הפוטנציאל הנפיץ של המתיחות במזרח הרחוק
תקיפת חיל האוויר של סוללת נ"מ סורית היא חלק מהאסטרטגיה הישראלית לסכל את מאמצי ההתעצמות של אויבים פוטנציאליים מבלי להידרדר למלחמה; ובמזרח הרחוק רואים פוטנציאל להתפתחות מרוץ חימוש גרעיני, שעשוי להתפשט גם למזרח התיכון. טורו השבועי של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 19/10/2017
אזור הגבול בין הקוריאות (צילום: AP)
ההתקפה של חיל האוויר על סוללת נ"מ (נגד מטוסים) של צבא סוריה ביום שני בבוקר, נתפסת כדבר שבשגרה: בתקיפה הושמד מכ"מ הסוללה. דובר צה"ל מיהר לספק לתקשורת פרטים מלאים על מהלכה.
לכן, מה שמעניין באירוע בשטח סוריה אינו התקיפה עצמה אלא העובדה שישראל לוקחת אחריות על תקיפות כנגד הצבא הסורי כדבר שבשגרה.
קדמו לתקיפה גם ההודאה הרשמית (והמאוחרת) של ישראל בשורה של תקיפות בסוריה במהלך השנים האחרונות, ובכך גם נחשפה אסטרטגיה ישראלית בלתי פורמלית: לנסות לדחות את המלחמה הבאה (או לפחות לצמצם את הנזק שהיא עלולה להסב) באמצעות תקיפות שיטתיות. היעד העיקרי של התקיפות הוא מצבורי נשק אסטרטגי, שברובם מיועדים לחיזבאללה (עם זאת, ישראל נמנעת בדרך כלל מתקיפות בשטח לבנון עצמה, ככל הנראה משום שעל פי כללי המשחק שהתגבשו בשנים האחרונות, אלה תקיפות שעליהם החיזבאללה לא יבליג).
התקיפות החוזרות בשטח סוריה, מהוות שינוי לעומת עשרות שנים רבות בעבר, שבהן ישראל לא פעלה באופן אקטיבי כנגד ההתעצמות של אויבות. התקיפות מאפיינות יותר מכל את עידן המערכה שבין המלחמות (מב״מ). בז׳רגון הצה״לי, המב״מ מתייחס לרצף אינסופי של פעולות רחוקות וקרובות, רובן עלומות.
בשורה התחתונה, הכוונה היא שישראל אינה צופה באופן פסיבי במאמצי ההתעצמות של אויבותיה הפוטנציאליים, אלא מנסה לסכל אותם, וזאת מבלי להתדרדר למלחמה שאינה רצויה מבחינת אף אחד מהצדדים.
חזרה ליום שני, עשר בבוקר: ארבע פצצות חיל האוויר שוגרו והשמידו את מכ"מ הסוללה הסורית מרחוק, לאחר שירתה לעבר מטוסי חיל האוויר חמישה טילים, מבלי לסכן אותם. התקיפה בוצעה שעתיים לאחר הירי, אך ככל הנראה תוכננה הרבה מראש. בדיוק אותה סוללה ירתה לעבר מטוסי חיל האוויר גם באירוע אחר לפני כחודשיים, ולכן הייתה "על הכוונת" כבר מאז.
את תקרית הירי מהשבוע מעטים יזכרו בעוד שבועות ספורים, עם זאת, המציאות הרגישה תישאר איתנו עוד זמן רב והיא נובעת מהמלחמה האמיתית על קביעת כללי המשחק בשטחי סוריה, לאחר שמלחמת האזרחים הוכרעה למעשה לטבת צבא אסד ובני בריתו איראן וחיזבאללה (בגיבוי צבא רוסיה, שהביא לאזור סוללות טילי נ"מ רבות, ששמו קץ לחופש הפעולה המוחלט ממנו נהנו מטוסי חיל האוויר הישראלי מאז שנות ה-80 של המאה שעברה)
עד כמה המצב מורכב ניתן היה ללמוד מכך שבזמן התקיפה של סוללת נ"מ מתוצרת רוסיה, שהופעלה על ידי הצבא הסורי, שהה בארץ שר ההגנה של רוסיה, שאף נפגש באותו יום עם שר הביטחון אביגדור ליברמן, עם הרמטכ"ל איזנקוט, עם ראש אמ"ן אלוף הרצי הלוי, וראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון, זהר פלטי.
