'מפלצת ההידרה' של רכש חיל האוויר. דעה

חיל האוויר עומד בפני עסקת הרכש הגדולה ביותר בעשור הקרוב כולל מטוסי קרב, מסוקים ומטוסי תדלוק. בחיל האוויר יש קבוצות השפעה שונות, וההחלטה טרם התקבלה.ברקע ישנם עוד תהליכים - הרמטכ"ל מתחלף בסוף שנה, בעוד שנה יש בחירות, וייתכן ועסקת המיליארדים תתקל בקשיים בשל שיקולים קשורים. הצצה למכלול השיקולים של עסקת המיליארדים 

לפני שנתחיל בדיון, כדי להבין את הרקע לסיפור, מומלץ לקרוא את הכתבה שפורסמה בנושא לפני מספר ימים (ישראל היום / יואב לימור) בנושא. מדובר בהליך רכש גדול שחיל האוויר מתכונן אליו הכולל מטוסי קרב חדשים, שדרוג קיימים, מסוקי תובלה ומטוסי תדלוק. ככל הנראה מדובר על היקף שנע בסביבות 9-10 מיליארדי דולרים. בהיבט מטוסי הקרב, על הפרק נמצאת השאלה מה לרכוש קודם. טייסת אפ-15 חדשה ושדרוג הקיימת או שתי טייסות אפ-35 נוספת. כל טייסת כוללת כ-25 מטוסים.

על רקע זה, בחיל האוויר ישנם שלושה 'ראשים' להחלטת הרכש בעניין מטוסי הקרב החדשים - תומכי F-15, תומכי F-35 ותומכי השילוב - גם וגם. בדיונים המתנהלים במסדרונות החיל ומשרד הביטחון, כל אחד מהראשים מנסה למשוך את השמיכה לכיוון שלו. הליך טבעי בכל ארגון, גם צבאי.

לחץ תקציב וזמן

אם למדינת ישראל היה מספיק כסף לרכוש הכל, כנראה לא היה דיון ולא הייתי כותב כתבה זו. אבל זה לא המצב. הרכש מגיע מתקציב סיוע חוץ. הסכם הסיוע שנחתם מול ארה"ב לשנים 2019-2028 מגיע לסך 33 מיליארדים (השאר צבוע הגנה אווירית). אם נניח לצורך הדיון רכש כולל לחיל האוויר של 10 מיליארדי דולרים, מדובר בכשליש מהיקף סיוע החוץ בעשור הקרוב. כמו משכנתא, גם מדינת ישראל לא רוצה לחנוק את עצמה ולהוציא את כל הסיוע על כלים אוויריים ולכן כנראה תוציא כל שנה שליש מהסיוע. מכאן, סביר להניח שמדובר בעסקת מימון לעשור קדימה , עד שנת 2028. במילים אחרות, מה שלא יכנס עכשיו, יכנס רק בשנת 2029. וזה מייצר לחץ זמן עבור היצרנים שרוצים טייסת ביד ולא על העץ.

מדוע התזמון חשוב לבואינג? מכיוון שקו הייצור של האפ 15 תלוי כרגע בקטאר. המטוס הישראלי בתצורת IA הכי קרוב בחדשנות שלו לגרסה הקאטרית - הF-15QA. מדובר במטוס עם מכ"ם חדש, תא טיס חדש ואוויוניקה חדשים ושיפורים במבנה. קטאר הזמינה 36 עם אופציה ל-36 נוספים. קצב הייצור של בואינג נע בין מטוס לשניים בחודש, ואם קטאר לא תממש את אופציית ההרחבה של החוזה, ובואינג תסיים ייצור, קו הייצור יסגר. במקרה כזה, אם ישראל תרצה אפ-15 בעוד מספר שנים, פתיחת הקו לבדה תעלה מאות מליונים ותייקר את מחיר המטוס שהוא גם ככה יקר ביחס לאפ-35.

