"מלחמת המילים" של ישראל
ההצהרות המלחמתיות ששיגרה ישראל מול התבססות איראן בסוריה ומול האפשרות של נקמה של הג'יהאד האיסלאמי, היו חריגות בחריפותן. מה עומד מאחורי הקלעים של ההתנצחות המילולית? וכיצד נראה המטכ"ל החדש של איזנקוט. הטור השבועי של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 16/11/2017
השר ליברמן בסיור בצפון (צילום: אריאל חרמוני, משהב"ט)
מזמן לא נשמעו כל כך הרבה הצהרות מלחמתיות כמו המלחמה המילולית שניהלה ישראל השבוע מול התבססות איראן בשטח סוריה ומול האפשרות שהג'יהאד האיסלאמי ינקום את חיסול אנשיו בפיצוץ המנהרה ליד כיסופים.
ההצהרות, שנשמעו גם על ידי שר הביטחון בביקור בגבול הצפון ביום רביעי ("צה"ל ערוך מוכן לכל תרחיש, אנחנו משמרים חופש פעולה מוחלט. לא נאפשר התבססות איראנית בסוריה, ולא נאפשר להפוך את סוריה למוצב קדמי כנגד מדינת ישראל. מי שלא הבין את זה, כדאי שיבין"), הן חריגות בחריפותן אפילו בסולם אביגדור ליברמן.
הביקור בצפון, ביחד עם הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט ושאר בכירי הצבא, משקף את העובדה שהזירה הזאת מציבה בפני ישראל את האתגר הגדול ביותר. האירועים הפנימיים המוזרים בלבנון (כולל בריחת ראש הממשלה חרירי) גוזלים מהחיזבאללה תשומת לב על חשבון האויב הישראלי, אבל המהלכים האיראניים, שכוללים הקמת בסיס קבע על אדמת סוריה, הם בעלי משמעות אדירה: איראן נערכת לשדרג את האיום שלה כלפי ישראל לקראת האפשרות שיותקפו מתקני הגרעין שלה, ולכן נוכחותה הרשמית על אדמת סוריה היא מסוכנת מאין כמוה.
החשש הגדול הוא שבעתיד תעביר איראן לסוריה סוללות הגנה אווירית מתקדמות ביותר וטילים מתקדמים לים וליבשה, שיפגעו גם בחופש השיט וגם בתעופה. וזו תהיה רק ההתחלה של מלחמת טילים אדירה.
מאחורי הקלעים של ההצהרות המלחמתיות מול המיקרופונים, מתנהלים מגעים מדיניים חובקי עולם, שנועדו למנוע את ההתבססות האיראנית בלבנון. ישראל השקיעה מאמצים אדירים בוושינגטון כדי להתריע בפני ארה"ב על הסכנה (גם לשכנה הנוספת במשולש הגבולות – ירדן, לא רק מבחינתנו), אבל האמריקאים לא ממש מתעניינים בסוריה.
מי ששולט בסוריה שאחרי ניצחון בשאר אסד במלחמת האזרחים, זו רוסיה. והרוסים אומרים לכל אחד מהצדדים את כל מה שהוא רוצה לשמוע (כולל לישראל), ועושים מה שטוב לרוסיה (ובשלב הזה האינטרס הרוסי מתיישב לא רע עם זה של האיראנים. לכן, ראש ממשלת רוסיה אמר השבוע כי נוכחות איראן בסוריה היא לגיטימית, שבועיים אחרי ששר ההגנה הרוסי ביקר בישראל והציע הרבה לבביות ומעט צעדים מעשיים כנגד ההתפשטות האיראנית).
האם ההסלמה בצפון יכולה לעבור ממילים לטילים? למרות האיומים של כל השחקנים (גם איראן מבינה בתחום של לוחמה תודעתית), לאף אחד מהצדדים אין עניין אמיתי להיגרר למלחמה, בטח שלא לישראל. הבעיה היא שלכל הסלמה יש דינמיקה משל עצמה, ומלחמות פורצות גם עקב הבנה שגויה של האויב (ע"ע "צוק איתן" ב-2014). לכן, המצב נפיץ מאוד.
