איראן כמדינת סף – קו אדום

איראן החליטה זה מכבר על פיתוח לפצצה גרעינית, וזו עלולה להיות בידה בתוך כשנה. כעת על ישראל לעשות את הנדרש, עדיף יחד עם ארה"ב, כדי למנוע מטהרן הגעה למדינת סף גרעינית

הדו"ח הרבעוני של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) שפורסם לאחרונה, מציג נתונים מדאיגים ביותר על אודות התקדמות מאמץ הגרעין הצבאי של איראן. הדו"ח מתמקד בהמשך והרחבת פרויקט העשרת האורניום שהיא מנהלת, למורת רוחה של סבא"א.

המידע הרב שהצטבר בידי שירותי המודיעין המערביים ובידי סבא"א, במיוחד במהלך העשור האחרון, מצביע על כך שאיראן כבר עברה, באופן ראוי לציון, כברת דרך ארוכה בהשגת הטכנולוגיות הנדרשות לפיתוח הנשק הגרעיני, וככל הנראה היא אף שולטת ביישומן. לפיכך, על פי הנתונים הקיימים, לא ירחק היום שבו יהיה בידה נשק גרעיני. אולם לא מן הנמנע כי לאורך תקופה מסוימת, בהתאם לאילוצים המדיניים שיעמדו בפני איראן, היא תתנהג כ'מדינת סף' גרעינית בטרם תחליט 'לחצות את הרוביקון'.

הדוחות התקופתיים המתפרסמים על ידי סבא"א מהווים מקור מידע רב ערך באשר להתפתחותה השוטפת של איראן בתחום הגרעין. הניתוח שלהלן מתבסס בעיקרו על שני הדוחות האחרונים של סבא"א, שפורסמו השנה במאי ובאוגוסט.

ההיבטים הטכנולוגיים ומשמעויותיהם

כידוע, ייצור החומר הבקיע – אורניום מועשר לשיעור של 90% ומעלה – בכמות הנדרשת, הינו 'צוואר הבקבוק' בבנייתו של ארסנל גרעיני על ידי איראן. בשל כך, הוא מכתיב את לוח הזמנים להשגת הארסנל. כל הפעילויות הנוספות הקשורות לפיתוח נשק גרעיני מתבצעות באיראן במקביל לפיתוח כושר ייצור החומר הבקיע, ביתר חשאיות מאשר בניית התשתית לייצור החומר הבקיע, ובזמן קצר יותר משמעותית מאשר הקמת התשתית לייצור החומר הבקיע. על כן, פיתוח מערכת הנשק עצמה, במקביל להעשרת האורניום, לא יצריך זמן רב יותר מזה שתצריך ההעשרה.

בנאומו האחרון של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, בפני עצרת האו"ם הוא השווה את מאמץ הגרעין האיראני למבנה של פצצה רגילה. לדבריו, העשרת האורניום נמשלה לאבק השריפה ואילו פיתוח מערכת הנשק הגרעיני נמשל לנפץ, ובמקרה האיראני הכנת אבק השריפה קשה לאין ערוך בהשוואה לייצור הנפץ. וכך קבעה סבא"א בדו"חות שפרסמה במהלך 2012: ראשית, איראן העשירה עד אמצע אוגוסט 2012 בשני מתקני ההעשרה שלה, כ-190 ק"ג גז UF6) uranium hexa fluoride) לשיעור של עד 20%. לפיכך, כמות האורניום המועשר ל-20% שצברה איראן כגז UF6, נכון לאמצע אוגוסט 2012, הסתכמה ב- 128 ק"ג אורניום. קצב ההעשרה הנוכחי בשני המתקנים גם יחד הוא כ-10 ק"ג לחודש של אורניום מועשר עד 20%. נכון לסוף 2011 הופעלו במתקן פורדו כ-350 צנטריפוגות (מדגם הדור הראשון של צנטריפוגות איראניות) שנועדו להעשיר אורניום לשיעור עד 20%.

