מספרי הסיפורים
יצירת הטעייה בהפעלת הכוח הימי היא היכולת לספר ליריב סיפור שונה מהמציאות. הטעייה פסיכולוגית מוצלחת יכולה לייצר הרתעה בהיבט אסטרטגי וגם להעניק יתרון טקטי
יותם גוטמן ועמי רוחקס דומבה
| 16/11/2017
צילום: Bigstock
איסוף מודיעין בזירה הימית הוא אחד האתגרים העיקריים הגדולים שקיימים בשנת 2017 על אף האמצעים הקיימים. את המודיעין הימי ניתן לחלק לשניים – בניית תמונה ימית אופרטיבית להגנת גבול ומודיעין ימי בטווחים רחוקים. מדובר בשני מערכי מודיעין משלימים, אך כמעט נפרדים, שבונים תמונת מצב בצורה שונה. עקב אכילס של מערכי איסוף אלו הוא היכולת הנמוכה לאימות המידע בים. זהו פער שיכול להוביל למבצעי הטעייה פסיכולוגים בהפעלת הכוח הימי.
הפעלת הטעייה בהפעלת הכוח הימי היא היכולת לספר ליריב סיפור שונה מהמציאות. זאת, באמצעות שילוב מספר מממדים המשפיעים על תפיסת המציאות מקבלי ההחלטות. הטעייה פסיכולוגית מוצלחת יכולה לייצר הרתעה בהיבט אסטרטגי ויכולה לגרום ליריב לבזבז את החימוש של כלי השיט על מטרות לא חשובות ובכך לייצר יתרון טקטי.
אחד ממבצעי ההטעיה הגדולים בהיסטוריה היה מבצע Fortitude במלחמת העולם השנייה שמטרתו להטעות את הנאצים לגבי מקום הפלישה של בעלות הברית לאירופה. המבצע כלל שימוש במגוון כלי דמה שנתנו מצג שווא של בניין כוח צבאי. דוגמה נוספת כוללות מכ"ם דמה צף בשם Thetis בו השתמשו הנאצים כדי להטעות את מטוסי הביון של ארה"ב. ה-Thetis היה משדר אותות שנראו במכ"מ האמריקאי כמו צוללת U-boat גרמנית.
עוד דוגמה היא ספינת ה-Q-ships בה השתמשו הבריטים במלחמת העולם השנייה להטעות את הגרמנים. הספינות נראו כמו סוחרות, אך למעשה נשאו אמל"ח נגד צוללות. מערכת הטעייה מודרנית היא מכולת טילי השיוט מסוג 'קליבר' בשם Club-K. מדובר במכולה תמימה למראה שניתן להעמיס על כל סוחרת, אך היא יכולה לשגר טילי שיוט בלחיצת כפתור.
עקרונות בניית תמונה ימית
תמונה ימית נבנית על ידי מערך שליטה חופי. זו תמונה אופרטיבית בעיקרה, המתבססת על תחנות מכ"ם, כלי טיס עם מכ"מ SAR, נתוני AIS ודיווחי קשר של כלי שייט. תמונה ימית זו מספקת מודעות מצבית במרחק קרוב לגבול המדינה שמגיע עד המים הכלכליים וקצת מעבר.
לצד התמונה האופרטיבית הקרובה, נבנה גם מודיעין ימי הבונה תמונת מצב של הזירה הימית הרחוקה. תמונה זו כוללת את מערך החוף של האויב, כלי השייט של האויב, ציים זרים, ניטור ספינות סוחר והברחות בטווחים רחוקים יותר מהחוף. איסוף מודיעין זה נסמך בעיקר על סנסורים אלינטים וקומינטים המותקנים על כלי טיס וגם על צילום לווייני (אופטי/SAR). כמו גם, מודיעין ימי נסמך על שיתופי פעולה עם מדינות זרות ועל מידע שמגיע משירותי ביון (יומינט).