ג'יהאד איסלאמי
המהלכים בזירה האחרת – מול הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני (שמקבל את מימוני ונחיותיו מטהרן), כבר נראו השבוע כמו מלחמה פסיכולוגית של ממש. המערכה הזאת נפתחה בהופעה דרמטית של מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, מול המצלמות במוצאי שבת, שם אמר בערבית צחה, שלומדים ביחידות המודיעין של צה"ל: "הג,יהאד האיסלאמי משחק באש על גבם של תושבי רצועת עזה ועל חשבון הפיוס הפנים פלסטיני והאזור כולו".
לצה"ל יש יחידות שעוסקות בלוחמה פסיכולוגית (לוחמת מידע, בז'רגון הצבאי המעודכן) וניתן לשער שהן חלק בלתי נפרד מן המאמץ למנוע פיגוע נקמה של הג'יהאד בעקבות מות 12 מאנשיו בפיצוץ המנהרה בחודש שעבר.
מצד שני, על הג'יהאד האיסלאמי מופעל לחץ ציבורי להגיב בפיגוע, וגם לחץ מהחמאס וממצרים – לנצור אש, כדי לא לסכן את הפיוס הפלסטיני השברירי (והמדומה). בישראל יש חשש אמיתי מפיגוע מהדהד או מירי טילים, ולכן נעשו צעדים מעשיים כדי לסכל אפשרות כזאת (כמו מעצרו של מנהיג הג'יהאד האיסלאמי בגדה, טארק קעדאן, ביום שני), ופריסת סוללות "כיפת ברזל" במרכז הארץ.
עם זאת, המאמץ הפסיכולוגי "לשכנע" את הג'יהאד להימנע מנקמה הוא עצום בפני עצמו. הנדיבות הצה"לית הלא אופיינית בפירוט צעדי הכוננות (כולל פירוט הפריסה של "כיפת ברזל"), נראית כמו חלק מהמאמץ התודעתי. המסר לג'יהאד הוא "אל תתעסקו איתנו, אנחנו מוכנים", אבל גם בזירה הזאת איש אינו יכול להבטיח שלא תגיע הנקמה, ובעקבותיה הסלמה מול רצועת עזה.
הרמטכ"ל הבא
אחד הדברים שלא זכו לתשומת לב ציבורית ראויה השבוע זה ישיבת הממשלה שבה הוצגה התכנית להעברת כלל יחידות הטכנולוגיה של אגף המודיעין לדרום. זהו מהלך לאומי היסטורי, ששיאו יגיע בעשור הבא, אך הוא משנה את פניה של העיר באר שבע כבר מראש.
סיקור רב ניתן למינויים החדשים במטה הכללי, שפורסמו ביום שלישי: ראש אמ"ן אלוף הרצי הלוי יהיה אלוף פיקוד הדרום, אלוף נדב פדן יפקד על פיקוד המרכז, אלוף אהרון חליווה יהיה ראש אגף המבצעים וליאור כרמלי יועלה לדרגת אלוף וימונה לראש אגף התקשוב. אלוף תמיר היימן השריונר יהיה ראש אמ"ן, לאחר 20 שנה שלא כיהן בתפקיד הזה אלוף מהשריון.
זהו סבב המינויים הגדול האחרון של הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט (שיסיים כהונה בסוף 2018), והוא מעניין בעיקר מבחינת המרוץ לתפקיד הרמטכ"ל הבא (שיוכרע שלושה חודשים לפני סוף הקדנציה של איזנקוט, בסתיו 2018).
