בהרבה (למשל, לחימה במקביל לעזה גם מול החיזבאללה בלבנון או מול איראן, או הפיכות איסלאמיות במצרים ובירדן, חלילה)? מצד שני, אולי צה"ל עדיין בנוי באופן לא רלוונטי מול איומים שאינם קיימים עוד (כמו הצבא הסורי)? השאלות האלה לא יעלו בממשלה בשבוע הבא.

השרים יתבקשו לאשר רק את המספר, 57 מיליארד שקל, מבלי שיש להם מושג מה עומד מאחוריו, ולכמה ביטחון הוא מספיק.

מה היה תקציב הביטחון ב-2014?

אפילו השאלה הזאת מצויה במחלוקת. משרד הביטחון טוען כי התקציב השנה הוא 51 מיליארד שקל לעומת 60 מיליארד בשנת 2012, בתוספת 2.75 מיליארד מעודפי תקציב 2013 בגין חובות עבר. האוצר טוען כי התקציב הבסיסי בפועל היה 53.75 מיליארד.

מה האמת?: עם תוספות כאלה ואחרות, "קומבינות" ועסקאות נדל"ן סבוכות בין האוצר למשרד הביטחון, תקציב הביטחון מתקרב ל-60 מיליארד שקל. מתוך הסכום הזה, 12 מיליארד משולמים על ידי משלם המסים האמריקאי, במסגרת הסיוע הביטחוני השנתי. כמעט חצי התקציב הולך על תשלומי פנסיות לגימלאי צה"ל ועל הוצאות כמו תשלומים לנכי צה"ל ולמשפחות שכולות.

השאר, בעיקר מממן את הקיום השוטף של צה"ל. מצד שני, הסעיף המספרי בספר התקציב אינו כולל את הוצאות הביטחון באמצעות גופים כמו המוסד והשב"כ (שתקציביהם סודיים) ועל מרכיבי ביטחון שנרכשים דרך המשרד לביטחון פנים (כמו הפעלת יחידות מג"ב במשטרה) ואינו נותן אינדיקציה לעלות האמיתית של חיילי הסדיר, המסתפקים בתשלום סמלי של מאות שקלים, אך עולים ביוקר משום אינם תורמים למשק.

התקציב ב-2015 הוא קיצוץ תוספת? 

משרד הביטחון טוען שהסכום המוצע הוא קיצוץ של 3 מיליארד שקל לעומת תקציב מינימאלי שנדרש לו. האוצר טוען: תוספת של 6 מיליארד שקל. מה האמת? השאלה מיותרת. התקציב בפועל בשנת 2015 יהיה גבוה בהרבה מ-57 מיליארד, לאור התוספות שיועברו במהלך השנה הבאה כאשר צה"ל יאיים להשבית שוב את האימונים (כפי שקרב בפועל מיוני 2014 ועד לתחילת המאורעות בקיץ)
 
כמה עלה "צוק איתן" :לפי גרסת מערכת הביטחון – 8.7 מיליארד שקל, כולל עלות החימוש והדלק. לפי משרד האוצר: 6.5 מיליארד. האמת? משרד האוצר קרוב יותר לאמת במקרה הזה. כמצופה ממנו, משרד הביטחון ניצל את ההזדמנות לחדש מלאים שממילא התוקף שלהם עמד לפוג ו"לגרד" עוד כמה מאות מיליונים מהאוצר.

"צה"ל חייב רפורמות"

נכון. "בצה"ל יש הרבה שומנים", כמו בכל ארגון, ואולי אפילו פחות מגופים ציבוריים אחרים. הניסיון לקצץ הוצאות חייב להיות אינסופי, הרפורמות נדרשות בגלל השתנות שדה המערכה והטכנולוגיות ופחות בגלל שכר הקבע, שירד מהכותרות. ועדה בראשות המזכיר הצבאי לראש הממשלה לשעבר, אלוף (מיל') יוחנן לוקר, תגיב בינואר, הצעה לרפורמה מבנית בתקציב הביטחון.

הבעיה היא שההצעה לא תיושם לפני שנת 2016, אם תיושם אי פעם.

"הפנסיות בצה"ל והתשלומים לנכים הם שערורייה"

נכון מאוד, אבל עדיין לא רלוונטי. תגמולי הנכים נקבעו על ידי חוק של הכנסת, והם מוגזמים כאשר מדובר בעשרות אלפי "נכים" שלא נפגעו באמת בשדה הקרב, אבל הכנסת היא זו שצריכה לשנות את העיוות הזה. גם את גובה הפנסיות למשרתי הקבע לא ניתן לשנות בדיעבד, אבל סוכם בין משרד האוצר למערכת הביטחון על עלייה הדרגתית של גיל הפנסיה בצה"ל, שדווקא מתבצעת.

בנוסף לכך, המצטרפים לקבע בשנים האחרונות ממילא מפרישים את כספי הפנסיה הצוברת ממשכורתם, ואין מדובר בפנסיה תקציבית כמו פעם.

"ההשקעה בביטחון משלמת"

נכון מאוד. דוגמא שכולם מכירים: ההשקעה ב"כיפת ברזל" (אגב, רובה במימון אמריקאי), החזירה את עצמה פי כמה. קל לדמיין איזה נזק כלכלי היה נגרם למשק אילו נתב"ג היה נסגר וחצי מדינה הייתה משותקת בקיץ האחרון ללא ה"כיפה".

דוגמא פחות מוכרת: 400 אלף דולר שהושקעו על ידי משרד האוצר בפיתוח ראשוני של רובוט זעיר בשנת 2011 הפכו בשנת 2014 למכירות של 40 מיליון דולר לצבא האמריקאי. המיסים הישרים והעקיפים של העובדים בחברה שפיחה את הרובוט כבר החזירו את ההשקעה פי כמה. יש אלפי דוגמאות כאלה, שכן הייצוא הביטחוני של ישראל עומד על לא פחות מ-7 מיליארד דולר (כרבע מייצוא ההיי טק) ורובו מתבסס על טכנולוגיות שפותחו במקור עבור צה"ל.

"בתקציב הקיים אי אפשר לבצע את מעבר צה"ל לנגב"

עצוב - הפרויקט הלאומי של מעבר מערכת הביטחון לנגב, שיפנה מאות אלפי דונמים של קרקע יקרה במרכז הארץ ויביא תנופה לדרום, הפך לבן ערובה במאבקי הדמים בין משרדי האוצר והביטחון. עד שראש הממשלה יכריע בסוגיה, גם העסק הזה תקוע (ב-2014 לא יצא אפילו מכרז אחד לקראת המעבר).

"הפתרון לצורכי תקציב הביטחון הוא ברזרבות"

נכון. כמו תמיד, הרזרבות הקיימות בתקציב המדינה יהיו הכספומט שיאפשר למערכת הביטחון לסגור את ה"אובר", גם ב-2015. ואיך שהדברים נראים כעת, השקרים סביב תקציב הביטחון יימשכו לנצח.

אולי יעניין אותך גם

סטילס: עמוס בן גרשום/ לע"מ

דעה | בספק אם תקציב הביטחון שאושר מתאים לאיראן עם פצצת גרעין 

תקציב הביטחון שאושר בימים האחרונים בספק לוקח בחשבון שלאיראן תהיה פצצה גרעינית או שכבר יש לה. חלק ניכר מההשקעה הולך על חיל האוויר, שאין לו ממש מול מי להלחם או מה להפיץ, וחלק מהפעולות שלו ניתן לבצע באמצעות טילים, רקטות או מל״טים. והאם בצה״ל מישהו מעז להטיל ספק בנחיצות חיל אוויר כזה גדול?