בניית תמונת מטרות בים מתבססת על הפעלת אמצעי גילוי פאסיביים ואקטיביים לאיתור, זיהוי ומעקב אחר מטרות. בניגוד לבניית תמונת מטרות ביבשה שהתבססה לרוב על גילוי עין (תצפיות, מטוסי תצפית ולווייניות), רוב התמונה בים נבנתה על ידי מכ"מים שמסוגלים לאתר מיקום ונתוני תנועה של מטרה אך לא לזהותה. המשמעות היא שכלי שייט צבאיים אינם שונים מכלי שייט אזרחיים באותו גודל ונתוני תנועה - שניהם נראים כמו "בליפ" במכ"ם.
במידה וכלי שייט מפליג בנתיב שאופייני לכלי שייט מסחריים הוא בדרך כלל יזוהה ככזה עד שיאספו נתונים נוספים המאשרים זיהוי ודאי (חוליות פח"ע ימיות עשו שימוש בנתיבים כאלו בפיגועים שבוצעו בעבר כמו פיגוע כביש החוף, מלון סבוי ואירוע ניצנים). על גבי תמונת המכ"מ מבוצע היתוך נתונים של סנסורים מודיעיניים שונים המאפשרים זיהוי נתונים נוספים כמו סוג כלי השייט, מדינת המוצא וכו'.
הרבה אמצעים. יכולת וידוא קטנה
כפי שהוזכר קודם לכן, המודיעין הימי הקיים מתבסס על מספר אמצעי איסוף שאמורים לייצר יחד תמונה מודיעינית שלמה שמטרתה מודעות מצבית בזירה הימית בטווח קרוב ורחוק. אולם, במציאות, היעילות של אמצעים אלו לספק מודעות מצבית רציפה ואמינה, כזו שניתן לוודא את האמיתות שלה, נמוכה מאד. בעיקר כאשר מדובר בתמונה ימית אופרטיבית שמשתנה באופן מהיר יותר.
אם ניקח כדוגמה את פרוטוקול AIS או בשמו המלא automatic identification system הוא מבוסס על משדר המותקן על גבי כל כלי שייט מגודל (טונאז') מסוים שמשדר באופן רציף את מיקום ונתוני כלי השיט. את השידורים מגלים לוויינים שמשדרים אותם למערכות איסוף נתונים ותחנות חוף. על הנתונים האלו אפשר להריץ ניתוחים שונים ולזהות את כלי השיט. בתיאוריה, כל כלי שיט מקבל חתימה ייחודית לו שמזהה אותו בכל רגע נתון.
הבעיה מתחילה עם כלי שיט צבאיים. אלו, לרוב, לא מפעילים את המשדרים כי הם לא רוצים להתגלות. המשדר גם מאפשר לכלי השיט לסווג את עצמו בצורה שקרית למטרת הטעייה. השימוש בנתוני AIS אינו כולל יכולת אימות נתונים.
אמצעי התצפית האופטיים גם הם מוגבלים בטווח וטובים לגילוי כלי שיט בקרבת חוף. מאחר וטווח טילי התקיפה של ספינות הטילים גדל בשנים האחרונות, כולל טילי שיוט, עמדת ה-Standoff של כלי השיט גדולה מטווח אמצעי הגילוי האופטי. ולכן, יעילות כלי זה נמוכה. מכ"מים חופיים לגילוי כלי שיט בים גם הם מוגבלים בטווח ומשמשים בעיקר תחנות חוף שאמונות על טווח המים הטריטוריאליים של המדינה.
אמצעי גילוי אוויריים כולל מטוסי משימה ומל"טים עם מכ"מ לגילוי כלי שיט וצוללות הם אינם משאב שנמצא באופן רציף מעל תא שטח. כלים אלו משמשים לגיחות תקופתיות או לפי מידע מודיעיני, ומשמשים לאיסוף מודיעין נקודתי. לפני מבצע או על פי מידע מודיעיני שמכווין אותם לאזור מסוים. כלים אלו גם יקרים מאד לרכישה ותחזוקה, ונמצאים במספרים בודדים במדינות שיש להם כאלו. לא לכל המדינות בעולם יש כלים כאלו.
