דרושה תפיסת הפעלה רב ממדית

בזירה הימית העולמית העתידית, ינצח הצד שידע להפעיל את כלל היכולות בים כמארג אחד, שיאפשר התמודדות עם שינויים מהירים בזירה, ולאו דווקא הצד שיפתח את היכולות הטכנולוגיות הטובות ביותר

 

דרושה תפיסת הפעלה רב ממדית

ספינה מדגם סער 4.5 (צילום: דו"צ)

כניסתם של כלי הצלילה וכלי השיט הלא מאוישים לזירה הימית העולמית עתידים לשנות את תפיסת ההפעלה של הכוח הימי. אחד מכיווני בניין הכוח הוא הקמת נחילים מעורבים מאוישים - לא מאוישים של כלי שיט וכלי צלילה. נחיל שפועל בסנכרון מעל ומתחת למים יזכה ליתרון בכל הקשור למודעות מצבית בתא השטח בו הוא פועל. לכלים הימיים המסורתיים יש להוסיף גם כלים אוויריים ונחילי לוויינים. אלו יהיו חלק ממערך ימי וינועו מעל תא השטח הימי להרחבת תחום אחיזת השטח. 

את תפיסת ההפעלה של בניין כוח כזה ניתן לכנות 'תפיסת הפעלה מטריציונית'. זאת מכיוון שמדובר בארבעה ממדים סביבתיים (חלל, אוויר, ים, תת ימי) ושני ממדים טכנולוגים (מאויש, לא מאויש) הפועלים יחד במקביל כנחיל. כאשר מסתכלים על כל הממדים יחד, כמקשה אחת, אפשרויות ההפעלה מתרחבות. ניתן גם להוסיף למטריצה זו ממד נוסף של יישום תפיסת רואה-יורה. ממד זה יכיל את תפקיד הכלי (אוסף, מנתח, יורה). בצורה כזו ניתן היה לקבל תפיסת הפעלה מטריציונית דו ממדית או תלת ממדית, בהתאם למתאר.  

המטרה: אחיזת שטח בים

בשונה מזירות אחרות כמו היבשה והאוויר, בים - אחד מעקבי אכילס הם היכולת לנטר את המרחב, להגיע למודעות מצבית בזמן אמת ולאחיזת שטח רציפה. מדובר בשטח גדול מאוד, סביבה קשה לפעילות, ותנאי תחזוקה קשים לכלים. גם בהיבט איסוף המודיעין, הים הוא אתגר היות וגלים האלקטרומגנטיים לא חודרים למים העמוקים ולא מאפשרים מיפוי טוב של הסביבה התת ימית. בהיבט הכלים התת ימיים, טווח התקשורת בעייתי, מבוסס גלי קול, ואינו מאפשר תקשורת רחבת פס לטווחים ארוכים.  

כאשר מדברים על אחיזת שטח בים, יש לחלק את הבעיה לשלושה אזורים עיקריים. שטח המים הכלכליים של המדינה (EEZ) מוגדר ומשתרע למרחק של 200 מייל ימי (כ-370 ק"מ מהחוף). במרבית המקרים, שטח זה מוגדר מבחינת האחריות הריבונית, מוגבל במרחק ולכן מאפשר יישום תפיסת הפעלה שתביא לאחיזת שטח. אמנם זהו אתגר טכנולוגי ומבצעי לא פשוט ויקר, אבל אפשרי. 

כאשר מתרחקים מהמים הכלכליים לכיוון לב ים, מדובר באזור עצום בגודלו שאינו בשליטה ריבונית של המדינה, אלא שייך לכלל המדינות. השגת אחיזת שטח באזור זה נחשבת אתגר כמעט בלתי אפשרי ביכולות חיילות ים של ימינו, כולל זה האמריקאי או הסיני. אזור נוסף הוא המים הכלכליים של מדינת האויב. שטח זה מוגבל, ידוע, אך עוין. ההנחה היא כי מדינת האויב השיגה בו אחיזת שטח, וגם החוק עומד לצדה היות וזהו שטחה הריבוני. טעות מבצעית בשטח זה עלולה להוביל להסלמה צבאית ואף למלחמה. לכן, שטח זה מוגדר עם סף רגישות פוליטית ומבצעית גבוה. 

