מ"הממלכה הצלבנית" ל"מדינה היהודית" דרך "המהפכה המוסלמית"

בתגובה לפעילות איראן לייצוא המהפכה האיסלאמית אל מחוץ לגבולות המדינה, נראה כי בשנים האחרונות חל שינוי בגישה של מדינות במזרח התיכון לעבר ישראל. תא"ל (מיל') חנן גפן על התהליך שעובר האזור

מנהיגי ערב ונשיא ארה"ב טראמפ (צילום ארכיון: AP)

ההתרחשויות שעיצבו את ההיסטוריה הקצרה בת 70 השנה של מדינת ישראל לימדו אותנו להסתכל בחשדנות סביבנו, לזהות את האיומים בתחילתם ולהיערך לקראתם. קשה לנו יותר לראות, ועוד יותר להאמין, כאשר מסתמנים תהליכים אחרים הטומנים בתוכם שינוי ותקווה. מאמר דעה זה מצביע על תהליך מרתק של הכרה ערבית במדינת ישראל.

מיד עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, "הלא היא מדינת היהודים", קמו כל המדינות הערביות לנסות ולחסל את "היישות הציונית". הכישלון הערבי הגדול ב- 1948 והתבוסה הניצחת ב- 1967, הביאו להפצת תיאוריית "ממלכת הצלבנים". זו שהתפוררה לאחר 200 שנה.

ההשוואה בין הצלבנים לבין היהודים (באינטרפרטציה הערבית) רצתה לראות קווי דמיון בין זרים שבאו מעבר לים, בודדו בסביבה עוינת ובסוף הוכנעו או נטמעו - חיזוק לטיעונים של מדינה קולוניאליסטית, מלאכותית וקיקיונית.

במקביל פיתחו הפלסטינים את "תורת השלבים" שנועדה לתמוך בהתפוררות ה"יישות הציונית המלאכותית" בתהליך דומה. התיאוריות האלה היו נחלת הכלל, כותבים, אידיאולוגים והשכבות העממיות.  

גם מנהיגי המדינות השכנות, ובהם הנשיאים  חאפז אל-אסד  ועבד אל-נאצר, חזרו והשתעשעו ברעיון, מנו את השנים לאחור וניסו ליחס לעצמם את תואר צלאח א-דין המנצח הגדול (כורדי במוצאו). הנשיא סאדאת דיבר, בתקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים , "על החזרת ישראל לממדיה הטבעיים".

שלושים שנה לאחר הקמת המדינה החלו תהליכים מדיניים משמעותיים. מלחמת יום הכיפורים הסתיימה בצורה מאוד מאכזבת מבחינת מדינות ערב - ארמיה 3 כותרה, חלקים נוספים מרמת הגולן נכבשו.

בעקבות כך החלו, בחסות המעצמות, תהליכי מו"מ והידברות שהניבו הסכמי שלום עם מצרים וירדן  ולהסכם הפסקת אש ארוך ויציב ברמת הגולן. המדינות האלה לא חזרו יותר על סיסמאות הקוראות לשחרור פלסטין או השמדת מדינת ישראל. ובכך דה - פקטו דעך אצל ההנהגות של מדינות אלה הנרטיב של "ממלכת הצלבנים".

אולם שינויים אלה כמעט ולא חלחלו למטה אל ההמונים. העמדות של הציבורים במצרים ובירדן - אינטלקטואלים ואחרים - נשארו כפי שהיו לאורך כל השנים ואף הקצינו בהבעת עמדות אנטי ישראליות.

גל שני של שינוי, משמעותי יותר, החל בעשור האחרון כתגובת נגד לפעילות יצוא המהפכה האסלאמית האיראנית. איראן הגבירה פעילותה בקרב קהילות שיעיות בארצות המפרץ, מימנה כוחות תומכים בתימן, אימנה מיליציות שיעיות בעיראק, והביאה "מתנדבים" שיעיים, אפגנים ואחרים, ללחימה בסוריה, בכך באו לידי ביטוי מעשי בשטח רעיונות יצוא המהפכה האסלאמית.

האיראנים מדברים בגלוי על חזרה לימי האימפריה הפרסית, על הכוח העולה האסלאמי מול נסיגת המערב ועל הגרסה הדתית הנכונה שלהם, מול האסלאם הסוני הכופר. ככל שתחושת ההצלחה גדלה, מתרבות ההתבטאויות של אנשי המשטר ופובליציסטים ונעשות נועזות ומתגרות יותר.

המדיניות האמריקאית הנרפית של ממשל אובמה והסכם הגרעין עם איראן הפעילו את צופרי האזעקה בכל מדינות המפרץ והביאו ליצירת קואליציה לבלימת התפשטות האיראנים. ישראל הוכללה בציר הזה ככוח מרכזי. זהו שינוי דרמטי בתפיסת ישראל ומקומה במזרח התיכון. די לעקוב אחר הדיווחים ותגובות המאזינים והקוראים, הנלהבים כמעט, באמצעי תקשורת במדינות המפרץ אחר פעילות ישראלית נגד האיראנים כדי לחוש את גודל השינוי. הערבים הסונים בכלל ומדינות המפרץ בפרט הגדירו מחדש את האויב - האיראנים.  

ההתנגשות בין הסונים לשיעים תימשך לאורך זמן. מדינות המפרץ ובראשן סעודיה רואות על כן צורך בפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני והסרתו מעל סדר היום כדי להתמקד, יחד עם ישראל, במאבק הארוך מול האיראנים. 

וכך גם נשמעים קולות מפתיעים על זכויות היהודים בארץ ישראל, והבטחת האל למשה כי הארץ תינתן לבני ישראל. דברים הנאמרים בריש גלי באמצעי תקשורת מרכזיים ערביים.  

במלאת 70 למדינת ישראל, זו תרומתה הצנועה של המהפכה האסלאמית האיראנית להכרה במדינת ישראל.