רוח רעננה נושבת בצה"ל, האם קיים "חלון הזדמנויות" לפעולה ברצועת עזה?

האם קיים "חלון הזדמנויות" לפעולה ברצועת עזה?

אמירת הרמטכ"ל בוועדת החוץ והביטחון, שיש להכין אופציה יזומה למהלך התקפי ברצועת עזה, היא ללא ספק אמירה חדשה ומרעננת הראויה לרוח ולערכי צה"ל ולתפקידו כמייצר מרחב אפשרויות וגמישות פעולה לדרג מקבלי ההחלטות בממשלה.

מדוע חדשה ומרעננת? כיוון שבתקופת כהונתו של הרמטכ"ל היוצא, יוזמה התקפית או יוזמה בכלל נכנסה להקפאה עמוקה, עמוקה עד כדי כך שהיה נדמה שרק זעזוע כבד יגרום לשינוי במגמות אלו. צה"ל הפך לגוף המגיב לאויביו ולמעשיהם ואלו מצדם "מתחו את החבל" עד קצה גבול היכולת, מגמה זו צמצמה את גמישות הפעולה של הדרג המדיני וגררה סטגנציה בזירות העימות למול ישראל.

האמירות שנשמעו בקרב בכירי הצבא היו כדלקמן, "... ממילא נגזר עלינו עוד שנים רבות של עימותים עם אויבינו, על כן, המטרה היא להרחיב כמה שניתן את הזמן בין סבב עימות אחד למשנהו...", מובן שיוזמה התקפית עמדה בניגוד לרעיון זה ותחתיה נבנתה והתחזקה תפיסת ההרתעה. והנה, רוח חדשה ורעננה נושבת במסדרונות המטה הכללי בהובלת הרמטכ"ל הנכנס, הצעה לדרג המדיני לפעול באופן התקפי יזום, דווקא בתקופת שקט יחסי וכל זאת על מנת לשנות את הסטטוס קוו הקיים בין החמאס וארגוני הטרור האחרים ברצועת עזה לבין ישראל.

אין לדעת מהו ההיקף ועומק הפעולה העומדים בבסיס אמירתו של הרמטכ"ל וכיצד ינסח את מטרות ויעדי הפעולה, אך בהחלט היא ראויה להערכה, למחשבה ולדיון מעמיק. האם קיים "חלון הזדמנויות" למנף את הישגי הפעולה הצבאית תהא אשר תהא?

להערכתי, עדיין קיים "חלון" אך נראה כי הוא הולך ונסגר... בעוד שבתקופת מבצע "עופרת יצוקה" (ינואר 2010) לא הייתה הרשות הפלשתינית וגופי הביטחון תחתה בשלים לקחת אחריות על הרצועה שכן הייתה בתחילת דרכה לשקם את מוסדותיה ולבנות את כוחה, הרי שכיום, יש ביכולתה של הרשות לקחת בהדרגה מידי צה"ל את האחריות על הרצועה במידה וזו תיכבש ושלטון החמאס יתמוטט.

לשאלה האם הרשות תהיה נכונה לעשות כן ולהצטייר כמשתפת פעולה עם ה"אויב הציוני" וכ"בוגדת" בעמה? התשובה להערכתי היא שבסופו של דבר תסכים הרשות לשתף פעולה, שכן, שנאתה לחמאס, ההשפלה שחוותה הפת"ח בהפיכה בקיץ 2007, והרצון לחזור ולהפוך המייצגת הבלעדית של המאבק הפלסטיני הרשמי בהיבט המדיני והביטחוני, תגבר על ה"גלולה הישראלית המרה".

אך אליה וקוץ בה... הכישלון של אבו מאזן לקבל את תמיכת מועצת הביטחון למדינה פלסטינית עצמאית, הצלחת החמאס בעסקת שליט ואמירותיהם של בכירים בממשלת ישראל נגד הרשות והעומדים בראשה, הובילו את אבו מאזן בעל כורחו לקדם את הסכם הפיוס עם החמאס ויתכן כפי שפורסם בימים האחרונים, אף לפטר את פיאד, למנות ראש ממשלה חדש המקובל על שני הצדדים לקראת הבחירות הכלליות במאי 2012. אין ספק שמהלכי קירבה בין הרשות לחמאס משפיעות לרעה על "חלון ההזדמנויות" וגורמות לו להצטמצם.

בהנחה ואכן יתקיימו בחירות כלליות בעוד כחצי שנה (להן יש נטייה להידחות חדשות לבקרים...) הרי שבמידה והתכוון הרמטכ"ל לפעולה משמעותית ברצועה, כזו שאכן תשנה את המגמות הקיימות, ישנה כחצי שנה לסגירתו של ה"חלון"... כך או כך, יש לברך את הרוח החדשה ולקוות להמשך תיקון ליקויי מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה" גם ואולי בעיקר בהיבט הערכי.

אולי יעניין אותך גם