אינתיפאדה שלישית? למה כן ולמה לא

האם אירועי הימים האחרונים מעידים על תחילתה של אינתיפאדה שלישית? עמיר רפפורט מנסה לתת על כך תשובות משני צידי המתרס

ביום שלישי בערב ייפגש ראש הממשלה עם המועמדים לתפקיד הרמטכ״ל הבא, האלופים יאיר נוה וגדי אייזנקוט. לכאורה, מדובר בראיון לפני קבלת ההחלטה מי מהמועמדים ייבחר להחליף את רא״ל בני גנץ. למעשה, מדובר בתרגיל מנהיגות קטן של ראש הממשלה כלפי שר הביטחון. השיחה עם נתניהו לא תשנה את העובדה שיעלון כבר מייעד את אייזנקוט להיות הרמטכ״ל הבא. אייזנקוט יזכה במשרה עם יצלח את המהמורות המשפטיות שעוד מצפות לו.

העניין החשוב באמת הוא שבקצב ההתרחשויות של הימים האחרונים יכול מאוד להיות שהרמטכ״ל הבא, מי שלא ייבחר, ייכנס לתפקידו באמצע פברואר 2015 במציאות חדשה, תחת הכותרת אינתיפאדה שלישית. אך האם הרוגי הימים האחרונים ורצף הפיגועים ה״צפוף״ אכן מעידים על כך שהאינתיפאדה השלישית כבר התחילה? להלן כמה סיבות למה התשובה על כך היא חיובית. וגם כמה סיבות למה לא.

למה כן?
 
1. מניע דתי: סיבה מרכזית לכך שגל האלימות הגואה הוא בהחלט אינתיפאדה קשורה למניע הדתי. מה שמתדלק את האלימות משני צידי הקו הירוק אלה השמועות, מלוות בהסתה קשה מצד החמאס והג׳יהאד האיסלאמי, על כך שהיהודים מתכננים לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית. די ברסיסי שמועות בעניין הזה כדי להצית להבה גדולה, והצהרות אישים ישראליים, שלכאורה מאוששים את ה״מזימה״, יוצקות שמן למדורה. בעבר, היו אינספור תקופות אלימות שנבעו מסוגיית הר הבית. אפילו מאורעות תרפ״ט פרצו בנסיבות דומות. האם גל האלימות ימשיך לגאות על רקע זה?
 
2. ירידה בהרתעה: אירועי הימים האחרונים מעלים חשש כבד של פגיעה בהרתעת כוחות הביטחון וצה״ל. עם הרתעה נמוכה, הסיכוי שהאלימות תמשיך להשתולל הוא גבוה. גם ההרתעה של כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית הפועלים בערי איו״ש היא לא משהו. בלשון המעטה.

3. שני צידי הקו: גל האלימות האחרון יוצא דופן בכך שהוא מחבר בין ציבורים פלסטיניים משני צידי הקו הירוק ובמזרח ירושלים. זה לא קרה בהיקף משמעותי מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000.
 
4. דינמיקה: להסלמה יש דינמיקה משל עצמה. כל צד מעלה את גובה הלהבות בתגובה למהלכי הצד השני ואף אחד אינו שולט באמת במצב. אנחנו בעיצומו של תהליך כזה. לא ברור אם ייעצר.

למה לא:

1 גל שיישכך? כבר היו גלי אלימות ששככו עם הזמן, ולכן ייתכן שגם אם גל האלימות הנוכחי הוא עוצמתי וממושך מהרגיל, הוא יידעך בהדרגה.

2. אין גב מהרשות: ההבדל הגדול בין פרוץ האינתיפאדה השלישית (בפוטנציה) לפרוץ האינתיפאדה (בהיסטוריה) השנייה הוא העובדה שאז הרשות, בראשותו של יאסר ערפאת, ליבתה את הפיגועים (ויש אומרים שאף יזמה אותם) בעוד שכעת הרשות, תחת אבן מאזן, משתפת פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים, בדרך כלל. אנשי הרשות יודעים שאם יאפשרו לחמאס להשתלט על איו״ש גורלם יהיה כגורלם העגום של אנשי הפתח בעזה במהפיכה של 2007, לכן הם יפעלו למנוע אובדן שליטה. למרות ההשמצות של אישים מישראל כלפי אבו מאזן הוא עדיין דבק במהלכים מדיניים כדרך להגשמת המאוויים הפלסטינים, וגם הולך לו לא רע בתקופה האחרונה, כאשר מדינות אירופאיות מכירות במדינה הפלסטינית שעוד לא קמה. גל אלימות קשה נוגד את האסטרטגיה של אבו מאזן.

3. מניע כלכלי: ערביי ישראל ספגו מכה כלכלית כבדה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, כאשר בתי עסק שלהם הוחרמו במשך תקופה ארוכה, לכן מנהיגים בציבור הערבי יפעלו כדי למנוע אינתיפאדה שלישית, לפחות בתחומי הקו הירוק.

4. התעשתות ביטחונית: האם המשטרה וצה״ל ימצאו דרך מבצעית להכיל את גל האלימות ולהחזיר את השד לבקבוק? טובי המפקדים והמזרחנים מחפשים דרכים להרגיע את המצב. תחזית: גם אם יקראו למציאות החדשה אינתיפאדה השלישית וגם אם לא, אין ספק כי אנו נמצאים בעידן חדש של אלימות עממית מתפרצת עם פיגועים ״פה ושם״. בעיקר בנשק קר ובאבנים. בינתיים, הנשק החם מחוץ ל״משחק״, וכנראה שגם פיגועי ההתאבדות לא ישובו למחוזותינו.