שר הביטחון חזר בפני האורח הרוסי על המדיניות של ישראל, שלא נאפשר העברה של נשק מדויק לחיזבאללה. אבל לרוסים, שמרעיפים חום ומילים נכונות על הצד הישראלי, יש אינטרסים משל עצמם: להמשיך את השליטה המוחלטת שלהם בנעשה בסוריה החדשה, לאחר שארה"ב ויתרה כמעט לחלוטין על השפעתה שם. הם עושים זאת בהצלחה יתירה.
תסריט איראני
לעומת זאת, ארה"ב ממשיכה לגלות עניין עצום באיראן. ליתר דיוק, מתעניין באיראן הנשיא דונלד טראמפ, שנשא נאום בנושא בליל שבת שעבר, אבל לא הודיע על ביטול הסכם הגרעין בין איראן והמעצמות (כולל ארה"ב).
גם בלי להודיע על ביטול ההסכם, הנאום היה בעל ערך היסטורי, משום שכרך את פרויקט הטילים האיראני (שלא נעצר אפילו לשנייה אחת) עם פרויקט הגרעין. הוא גם בישר סופית על נסיגתה של ארה"ב ממדיניות של דיפלומטיה שאפיינה את ימי משטר ברק אובמה למדיניות של פתרונות כוחניים (המוכרים לטראמפ היטב גם מעולם העסקים).
השאלה החשובה היא מה יקרה הלאה. מבין תסריטים קיצוניים לפיהם איראן תיסוג בעצמה מן ההסכם ותתריס כי היא שבה לפרויקט הגרעין בהתרסה בסגנון צפון קוריאני ועד לאפשרות של תקיפה צבאית אמריקאית (או ישראלית), נראה כי מה שהיה הוא שיהיה, לפחות בשנה - שנתיים הקרובות: התסריט הסביר הוא, שאיראן תמשיך לדבוק בהסכם הגרעין וליישם אותו. לפי הערכות המודיעין במערב יש לה יותר מה להרוויח משמירה על ההסכם מבלי לוותר בפועל על חלום הגרעין, מאשר מפיצוץ ההסכם. אותו מאזן תקף, לגבי מאזן השיקולים האמריקאי. לכן ההסכם ימשיך להיות מכובד על ידי שני הצדדים, וגם תכנית הטילים האיראנים היומרנית (בשיתוף פעולה הדוק עם קוריאה הצפונית, אולי גם בתחום הגרעין), נוע תנוע.
לפחות בקרוב.
חם ביפן
ובזמן שישראל נוטה לבחון כל התפתחות בקנה מידה של המזרח התיכון, הרי שהמתיחות הגדולה באמת שוררת כיום במזרח הרחוק, לאור איומי המלחמה של קוריאה הצפונית וטילים ששיגרה בשבועות האחרונים (כולל מעל שטחה של שכנתה יפן). מביקורים בטוקיו בשבועות האחרונים עולה כי הטילים האלה מזעזעים את יפן מבלי לפגוע באדמתה, והם הגורם האמיתי לחוסר יציבות פוליטי ולבחירות בזק שהוכרזו לפני שבועיים וייערכו כבר בשבוע הבא. אחד הנושאים החמים ביפן כעת הוא האפשרות לפתח נשק גרעיני יפני, בפעם הראשונה אי פעם. ליפן יכולת לפתח פצצת גרעין אך היא נמנעה מכך עד כה.