תפיסת הפעלה מטריציונית כמתואר יכולה לשנות את פני הלחימה באזורים אלו במספר אופנים. ראשית, כלים בלתי מאוישים יכולים לעבוד מסביב לשעון ללא הפסקה. יכולת זו מאפשרת סריקת תא שטח באופן רציף על פני המים, מתחת למים, כולל סיוע מהאוויר ומהחלל. אם משהו נע באותו תא שטח, יהיה לו קשה מאד להישאר חשאי. 

אופן נוסף טמון באפשרות לבזר יכולות טכנולוגיות בין חברי הנחיל. במקום לשים את כל היכולות הטכנולוגיות על כלי אחד כפי שקורה היום עם פלטפורמות מאוישות, ניתן יהיה להקצות יכולת אחת לכל כלי. בצורה כזו לא יהיו מגבלות מקום ומשקל להתקנת ציוד, תהיה יתירות יותר גדולה ליכולות, ויהיה ניתן ליישם תצורת תפעול של נחיל Plug&Play. אם אחד החברים בנחיל כשל או נפגע, מחליפים אותו באחר עם אותם יכולות. לחילופין, ניתן יהיה גם לעשות שחלוף יכולות בין החברים שנותרו בנחיל בהתאם לחשיבות היכולות למשימה. 

אופן שלישי הוא שימוש בכלים בלתי מאוישים למשימות בסיכון גבוה. משימה אחת היא פינוי מוקשים ימיים. משימה עתירת סיכון לבני אדם. עוד היבט באותו הקשר הוא צימוד יכולת תגובה לכלים אלו. האפשרות של נחיל לא מאויש לסגור מעגל אש בצורה עצמאית כנגד כלים צפים או צוללים מהווה חלק קריטי ביכולת אחיזת שטח. יכולת תגובה תאפשר לנחיל כזה להיכנס לחיכוך גבוה עם כלי אויב כמעט בכל מתאר. מתאר נוסף הוא משימת התאבדות. נחיל כזה יאפשר להטמין חלק מחבריו בצורה חשאית במיקומים אסטרטגיים כמו נמלים, ולפוצץ אותם בתזמון מוגדר מראש או באמצעות פקודה מחבר אחר שמתצפת על אזור היעד. 

גמישות בניהול משאבים

היכולת לצמד כלים לא מאוישים עם כלים מאוישים תאפשר גם טיפול במתארים מורכבים מבחינה אנושית. אחד מהם הוא תרחיש הכולל בלתי מעורבים. מקרה דוגמה הוא תפיסת ספינת אויב כמו אירוע המרמרה. מקרה היפותטי אחר יכול להיות השתלטות מחבלים על אוניית סוחר, אוניית נופש או אסדת קידוח בים. באירועים כאלו לא ניתן לסיים את המשימה בהשמדת המטרה, אלא יש צורך בהתערבות גורם אנושי לניהול המשבר. 

נחיל הבלתי מאוישים יוכל לזהות את הבעיה, לסווג אותה, להחליט לגדר אותה (לא לתת למחבלים לברוח) ולהזעיק כלי מאויש שינהל את האירוע. שילוב כלים אוויריים וחלליים עם מטע"דים ברזולוציה גבוהה, כולל וידאו בצבע, תאפשר העברת תמונת מצב בזמן אמת לכלי המאויש שיוכל להתכונן כראוי לאירוע בזמן שהוא בדרך. בעת הגיעו לזירה, המפקדים האנושיים לוקחים פיקוד על הנחיל הלא מאויש. בסיום האירוע, הנחיל יכול לעבור למצב אוטונומי והכלי המאויש מתפנה לטפל באירועים אחרים. 