אולם, כבר בחודשים הראשונים של 2012, כפי שציין נתניהו בנאומו בפני עצרת האו"ם, מספר הצנטריפוגות הוכפל. יתרה מזאת, בנוסף לכ-700 הצנטריפוגות הפועלות עתה באתר זה, לאחרונה הותקנו בו כ-1,450 צנטריפוגות נוספות, אשר סביר שתופעלנה בהקדם האפשרי, ואף הן להעשרה עד 20%. כמו כן באתר של מתקן נתנז שבו מתנהלת ההעשרה עד 20%, כבר הותקנו 295 צנטריפוגות מדגם מתקדם יותר. לפיכך, קצב ההעשרה עלול לגדול עתה פי ארבעה, לכ-40 ק"ג אורניום מועשר עד 20% לחודש. סבא"א קבעה עוד כי מתקן פורדו ערוך להתקנה של לפחות 570 צנטריפוגות נוספות, אשר סביר שתהיינה מדגם מתקדם.

כמו כן האתר במתקן נתנז שבו מתנהלת ההעשרה עד 20%, ערוך להתקנה של כ-370 צנטריפוגות נוספות. ייתכן אפוא, כי במהלך במשך השנה הקרובה יותקנו בשני האתרים קרוב ל-1,000 צנטריפוגות נוספות. שתיועדנה אף הן להעשרה לשיעור של עד 20%. מאחר ואיראן השתמשה עד כה בכ-1,200 ק"ג UF6 מועשר עד 5% על מנת להעשירם עד ל-20%, נותרה לה כמות של כ-6,600 ק"ג UF6 מועשר עד 5%, בתכולת אורניום של כ-4,560 ק"ג. מכמות זו, ניתן להפיק כ-650 ק"ג אורניום מועשר עד ל-20%. כמו כן בידי איראן 550 טונות אורניום-הקסא-פלואוריד בתכולה של אורניום טבעי.

לפיכך, ניתן לקבוע כי אין לאיראן מחסור באורניום כחומר גלם להעשרה למטרה צבאית.

המסקנות המתבקשות

אנו מניחים הנחה בסיסית, כי בדומה לשלבי פיתוח הנשק הגרעיני של פקיסטן, לפצצה הגרעינית האיראנית מהדור הראשון יידרשו כ-20 עד 25 ק"ג אורניום מועשר ל-90%. כדי להגיע לכמות זו של אורניום מועשר ל-90% יהיה צורך להעשיר בין 180 ל-270 ק"ג אורניום שכבר הועשר ל-20% - זאת כתלות בפרטים הטכניים של תהליך ההעשרה: שיעורי ההעשרה של חומר ההזנה, של התוצר, ושל האורניום המדולל אשר נפלט מתהליך ההעשרה.

לפיכך, על סמך הנחתנו וגם על פי כושר ההעשרה המותקן כבר היום בקסקדות של פורדו ונתנז, כפי שמשתקף מתוך שני הדו"חות האחרונים של סבא"א - כבר תוך פחות משנה תצבור איראן, תיאורטית, כמות מספקת של אורניום מועשר ל-20%, הנדרשת להעשרה הנוספת ל-90% על מנת שניתן יהיה לייצר את הפצצה הגרעינית הראשונה. כמו כן, על פי תמונת המצב הנוכחית, סביר מאד כי תוך כשנה תשלים איראן להתקין ולהפעיל את כל הצנטריפוגות המיועדות להיות מותקנות בקסקדות שבפורדו וכן באתר בנתנז המשמש להעשרה ל-20%, ובכלל זאת, גם להפעיל בנתנז קסקדות שבהן יוצבו דגמי הצנטריפוגות החדישות.

על פי תרחיש זה במהלך השנה יגדל קצב ההעשרה לשיעור של עד 20% לפחות פי ארבעה מהקצב הנוכחי ואולי אף פי חמישה ויותר. קצב הגידול תלוי בין היתר בפרמטרים שאין ביכולתנו להעריכם, כגון קצב ייצור הצנטריפוגות על ידי המפעלים האיראניים וכן כמויות חומרי הגלם הנדרשים לייצור רכיבי צנטריפוגות אשר מצויים במפעלים הללו. מכל מקום, כמות הצנטריפוגות שתוצבנה ותופעלנה בתקופה הקרובה היא שצפויה להכתיב את קצב ייצור הפצצות הגרעיניות הנוספות. על סמך שני הדו"חות האחרונים של סבא"א אף ניתן להעריך את הזמן שיידרש לאיראן על מנת להעשיר כ-250 ק"ג אורניום שכבר הועשר ל-20% כדי להפיק מכך 20 עד 25 ק"ג אורניום מועשר ל-90%.