שני אלופים שלא נכללו בסבב, ניצן אלון (ראש אגף המבצעים ולשעבר אלוף פיקוד המרכז) ואלוף פיקוד המרכז הנוכחי, רוני נומה, ייתכן ויפרשו.
לכאורה, הדרך לתפקיד הבא נראית סלולה עבור סגן הרמטכ"ל הנוכחי, אלוף אביב כוכבי, שסומן לגדולות עוד מימיו כמפקד חטיבת הצנחנים. לפני שהתיישב במשרד הכי קרוב לרמטכ"ל מילא את כל התפקידים הנדרשים בספר, כולל מפקד אוגדת עזה, ראש אמ"ן ואלוף פיקוד הצפון.
אבל, תקדים העבר יכול ללמד ששום תפקיד אינו מובטח (כוכבי יכול לדבר על זה עם האלוף מתן וילנאי, שהתכונן לרמטכ"לות וגילה כי שאול מופז עקף אותו בסיבוב, בהחלטת שר הביטחון בזמנו, יצחק מדרכי).
"הסוסים השחורים" יכולים להגיע הפעם בעיקר מכיוונם של האלופים איל זמיר והרצי הלוי. סיכוייו של זמיר יגדלו מאוד אם ימונה להיות סגן הרמטכ"ל הבא, אחרי שכבר מילא את תפקיד מפקד פיקוד הדרום. הוא נחשב מקורב לנתניהו לאחר ששימש כמזכירו הצבאי בעבר. המינוי של הלוי, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל, עשוי להכניס אותו להתמודדות, שכן עד כה חסר לו פיקוד מרחבי ברזומה. גם הלוי, נינו של הרב קוק, נחשב מועמד מקובל על לשכת ראש הממשלה בירושלים, בזכות הרקע שלו כבן משפחת אצולה ירושלמית (כמו נתניהו עצמו).
לעומת זאת, אם הממשלה הנוכחית תכהן עד למועד מינוי הרמטכ"ל הבא, סיכויו של סגן הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הצפון לשעבר, יאיר גולן, יהיו קלושים.
ההצהרות המלחמתיות ששיגרה ישראל מול התבססות איראן בסוריה ומול האפשרות של נקמה של הג'יהאד האיסלאמי, היו חריגות בחריפותן. מה עומד מאחורי הקלעים של ההתנצחות המילולית? וכיצד נראה המטכ"ל החדש של איזנקוט. הטור השבועי של עמיר רפפורט
השר ליברמן בסיור בצפון (צילום: אריאל חרמוני, משהב"ט)
מזמן לא נשמעו כל כך הרבה הצהרות מלחמתיות כמו המלחמה המילולית שניהלה ישראל השבוע מול התבססות איראן בשטח סוריה ומול האפשרות שהג'יהאד האיסלאמי ינקום את חיסול אנשיו בפיצוץ המנהרה ליד כיסופים.
ההצהרות, שנשמעו גם על ידי שר הביטחון בביקור בגבול הצפון ביום רביעי ("צה"ל ערוך מוכן לכל תרחיש, אנחנו משמרים חופש פעולה מוחלט. לא נאפשר התבססות איראנית בסוריה, ולא נאפשר להפוך את סוריה למוצב קדמי כנגד מדינת ישראל. מי שלא הבין את זה, כדאי שיבין"), הן חריגות בחריפותן אפילו בסולם אביגדור ליברמן.
הביקור בצפון, ביחד עם הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט ושאר בכירי הצבא, משקף את העובדה שהזירה הזאת מציבה בפני ישראל את האתגר הגדול ביותר. האירועים הפנימיים המוזרים בלבנון (כולל בריחת ראש הממשלה חרירי) גוזלים מהחיזבאללה תשומת לב על חשבון האויב הישראלי, אבל המהלכים האיראניים, שכוללים הקמת בסיס קבע על אדמת סוריה, הם בעלי משמעות אדירה: איראן נערכת לשדרג את האיום שלה כלפי ישראל לקראת האפשרות שיותקפו מתקני הגרעין שלה, ולכן נוכחותה הרשמית על אדמת סוריה היא מסוכנת מאין כמוה.