לוויינים גם הם כלי שאינו מאפשר ניטור רציף של תא שטח בים. הלוויין חולף מספר פעמים ביום מעל נקודה מסוימת, והצילום שלו מותנה בעננות אם הוא אופטי. אם מדובר בלוויין SAR הוא יכול לצלם גם בעננות, אך שוב, מדובר בצילום מספר פעמים קטן ביום. היות וכלי שיט ניידים ואינם עומדים בנקודה אחת, ההסתברות לעקוב אחריהם עם לווין קטנה מאוד. גם כאן, רק למספר מדינות קטן יש לווייני תצפית / SAR.
שיבוש תפיסת המציאות של האויב
העדר אפשרות לאיסוף מודיעין רציף בתאי שטח ימיים, והקושי לאמת את המידע המודיעיני, פותחים את הפתח לשימוש בהונאה פסיכולוגית בהפעלת הכוח הימי. מבצעי הונאה פסיכולוגיים מטרתם לשבש את תפיסת המציאות של מערך המודיעין של האויב.
לצורך הדיון, יש להבדיל בין הטעייה פסיכולוגית למטרות הרתעה לבין הונאה טקטית בשדה הקרב. בממד הימי אפשר לבצע הונאה על ידי כשב"מים, מוץ ומצופים, על מנת להרוות את תמונת המטרות של האויב ולהקשות על גילוי המטרות האמתיות ומטרת ההפלגה שלהן. הטעיה פסיכולוגית יכולה לשמש לצורך הרתעה באמצעות שתילה של מאות מטרות דמה צבאיות ב - AIS במערך החוף של המגן ולהרתיע אותו בכלל מלצאת לים (deterrence by denial).
חברת טרנד מיקרו הוכיחה כבר ב-2013 כי אפשר לצור ישויות בשמות שונים ובמקומות לפי בחירה במערכות AIS. אפשרות 'ייצור' מטרות במערכות מבוססות או שינויי מיקום יכולים לשמש תוקף צבאי פוטנציאלי. יש לזכור כי הזירה הימית משמשת בעיקר לתובלה ולדייג מסחרי וטכנולוגיית ה-AIS היא הכלי היחיד כמעט שיש לניטור פעילות זו. כל הפרעה וירטואלית לנתיבי שיט גדולים יכולה לגרום למתח צבאי בין מדינות היות ואימות המידע לוקח זמן.
מערכות נוספות שיכולות לשמש להטעיה בים הן מערכות הקשר בכלי השיט. ניתן להתחקות אחר מיקומים של כלי שיט גם דרך יירוט השיחות שיוצאות ונכנסות אליו. לרוב דרך מערכות קשר לווייניות או מערכות תדר נמוך. במקרה זה, שידור מיקומים ופקודות מזויפות בקשר שתואמות את הזיוף ב-AIS יכולים להתל ביריב. אם האוסף מאזין ורואה במסך פעילות מסוימת, ואין לו דרך לאמת את המידע באמצעים ויזואליים או על ידי מכ"מ, הוא יכול לחשוב שמדובר במהלך אמיתי.
ממד נוסף שנכנס בשנים האחרונות לזירה הימית הוא הסייבר שנכנס לצד הלחימה האלקטרונית. התוספת של הסייבר מאפשרת לא רק לחסום או לשבש מערכות אלקטרוניות, אלא לבצע גם מניפולציה במידע. בארה"ב כבר חשפו שהצוללות של הצי האמריקאי מצוידות ביכולות תקיפה בסייבר. אמנם לא הרחיבו בעניין, אבל אם לצד המניפולציה של ה-AIS וזו ברשת הקשר מוסיפים יכולת הזרקת או שיבוש נתונים במערכות האיסוף של הצד השני, ניתן לייצר מצג שווא של פעילות ימית שלא ניתן לשלול בהעדר אמצעי אימות ויזואליים.
מטרת מבצעי הטעייה פסיכולוגית - Psychological operations או PSYOP בז'רגון מקצועי - מטרתם להשפיע על שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות בצד השני. ומקבלי החלטות אלו נסמכים על מערכות דיגיטליות או אנלוגיות שמשדרות מידע למסכים. ברגע ששדרת הפיקוד שמקבלת החלטות בחיל הים של היריב נעדרת אמצעי אימות למידע, מבצע הטעייה פסיכולוגי המשלב יכולות סייבר, ל"א, הטעייה בקשר ומניפולציה על מערכות AIS ישפיע כמעט בוודאות על תפיסתם את שדה הקרב.