מדוע התזמון חשוב ללוקהיד מרטין ולפנטגון? בגלל שני אינטרסים מרכזיים. הצבא האמריקאי שעמל קשה על יזום פרויקט האפ-35 לא רוצה שיסגרו אותו והוא צריך להראות הזמנות. אם יש יותר הזמנות בחו"ל, כך הסבירות לסגירתו קטנה ומחיר היחידה קטן. ציר פעימות הייצור (LOT) וגרף המחיר הצפוי תלויים בהזמנות. אינטרס נוסף הוא פיתוח מטוס דור שש. אם ההזמנה של האפ-35 תדחה כעת, ייתכן וב2029 כבר יהיה מטוס דור שש או 5.5 (שילוב של F22/F35 כדוגמא) וישראל תעדיף אותו.

בהיבט המחיר ישנו פער של כ-10 מליוני דולרים עם גידול ל-20 ליחידה לטובת האפ-35. מטוס אפ-15 עולה כ-100 מליון דולרים ואפ-35 כ-90 מליון דולרים וצפוי לרדת ל-80. מדוע ההבדל במחיר? בעיקר בגלל כמויות הייצור ומודרניות קווי הייצור. כמות מטוסי האפ-15 שנמכרים בעולם קטנה מזו של האפ-35, קווי הייצור של בואינג אינם חדשים כמו אלו של לוקהיד שנבנו לאחרונה עבור האפ-35,  ולכן עלות ייצור יחידה גדולה יותר.

לתוך משוואת המחיר צריך להוסיף גם מחיר שעת הטיסה. הבעיה שמחיר זה משתנה בהתאם לגורם שמודד אותו. בשל העדר סולם אוניברסלי מוסכם בהקשר זה, אשאיר את הנושא מחוץ לדיון וככזה שאינו משפיע עליו.

עצמאות בהתאמות חימוש ותחזוקה

היבט חשוב לדיון הוא מרכיב העצמאות של ישראל בהתאמת חימושים, כולל אסטרטגיים, למטוס הקרב של השנים הבאות. נכון להיום, באפ-15 ו-16, יש לישראל מעבדת תוכנה שמאפשרת התאמת חימוש קיים ועתידי למחשב המטוס. בשנתיים האחרונות נעשו דיונים בין ישראל לארה"ב כדי לאפשר מעבדה כזו גם לגרסת הIA העתידית של מטוס הF-15. במסגרת עסקת האפ-35 ישראל רכשה מטוס ניסוי שיגיע לקראת 2020 לארץ לאחר התאמות של כשנה בארה"ב. מטוס כזה יאפשר לתעשייה הישראלית להתאים חימושים למטוסים שברשותה. אחת השאלות שנשארו פתוחות בדיון היא מידת העצמאות של ישראל בהתאמת חימושים בין האפ-15 לאפ-35. האם בשני המקרים יהיה חופש מלא וההבדל הוא רק ציר הזמן, או שמא , ישנו הבדל מהותי שישפיע על החלטת הדרג המקצועי.

שאלה נוספת היא יכולת העצמאות בתחזוקת המטוס. האפ-35 בגלל החמקנות, מטופל במרכזים עולמיים שנקבעו על ידי הפנטגון במדינות שותפות לתכנית. במקרה של ישראל, המרכז באיטליה. מאז הסכם הרכש, מתנהלים דיונים קדחתניים בין המדינות לאפשר לישראל עצמאות מלאה כולל דרג ד' כך שהמטוסים לא יצאו מהמדינה. בינתיים יחידת התחזוקה של חיל האוויר, יחידה 108, טרם קיבלה הוראה לטפל באפ-35. ככל הנראה בגלל הדיונים בין המדינות ברקע. הקשר זה נשאר פתוח בשלב זה, אם כי הסבירות שחיל האוויר יוותר על תחזוקה מלאה בארץ קטנה.  

דלק או חימוש?

בהיבט המבצעיות אחת השאלות היא משקל נשיאה של דלק וחימוש. בהסתכלות קרה, שני המטוסים יכולים לשאת כ-18 טונות של דלק וחימוש. בF-15 נהוג לחלק לשישה טונות דלק ו-12 טונות חימוש. ובאפ-35 לתשעה ותשעה כאשר 2.6 טונות חימוש אפשר להתקין בתוך מפרצי החימוש לשימור חמקנות, ועוד 6.4 טונות מתחת לכנפיים בתצורה לא חמקנית. עם זאת, ההתפלגות תלויה במרחק שרוצים לטוס. אם רוצים לטוס יותר רחוק בלי מתדלקים, צריך להקטין משקל חימוש ולהעלות משקל דלק. זה משחק סכום אפס המנוהל בהתאם למשימה המסויימת. בהקשר זה, נראה כי בשני המטוסים אפשר ליישם תצורות דינמיות של דלק/חימוש, משקל הנשיאה הפוטנציאלי כמעט זהה.  