החשש הגדול הוא שבעתיד תעביר איראן לסוריה סוללות הגנה אווירית מתקדמות ביותר וטילים מתקדמים לים וליבשה, שיפגעו גם בחופש השיט וגם בתעופה. וזו תהיה רק ההתחלה של מלחמת טילים אדירה.
מאחורי הקלעים של ההצהרות המלחמתיות מול המיקרופונים, מתנהלים מגעים מדיניים חובקי עולם, שנועדו למנוע את ההתבססות האיראנית בלבנון. ישראל השקיעה מאמצים אדירים בוושינגטון כדי להתריע בפני ארה"ב על הסכנה (גם לשכנה הנוספת במשולש הגבולות – ירדן, לא רק מבחינתנו), אבל האמריקאים לא ממש מתעניינים בסוריה.
מי ששולט בסוריה שאחרי ניצחון בשאר אסד במלחמת האזרחים, זו רוסיה. והרוסים אומרים לכל אחד מהצדדים את כל מה שהוא רוצה לשמוע (כולל לישראל), ועושים מה שטוב לרוסיה (ובשלב הזה האינטרס הרוסי מתיישב לא רע עם זה של האיראנים. לכן, ראש ממשלת רוסיה אמר השבוע כי נוכחות איראן בסוריה היא לגיטימית, שבועיים אחרי ששר ההגנה הרוסי ביקר בישראל והציע הרבה לבביות ומעט צעדים מעשיים כנגד ההתפשטות האיראנית).
האם ההסלמה בצפון יכולה לעבור ממילים לטילים? למרות האיומים של כל השחקנים (גם איראן מבינה בתחום של לוחמה תודעתית), לאף אחד מהצדדים אין עניין אמיתי להיגרר למלחמה, בטח שלא לישראל. הבעיה היא שלכל הסלמה יש דינמיקה משל עצמה, ומלחמות פורצות גם עקב הבנה שגויה של האויב (ע"ע "צוק איתן" ב-2014). לכן, המצב נפיץ מאוד.
ג'יהאד איסלאמי
המהלכים בזירה האחרת – מול הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני (שמקבל את מימוני ונחיותיו מטהרן), כבר נראו השבוע כמו מלחמה פסיכולוגית של ממש. המערכה הזאת נפתחה בהופעה דרמטית של מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, מול המצלמות במוצאי שבת, שם אמר בערבית צחה, שלומדים ביחידות המודיעין של צה"ל: "הג,יהאד האיסלאמי משחק באש על גבם של תושבי רצועת עזה ועל חשבון הפיוס הפנים פלסטיני והאזור כולו".
לצה"ל יש יחידות שעוסקות בלוחמה פסיכולוגית (לוחמת מידע, בז'רגון הצבאי המעודכן) וניתן לשער שהן חלק בלתי נפרד מן המאמץ למנוע פיגוע נקמה של הג'יהאד בעקבות מות 12 מאנשיו בפיצוץ המנהרה בחודש שעבר.
מצד שני, על הג'יהאד האיסלאמי מופעל לחץ ציבורי להגיב בפיגוע, וגם לחץ מהחמאס וממצרים – לנצור אש, כדי לא לסכן את הפיוס הפלסטיני השברירי (והמדומה). בישראל יש חשש אמיתי מפיגוע מהדהד או מירי טילים, ולכן נעשו צעדים מעשיים כדי לסכל אפשרות כזאת (כמו מעצרו של מנהיג הג'יהאד האיסלאמי בגדה, טארק קעדאן, ביום שני), ופריסת סוללות "כיפת ברזל" במרכז הארץ.