יצירת הטעייה בהפעלת הכוח הימי היא היכולת לספר ליריב סיפור שונה מהמציאות. הטעייה פסיכולוגית מוצלחת יכולה לייצר הרתעה בהיבט אסטרטגי וגם להעניק יתרון טקטי
צילום: Bigstock
איסוף מודיעין בזירה הימית הוא אחד האתגרים העיקריים הגדולים שקיימים בשנת 2017 על אף האמצעים הקיימים. את המודיעין הימי ניתן לחלק לשניים – בניית תמונה ימית אופרטיבית להגנת גבול ומודיעין ימי בטווחים רחוקים. מדובר בשני מערכי מודיעין משלימים, אך כמעט נפרדים, שבונים תמונת מצב בצורה שונה. עקב אכילס של מערכי איסוף אלו הוא היכולת הנמוכה לאימות המידע בים. זהו פער שיכול להוביל למבצעי הטעייה פסיכולוגים בהפעלת הכוח הימי.
הפעלת הטעייה בהפעלת הכוח הימי היא היכולת לספר ליריב סיפור שונה מהמציאות. זאת, באמצעות שילוב מספר מממדים המשפיעים על תפיסת המציאות מקבלי ההחלטות. הטעייה פסיכולוגית מוצלחת יכולה לייצר הרתעה בהיבט אסטרטגי ויכולה לגרום ליריב לבזבז את החימוש של כלי השיט על מטרות לא חשובות ובכך לייצר יתרון טקטי.
אחד ממבצעי ההטעיה הגדולים בהיסטוריה היה מבצע Fortitude במלחמת העולם השנייה שמטרתו להטעות את הנאצים לגבי מקום הפלישה של בעלות הברית לאירופה. המבצע כלל שימוש במגוון כלי דמה שנתנו מצג שווא של בניין כוח צבאי. דוגמה נוספת כוללות מכ"ם דמה צף בשם Thetis בו השתמשו הנאצים כדי להטעות את מטוסי הביון של ארה"ב. ה-Thetis היה משדר אותות שנראו במכ"מ האמריקאי כמו צוללת U-boat גרמנית.
עוד דוגמה היא ספינת ה-Q-ships בה השתמשו הבריטים במלחמת העולם השנייה להטעות את הגרמנים. הספינות נראו כמו סוחרות, אך למעשה נשאו אמל"ח נגד צוללות. מערכת הטעייה מודרנית היא מכולת טילי השיוט מסוג 'קליבר' בשם Club-K. מדובר במכולה תמימה למראה שניתן להעמיס על כל סוחרת, אך היא יכולה לשגר טילי שיוט בלחיצת כפתור.
עקרונות בניית תמונה ימית
תמונה ימית נבנית על ידי מערך שליטה חופי. זו תמונה אופרטיבית בעיקרה, המתבססת על תחנות מכ"ם, כלי טיס עם מכ"מ SAR, נתוני AIS ודיווחי קשר של כלי שייט. תמונה ימית זו מספקת מודעות מצבית במרחק קרוב לגבול המדינה שמגיע עד המים הכלכליים וקצת מעבר.
לצד התמונה האופרטיבית הקרובה, נבנה גם מודיעין ימי הבונה תמונת מצב של הזירה הימית הרחוקה. תמונה זו כוללת את מערך החוף של האויב, כלי השייט של האויב, ציים זרים, ניטור ספינות סוחר והברחות בטווחים רחוקים יותר מהחוף. איסוף מודיעין זה נסמך בעיקר על סנסורים אלינטים וקומינטים המותקנים על כלי טיס וגם על צילום לווייני (אופטי/SAR). כמו גם, מודיעין ימי נסמך על שיתופי פעולה עם מדינות זרות ועל מידע שמגיע משירותי ביון (יומינט).