אם יימשך מחול החרבות עם קוריאה הצפונית, לא מן הנמנע כי מרוץ חימוש יתחולל במזרח הרחוק, וזה יהיה רק ה"בקרוב" לקראת מאמצי מצרים ומדינות במפרץ הפרסי להתחמש גם כן בנשק גרעיני כמשקל נגד לפרויקט הגרעין האיראני, שישוב למסלולו במוקדם או במאוחר (אלא אם כן יתחלף השלטון בטהרן).
הזדמנות פלסטינית
ובינתיים, הנטייה הטבעית להדגיש את האיום על פני ההזדמנות, ואת התהליכים האסטרטגיים השליליים על פני החיוביים (ויש לא מעט) עלולה לבוא לידי ביטוי גם בקשר להסכם הפיוס הפלסטיני בין החמאס לפתח.
סיכוייו של ההסכם הזה להאריך ימים הם קלושים, אבל העובדה שאפילו ארגון החמאס נאלץ להיכנע לדרכו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, המתנגדת לטרור (באמת), איננה בגדר ידיעה חסרת חשיבות, הראויה לעמוד פנימי בעיתון.
לכן, ההתפתחויות בזירה הפלסטינית נידונו השבוע בישיבת קבינט מיוחדת. נראה, כי הן כוללות גם הזדמנויות לא מעטות, למרות שבשל שיקולים פוליטיים והסברתיים ישראל הפורמלית יצאה כנגד הפיוס באופן גורף.
תקיפת חיל האוויר של סוללת נ"מ סורית היא חלק מהאסטרטגיה הישראלית לסכל את מאמצי ההתעצמות של אויבים פוטנציאליים מבלי להידרדר למלחמה; ובמזרח הרחוק רואים פוטנציאל להתפתחות מרוץ חימוש גרעיני, שעשוי להתפשט גם למזרח התיכון. טורו השבועי של עמיר רפפורט
אזור הגבול בין הקוריאות (צילום: AP)
ההתקפה של חיל האוויר על סוללת נ"מ (נגד מטוסים) של צבא סוריה ביום שני בבוקר, נתפסת כדבר שבשגרה: בתקיפה הושמד מכ"מ הסוללה. דובר צה"ל מיהר לספק לתקשורת פרטים מלאים על מהלכה.
לכן, מה שמעניין באירוע בשטח סוריה אינו התקיפה עצמה אלא העובדה שישראל לוקחת אחריות על תקיפות כנגד הצבא הסורי כדבר שבשגרה.
קדמו לתקיפה גם ההודאה הרשמית (והמאוחרת) של ישראל בשורה של תקיפות בסוריה במהלך השנים האחרונות, ובכך גם נחשפה אסטרטגיה ישראלית בלתי פורמלית: לנסות לדחות את המלחמה הבאה (או לפחות לצמצם את הנזק שהיא עלולה להסב) באמצעות תקיפות שיטתיות. היעד העיקרי של התקיפות הוא מצבורי נשק אסטרטגי, שברובם מיועדים לחיזבאללה (עם זאת, ישראל נמנעת בדרך כלל מתקיפות בשטח לבנון עצמה, ככל הנראה משום שעל פי כללי המשחק שהתגבשו בשנים האחרונות, אלה תקיפות שעליהם החיזבאללה לא יבליג).
התקיפות החוזרות בשטח סוריה, מהוות שינוי לעומת עשרות שנים רבות בעבר, שבהן ישראל לא פעלה באופן אקטיבי כנגד ההתעצמות של אויבות. התקיפות מאפיינות יותר מכל את עידן המערכה שבין המלחמות (מב״מ). בז׳רגון הצה״לי, המב״מ מתייחס לרצף אינסופי של פעולות רחוקות וקרובות, רובן עלומות.
בשורה התחתונה, הכוונה היא שישראל אינה צופה באופן פסיבי במאמצי ההתעצמות של אויבותיה הפוטנציאליים, אלא מנסה לסכל אותם, וזאת מבלי להתדרדר למלחמה שאינה רצויה מבחינת אף אחד מהצדדים.
