המהומות באיראן; איום הרחפנים מעזה והאכזבה מהודו

האם האירועים באיראן יביאו לשינוי ברפובליקה האיסלאמית? בישראל שוברים את הראש כיצד להתמודד עם האיום החדש מעזה; והאכזבה מהודו בתחום עסקאות הרכש הביטחוני. הטור השבועי של עמיר רפפורט

גבול עזה (צילום: AP)

זה קרה בשנת 2000: ראש המוסד באותה תקופה, אפרים הלוי, חזה אז בשיחה סגורה כי שלטון האייתולות באיראן ייפול בתוך שנים ספורות בגלל שאינו אהוד על רוב העם (עמים, ליתר דיוק, שכן מיליונים מתושבי איראן אינם פרסים). 

כידוע, התחזית/משאלה של הלוי לא התממשה, אבל השאלה האם בכוחו של העם באיראן להפיל את המשטר שבה ועולה השבוע ביתר שאת על רק המהומות. אפילו טובי הפרשנים ואנשי המודיעין אינם יודעים לענות על השאלה האם משטר האייתולות באמת בדרך לקריסה? ניתן רק להיאחז בכמה עובדות. 

למה כן קריסה במוקדם או במאוחר?: כי התמונות המשודרות מאיראן הן באמת יוצאות דופן ומעידות על שבירת טאבו - לא עוד ביקורת עקיפה על המשטר אלא קריאות בוטות כנגד המנהיג העליון ואפילו תקיפה של אנשי כוחות הביטחון (הבסיג׳) הנוהגים להגיע לאזורי מהומות כשהם רכובים על אופנועים ולבושים בגדי שחורים מזרי אימה. מחזות כאלה של תקיפה (שהפכו להיט ביוטיוב) באמת לא נראו מעולם, אפילו לא בהפגנות ההמוניות של 2009.

ומדוע לא קריסה? שכן המשטר האיראני מחזיק מיליוני אנשי ביטחון אכזריים מתוגברים במלשנים, והוא צלח כבר משברים יותר קשים.

בינתיים בעזה

סבב ההסלמה האחרון בדרום הוא במידה רבה מול איראן, עם או בלי קשר למהומות שם (כנראה, בלי קשר). הסיבוב הנוכחי, עתיר הרקטות, החמיר בעקבות שיגור רקטה מתוצרת איראן בזמן העצרת לציון יום הולדתו של אורון שאול ז״ל בשישי שעבר. מדובר היה ברקטה זהה לחלוטין לאחת

שנורתה כבר ב-30.11, וכל העקבות מוליכים לעבר ארגון הג׳יהאד האיסלאמי שמקבל מימון ישיר (וגם הנחיות לפעולה) מטהרן.

רחפנים, הסכנה הגדולה

גורם נוסף שמחמם את המצב ברצועת עזה הוא המלחמה מול המנהרות ההתקפיות היוצאות מהרצועה לשטח ישראל. בעקבות "צוק איתן" ב-2014 קיבלה ישראל החלטה אסטרטגית להרוס את כל המנהרות ולהשקיע בכך כל סכום שיידרש (ומדובר במיליארדים).

מאז, המאמץ מתנהל בשני מישורים עיקריים - פיתוח טכנולוגי של אמצעים שיאפשרו לגלות מנהרות  מעל לפני השטח ואז הריסתם (זאת, בהצלחה חלקית עד כה), ובניית קיר תת קרקעי בעומק עשרות מטרים, שישים קץ לתופעה.

המהלך הזה אמור להיות מושלם עד לסוף שנת 2018, וארגוני החמאס והג׳יהאד האיסלאמי מתחילים לשגר לישראל עצמים מעופפים. גם העובדה שמהומות מתחוללות סמוך לגדר רצועת עזה בכל יום שישי, מאז הכרת טראמפ בירושלים כבירת ישראל, אינה תורמת להרגעת המצב.