בניית תמונת מטרות בים מתבססת על הפעלת אמצעי גילוי פאסיביים ואקטיביים לאיתור, זיהוי ומעקב אחר מטרות. בניגוד לבניית תמונת מטרות ביבשה שהתבססה לרוב על גילוי עין (תצפיות, מטוסי תצפית ולווייניות), רוב התמונה בים נבנתה על ידי מכ"מים שמסוגלים לאתר מיקום ונתוני תנועה של מטרה אך לא לזהותה. המשמעות היא שכלי שייט צבאיים אינם שונים מכלי שייט אזרחיים באותו גודל ונתוני תנועה - שניהם נראים כמו "בליפ" במכ"ם.
במידה וכלי שייט מפליג בנתיב שאופייני לכלי שייט מסחריים הוא בדרך כלל יזוהה ככזה עד שיאספו נתונים נוספים המאשרים זיהוי ודאי (חוליות פח"ע ימיות עשו שימוש בנתיבים כאלו בפיגועים שבוצעו בעבר כמו פיגוע כביש החוף, מלון סבוי ואירוע ניצנים). על גבי תמונת המכ"מ מבוצע היתוך נתונים של סנסורים מודיעיניים שונים המאפשרים זיהוי נתונים נוספים כמו סוג כלי השייט, מדינת המוצא וכו'.
הרבה אמצעים. יכולת וידוא קטנה
כפי שהוזכר קודם לכן, המודיעין הימי הקיים מתבסס על מספר אמצעי איסוף שאמורים לייצר יחד תמונה מודיעינית שלמה שמטרתה מודעות מצבית בזירה הימית בטווח קרוב ורחוק. אולם, במציאות, היעילות של אמצעים אלו לספק מודעות מצבית רציפה ואמינה, כזו שניתן לוודא את האמיתות שלה, נמוכה מאד. בעיקר כאשר מדובר בתמונה ימית אופרטיבית שמשתנה באופן מהיר יותר.
אם ניקח כדוגמה את פרוטוקול AIS או בשמו המלא automatic identification system הוא מבוסס על משדר המותקן על גבי כל כלי שייט מגודל (טונאז') מסוים שמשדר באופן רציף את מיקום ונתוני כלי השיט. את השידורים מגלים לוויינים שמשדרים אותם למערכות איסוף נתונים ותחנות חוף. על הנתונים האלו אפשר להריץ ניתוחים שונים ולזהות את כלי השיט. בתיאוריה, כל כלי שיט מקבל חתימה ייחודית לו שמזהה אותו בכל רגע נתון.
הבעיה מתחילה עם כלי שיט צבאיים. אלו, לרוב, לא מפעילים את המשדרים כי הם לא רוצים להתגלות. המשדר גם מאפשר לכלי השיט לסווג את עצמו בצורה שקרית למטרת הטעייה. השימוש בנתוני AIS אינו כולל יכולת אימות נתונים.
אמצעי התצפית האופטיים גם הם מוגבלים בטווח וטובים לגילוי כלי שיט בקרבת חוף. מאחר וטווח טילי התקיפה של ספינות הטילים גדל בשנים האחרונות, כולל טילי שיוט, עמדת ה-Standoff של כלי השיט גדולה מטווח אמצעי הגילוי האופטי. ולכן, יעילות כלי זה נמוכה. מכ"מים חופיים לגילוי כלי שיט בים גם הם מוגבלים בטווח ומשמשים בעיקר תחנות חוף שאמונות על טווח המים הטריטוריאליים של המדינה.
אמצעי גילוי אוויריים כולל מטוסי משימה ומל"טים עם מכ"מ לגילוי כלי שיט וצוללות הם אינם משאב שנמצא באופן רציף מעל תא שטח. כלים אלו משמשים לגיחות תקופתיות או לפי מידע מודיעיני, ומשמשים לאיסוף מודיעין נקודתי. לפני מבצע או על פי מידע מודיעיני שמכווין אותם לאזור מסוים. כלים אלו גם יקרים מאד לרכישה ותחזוקה, ונמצאים במספרים בודדים במדינות שיש להם כאלו. לא לכל המדינות בעולם יש כלים כאלו.
לוויינים גם הם כלי שאינו מאפשר ניטור רציף של תא שטח בים. הלוויין חולף מספר פעמים ביום מעל נקודה מסוימת, והצילום שלו מותנה בעננות אם הוא אופטי. אם מדובר בלוויין SAR הוא יכול לצלם גם בעננות, אך שוב, מדובר בצילום מספר פעמים קטן ביום. היות וכלי שיט ניידים ואינם עומדים בנקודה אחת, ההסתברות לעקוב אחריהם עם לווין קטנה מאוד. גם כאן, רק למספר מדינות קטן יש לווייני תצפית / SAR.