כפועל יוצא מניתוח נתוני הדו"חות, במידה ואיראן תפעיל בפורדו קסקדה בודדת בת 174 צנטריפוגות מדור ראשון, הזמן שיידרש לכך יהיה בין שנה לבין 16 חודשים. עם זאת, איראן תוכל לקצר תקופה זו באמצעות אחת משתי הדרכים הבאות, או שתיהן גם יחד: במידה והיא תקצה במתקן פורדו 4 קסקדות לשם העשרה מ-20% ל-90%, אזי הזמן שיידרש לצבירת אורניום מועשר עבור פצצה אחת יתקצר ל-3 עד 4 חודשים. או במידה ותהליך ההעשרה ל-90% יתבצע באמצעות צנטריפוגות מהדגמים החדישים.

סביר, ואף צפוי אפוא תרחיש, לפיו לאחר שאיראן תצבור כמות גדולה של אורניום מועשר ל-20% היא תחליט 'לשבור את הכלים' מול סבא"א ולהאיץ כמידת האפשר את קצב העשרת האורניום ל-90%, וכך להעמיד את העולם בפני עובדה מוגמרת (fait accompli).

השורה התחתונה בסוגייה זו – איראן צפויה לחצות במהלך השנה הקרובה את נקודת ה'אל-חזור' הטכנולוגית ולהעשיר אורניום ל-90% בכמות שתספיק לייצור הפצצה הגרעינית הראשונה.

'סיפור הכיסוי' האיראני

לטענתה של איראן, כפי שמסרה לסבא"א לפני מספר שנים, היא זקוקה לאורניום מועשר ל-20% על מנת לייצר ממנו דלק גרעיני עבור כור המחקר של טהרן. אף כי אכן איראן החלה להשתמש בכמות כלשהי מהאורניום המועשר לשיעור 20% כדי לייצר ממנה דלק גרעיני עבור הכור, נראה כי ייצור דלק עבור הכור של טהרן נועד בעיקר לשמש כסיפור כיסוי ואליבי על מנת להעשיר אורניום ל-90% עבור נשק גרעיני.

ליבתו של הכור של טהרן מכילה כ-30 ק"ג אורניום מועשר ל-20%, כמות המספקת להפעלת הכור במשך מספר שנים. יצוין בקשר לכך, כי ד"ר פריידון עבאסי, נשיא הארגון האיראני לאנרגיה אטומית (תפקיד המקנה לו גם תואר של סגן נשיא איראן), הגדיל לעשות בשנה שעברה וקבע, כי איראן מתכננת להקים 4 עד 5 כורים נוספים שישמשו למחקר ולייצור רדיואיזוטופים. לפיכך, איראן לא תחדל מלהעשיר אורניום לשיעור של 20%. אין ממש בטענתו. זאת מכיוון שהזמן הדרוש להקמת כור הוא כ-5 שנים ולכן אין כל סיבה לייצר כבר עתה דלק גרעיני עבור הכורים העתידיים.

שנית, האיראנים טוענים כי גם הכור העומד בשלבי הקמה מתקדמים ליד עראק מיועד למחקר ולייצור רדיואיזוטופים. כור זה , מסוג מים כבדים, מתודלק באורניום טבעי ולא באורניום מועשר ל-20%. בשל מבנהו, כפי שאכן סבא"א מעריכה, הוא מיועד ככל הנראה להפקת פלוטוניום עבור נשק גרעיני. מכל מקום, אין כל היגיון בבניית שני סוגים שונים של כורים שישמשו למחקר ולייצור רדיואיזוטופים. יש בכך להצביע, במקרה הטוב, על היעדר עקביות בטענותיה של איראן.

טענה אחרת שהשמיעה איראן גורסת כי האורניום המועשר עתיד לשמש לצורך תדלוק כורי צוללות גרעיניות,. שבכוונתה לבנות בעתיד. טענה זו הינה יומרנית במיוחד. ספק רב אם טכנולוגיה זו מצויה בידי האיראנים. זאת, בלי להתייחס לעלות הגבוהה של פיתוח צוללת גרעינית, בפרט נוכח הכלכלה האיראנית המקרטעת.על כן, גם בהקשר זה ניתן לקבוע כי המדובר בסיפור כיסוי כושל.

פיתוח מערכת הפצצה ('קבוצת הנשק')

סוגיה נוספת ולא פחות חשובה אשר בה עוסק הדו"ח האחרון של סבא"א מאוגוסט 2012 הינה הפעילות שמתנהלת באיראן לפיתוח הפצצה עצמה, על ידי הארגונים המשתייכים למנגנונים הביטחוניים של המשטר. הדו"ח מתמקד הפעם במתקן בפרצ'ין. על פי מידע שנמסר לסבא"א על ידי מספר מדינות החברות בסבא"א, בשנת 2000 הוצב באחד הבניינים במתקן מיכל גדול המיועד להכיל בתוכו פיצוצי חומרי נפץ על מנת לערוך ניסויים הידרו-דינמיים.

