השיטור ה"נעלם" בדיון הצבאי על הביטחון השוטף
ד"ר עפרה בן ישי
| 16/10/2018
https://www.flickr.com/photos/idfonline/36366762804/in/dateposted/
פעולת השיטור היא פרקטיקה אופרטיבית מחויבת המציאות בעימות א-סימטרי הכרוך בחיכוך גבוה עם אוכלוסייה אזרחית. מאז 1987 מנהל צה"ל עימות צבאי בשטחים ולעיתים גם בזירות נוספות, הדורש מחייליו להפעיל מאמצי שיטור נרחבים ומגוונים. עם זאת הפעלת מאמצי שיטור בידי כוחות צה"ל מעלה את הקשב הציבורי לסבל האוכלוסייה הפלסטינית ועל כן גוררת את הפעולה הצבאית ללב השיח הישראלי ולמחלוקת פוליטית וציבורית.
הלגיטימציה הצבאית במיוחד ב"צבא עם", המבוסס על שירות חובה ומילואים, נשענת על קיומו של קונצנזוס ציבורי ביחס להכרח המלחמה ולצדקתה. משום כך משקיע צה"ל מאמצים לא מבוטלים בהרחקת הפעולה הצבאית ממוקדי המחלוקת ומסדר היום הציבורי. גם הדוקטרינה הצבאית המסדירה את הלחימה בשטחים מגויסת למאמץ זה. באמצעות שינוי מושגי הדוקטרינה מנסה הצבא להתרחק ממוקדי המחלוקת ולבחור הגיונות פעולה שיקטינו את אובדן הלגיטימציה שגובה פרקטיקת השיטור. השינוי מכוון לטשטש ככל הניתן את מרכיב הפגיעה באזרחים ולהחליפו באמירות בעלות דימוי חיובי יותר בקרב הציבור הישראלי, מימין ומשמאל.
בדוקטרינת הבט"ש של צה"ל נעלם המושג "שיטור". במקומו הוצעו מושגים אלטרנטיביים כמו - המלחמה בין המערכות (המב"מ), "איזרוח מרחב המערכה", "הבט"ש המוגבר" ו"עצימות אמצעית", שהתבססו על שליטה והסדרה צבאית, יוזמה, דומיננטיות ואקטיביות התקפית. בעקבות זאת הובלע מושג ה"שיטור" במונחים צבאיים מובהקים כמו יכולות סיכול, הרתעה וגבית מחיר. באמצעות המשגה זו שיח הדוקטרינה נענה מצד אחד, ללחצים ל"יד קשה" כלפי הפלסטינים מצד האליטה הניאו לאומית ומצד שני מושגים אלה אפשרו לצבא להיענות לדרישה הליברלית לפעולה מגבלתית, באוויר ומרחוק, מעוטת נפגעים ומשמרת את שגרת החיים בצד הישראלי. המושגים שהחליפו את מושג השיטור נועדו לכונן מחד גיסא "התרגלות" והשלמה בשני צדי המפה הפוליטית עם התמשכות העימות ועם ראייתו כ"כמכת טבע", ומאידך גיסא עם הצורך בהסדרתו האלימה מעת לעת.
אל"מ מיל' ד"ר עפרה בן ישי, לשעבר המדריכה הראשית במכללה לביטחון לאומי וראש מחלקת מדעי ההתנהגות בצה"ל. הנושא יוצג בכנס צבא ושיטור באוניברסיטה הפתוחה ברעננה ב-24.10.18.
https://www.flickr.com/photos/idfonline/36366762804/in/dateposted/
פעולת השיטור היא פרקטיקה אופרטיבית מחויבת המציאות בעימות א-סימטרי הכרוך בחיכוך גבוה עם אוכלוסייה אזרחית. מאז 1987 מנהל צה"ל עימות צבאי בשטחים ולעיתים גם בזירות נוספות, הדורש מחייליו להפעיל מאמצי שיטור נרחבים ומגוונים. עם זאת הפעלת מאמצי שיטור בידי כוחות צה"ל מעלה את הקשב הציבורי לסבל האוכלוסייה הפלסטינית ועל כן גוררת את הפעולה הצבאית ללב השיח הישראלי ולמחלוקת פוליטית וציבורית.
הלגיטימציה הצבאית במיוחד ב"צבא עם", המבוסס על שירות חובה ומילואים, נשענת על קיומו של קונצנזוס ציבורי ביחס להכרח המלחמה ולצדקתה. משום כך משקיע צה"ל מאמצים לא מבוטלים בהרחקת הפעולה הצבאית ממוקדי המחלוקת ומסדר היום הציבורי. גם הדוקטרינה הצבאית המסדירה את הלחימה בשטחים מגויסת למאמץ זה. באמצעות שינוי מושגי הדוקטרינה מנסה הצבא להתרחק ממוקדי המחלוקת ולבחור הגיונות פעולה שיקטינו את אובדן הלגיטימציה שגובה פרקטיקת השיטור. השינוי מכוון לטשטש ככל הניתן את מרכיב הפגיעה באזרחים ולהחליפו באמירות בעלות דימוי חיובי יותר בקרב הציבור הישראלי, מימין ומשמאל.
בדוקטרינת הבט"ש של צה"ל נעלם המושג "שיטור". במקומו הוצעו מושגים אלטרנטיביים כמו - המלחמה בין המערכות (המב"מ), "איזרוח מרחב המערכה", "הבט"ש המוגבר" ו"עצימות אמצעית", שהתבססו על שליטה והסדרה צבאית, יוזמה, דומיננטיות ואקטיביות התקפית. בעקבות זאת הובלע מושג ה"שיטור" במונחים צבאיים מובהקים כמו יכולות סיכול, הרתעה וגבית מחיר. באמצעות המשגה זו שיח הדוקטרינה נענה מצד אחד, ללחצים ל"יד קשה" כלפי הפלסטינים מצד האליטה הניאו לאומית ומצד שני מושגים אלה אפשרו לצבא להיענות לדרישה הליברלית לפעולה מגבלתית, באוויר ומרחוק, מעוטת נפגעים ומשמרת את שגרת החיים בצד הישראלי. המושגים שהחליפו את מושג השיטור נועדו לכונן מחד גיסא "התרגלות" והשלמה בשני צדי המפה הפוליטית עם התמשכות העימות ועם ראייתו כ"כמכת טבע", ומאידך גיסא עם הצורך בהסדרתו האלימה מעת לעת.
אל"מ מיל' ד"ר עפרה בן ישי, לשעבר המדריכה הראשית במכללה לביטחון לאומי וראש מחלקת מדעי ההתנהגות בצה"ל. הנושא יוצג בכנס צבא ושיטור באוניברסיטה הפתוחה ברעננה ב-24.10.18.