בהיבט החמקנות (חתך מכ"ם), האפ-35 כולל יתרון מהותי על פני האפ-15. בשלב זה בהיסטוריה, רשמית, עדיין אין מכ"מים שיכולים לזהות את שני המטוסים באותה הצלחה. חתך המכ"ם של האפ-35 קטן משמעותית מזה של האפ-15. החמקנות מגיעה עם תשלום, וכדי לשמור עליה, החימוש צריך להיות במפרצים הפנימיים והטיסה לא יכולה להיות קרובה לקרקע. מכאן, שיש משימות ששני המטוסים יכולים לעשות, ויש כאלו ייעודיות לסוג המטוס. את זה פורטים בתורת ההפעלה של חיל האוויר שצריכה להתאים גם לחמישים האפ-35 שכבר קנו.

הבדל נוסף מהותי בין המטוסים הוא היתוך המידע. האפ-35 נבנה כמטוס משימה וכולל מערכות מחשוב שמהותן היתוך מידע בזמן אמת. לפי פרסומים גלויים והתבטאויות של טייסים בחיל האוויר, מדובר ביכולת שמשנה כללי משחק. אם מוסיפים לזה את החמקנות והאפשרות להשתמש במטוס גם לא כחמקן עם יותר חימוש, מקבלים שלושה תפקידים במטוס אחד. חמקן, מפציץ/מיירט ומשימה. בהיבט טכנו - כלכלי מדובר ביתרון. לעומת זאת, האפ-15 כמטוס מפציץ/מיירט נחשב לסוס עבודה ומותאם לשאת יותר חימוש. הוא גם  מגיע עם שני מנועים ליתירות לעומת אחד באפ-35. אין בכך בכדי להצביע על יתרון מבצעי לאחד הצדדים, היות ויתרון מבצעי תלוי במתאר המשימה. המטרה היא להראות את מורכבות ההחלטה של חיל האוויר. אין תשובה אחת זוכה. הכל תלוי בצרכים של חיל האוויר בעשורים הקרובים.

הכל עדיין פתוח

לגבי מטוסי התדלוק, ישנה תחרות בין בואינג לתעשייה אווירית. תעשייה אווירית מציעה מטוסי נוסעים 767מוסבים ובואינג מציעה את ה-KC-46. היות ויש במשוואה מפעל ישראלי, שכבר סיפק לחיל האוויר מתדלקים בעבר, המצב מורכב יותר. שר הביטחון, כמו בשאלת לווין התקשורת, נדרש להחליט על בסיס שיקולים מקצועיים של הגורם המשתמש בשילוב שיקולים אחרים. בינתיים, בעוד בלווין התקשורת השר מאד ברור בהעדפות, בעניין מטוס התדלוק פחות.

המאבק בין החברות הגיע לתקשורת, כאשר כתבה בגלובס טענה כי בואינג לא תתן רישיון הסבת מטוסים לתעשייה אווירית כדי לחשק אותה מול משרד הביטחון. בתגובה טענו בתעשייה האווירית כי "התעשייה האווירית חוזרת ומבהירה כי יש בידה את כל הידע והיכולות הנדרשים על מנת מענה מלא ומיטבי, ובלוחות הזמנים הנדרשים, לצרכי חיל האוויר בנושא התדלוק, כפי שהיא עושה מזה עשרות שנים." למרות הכותרות, וההיבט הפנים ישראלי, עסקת המתדלקים היא הקטנה ביותר מבין שלושת העסקאות הצפויות.