אלא שזה לא הכול: האיום שעדיין אינו מוכר לרוב הציבור עלול להיות החמור ביותר במערכה הרחבה הבאה, כמו "הפתעת" המנהרות ב"צוק איתן".

והחשש שבו מדובר הוא שהחמאס והג׳יהאד ינסו לבצע התקפות בשטח ישראל באמצעות מל"טים ורחפנים, שקל מאוד להבריח אותם מרחבי העולם אפילו כצעצועים. חלק מהדיון בנושא נערך תחת מעטה של חשאיות. אבל, עד כמה הנושא מרכזי ניתן ללמוד מדיון פומבי שנערך השבוע בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת  בעקבות דו״ח  מבקר המדינה שעסק בנושא.

קודם לכן פורסם לראשונה ב-ynet כי הקבינט אישר בשבוע שעבר את המלצות המטה לביטחון לאומי להסדרה בתחום. לפי ההמלצות - צה״ל יהיה אחראי על סיכול האיום הזה  בגבולות ובאיו"ש, השב"כ במתקנים רגישים, והמשטרה - ברחבי הארץ. 

אלא שסגן ראש המל"ל - איתן בן דוד - אמר בכנסת כי השלמת ההסדרה צפויה להיות ארוכה מאוד ורק הגיבוש  שלה צפוי לקחת מספר חודשים. בינתיים, בחיל האוויר כבר שוברים את הראש כיצד למצוא מענה לאמצעים המעופפים בתרחישים השונים ובזירות השונות באופיין.

אכזבה מהודו

האישור הרשמי  של רפאל השבוע על ביטול עסקת ענק מהודו לרכש של טילי "ספייק" מצטרף לרצף החלטות מאכזבות ומגמה שנחשפה בטור זה לראשונה כבר לפני מספר חודשים: ביטול מכרזים מצד הודו, פעם אחר פעם.

כפי שנחשף אז, הודו ביטלה בין השאר מכרז לרכש טילים נגד מטוסים ולאמצעי הגנה אקטיבית לרכב  שגם בהם היה לרפאל סיכוי גדול לזכות (עם המערכות המכונות "ספיידר" ו"מעיל רוח").

חברת הנשק IWI השקיעה הון בהקמת מפעל על אדמת הודו עם שותף מקומי - אבל הזמנות אין. עכשיו מקווים באלביט מערכות שההודים לא יחזרו בהם גם ממכרז לייצור מתנייע אחרי עשר שנים  של התחרות (בה הגיעה החברה הישראלית לשלב הגמר מול חברה צרפתית).

מצד שני, לפחות לתעשייה האווירית יש נחת (בשבוע שבו המנכ"ל יוסי וייס הודיע במפתיע על סיום תפקידו בקרוב): ההודים הודיעו על רכש מנה נוספת של טיל "ברק" ימי, המשך לרכש של מיליארדים שכבר ביצעו בפרויקט הזה המשותף, להם ולהודו.

ובעוד שמונה ימים ייצא להודו ראש הממשלה בראש משלחת שתכלול גם עשרות אנשי תעשיות ביטחוניות מישראל, שעדיין מאמינים בפוטנציאל העצום של השוק ההודי.

ספינות, לא צוללות

וגם זה קרה השבוע - הדלפות מתוך חקירתו של עד המדינה בפרשת הצוללות וספינות חיל הים, מיקי גנור. ההדלפות מאוששות שוב את ההערכה שפורסמה כאן כי החשדות הכבדים ביותר לשחיתות בסביבתו של ראש הממשלה ובמטה לביטחון לאומי (בכל הקשור לפרקליטי נתניהו ולסגן ראש המטה לשעבר, אבריאל בר יוסף), קשורים בראש ובראשונה להתנהלות התמוהה ברכש ספינות לחיל הים בגרמניה, יותר מאשר ל"פרשת הצוללות".

ועדיין, רב הנסתר על הגלוי בשתי הפרשיות (לפחות בתקשורת).