יש לשער, כי המיכל הגדול שימש לעריכת 'ניסויים קרים' של הדמיית ייזום הפיצוץ של פצצה גרעינית באמצעות חומרי נפץ. ייתכן כי בעת הניסויים השתמשו המדענים בליבת אורניום טבעי במקום אורניום מועשר לדרגת העשרה גבוהה. אורניום טבעי אינו בקיע ולכן רצוי להשתמש בו להדמיית השפעת גלי הניפוץ על ליבת הפצצה. סבא"א הפצירה באיראן במשך תקופה ארוכה לאפשר לפקחיה לבקר באתר פרצ'ין ולבחון אותו, אך נענתה בשלילה.

תצלומי לוויין של האתר בפרצ'ין שבוצעו לעתים מזומנות בין ינואר 2005 לינואר 2012 לא הצביעו על כל פעילות חשודה באתר. אולם החל מפברואר 2012 הצביעו תצלומי הלוויין על פעילויות אינטנסיביות של ניקוי יסודי של האיזור בו הוצב המיכל הגדול, כולל 'גילוח' חלק מהקרקע. זאת, במשתמע, על מנת להשמיד ראיות לקיום פעילויות שבוצעו באתר אשר יוכיחו כי המתקן שימש לפיתוח נשק גרעיני.

ככל הנראה, מטרתם של השלטונות האיראניים היתה לסלק, בין היתר, גם עקבות של אורניום טבעי שנמצא במקום ועשוי להיחשף על ידי מדידות קרינה רדיואקטיבית. מן הראוי להזכיר כי בתחילת 2004 השלטונות האיראניים הרסו לחלוטין ו'גילחו' את אתר לאביזאן-שיאן (Lavizan-Shian) שבצפון-מזרח טהרן, לאחר שנחשף בו קיומו של מכון PHRC (Physics Research Center) אשר היה קשור לפעילויות גרעיניות צבאיות. כמו כן, לאחר שהכור הגרעיני שצפון קוריאה בנתה ליד דיר-א-זור בסוריה הושמד (6 בספטמבר 2007), הזדרזו השלטונות הסוריים לנקות את האתר באופן יסודי, על מנת להעלים את הראיות לקיום הכור הגרעיני. זאת, כנראה לאחר שהתייעצו עם עמיתיהם האיראניים.

המהלך ולפיו המשטר האיראני החליט בתחילת 2012 להעלים את המתקן החשוד בפרצ'ין, כמו גם הנתון שמאז 2005 ועד לתחילת 2012 לא חשפו תצלומי הלוויין פעילויות חשודות כלשהן באתר, אומרים דרשני ומובילים לאחת משתי המסקנות הבאות: המדענים האיראניים סיימו לבצע את 'הניסויים הקרים' בפרצ'ין כבר לפני 2005 ויתכן כבר לפני 2004, המועד בו הודיעו לסבא"א על השעיית תכניתם הגרעינית הצבאית. או שהמדענים האיראניים המשיכו בביצוע 'הניסויים הקרים' בפרצ'ין גם אחרי 2005, אך ערכו אותם בחשאי. כנראה היה קל להסתירם מכיוון שהם בוצעו במיכל הגדול שהוצב בתוך מבנה סגור.

סביר כי לאור זאת סירבו האיראנים לאפשר את ביקוריהם של פקחי סבא"א באתר. להערכתנו, האפשרות השניה היא הסבירה יותר. על כל פנים נראה, נכון להיום, כי הניסויים כבר הושלמו. מידע מודיעיני אשר נמסר לאחרונה לסבא"א מחזק את ההערכה שאיראן הגיעה או צפויה להגיע בטווח הזמן המיידי להשלמת מערכת הנשק. 'הסוסים כבר ברחו מהאורווה' ולכן 'כבר לא היה צורך באורווה' והיא הושמדה, לבל תפליל. מה גם, שסוגיית המיכל בפרצ'ין מצטרפת לתחומים נוספים של פעילויות שהתנהלו באיראן והיו קשורות לפיתוח נשק גרעיני, כגון פיתוח נפצים מיוחדים, מערכות לייזום סימולטני רב נקודתי של פיצוץ, המאופיינות בכך שהן מתאימות לאימפלוזיה של ליבת נשק גרעיני, הדק נייטרונים, מרעום גרעיני, ומאמץ לפתח רש"ק גרעיני שיתאים לטיל הבליסטי "שיהאב 3".

