הסכם טילרסון-לברוב - ארה"ב נשארת במזרח התיכון

למרות הפרשנויות השונות כי ארה"ב ויתרה על תפקידה במזרח התיכון, תא"ל (מיל') חנן גפן מאמין כי המציאות שונה לגמרי. דעה

מפגש בין נשיא ארה"ב ונשיא רוסיה ושרי החוץ (צילום: AP)

חלק מהפרשנים והעיתונאים המסקרים את שלבי (סיום) המלחמה בסוריה הגיעו למסקנה גורפת כי ארה"ב ויתרה על תפקיד מוביל במזרח התיכון. בחינה מעמיקה יותר של התהליכים שמתרחשים בסוריה ובעיראק מעלה תסריט שונה לחלוטין. הניתוח מתבסס על שלל המפגשים והפעילויות של השחקנים השונים בזירה, כולל הסעודים, הטורקים הישראלים וכמובן הסורים והעיראקים.

שתי המעצמות הגדולות, ארה"ב ורוסיה, חזרו לקחת חלק מכריע ומתואם בקביעת דמותו של המזרח התיכון. ממש כמו קודמיהם, סייקס ופיקו לפני מאה שנים, את התסריט ערכו שרי החוץ טילרסון ולברוב, אשר במהלך החודשים אוגוסט - ספטמבר 2017 שרטטו מחדש את גבולות האינטרסים במזרח התיכון ובדגש על סוריה ועיראק. זהו שלב ראשון בתהליך שינוי פני המזרח התיכון.

הגישה העסקית- פונקציונלית של הממשל הנוכחי, אל מול הגישה האידיאולוגית של ממשל אובמה, אפשרו ליצור ולממש את ההסכם. מפת האינטרסים של שתי המעצמות הוגדרה בשיחות אלה והוכרה הדדית, מפת הגבולות עדיין לא התבהרה סופית אולם הונחו הכללים לקביעתם, בדגש על אוכלוסיות שיזכו לאוטונומיה. האינטרסים הרוסיים ברורים - מעל לכל חשוב להם לשמור על משטר בעל ברית מתפקד בדמשק, באמצעותו יש להם דריסת רגל באגן המזרחי של הים התיכון. האמריקאים מניחים לרוסים להוביל את תהליך ההרגעה של סוריה עם תנאים ברורים.

הכורדים יזכו לאוטונומיה במחוזות צפון מזרח המדינה. גבולות האוטונומיה נקבעים בימים אלה. הרוסים ידאגו לכך שמשטר אסד וכל הכוחות התומכים יבצעו את ההסכמים. האמריקאים, מצידם, ואיתם הסעודים ומדינות המפרץ יוודאו שהכוחות הנתמכים על ידם ישתפו פעולה בתהליך. האינטרסים האמריקאים מבוזרים יותר ונמצאים עדיין בשלבי התהוות. האינטרס הראשון, קצר הטווח, הוא לחסל את מוקדי דאעש. לצד זה, רואה הממשל חשיבות גבוהה בשמירה על האינטרסים של בעלי הברית המסורתיים, מדינות המפרץ, סעודיה, ישראל. הממשל הנוכחי, להבדיל מהממשל הקודם, שם על כן כיעד אסטרטגי את בלימת האיראנים בכל רחבי המזרח התיכון.

עיראק מהווה אבן בוחן מרתקת בהתפתחות השלב הבא. צירופה של עיראק למחנה הפרו אמריקאי הפך לאבן יסוד במדיניות לבלימת האיראנים מחד, מאידך הוא חשוב ביותר לאיראן כחלק מהגשר היבשתי לסוריה וללבנון. על ההשפעה בעיראק מתמודדת ארה"ב מול איראן. לרוסיה אין אינטרס מובהק. לאמריקאים ולרוסים יש אינטרס משותף לשמר את האוטונומיה הכורדית בעיראק.

ההתמודדות על הכיוון אליו תפנה עיראק תוכרע בסופו של דבר במאבק שיתרחש בעדה השיעית בעראק בין קבוצות פרו אירניות לקבוצות המתנגדות לאיראן. הצלחתו מבחינת האמריקאים תהיה קשורה גם למהלך הרחב יותר שבונות ארה"ב, סעודיה ומדינות המפרץ לבלימת איראן בכל חזית שיצרו, בתימן, סוריה, ולבנון. המהלך הזה יבליט מוקד מתיחות חדש, יריבות ערבית- פרסית, שעד כה הייתה מוצנעת בצל המלחמה בדאעש והמאבק הפלסטיני. 

סימנים ראשונים של התקרבות בין סיעות שיעיות והמשטר בעיראק לסעודיה מעידים על קיומו של המאבק הזה ועל הנכונות לגשר על מחלוקות הדת, השיעה – סונה ולהתלכד מול המחלוקת הערבית-פרסית בעלת הצביון הלאומי.

הסכם סייקס - פיקו מת, יחי הסכם טילרסון - לברוב.

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר
To prevent automated spam submissions leave this field empty.
Image CAPTCHA