אור חדש יאיר

ד"ר רחל בן-לוי מנסה לחלוק עם את ניסיונה האישי במטרה לסייע למשפחות שכולות להתמודד עם האובדן

צילום כריכה: יח"צ

ד”ר רחל בן-לוי, עסקה כל חייה בחקר מחלת הסרטן, שמקפחת את חייהם של עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם מידי שנה. בתור ד”ר לביולוגיה, שמעבירה את רוב זמנה במחקר במעבדה בניסיון למצוא תרופה למחלה, היא לא עבדה עם החולים עצמם או עם בני משפחותיהם, החווים מקרוב את תהליך האובדן.

לפני 12 שנה, הבינה בן-לוי עד כמה עמוק הכאב: בנה יאיר ז”ל, לוחם ביחידה מובחרת אשר שירת בלבנון, קיפח את חייו בתאונת דרכים בעת חופשה מהצבא. רחל בן-לוי חשה אבודה. עולמה חרב עליה בבת אחת. “זה בכלל לא ברור שיש תקומה לאחר נפילה לבור כה עמוק. כמעט כל מי שחווה שכול שכזה, יאמר שחייו מתחלקים בין התקופה עד לאסון ובין החיים האחרים, עם האובדן”, אומרת בן-לוי.

“למעשה, מיד אחרי הנפילה הגדולה נדרשנו להתמודד עם מציאות של התחלה חדשה, מציאות מרה שלא חלמנו עליה וגם לא יכולנו להתכונן אליה מראש. “אני מגדירה את הצעדים הראשונים בתהום השכול כצעדים של תינוק הלומד לראשונה בחייו לפסוע. אומנם אין כאן בעיה פיזית, אבל ההתמודדות הנפשית עם כל סיטואציה במצב שנוצר, איננה מוכרת וכמובן איננה ידידותית. מכיוון שעולמנו הקודם חרב, נאלצנו ליצור התחלה חדשה”.

את ההתחלה החדשה שלה ושל משפחתה מצאה בן-לוי בכתיבת ספר שמתבונן עמוק פנימה, ובא לשמש מעין מדריך למשפחה השכולה. בספר “אור חדש יאיר”, שיצא לאור לפני כשנה לאחר תהליך של כשמונה שנים, מנסה בן-לוי לתת ביטוי בשפה ברורה ובצורה הכי גלויה, לחוויות ולתחושות היומיומיות שלדבריה חשים רוב האנשים שחוו אובדן. בדרך כלל הם מצניעים אותן.

רחל בן-לוי מתארת בפרטי פרטים את תהליך השכול והיציאה ממעמקים, שלב אחרי שלב, ולדבריה “מנסה להכניס מעט סדר והיגיון במצב הטעון שנוצר”. “הספר נכתב מתוך חשבון נפש שעשיתי עם עצמי במשך כמה שנים. חשבון הנפש נעשה למעשה ללא שליטה. יש אנשים המתארים את מלאכת החשיבה המוטלת על המוח בעקבות האובדן, כעבודה שיש בה שעות נוספות אין סופיות.

"האסון שחדר אל ביתנו טלטל אותי וגרם למחשבותיי לנוע בתנועה מתמדת. אפשר לומר שחייתי בשני מישורים: במישור ההווה הטכני ובמישור הרגשי העמוק. מוחי היה שרוי בהרהורים תמידיים על משמעות החיים, על העבר, ההווה והעתיד. התחלתי לחפש בקדחתנות מענה למצוקותינו. נברתי בספרים. הרי לא היינו הראשונים ולא האחרונים לחוות חוויה כה קשה.

“חיפשתי ספר שיספר בגובה העיניים כיצד ניתן להתמודד עם המציאות העגומה של האובדן. קיימים ספרים מקצועיים שהתקשיתי להתחבר אליהם כי הם מקצועיים מידי. לא מצאתי ספרי הדרכה בנושא ההתמודדות מתוך הליבה של משפחת השכול, חיפשתי ספר אותנטי שייגע בנקודות הבנאליות של ההתמודדות ויספק תשובות ראויות. שמעתי קטעי דברים אך לא יכולתי לצייר את השלם.

“תהליך השיקום הוא תהליך מתעתע, יש בו מעלות ומורדות. ישנם ימים בהם מאוד קשה לראות את התקווה. לעיתים נדמה לך שאתה מתקדם ומוצא את הנתיב הנכון אל החיים, ואז שוב מגיעה הנפילה. הספר בהחלט נותן לגיטימציה להתנהלות שכזו, אך עם זאת, הוא גם מעביר מסר של איכות חיים בצל השכול. “אני מכנה את ספרי ‘מורה נבוכים לענייני השכול’, כי הוא מסביר ומבהיר את התהליך.

הספר נותן מענה למשפחות שכולות המבקשות חיבור ותמיכה. כשאדם נמצא בתחילתו של תהליך השכול הוא איננו יכול לצפות שום שינוי במצבו, והוא מחפש את התקווה. אני מציינת את נקודות האור המאירות על חיינו החדשים למרות הצער והכאב. הבנת התהליך כפי שהיא מוסברת בספר מאפשרת לדעת שיבואו בעתיד ימים יפים יותר וקבלת הידיעה ממקור ראשון ומהימן מסייעת להישרדות”. 

“מנקודת המבט של היום אני מבינה שכל מי שהחל לכתוב מסכן את עצמו כי הוא עלול להידבק בחיידק הכתיבה. אני חייבת להתוודות שנדבקתי בחיידק. אינני יודעת אם ספריי הבאים יראו אור, אך על כל פנים אני ממשיכה בכתיבה שבה התחלתי כתוצאה ישירה מנפילת בני. כתיבה היא יצירה המעידה על יצר החיים שנותר בי, למרות הפרידה הכואבת מהילד האהוב שאיבדתי לנצח”.


הביקורת התפרסמה בגיליון מס' 18 של "בלב אחד", בטאון ההורים, האחים והאחיות השכולים

אולי יעניין אותך גם