בין המתיחות בצפון לכוננות באיו"ש
ההכרזה של הנשיא טראמפ על ירושלים כבירת ישראל באה בעיתוי מורכב, כאשר המצב בצפון עדיין לא רגוע; וגם זה קרה השבוע - הטיל שלא שוגר והדיון על שילוב נשים כלוחמות שריון – הטור השבועי של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 07/12/2017
צילום: AP
ההכרזה של נשיא ארצות הברית על ההכרה בירושלים כבירת ישראל, מוצדקת ככל שתהיה, באה בעיתוי לא משהו: היא העבירה את תשומת של כל גופי הביטחון מהצפון ליהודה ושומרון. ולא בגלל שבצפון נרגע.
אז נתחיל באיו"ש: הרמטכ״ל וצמרת הצבא התכנסו ביום רביעי במפקדת האוגדה האזורית בבית אל, ודנו בתרחישים השונים. "הערכות מערכת הביטחון" שמפורסמות בתקשורת הן, במקרה הזה, חסרות כל חשיבות, משום שאיש אינו יכול לדעת באמת לאן יתגלגלו הדברים לאחר "ימי הזעם" שהוכרזו. המבחן הגדול, כמו תמיד, הוא בתפילות יום השישי.
ניסיון העבר מלמד כי ירושלים היא הנושא הדליק ביותר בסכסוך הישראלי - פלסטיני. שמועות שווא בנושא הר הבית, ואירועים כמו פתיחת מנהרת הכותל או ביקור אריק שרון, הביאו בעבר ללא מעט אירועי דמים. מצד שני, הפעם לא מדובר במסגד אל-אקצא עצמו, ובכל מקרה היו גם תחזיות לשפיכות דמים שהתבדו.
במיוחד כעת, לא בהכרח יש בצד הפלסטיני את האינטרס הברור (או את האנרגיה) לפתוח בסיבוב אלימות משמעותי נוסף. אך איש אינו יכול לדעת מה עובר בראשם של יחידים, שעלולים לבצע פיגועים על דעת עצמם, בעקבות ההכרזה של טראמפ.
לכן, הכוננות של כוחות הביטחון חייבת להיות אמיתית וגבוהה.
אש בצפון
בצפון, אם נכונים הפרסומים, ההסלמה כבר עברה מדיבורים למעשים. לאחר קמפיין פוליטי שנועד למנוע הקמת בסיס איראני בשטח סוריה (המאמצים הדיפלומטיים התמקדו בוושינגטון ובמוסקבה) ומהלך תקשורתי נרחב (הצהרות שר הביטחון, וניתן להעריך כי גם הדלפות יזומות על ידי ישראל לשורה של כלי תקשורת, שנועדו להמחיש כי ישראל יודעת על הנוכחות האיראנית בלבנון), נראה כי ישראל פועלת לסכל את הבסיס האיראני גם באמצעות תקיפות.
זה לפחות ההקשר הסביר שבו אפשר לראות את הפרסומים מיום שבת על כך ששוב הותקף המחנה האיראני, שהולך ומוקם על ידי העיר אל כיסווה מצפון לדמשק.
אם להסתמך על הפרסומים, ישראל, ככלל, נוקטת במדיניות של עמימות לגבי לקיחת אחריות על תקיפות בסוריה. לפעמים נלקחת אחריות, כמו בתקיפה בחודש מרץ האחרון, ולעיתים "אין תגובה". הפעם, לא התקבלה תגובה רשמית מירושלים.
חלק מהפרסומים ייחסו לישראל שימוש בטילי יריחו כדי לתקוף בסוריה. זוהי שטות גדולה. הטילים האלה פותחו, לפי פרסומים, לטווחים של אלפי קילומטרים, והם נועדו בעיקר לפצצות אטום, ולא לחימוש קונבנציונלי המשוגר לטווחים של עשרות קילומטרים בודדים, שאליהם מגיעות גם רקטות ארטילריות וטילים קצרי טווח שיש בידי זרוע היבשה של צה"ל וחיל האוויר. אבל, אם יש אמת כלשהי בפרסומים, הם יכולים להעיד על כך שצה"ל עובר להפעלת "אש מרחוק", תוך חיסול המונופול שהיה למטוסי הקרב של חיל האוויר במשך עשרות שנים, לגבי תקיפת מטרות מרוחקות יחסית.