שילוב יכולות מאוישות - לא מאוישות כמתואר בדוגמה יכולות לתת מענה לדעיכה בכמות הכלים המאוישים. מטבע הדברים, כלים מאוישים מאופיינים בשתי נקודות חולשה עיקריות - הם יקרים ומופעלים על ידי בני אדם. הפעלה אנושית משמעותה חולשה מבצעית בשל שיקולים פוליטיים (אם יש הרוגים).  יוקר הרכישה והתחזוקה של כלי השיט מהווים חולשה בשיקולים להכניס כלי כזה למוקדי חיכוך. בהינתן תפוצה גדולה כל טילי חוף - ים, טילי ים - ים וכלים מתאבדים של האויב,  האזורים הבטוחים לפעולה של כלי מאויש קטנים. 

האפשרות לייצר תפיסת הפעלה שבה מספר נחילים לא מאוישים אוחזים בתאי שטח נדרשים, ואלו מפעילים את הכלים המאוישים רק באירועים רלוונטיים, תגדיל את היחס של מאויש-לא מאויש בסדרי גודל ותאפשר לצי מאויש קטן לאחוז בתאי שטח גדולים מאוד בים.   

תפיסה זו צריכה להיות מבוססת על עלות ייצור ואחזקה נמוכה של כלים בלתי מאוישים ביחס לכלים מאוישים. רק כלכלה א-סימטרית לטובת הכלים הבלתי מאוישים תאפשר הקמת נחילים גדולים מספיק למטרת אחיזת שטח בים. כמו גם, עלות הטעות של כלים כאלו, קרי - איבוד כלי, צריכה להיות שולית ביחס לתקציב חיל הים.

לצד האתגר הצבאי, הכוח הימי יידרש לתת גם מענה למתארי שגרה (בט"ש) הכוללים שמירה על תשתיות אנרגיה בים ועל נתיבי סחר ימיים. בין אם מדובר באיום של צבא של מדינת אויב, פעולות טרור או פיראטים שישבשו נתיבי סחר. גם בהיבטים אלו שימוש בתפיסת הפעלה מטריציונית ייתן יתרון. נחיל לא מאויש יכול לספק לווי לכלי שיט ולאחוז בתאי שטח המהווים חלק מנתיני סחר אזרחיים. בהינתן נכסי אנרגיה במים הכלכליים של המדינה, יכולת אחיזת השטח שיפעיל הצבא באותו אזור תיתן מענה גם לאלו. 

כלים אמורפיים 

כניסת כלים לא מאוישים והפעלתם יחד עם כלים מאוישים מצריכה כיווני חשיבה חדשים בהיבט בניין הכוח הטכנולוגי. כיוון אחד הוא יצירת כלים שיכולים לעבור בין הממדים הסביבתיים בצורה חלקה לפי הצורך. כלי לא מאויש שיודע לצלול, לשוט, לטוס או לשגר כטב"מ ואולי בעתיד גם להיות משוגר לחלל הקרוב, יכול לספק יתרון. הן בצד הכלכלי, אך חשוב יותר, בצד המבצעי. כלי כזה יוכל לספק הפתעה טקטית או אסטרטגית. 

כיוון נוסף הוא יכולות מודולריות של כלי לא מאויש. כמתואר קודם לכן, נחיל שכל חלק בו יוכל לספק יכולת בודדת יהווה יתרון. כדי להשיג יתירות מלאה בהפעלת הנחיל, הכלי הבלתי מאויש צריך להיות מותאם להתקנת יכולות שונות (איסוף, ניתוח, תקיפה). במצב כזה, ניהול נחילים בהיבט כולל של חיל ים יהיה יעיל מספיק כדי לעמוד במסגרת תקציבית. 