חשוב לזכור כי לא משנה איזו כתבה בחרתם לקרוא בנושא, בפועל, טרם החליטו בצה"ל מה רוצים ולכן במשרד הביטחון טרם החליטו איך לבצע את הרכש. לצאת למכרז או לקנות בלי מכרז. אחרי שיגובשו המלצות ברורות בחיל האוויר, הן יעברו לשר הביטחון. במקביל לדיונים בצה"ל, בסוף שנה מתחלף רמטכ"ל, ויכול להיות שאייזנקוט יחליט לגלגל את ההחלטה לפתחו של המחליף. גם שר הביטחון צפוי אולי להתחלף בנובמבר 2019 , מועד הבחירות הקרובות, ואולי גם כאן צפויה סחבת מכוונת. אין ספק כי שילוב המעורבות של תעשייה אווירית יחד עם הליך בחירות קרוב הוא מתכון להליך החלטות מורכב. בעיקר שיש עסקה גדולה על הפרק.   

הלוואות גישור?

לסיום, אבקש להוסיף עוד מרכיב אחד למשוואה, שגם ככה מורכבת, והוא משרד האוצר. שאלת המימון של העסקאות קריטית. בעבר, ממשלת ישראל נהגה לקחת הלוואות גישור בין שנות התקציב. בצורה כזו, המדינה יכולה לשלוט בהוצאות המימון בהסתמך על הידיעה שסיוע החוץ הוא הכנסה שנתית קבועה. מדובר בהרגל שנעצר לפני מספר שנים בשל אי כדאיות כלכלית לקחת הלוואות כאלו. אולם, עליית דירוג האשראי של ישראל מוזילה את ההלוואות, וייתכן ולחץ ממשרד הביטחון ישפיע על משרד האוצר לחזור להלוואות גישור.

המשמעות של הלוואות כאלו בהחלטות הרכש הביטחוניות משמעותית מאד. טייסת של אפ-35 למשל במחירי 2020 אמורה לעלות כ-2 מיליארדי דולרים (25 מטוסים , 80 מליוני דולרים למטוס). אם חיל אוויר רוצה שתי טייסות נוספות לצד הגדלה ושדרוג מצבת הF-15, יכול משרד האוצר לתכנן את המימון לעשור קדימה. ניתן לייצר חוב בעשור הנוכחי על חשבון העשור הבא באמצעות הלוואות כאלו. ניתן גם להחליט על פיחות בתקציב ההרשאה לחיוב בתקציב הביטחון בכל שנה מ2020 עד 2029 בשיעור כולל של כ-16 מיליארדי ש"ח לצורך מימון ההלוואה שלוקחים כעת. הלוואת גישור יכולה להוות עבור חיל האוויר כננת לצאת מבוץ ההחלטה בכך שתאפשר רכש של גם וגם כעת. משרד האוצר שומר על שתיקה בנושא.

אין ספק כי מדובר בהליך רכש מורכב, יקר, רווי אינטרסים, אך בסופו, אמור לצייד את חיל האוויר בכלים שיאפשרו לו לענות על הצרכים של צה"ל בעשורים הקרובים. תמונת השמיים במזרח התיכון משתנה והפער האיכותי מול היריבים עדיין קיים אך במגמת קיטון, כתלות באינטרסים של ארה"ב בעולם. פירמידת הצרכים, ביחס לשיקולים כלכליים, תקבע את סוג המטוס ותזמון הרכש. החלטה כזו צריכה לקחת בחשבון מגמות רכש של צבאות אויב שרוכשים מטוסים חדישים (חלקם חמקניים או יהיו כאלו), מערכות הגנה אווירית מתקדמות, ציוד לוחמה אלקטרונית ויכולות סייבר. במתאר כזה, רצוי לקוות, כאזרח, לדבר אחד - שמקבלי ההחלטות יתבססו כמה שיותר על שיקולים מקצועיים וכלכליים, וכמה שפחות על לחצים אחרים.

אולי יעניין אותך גם

facebook.com/rodyduterte

תכינו את האמל"ח. נשיא הפיליפינים מגיע

נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטר, צפוי להגיע לישראל לביקור ראשון בספטמבר הקרוב. נזכיר כי הפיליפינים היא צרכן גדול של אמל"ח ישראלי. לביקור תתלווה משלחת עסקית פיליפינית גדולה שצפויה לחתום על חוזים רבים בתחומים של העברת טכנולוגיה