המזל הטוב של המזל"ט
שנה חדשה היא הזדמנות לספר על התחלות עבר – כלי הטיס המאויש מרחוק (לשעבר מזל"ט) בטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 12/09/2018
צילום: אתר וויקיפדיה
בראשית ימיהם של כלי טיס אלה ניתן הקיצור "מזל"ט" (מטוס זעיר ללא טייס) לדגמים קטנים בעלי יישומים מוגבלים, והכינוי "מל"ט" (מטוס ללא טייס) לדגמים גדולים יותר, המסוגלים לשאת מערכות מודיעין מתוחכמות. בהמשך רצו להוקיר את פעולתם של המפעילים ומשנת 2016 שונה השם לכטמ"מ ("כלי טיס מאויש מרחוק").
היתרון העיקרי של הכלי הלא-מאויש הוא כי אין סכנה לאובדן חיי הטייס, ומידותיו הקטנות מקשות על הפגיעה בו. הוא גם הרבה יותר זול ממטוס בעלויות הבנייה והכשרת הצוות ובתפעול השוטף.
במהלך מלחמת ההתשה הפעיל צה"ל מטוס זעיר ללא טייס (מזל"ט), אשר היה טיסן פשוט שהופעל באמצעות גלי רדיו. הרעיון הועלה על ידי רס"ן שבתאי בריל מיחידת היומינט באמ"ן, על רקע הקושי לקיים גיחות צילום מאוישות באזורים מוגני טילי נ"מ של האויב. ב- 1968 פנה בריל לרמ"ח איסוף, אל"מ אברהם ארנן, והעלה בפניו את הרעיון להטיס טיסן עם מצלמה לאורך קו תעלת סואץ. הרעיון אושר ויושם על ידי היחידה הטכנולוגית של החיל. ב- 1976 הוקמה בחיל המודיעין יחידת "נחשון" להפעלה מסודרת של מזל"טים בחמ"ן. המפקד הראשון היה רס"ן ובהמשך סא"ל ד"ר משה אורון וסגנו עמוס תמיר, שהחליפו אחר כך בפיקוד על היחידה. המזל"ט המודיעיני הופעל מבצעית לראשונה במלחמת לבנון ב 1982.
צה"ל נמנע מלרכוש מזל"טים עקב וויכוח בין חיל המודיעין וחיל האוויר, לגבי מי יהיה אחראי לתפעול של המזל"ט, וכן העדפת התצ"א ופיענוחם על צילומי "טלוויזיה" של המזל"ט. המזל"ט המבצעי הראשון נמכר למדינה זרה, ותופעל בהצלחה מרבית על ידי לקוח זה בסיוע של צוות מהתעשייה האווירית (תע"א) הן בהדרכה והן בתפעול מבצעי באוגוסט בשנת 1981. הצלחה זו היא ששכנעה את צה"ל להתחיל לרכוש את המזל"ט מתע"א. חיל האוויר הישראלי החל לקלוט לשורותיו מל"טים לצורכי מודיעין בעקבות האיום הגובר של טילי קרקע-אוויר והפלת מטוסי F-4 פנטום בשלהי מלחמת ההתשה.
הדגמים הראשונים שהופעלו היו "פיירבי" מתוצרת חברת טלדיין-ראיין האמריקאית, שעברו התאמה לצורכי צה"ל וקיבלו את הכינוי "מב"ט (מטוס בלי טיס)". אחריהם נרכשו מל"טים מדגם צ'אקר מתוצרת חברת נורתרופ (נקראו בצה"ל – "תלם"), שייעודם המקורי היה כמטרות אימונים ושימשו להטעות את סוללות טילי הנ"מ. אחד המל"טים נפל בשלמותו בגיחת צילום במצרים לאחר מלחמת יום הכיפורים והוצג לראווה במוזיאון השלל המצרי. ה"תלם" שימש את צה"ל גם במלחמת לבנון הראשונה במבצע ערצב 19 ויצא משימוש ב-1990. ב-1978 נקלטו לראשונה כטב"מים מתוצרת ישראל, מסטיף, מתוצרת תדיראן מערכות, אשר קיבל בחיל האוויר את הכינוי "סייר". המסטיף יצא מהשירות בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20.