התקיפות המיוחסות לישראל בסוריה, מהקרקע או מהאוויר, מלוות עדיין במאמצים דיפלומטיים משלימים, להבהיר (בעיקר לרוסיה, כי ארצות הברית אינה שחקן משמעותי בזירה), שישראל תמשיך להתעקש שלא יקום בסיס איראני בסוריה. הבעיה היא שהאיראנים נחושים לא פחות. הם רוצים לגבות את מה שנתפס בעיניהם כפירות הניצחון במלחמת האזרחים הסורית, שבה הקיזו דם (בעיקר של חיזבאללה).
כל עוד שני הצדדים מתבצרים בעמדתם, המתיחות תישאר במגמת עלייה. הסיפור רחוק מלהיות גמור.
בינתיים בערד
הפענוח המהיר של רצח החייל יצחק קוקיא ז״ל, שופך אור על הנעשה במגזר הבדואי בנגב. החקירה של השב"כ הביאה אל שני אחים מהפזורה הבדואית, שברשותם נמצא הנשק שנעלם מזירת הרצח.
החקירה המלאה תישאר חסויה עוד כמה שבועות לפחות, אבל כבר ניתן להצביע על כמה מגמות: בזמן שהרוב המוחלט של התושבים הבדואים אינם מעורבים בטרור, לא ניתן להתעלם מקבוצות קיצוניות דתיות השייכות לזרם הסלפי. פעם אנשי הקבוצה הזאת נוהים אחרי דאעש ופעם אחרי להיט אחר של הג׳יהאד האיסלאמי העולמי. האחים המוסלמים הם מבחינתם פאסה, והפוליטיקה מאוסה. מצוות הקוראן מפורשות כהנחיה ברורה לרצח כופרים יהודים, וקשה מאוד להגיע בזמן אמת למוח שטוף (גם מהאינטרנט), שלא יתכנן את הרצח הבא, אלא יבצע אותו כמעט בספונטניות. המצב הזה הוא אתגר עצום, לשב"כ וכוחות הביטחון המוספים. פיגועי יחידים או אחים עלולים להתגבר, בעיקר אם ההכרזה האמריקאית על ירושלים כבירת ישראל תגרום לגל גואה של רגשות איסלאמיים.
הטיל שלא שוגר
גם זה קרה השבוע - ניסוי ענק של מערכת הטיל "חץ "3 הופסק באמצע, בזמן שבכירים רבים עמדו לצפות בשיגור הטיל מקרון בקרה של הניסוי.
מפח הנפש התרחש ביום שני בבוקר, לאחר שמטוס כבר שיגר את טיל המטרה, שנועד לדמות טיל אויב המתקרב לעבר ישראל.
בניסויים מעין אלה, כל חלקיק שניה או פיסת מרחק יכולים להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון, ולמזג האוויר יכולה להיות השפעה עצומה. הנוהל הוא שלאחר שיגור טיל המטרה נבחנים כל נתוניו, ואם הם אינם תואמים במאה אחוזים את הציפיות, שיגור הטיל המיירט מבוטל.
זה מה שקרה ביום שני, למרבה האכזבה, לא רק של ישראל: בפרויקט הזה שותפה ארצות הברית באופן מלא. ביטול הניסוי לא צפוי להשפיע באופן מהותי על קצב פיתוח היכולות העתידיות, שמתוכננות ל"חץ 3" - כמו היכולת להתמודד עם ראש ביות המתפצל באוויר לכמה חלקים.
האישה שבטנק
ומשהו לגבי 13 הבנות שסיימו הכשרה כלוחמות שריון השבוע: בדיון על שילוב הנשים בצה"ל נשמעות בלהט טענות נרגשות על ידי צדדים שונים.
הטענות הנשמעות על ידי גורמים דתיים מוכרות. מצד שני, חיילות חילוניות מתקשות להבין מדוע הן צריכות ללבוש בשיא הקיץ מכנסי ספורט הדוקים וארוכים (טייץ') ומעליהם מכנסי ספורט קצרים, בזמן שחיילים שלצידם לובשים רק מכנסי ספורט קצרים ומאווררים וחושפים לעין כל את שערם המדובלל ואת זעתם.
בשורה התחתונה, המציאות שבה אף אחד אינו מרוצה באמת מכללי "השילוב הראוי", שהונהגו בצבא, יכולה, אולי, להעיד, שהם מאוזנים למדי, בבחינת הרע במיעוטו.
