הארכיון האיראני מסמן את כניסתנו למזרח תיכון גרעיני. במל"ל יש תכנית? דעה
חשיפת הארכיון הגרעיני הראתה לציבור הישראלי כי איראן יודעת ליצר פצצה גרעינית. השאלה היא מתי ישיגו בטהרן מספיק חומר בקיע לפצצה. במקביל לניסיונות לעכב זאת, במל"ל צריכים להכין אסטרטגיה למזרח תיכון גרעיני
עמי רוחקס דומבה
| 12/09/2018
By Nanking2012 - Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=21905875
השנה החדשה חשובה במיוחד למתכנני האסטרטגיה הישראלים. הארכיון הגרעיני שהביא המוסד מאירן אותו חשף ראש הממשלה נתניהו באפריל האחרון הסיר את הספק - אירן יודעת לבנות פצצה גרעינית. את אירן מהיום יש להמשיל למפעל שיודע לייצר פצצה גרעינית. תכניסו לו חומר בקיע, אורניום מועשר או פלוטוניום, ויוצאת פצצה.
באופן פרדוקסלי, נתניהו בחשיפתו את הארכיון במטרה לעצור פצצה גרעינית, הראה לציבור הישראלי את ההפך. שאירן הפכה מדינת סף. דרושה רק החלטה פוליטית של טהרן לייצר או לרכוש חומר בקיע כדי להעמיד פצצה. החל מאפריל 2018 ישנו אויב גרעיני במזרח התיכון. פצצה איראנית היא רק שאלה של זמן, לא של יכולת. בכך, גזר על עצמו באמצעות הארכיון חובה ציבורית לגבש אסטרטגיה להתמודד עם אויב גרעיני.
מדובר בפעם הראשונה בהיסטוריה הישראלית שקברניטי המדינה מחויבים למטלה זו. ככל הנראה האחריות נופלת על המועצה לביטחון לאומי. נקודה מעניינת בדיון זה היא ההקשר לדוקטרינת בגין. מחד, הדוקטרינה טרם כשלה. כל עוד ימנע ממפעל הגרעין האיראני חומר בקיע מספיק, לא תהיה פצצה איראנית.
מאידך, הוכחת היכולת ההנדסית של איראן באמצעות המבצע של המוסד מפחיתה את נחיצות כישלון הדוקטרינה על מנת לפעול לתכנון התמודדות עם יריב גרעיני. הדחקה אינה אפשרית לאחר החשיפה המלאה שעשה נתניהו לתכנית הגרעין האיראנית.
המוסד ונתניהו ראויים לכל המחמאות על המבצע, ולא בגלל השפעתו על הקהילה הבינלאומית, אלא בשל אמירת האמת לציבור הישראלי. לאחר כמעט עשור וחצי של הסתרה, הדחקה וזריעת חול בעיני הציבור, הממסד הביטחוני 'שם את הדברים על השולחן' בהקשר הגרעיני האיראני. והשמיים לא נפלו.
אין ספק כי חשיפת היכולת האיראנית לבניית פצצה גרעינית היא שינוי אסטרטגי מהותי במשקפיים ישראליות. אם נוסיף לכך את חוסר הוודאות לגבי כמות החומר הבקיע באירן והעדר האמון בשלטון האיראני כפי שניסח זאת לאחרונה בצורה ישירה תמיר פרדו, ראש המוסד הקודם, מכניסים את ישראל לעידן מזרח תיכון גרעיני.
השאלה היא לא אם, אלא מתי. החל מאפריל האחרון המוסד צריך לדאוג שכמות החומר הבקיע באירן תישאר מתחת לסף פצצה. יכולת זו כנראה לא תחזיק מים לנצח. בעיקר אם יהיה בטהרן ממשל מערבי יותר שיתחבב על ארה"ב ואירופה. זו הסיבה שבמקביל למאמצי שירותי הביון של ישראל, במועצה לביטחון לאומי צריכים להכין תכנית חיים בצל אויב גרעיני. ליום שיגיע המסר מהמוסד. אם אקח ממשנתו של בן גוריון - לעשות תכנית כאילו יש פצצה, ולהמשיך לסכל כאילו אין.