עם זאת, המאמץ הפסיכולוגי "לשכנע" את הג'יהאד להימנע מנקמה הוא עצום בפני עצמו. הנדיבות הצה"לית הלא אופיינית בפירוט צעדי הכוננות (כולל פירוט הפריסה של "כיפת ברזל"), נראית כמו חלק מהמאמץ התודעתי. המסר לג'יהאד הוא "אל תתעסקו איתנו, אנחנו מוכנים", אבל גם בזירה הזאת איש אינו יכול להבטיח שלא תגיע הנקמה, ובעקבותיה הסלמה מול רצועת עזה.
הרמטכ"ל הבא
אחד הדברים שלא זכו לתשומת לב ציבורית ראויה השבוע זה ישיבת הממשלה שבה הוצגה התכנית להעברת כלל יחידות הטכנולוגיה של אגף המודיעין לדרום. זהו מהלך לאומי היסטורי, ששיאו יגיע בעשור הבא, אך הוא משנה את פניה של העיר באר שבע כבר מראש.
סיקור רב ניתן למינויים החדשים במטה הכללי, שפורסמו ביום שלישי: ראש אמ"ן אלוף הרצי הלוי יהיה אלוף פיקוד הדרום, אלוף נדב פדן יפקד על פיקוד המרכז, אלוף אהרון חליווה יהיה ראש אגף המבצעים וליאור כרמלי יועלה לדרגת אלוף וימונה לראש אגף התקשוב. אלוף תמיר היימן השריונר יהיה ראש אמ"ן, לאחר 20 שנה שלא כיהן בתפקיד הזה אלוף מהשריון.
זהו סבב המינויים הגדול האחרון של הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט (שיסיים כהונה בסוף 2018), והוא מעניין בעיקר מבחינת המרוץ לתפקיד הרמטכ"ל הבא (שיוכרע שלושה חודשים לפני סוף הקדנציה של איזנקוט, בסתיו 2018).
שני אלופים שלא נכללו בסבב, ניצן אלון (ראש אגף המבצעים ולשעבר אלוף פיקוד המרכז) ואלוף פיקוד המרכז הנוכחי, רוני נומה, ייתכן ויפרשו.
לכאורה, הדרך לתפקיד הבא נראית סלולה עבור סגן הרמטכ"ל הנוכחי, אלוף אביב כוכבי, שסומן לגדולות עוד מימיו כמפקד חטיבת הצנחנים. לפני שהתיישב במשרד הכי קרוב לרמטכ"ל מילא את כל התפקידים הנדרשים בספר, כולל מפקד אוגדת עזה, ראש אמ"ן ואלוף פיקוד הצפון.
אבל, תקדים העבר יכול ללמד ששום תפקיד אינו מובטח (כוכבי יכול לדבר על זה עם האלוף מתן וילנאי, שהתכונן לרמטכ"לות וגילה כי שאול מופז עקף אותו בסיבוב, בהחלטת שר הביטחון בזמנו, יצחק מדרכי).
"הסוסים השחורים" יכולים להגיע הפעם בעיקר מכיוונם של האלופים איל זמיר והרצי הלוי. סיכוייו של זמיר יגדלו מאוד אם ימונה להיות סגן הרמטכ"ל הבא, אחרי שכבר מילא את תפקיד מפקד פיקוד הדרום. הוא נחשב מקורב לנתניהו לאחר ששימש כמזכירו הצבאי בעבר. המינוי של הלוי, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל, עשוי להכניס אותו להתמודדות, שכן עד כה חסר לו פיקוד מרחבי ברזומה. גם הלוי, נינו של הרב קוק, נחשב מועמד מקובל על לשכת ראש הממשלה בירושלים, בזכות הרקע שלו כבן משפחת אצולה ירושלמית (כמו נתניהו עצמו).
לעומת זאת, אם הממשלה הנוכחית תכהן עד למועד מינוי הרמטכ"ל הבא, סיכויו של סגן הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הצפון לשעבר, יאיר גולן, יהיו קלושים.