שיבוש תפיסת המציאות של האויב
העדר אפשרות לאיסוף מודיעין רציף בתאי שטח ימיים, והקושי לאמת את המידע המודיעיני, פותחים את הפתח לשימוש בהונאה פסיכולוגית בהפעלת הכוח הימי. מבצעי הונאה פסיכולוגיים מטרתם לשבש את תפיסת המציאות של מערך המודיעין של האויב.
לצורך הדיון, יש להבדיל בין הטעייה פסיכולוגית למטרות הרתעה לבין הונאה טקטית בשדה הקרב. בממד הימי אפשר לבצע הונאה על ידי כשב"מים, מוץ ומצופים, על מנת להרוות את תמונת המטרות של האויב ולהקשות על גילוי המטרות האמתיות ומטרת ההפלגה שלהן. הטעיה פסיכולוגית יכולה לשמש לצורך הרתעה באמצעות שתילה של מאות מטרות דמה צבאיות ב - AIS במערך החוף של המגן ולהרתיע אותו בכלל מלצאת לים (deterrence by denial).
חברת טרנד מיקרו הוכיחה כבר ב-2013 כי אפשר לצור ישויות בשמות שונים ובמקומות לפי בחירה במערכות AIS. אפשרות 'ייצור' מטרות במערכות מבוססות או שינויי מיקום יכולים לשמש תוקף צבאי פוטנציאלי. יש לזכור כי הזירה הימית משמשת בעיקר לתובלה ולדייג מסחרי וטכנולוגיית ה-AIS היא הכלי היחיד כמעט שיש לניטור פעילות זו. כל הפרעה וירטואלית לנתיבי שיט גדולים יכולה לגרום למתח צבאי בין מדינות היות ואימות המידע לוקח זמן.
מערכות נוספות שיכולות לשמש להטעיה בים הן מערכות הקשר בכלי השיט. ניתן להתחקות אחר מיקומים של כלי שיט גם דרך יירוט השיחות שיוצאות ונכנסות אליו. לרוב דרך מערכות קשר לווייניות או מערכות תדר נמוך. במקרה זה, שידור מיקומים ופקודות מזויפות בקשר שתואמות את הזיוף ב-AIS יכולים להתל ביריב. אם האוסף מאזין ורואה במסך פעילות מסוימת, ואין לו דרך לאמת את המידע באמצעים ויזואליים או על ידי מכ"מ, הוא יכול לחשוב שמדובר במהלך אמיתי.
ממד נוסף שנכנס בשנים האחרונות לזירה הימית הוא הסייבר שנכנס לצד הלחימה האלקטרונית. התוספת של הסייבר מאפשרת לא רק לחסום או לשבש מערכות אלקטרוניות, אלא לבצע גם מניפולציה במידע. בארה"ב כבר חשפו שהצוללות של הצי האמריקאי מצוידות ביכולות תקיפה בסייבר. אמנם לא הרחיבו בעניין, אבל אם לצד המניפולציה של ה-AIS וזו ברשת הקשר מוסיפים יכולת הזרקת או שיבוש נתונים במערכות האיסוף של הצד השני, ניתן לייצר מצג שווא של פעילות ימית שלא ניתן לשלול בהעדר אמצעי אימות ויזואליים.
מטרת מבצעי הטעייה פסיכולוגית - Psychological operations או PSYOP בז'רגון מקצועי - מטרתם להשפיע על שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות בצד השני. ומקבלי החלטות אלו נסמכים על מערכות דיגיטליות או אנלוגיות שמשדרות מידע למסכים. ברגע ששדרת הפיקוד שמקבלת החלטות בחיל הים של היריב נעדרת אמצעי אימות למידע, מבצע הטעייה פסיכולוגי המשלב יכולות סייבר, ל"א, הטעייה בקשר ומניפולציה על מערכות AIS ישפיע כמעט בוודאות על תפיסתם את שדה הקרב.