חשיפת הארכיון הגרעיני הראתה לציבור הישראלי כי איראן יודעת ליצר פצצה גרעינית. השאלה היא מתי ישיגו בטהרן מספיק חומר בקיע לפצצה. במקביל לניסיונות לעכב זאת, במל"ל צריכים להכין אסטרטגיה למזרח תיכון גרעיני
By Nanking2012 - Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=21905875
השנה החדשה חשובה במיוחד למתכנני האסטרטגיה הישראלים. הארכיון הגרעיני שהביא המוסד מאירן אותו חשף ראש הממשלה נתניהו באפריל האחרון הסיר את הספק - אירן יודעת לבנות פצצה גרעינית. את אירן מהיום יש להמשיל למפעל שיודע לייצר פצצה גרעינית. תכניסו לו חומר בקיע, אורניום מועשר או פלוטוניום, ויוצאת פצצה.
באופן פרדוקסלי, נתניהו בחשיפתו את הארכיון במטרה לעצור פצצה גרעינית, הראה לציבור הישראלי את ההפך. שאירן הפכה מדינת סף. דרושה רק החלטה פוליטית של טהרן לייצר או לרכוש חומר בקיע כדי להעמיד פצצה. החל מאפריל 2018 ישנו אויב גרעיני במזרח התיכון. פצצה איראנית היא רק שאלה של זמן, לא של יכולת. בכך, גזר על עצמו באמצעות הארכיון חובה ציבורית לגבש אסטרטגיה להתמודד עם אויב גרעיני.
מדובר בפעם הראשונה בהיסטוריה הישראלית שקברניטי המדינה מחויבים למטלה זו. ככל הנראה האחריות נופלת על המועצה לביטחון לאומי. נקודה מעניינת בדיון זה היא ההקשר לדוקטרינת בגין. מחד, הדוקטרינה טרם כשלה. כל עוד ימנע ממפעל הגרעין האיראני חומר בקיע מספיק, לא תהיה פצצה איראנית.
מאידך, הוכחת היכולת ההנדסית של איראן באמצעות המבצע של המוסד מפחיתה את נחיצות כישלון הדוקטרינה על מנת לפעול לתכנון התמודדות עם יריב גרעיני. הדחקה אינה אפשרית לאחר החשיפה המלאה שעשה נתניהו לתכנית הגרעין האיראנית.
המוסד ונתניהו ראויים לכל המחמאות על המבצע, ולא בגלל השפעתו על הקהילה הבינלאומית, אלא בשל אמירת האמת לציבור הישראלי. לאחר כמעט עשור וחצי של הסתרה, הדחקה וזריעת חול בעיני הציבור, הממסד הביטחוני 'שם את הדברים על השולחן' בהקשר הגרעיני האיראני. והשמיים לא נפלו.
אין ספק כי חשיפת היכולת האיראנית לבניית פצצה גרעינית היא שינוי אסטרטגי מהותי במשקפיים ישראליות. אם נוסיף לכך את חוסר הוודאות לגבי כמות החומר הבקיע באירן והעדר האמון בשלטון האיראני כפי שניסח זאת לאחרונה בצורה ישירה תמיר פרדו, ראש המוסד הקודם, מכניסים את ישראל לעידן מזרח תיכון גרעיני.
השאלה היא לא אם, אלא מתי. החל מאפריל האחרון המוסד צריך לדאוג שכמות החומר הבקיע באירן תישאר מתחת לסף פצצה. יכולת זו כנראה לא תחזיק מים לנצח. בעיקר אם יהיה בטהרן ממשל מערבי יותר שיתחבב על ארה"ב ואירופה. זו הסיבה שבמקביל למאמצי שירותי הביון של ישראל, במועצה לביטחון לאומי צריכים להכין תכנית חיים בצל אויב גרעיני. ליום שיגיע המסר מהמוסד. אם אקח ממשנתו של בן גוריון - לעשות תכנית כאילו יש פצצה, ולהמשיך לסכל כאילו אין.