ההכרזה של הנשיא טראמפ על ירושלים כבירת ישראל באה בעיתוי מורכב, כאשר המצב בצפון עדיין לא רגוע; וגם זה קרה השבוע - הטיל שלא שוגר והדיון על שילוב נשים כלוחמות שריון – הטור השבועי של עמיר רפפורט
צילום: AP
ההכרזה של נשיא ארצות הברית על ההכרה בירושלים כבירת ישראל, מוצדקת ככל שתהיה, באה בעיתוי לא משהו: היא העבירה את תשומת של כל גופי הביטחון מהצפון ליהודה ושומרון. ולא בגלל שבצפון נרגע.
אז נתחיל באיו"ש: הרמטכ״ל וצמרת הצבא התכנסו ביום רביעי במפקדת האוגדה האזורית בבית אל, ודנו בתרחישים השונים. "הערכות מערכת הביטחון" שמפורסמות בתקשורת הן, במקרה הזה, חסרות כל חשיבות, משום שאיש אינו יכול לדעת באמת לאן יתגלגלו הדברים לאחר "ימי הזעם" שהוכרזו. המבחן הגדול, כמו תמיד, הוא בתפילות יום השישי.
ניסיון העבר מלמד כי ירושלים היא הנושא הדליק ביותר בסכסוך הישראלי - פלסטיני. שמועות שווא בנושא הר הבית, ואירועים כמו פתיחת מנהרת הכותל או ביקור אריק שרון, הביאו בעבר ללא מעט אירועי דמים. מצד שני, הפעם לא מדובר במסגד אל-אקצא עצמו, ובכל מקרה היו גם תחזיות לשפיכות דמים שהתבדו.
במיוחד כעת, לא בהכרח יש בצד הפלסטיני את האינטרס הברור (או את האנרגיה) לפתוח בסיבוב אלימות משמעותי נוסף. אך איש אינו יכול לדעת מה עובר בראשם של יחידים, שעלולים לבצע פיגועים על דעת עצמם, בעקבות ההכרזה של טראמפ.
לכן, הכוננות של כוחות הביטחון חייבת להיות אמיתית וגבוהה.
אש בצפון
בצפון, אם נכונים הפרסומים, ההסלמה כבר עברה מדיבורים למעשים. לאחר קמפיין פוליטי שנועד למנוע הקמת בסיס איראני בשטח סוריה (המאמצים הדיפלומטיים התמקדו בוושינגטון ובמוסקבה) ומהלך תקשורתי נרחב (הצהרות שר הביטחון, וניתן להעריך כי גם הדלפות יזומות על ידי ישראל לשורה של כלי תקשורת, שנועדו להמחיש כי ישראל יודעת על הנוכחות האיראנית בלבנון), נראה כי ישראל פועלת לסכל את הבסיס האיראני גם באמצעות תקיפות.
זה לפחות ההקשר הסביר שבו אפשר לראות את הפרסומים מיום שבת על כך ששוב הותקף המחנה האיראני, שהולך ומוקם על ידי העיר אל כיסווה מצפון לדמשק.
אם להסתמך על הפרסומים, ישראל, ככלל, נוקטת במדיניות של עמימות לגבי לקיחת אחריות על תקיפות בסוריה. לפעמים נלקחת אחריות, כמו בתקיפה בחודש מרץ האחרון, ולעיתים "אין תגובה". הפעם, לא התקבלה תגובה רשמית מירושלים.
חלק מהפרסומים ייחסו לישראל שימוש בטילי יריחו כדי לתקוף בסוריה. זוהי שטות גדולה. הטילים האלה פותחו, לפי פרסומים, לטווחים של אלפי קילומטרים, והם נועדו בעיקר לפצצות אטום, ולא לחימוש קונבנציונלי המשוגר לטווחים של עשרות קילומטרים בודדים, שאליהם מגיעות גם רקטות ארטילריות וטילים קצרי טווח שיש בידי זרוע היבשה של צה"ל וחיל האוויר. אבל, אם יש אמת כלשהי בפרסומים, הם יכולים להעיד על כך שצה"ל עובר להפעלת "אש מרחוק", תוך חיסול המונופול שהיה למטוסי הקרב של חיל האוויר במשך עשרות שנים, לגבי תקיפת מטרות מרוחקות יחסית.