ב-1979 נקלט ה"זהבן" והופעל באופן נרחב במלחמת לבנון. טייסת ה"זהבן" הפילה מטוס מיג 21 סורי אשר התרסק לאחר שניסה ללא הצלחה ליירט את הכלי. ב-1992 נכנס לשירות הכטב"ם הישראלי סרצ'ר, ("חוגלה") וב-1998 נקלט דור ההמשך שלו - "כוכב לבן". ב-1992 הופעל כטב"ם שסייע לסיכול ממוקד של מנהיג חיזבאללה עבאס מוסאווי. במבצע "ענבי זעם" החלו הכטב"מים לסמן לראשונה מטרות בלייזר עבור פצצות מונחות שהוטלו על ידי מטוסי חיל האוויר.
המפעילים של כלים אלה בחיל האוויר הם לרוב פורשי קורס טיס בעלי ותק בקורס של שנה. מתוך ראיית העתיד פעל חיל האוויר לקידום מעמדם של מפעילי הכטב"ם בשנים האחרונות, ותנאי השירות שלהם הושוו לאלה של טייסי המטוסים המאוישים.
הגידול בפעילות בשנים האחרונות, בעיקר בלחימה בטרור בעזה, הביא למהפכה בתפיסת ההפעלה של זרוע האוויר. הוכנסו למערך המאויש-מרחוק כלים מתקדמים יותר המספקים תמונת וידאו איכותית ומדויקת בזמן אמת המסייעת לתקיפה ולמודיעין. הדגמים המתקדמים - הרון 1 המוכר בכינוי "שובל", הרמס 450, "איתן" (הרון TP), והכלי החדש, "כוכב" (הרמס 900) כל אלה פעילים בביטחון השוטף.
***
תודה לאתר חיל האוויר
שנה חדשה היא הזדמנות לספר על התחלות עבר – כלי הטיס המאויש מרחוק (לשעבר מזל"ט) בטור השבועי של אפרים לפיד
צילום: אתר וויקיפדיה
בראשית ימיהם של כלי טיס אלה ניתן הקיצור "מזל"ט" (מטוס זעיר ללא טייס) לדגמים קטנים בעלי יישומים מוגבלים, והכינוי "מל"ט" (מטוס ללא טייס) לדגמים גדולים יותר, המסוגלים לשאת מערכות מודיעין מתוחכמות. בהמשך רצו להוקיר את פעולתם של המפעילים ומשנת 2016 שונה השם לכטמ"מ ("כלי טיס מאויש מרחוק").
היתרון העיקרי של הכלי הלא-מאויש הוא כי אין סכנה לאובדן חיי הטייס, ומידותיו הקטנות מקשות על הפגיעה בו. הוא גם הרבה יותר זול ממטוס בעלויות הבנייה והכשרת הצוות ובתפעול השוטף.
במהלך מלחמת ההתשה הפעיל צה"ל מטוס זעיר ללא טייס (מזל"ט), אשר היה טיסן פשוט שהופעל באמצעות גלי רדיו. הרעיון הועלה על ידי רס"ן שבתאי בריל מיחידת היומינט באמ"ן, על רקע הקושי לקיים גיחות צילום מאוישות באזורים מוגני טילי נ"מ של האויב. ב- 1968 פנה בריל לרמ"ח איסוף, אל"מ אברהם ארנן, והעלה בפניו את הרעיון להטיס טיסן עם מצלמה לאורך קו תעלת סואץ. הרעיון אושר ויושם על ידי היחידה הטכנולוגית של החיל. ב- 1976 הוקמה בחיל המודיעין יחידת "נחשון" להפעלה מסודרת של מזל"טים בחמ"ן. המפקד הראשון היה רס"ן ובהמשך סא"ל ד"ר משה אורון וסגנו עמוס תמיר, שהחליפו אחר כך בפיקוד על היחידה. המזל"ט המודיעיני הופעל מבצעית לראשונה במלחמת לבנון ב 1982.