ההחלטה כבר נפלה

על פי המידע שניתן, אנו סבורים כי המשטר האיראני כבר קיבל בעבר החלטה להגיע לנשק גרעיני, כי החלטה זו לא שונתה עד היום, וכי החלטה איראנית על 'בנית פצצה' אין בה כדי להוות קו אדום מוביל, אם בכלל. לא ניתן לחזות את המועד המדויק לקיום נשק גרעיני מבצעי בידי איראן, מכיוון שאיראן שוקלת את הסוגיה גם בהיבט המדיני, אך קרוב לוודאי כי בהיבט הטכני האיראנים יוכלו להגיע לכך תוך (בשונה מ-בעוד) כשנה.

כאמור, לא מן הנמנע כי איראן תתנהל במשך תקופה מסוימת כ'מדינת סף' גרעינית, אם וכאשר תגיע לסטטוס זה. מכל מקום, עצם הגעתה למצב של מדינת סף (שאף על הגדרתו יתכנו חילוקי דעות), הינה מבחינת ישראל בגדר חציה של קו אדום טכנולוגי, ככל שמדובר באיראן.

אין ספק כי לממצאים הנובעים כנ"ל מדו"ח סבא"א האחרון יש השלכות ישירות לגבי האסטרטגיה הננקטת מול איראן, ולבטח שזו נצרכת כעת לחידוד אופרטיבי של התפיסה המיועדת למנוע נשק גרעיני מאיראן. מה עוד, שגם אם נניח כי כל המידע המפליל נגד איראן שמושג על ידי גופי המודיעין המערביים מובא לידיעת סבא"א, עדיין אין וודאות כי התמונה שיש ברשות גופי המודיעין – ולו אף במשולב עם המידע שמשיגה סבא"א בכוחות עצמה - היא שלמה.

כך או כך, מבחינה עקרונית, תקיפה באיראן אינה מיועדת לפגוע (בין באופן חלקי, בין באופן טוטלי) במתקנים הגרעיניים בלבד. היא מיועדת גם, במתווה המכה הראשונה, אם לא ממש בפתיחתה של המכה הראשונה, למזעור יכולות התגובה הצבאיות של איראן כתגמול לתקיפתה, בפרט שצפוי כי הן תופעלנה הן כלפי ישראל והן כלפי מטרות אמריקאיות ללא אבחנה. עיתוי התקיפה בהתאם לקווים אדומים כאלה או אחרים – ופרמטרים נוספים, מן הסתם - הינו סוגיה מורכבת ביותר בפני עצמה.

על היתרונות והחסרונות של קווים אדומים במימדם המוצהר (טקטית, דיפלומטית, או אסטרטגית) ניתן כמובן להרבות בדעות לכאן ולכאן. אולם, במימדם המהותי, הקונספטואלי, ברור כי חיוני גיבושם של קווים אדומים, מוגדרים וקוהרנטיים, כאשר מדובר בהתהוותו של איום קיומי. קיומם של קווים אדומים – לאו דווקא מוצהרים פומבית – הינו תנאי הכרחי ולא מספיק להרתעה, ולחילופין, לתקיפה, ככל שתידרש. מטבע הדברים, ישראל אינה מוכנה להשלים עם קיומו של נשק גרעיני בידי איראן באותה מידה שאיראן אינה מוכנה להשלים עם קיומה של מדינת ישראל.

***

סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר

סא"ל (מיל') ד"ר דני שוהם שירת בעברו כקצין מחקר באגף המודיעין וכעת מכהן כחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר אילן

אולי יעניין אותך גם

Saudi Crown Prince Mohammed Bin Salman. Bandar Algaloud/Courtesy of Saudi Royal Court/Handout via REUTERS 

דעה | בסעודיה הבינו - המעצמה האזורית היא איראן. לא ישראל 

בחודשים האחרונים סעודיה מתקרבת לאיראן מתוך הבנה שישראל וארה״ב אינן מסוגלות לעצור את תכנית הגרעין הצבאית של טהרן. לצדה גם מצרים. חלק מהאחריות רובצת על ירושלים שסיפקה הבטחות ללא תוצאות בשטח