לצד כלים לא מאוישים ומאוישים, יש צורך לחשוב על טכנולוגיות מותאמות לאחיזת שטח נייחת. כלומר, לאחר השתלטות על תא שטח, להטמין בו אמצעי ניטור שישחררו את הכלים הניידים למשימות אחרות. אמצעי אחד כזה יכול להיות משפחה של סנסורים נייחים צפים או תת ימיים. פריסת רשתות סנסורים כאלו בתא שטח תוכל לשחרר כלים ניידים לתאי שטח אחרים עם השארת עתודה מינימלית ככוח תגובה מהיר. שילוב יכולות תגובה בסנסורים כאלו (מוקשים מותנים כדוגמה) תאפשר לרשתות להיות גורם מעכב התקדמות של האויב עד להגעת כוח התגובה. זאת, בנוסף להיותם גורם מתריע.  

כיוון אחר הוא תקשורת נתונים. היות ומדובר בשטחי ים עצומים, שימוש ברשתות סנסורים נייחות כמתואר יאפשר להפוך אותן למאגרי נתונים. שילוב עם לוויינים או כלי טיס המשמשים כממסר, יאפשר שחרורם לתחנות חוף באמצעות עורק אחורי. תצורה כזו תאפשר לנחילים לפעול ללא זנבות מידע שיוכלו להסגיר לאויב תכניות בעת לכידת כלי או כגיבוי אם הכלי כשל או נהרס.  

היבט נוסף לדיון הוא פיתוח אמל"ח ייעודי למערך מאויש - לא מאויש. כלים מאוישים, גדולים, יכולים לשאת משקל רב ביחס לכלים לא מאוישים. לכן, הם יכולים לשאת טילים תוקפים למרחקים גדולים (שיוט / טק"ק / רקטה מונחית), מערכות הגנה אווירית ומכ"מים כבדים. בהינתן כלים בלתי מאוישים קטנים, זולים ותחליפים, נדרשת תפיסת אמל"ח שונה. 

כלי לא מאויש יכול לשמש כנשק בעצמו (מתאבד) או לשאת עליו נשק. כלי כזה יכול לשמש לאחיזת שטח בטווחים של עשרות ק"מ אם מציבים עליו טילים או טורפדו. הוא יכול גם לשמש ככלי מרדף מהיר. אחד האתגרים העיקריים בפיתוח אמל"ח בראייה של נחיל, בשונה מכלי בודד, הוא ההחלטה כיצד לבזר את האמל"ח בין כלים גדולים ומאוישים לכלים קטנים לא מאוישים. נקודה למחשבה בהיבט זה היא מידת העצמאות של כלי לא מאויש שנדרש להתמודד עם האויב בקו ראשון מול האויב, מול יכולות האמל"ח לטווחים ארוכים שנמצאות בחוף, על כלי מוטס או על כלי שיט מאויש. 

תחום התקשורת הופך גם הוא למרכיב עיקרי בעידן הנחילים בים. הקישור בין הממדים השונים של מטריצת הפעלת הכוח הימי מבוסס על תקשורת אמינה, מאובטחת ורחבת סרט. בהיבט זה יש לחשוב על רשתות קבועות מבוססות אתרוגים ורשתות אד-הוק (MANET) מבוססות על סוגים שונים של ממסרים עם יכולת אגירת נתונים. תצורה יתירה כזו תאפשר התמודדות עם הסביבה הימית המאתגרת המספקת מצבים של ניתוקי תקשורת.  

אין ספק כי כניסת כלים לא מאוישים לזירה הימית העולמית פותחת אפשרויות מבצעיות רבות שבעבר אוחסנו בין דפי ספרי מדע בדיוני. עם זאת, טכנולוגיה לבדה לא תספיק. ללא דמיון הדרוש לפיתוח תורת הפעלה שתנצל את כל ממדי הסביבה והאמצעים הטכנולוגים לכדי מארג אחד, ייתכן והיתרונות של מהפיכת הבלתי מאוישים לא ימוצו. בזירה הימית העולמית העתידית, ינצח הצד שידע להפעיל את כלל היכולות בים כמארג אחד, שיאפשר התמודדות עם שינויים מהירים בזירה, ולאו דווקא הצד שיפתח את היכולות הטכנולוגיות הטובות ביותר.

אולי יעניין אותך גם