צה"ל נמנע מלרכוש מזל"טים עקב וויכוח בין חיל המודיעין וחיל האוויר, לגבי מי יהיה אחראי לתפעול של המזל"ט, וכן העדפת התצ"א ופיענוחם על צילומי "טלוויזיה" של המזל"ט. המזל"ט המבצעי הראשון נמכר למדינה זרה, ותופעל בהצלחה מרבית על ידי לקוח זה בסיוע של צוות מהתעשייה האווירית (תע"א) הן בהדרכה והן בתפעול מבצעי באוגוסט בשנת 1981. הצלחה זו היא ששכנעה את צה"ל להתחיל לרכוש את המזל"ט מתע"א. חיל האוויר הישראלי החל לקלוט לשורותיו מל"טים לצורכי מודיעין בעקבות האיום הגובר של טילי קרקע-אוויר והפלת מטוסי F-4 פנטום בשלהי מלחמת ההתשה.
הדגמים הראשונים שהופעלו היו "פיירבי" מתוצרת חברת טלדיין-ראיין האמריקאית, שעברו התאמה לצורכי צה"ל וקיבלו את הכינוי "מב"ט (מטוס בלי טיס)". אחריהם נרכשו מל"טים מדגם צ'אקר מתוצרת חברת נורתרופ (נקראו בצה"ל – "תלם"), שייעודם המקורי היה כמטרות אימונים ושימשו להטעות את סוללות טילי הנ"מ. אחד המל"טים נפל בשלמותו בגיחת צילום במצרים לאחר מלחמת יום הכיפורים והוצג לראווה במוזיאון השלל המצרי. ה"תלם" שימש את צה"ל גם במלחמת לבנון הראשונה במבצע ערצב 19 ויצא משימוש ב-1990. ב-1978 נקלטו לראשונה כטב"מים מתוצרת ישראל, מסטיף, מתוצרת תדיראן מערכות, אשר קיבל בחיל האוויר את הכינוי "סייר". המסטיף יצא מהשירות בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20.
ב-1979 נקלט ה"זהבן" והופעל באופן נרחב במלחמת לבנון. טייסת ה"זהבן" הפילה מטוס מיג 21 סורי אשר התרסק לאחר שניסה ללא הצלחה ליירט את הכלי. ב-1992 נכנס לשירות הכטב"ם הישראלי סרצ'ר, ("חוגלה") וב-1998 נקלט דור ההמשך שלו - "כוכב לבן". ב-1992 הופעל כטב"ם שסייע לסיכול ממוקד של מנהיג חיזבאללה עבאס מוסאווי. במבצע "ענבי זעם" החלו הכטב"מים לסמן לראשונה מטרות בלייזר עבור פצצות מונחות שהוטלו על ידי מטוסי חיל האוויר.
המפעילים של כלים אלה בחיל האוויר הם לרוב פורשי קורס טיס בעלי ותק בקורס של שנה. מתוך ראיית העתיד פעל חיל האוויר לקידום מעמדם של מפעילי הכטב"ם בשנים האחרונות, ותנאי השירות שלהם הושוו לאלה של טייסי המטוסים המאוישים.
הגידול בפעילות בשנים האחרונות, בעיקר בלחימה בטרור בעזה, הביא למהפכה בתפיסת ההפעלה של זרוע האוויר. הוכנסו למערך המאויש-מרחוק כלים מתקדמים יותר המספקים תמונת וידאו איכותית ומדויקת בזמן אמת המסייעת לתקיפה ולמודיעין. הדגמים המתקדמים - הרון 1 המוכר בכינוי "שובל", הרמס 450, "איתן" (הרון TP), והכלי החדש, "כוכב" (הרמס 900) כל אלה פעילים בביטחון השוטף.
***
תודה לאתר חיל האוויר
