מול המרפסת של נסראללה: המלחמות הפוליטיות סביב מיכל האמוניה בחיפה

הממשלה רוצה להקים יחידה לרישוי מפעלי תשתית לאומית. הסיבה שרוצים לעקוף ראשי ערים היא, לכאורה, ביטחונית. "מדובר בתשתיות ומתקנים בעלי חשיבות לאומית אסטרטגית". אז למה משרד הביטחון והמל"ל לא כלולים ביחידה? ח"כ יעל כהן פארן:"החוק הזה נועד להכשיר את מיכל האמוניה"

google.co.il/maps

לעתים, מתרחשים בישראל פרדוקסים ביטחוניים שקשה להסביר. בעוד צה"ל מתאמן לתרחיש מלחמה עם חיזבאללה בצפון, ח"כים שמאיימים להחזיר את לבנון לעידן המערות ופוליטיקאים שמנפנפים בחיזבאללה כאיום קריטי על ישראל, מגיע דיון בכנסת סביב הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון - רישוי מפעלי תשתית לאומית), התשע"ח-2017 ומכין את הקרקע המשפטית להשאיר את מיכל האמוניה בחיפה.

מיותר לציין כי נסראללה, אם יפציץ את מיכל האמוניה שהוא מכיל אמוניה, יכול להחזיר את צפון ישראל לעידן המערות. "נסראללה: מכל האמוניה בחיפה הוא הפצצה הגרעינית שלי", נכתב באתר ynet לפני שנתיים לערך.

ח"כ יעל כהן פארן התנגדה: "לחוק הזה ראוי לקרוא חוק טראמפ, לא על שם דונלד אלא על שם הבעלים של חיפה כימיקלים. זו הסיבה שהחוק הזה הגיע לכאן היום שנולד סביב הדיונים על מיכל האמוניה. עיריית חיפה החליטה בצדק ומתוך הגנה על חיי ובריאות התושבים. החוק הזה נועד להכשיר את השרץ."

אז מה בעצם ישנה התיקון לחוק? ובכן, הוא יתיר לממשלה לקבל החלטות על מתקנים חיוניים (מפעלי תשתית לאומית) באופן מונופוליסטי מבלי להתחשב בהחלטת הרשות המוניציפלית. במילים אחרות, החוק יאפשר לממשלה לעקוף את ההחלטות של ראש העיר / הרשות. בחיפה, ראש העיר החליט להוציא את מיכל האמוניה מהעיר. החוק יאפשר לממשלה להחליט להשאיר אותו. את איומי נסראללה אתם זוכרים? אז עכשיו נשאר לראות האם הממשלה תשתמש בחוק להשאיר את המיכל בחיפה.

לפי פרסום של ארז רביב באתר davar1 "עיריית חיפה נערכת לסיבוב נוסף בקרב על האמוניה. על אף טענת העירייה, לפיה הממשלה פועלת לטובת הנהלת החברה, נראה כי המאבק המשפטי יימשך עוד זמן רב והסיבה היחידה לכך שהמפעל לא נסגר ונמכר היא שזה יעלה לבעלים יותר מדי".

בהסבר להצעת החוק נכתב כי "מוצע להקים יחידה לרישוי מפעלי תשתית לאומית, שתהיה יחידה ממשלתית, בראשות נציג משרד הפנים ובהשתתפות כלל נציגי השרים הרלוונטיים. יחידה זו תהיה אמונה על רישוי מפעלים שהממשלה תקבע כמפעלי תשתית לאומית, והיא תוכל באמצעות נציגי השרים החברים בה לקבוע תנאים ברישיון העסק של מפעלים אלה ולפקח על קיום אותם תנאים, תוך שמירה על קיום פעילות רציפה של אותם מפעלים, ומניעת מצבים בהם קיימת סכנה לסגירתם מבלי שנשקלו מכלול השיקולים הדרושים לעניין".

ח"כ גפני הוסיף בדיון: "ועדת כספים הגיעה למסקנה שיש צורך בחקיקה הזו לצורך מקרים חריגים. צריך שתהיה בקרה ממשלתית על החלטות של הרשויות המקומיות בנושא תשתיות לאומיות."

אם זה שיקול ביטחוני, למה משרד הביטחון לא כלול בקבלת ההחלטות?

בניקוי שאלת מיכל האמוניה, החקיקה יכולה גם לעשות טוב למדינה בהיבט הביטחוני של התמודדות עם מלחמה באופן כללי. אם המדינה מפעילה גורמים רבים להגנה על תשתיות חיוניות כולל את פיקוד העורף בצבא, מערך הסייבר להגנה במרחב הוירטואלי, שב"כ להגנה פיזית ואת רח"ל במשרד הביטחון, הגיוני שתהיה לה, כרשות מבצעת, גם את האפשרות החוקית לקבוע כיצד לשמר תשתיות חיוניות אלו גם בממד העסקי.

בראייה מערכתית חבל שלקח 70 שנים לעשות זאת. עם זאת, ראוי שהחקיקה תכלול גורמי איזונים ובלמים לניקוי אינטרסים שאינם מתיישרים עם שיקולי ביטחון. לעניין זה, הדרתו של משרד הביטחון מהיחידה לרישוי מפעלי תשתית לאומית מוזרה. אם הגנת תשתיות לאומיות היא חלק מהתכנון לקראת מלחמה, איך אין ביחידה כזו נציגים של משרד הביטחון, מל"ל וצה"ל? לא ברור.

הנוסח המלא של הצעת התיקון לחוק:

http://m.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Laws/Pages/LawBill.aspx?t=lawsuggestionssearch&lawitemid=2021711