התקיפות המיוחסות לישראל בסוריה, מהקרקע או מהאוויר, מלוות עדיין במאמצים דיפלומטיים משלימים, להבהיר (בעיקר לרוסיה, כי ארצות הברית אינה שחקן משמעותי בזירה), שישראל תמשיך להתעקש שלא יקום בסיס איראני בסוריה. הבעיה היא שהאיראנים נחושים לא פחות. הם רוצים לגבות את מה שנתפס בעיניהם כפירות הניצחון במלחמת האזרחים הסורית, שבה הקיזו דם (בעיקר של חיזבאללה).
כל עוד שני הצדדים מתבצרים בעמדתם, המתיחות תישאר במגמת עלייה. הסיפור רחוק מלהיות גמור.
בינתיים בערד
הפענוח המהיר של רצח החייל יצחק קוקיא ז״ל, שופך אור על הנעשה במגזר הבדואי בנגב. החקירה של השב"כ הביאה אל שני אחים מהפזורה הבדואית, שברשותם נמצא הנשק שנעלם מזירת הרצח.
החקירה המלאה תישאר חסויה עוד כמה שבועות לפחות, אבל כבר ניתן להצביע על כמה מגמות: בזמן שהרוב המוחלט של התושבים הבדואים אינם מעורבים בטרור, לא ניתן להתעלם מקבוצות קיצוניות דתיות השייכות לזרם הסלפי. פעם אנשי הקבוצה הזאת נוהים אחרי דאעש ופעם אחרי להיט אחר של הג׳יהאד האיסלאמי העולמי. האחים המוסלמים הם מבחינתם פאסה, והפוליטיקה מאוסה. מצוות הקוראן מפורשות כהנחיה ברורה לרצח כופרים יהודים, וקשה מאוד להגיע בזמן אמת למוח שטוף (גם מהאינטרנט), שלא יתכנן את הרצח הבא, אלא יבצע אותו כמעט בספונטניות. המצב הזה הוא אתגר עצום, לשב"כ וכוחות הביטחון המוספים. פיגועי יחידים או אחים עלולים להתגבר, בעיקר אם ההכרזה האמריקאית על ירושלים כבירת ישראל תגרום לגל גואה של רגשות איסלאמיים.
הטיל שלא שוגר
גם זה קרה השבוע - ניסוי ענק של מערכת הטיל "חץ "3 הופסק באמצע, בזמן שבכירים רבים עמדו לצפות בשיגור הטיל מקרון בקרה של הניסוי.
מפח הנפש התרחש ביום שני בבוקר, לאחר שמטוס כבר שיגר את טיל המטרה, שנועד לדמות טיל אויב המתקרב לעבר ישראל.
בניסויים מעין אלה, כל חלקיק שניה או פיסת מרחק יכולים להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון, ולמזג האוויר יכולה להיות השפעה עצומה. הנוהל הוא שלאחר שיגור טיל המטרה נבחנים כל נתוניו, ואם הם אינם תואמים במאה אחוזים את הציפיות, שיגור הטיל המיירט מבוטל.
זה מה שקרה ביום שני, למרבה האכזבה, לא רק של ישראל: בפרויקט הזה שותפה ארצות הברית באופן מלא. ביטול הניסוי לא צפוי להשפיע באופן מהותי על קצב פיתוח היכולות העתידיות, שמתוכננות ל"חץ 3" - כמו היכולת להתמודד עם ראש ביות המתפצל באוויר לכמה חלקים.
האישה שבטנק
ומשהו לגבי 13 הבנות שסיימו הכשרה כלוחמות שריון השבוע: בדיון על שילוב הנשים בצה"ל נשמעות בלהט טענות נרגשות על ידי צדדים שונים.
הטענות הנשמעות על ידי גורמים דתיים מוכרות. מצד שני, חיילות חילוניות מתקשות להבין מדוע הן צריכות ללבוש בשיא הקיץ מכנסי ספורט הדוקים וארוכים (טייץ') ומעליהם מכנסי ספורט קצרים, בזמן שחיילים שלצידם לובשים רק מכנסי ספורט קצרים ומאווררים וחושפים לעין כל את שערם המדובלל ואת זעתם.
בשורה התחתונה, המציאות שבה אף אחד אינו מרוצה באמת מכללי "השילוב הראוי", שהונהגו בצבא, יכולה, אולי, להעיד, שהם מאוזנים למדי, בבחינת הרע במיעוטו.