חזרה ליום שני, עשר בבוקר: ארבע פצצות חיל האוויר שוגרו והשמידו את מכ"מ הסוללה הסורית מרחוק, לאחר שירתה לעבר מטוסי חיל האוויר חמישה טילים, מבלי לסכן אותם. התקיפה בוצעה שעתיים לאחר הירי, אך ככל הנראה תוכננה הרבה מראש. בדיוק אותה סוללה ירתה לעבר מטוסי חיל האוויר גם באירוע אחר לפני כחודשיים, ולכן הייתה "על הכוונת" כבר מאז.
את תקרית הירי מהשבוע מעטים יזכרו בעוד שבועות ספורים, עם זאת, המציאות הרגישה תישאר איתנו עוד זמן רב והיא נובעת מהמלחמה האמיתית על קביעת כללי המשחק בשטחי סוריה, לאחר שמלחמת האזרחים הוכרעה למעשה לטבת צבא אסד ובני בריתו איראן וחיזבאללה (בגיבוי צבא רוסיה, שהביא לאזור סוללות טילי נ"מ רבות, ששמו קץ לחופש הפעולה המוחלט ממנו נהנו מטוסי חיל האוויר הישראלי מאז שנות ה-80 של המאה שעברה)
עד כמה המצב מורכב ניתן היה ללמוד מכך שבזמן התקיפה של סוללת נ"מ מתוצרת רוסיה, שהופעלה על ידי הצבא הסורי, שהה בארץ שר ההגנה של רוסיה, שאף נפגש באותו יום עם שר הביטחון אביגדור ליברמן, עם הרמטכ"ל איזנקוט, עם ראש אמ"ן אלוף הרצי הלוי, וראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון, זהר פלטי.
שר הביטחון חזר בפני האורח הרוסי על המדיניות של ישראל, שלא נאפשר העברה של נשק מדויק לחיזבאללה. אבל לרוסים, שמרעיפים חום ומילים נכונות על הצד הישראלי, יש אינטרסים משל עצמם: להמשיך את השליטה המוחלטת שלהם בנעשה בסוריה החדשה, לאחר שארה"ב ויתרה כמעט לחלוטין על השפעתה שם. הם עושים זאת בהצלחה יתירה.
תסריט איראני
לעומת זאת, ארה"ב ממשיכה לגלות עניין עצום באיראן. ליתר דיוק, מתעניין באיראן הנשיא דונלד טראמפ, שנשא נאום בנושא בליל שבת שעבר, אבל לא הודיע על ביטול הסכם הגרעין בין איראן והמעצמות (כולל ארה"ב).
גם בלי להודיע על ביטול ההסכם, הנאום היה בעל ערך היסטורי, משום שכרך את פרויקט הטילים האיראני (שלא נעצר אפילו לשנייה אחת) עם פרויקט הגרעין. הוא גם בישר סופית על נסיגתה של ארה"ב ממדיניות של דיפלומטיה שאפיינה את ימי משטר ברק אובמה למדיניות של פתרונות כוחניים (המוכרים לטראמפ היטב גם מעולם העסקים).
השאלה החשובה היא מה יקרה הלאה. מבין תסריטים קיצוניים לפיהם איראן תיסוג בעצמה מן ההסכם ותתריס כי היא שבה לפרויקט הגרעין בהתרסה בסגנון צפון קוריאני ועד לאפשרות של תקיפה צבאית אמריקאית (או ישראלית), נראה כי מה שהיה הוא שיהיה, לפחות בשנה - שנתיים הקרובות: התסריט הסביר הוא, שאיראן תמשיך לדבוק בהסכם הגרעין וליישם אותו. לפי הערכות המודיעין במערב יש לה יותר מה להרוויח משמירה על ההסכם מבלי לוותר בפועל על חלום הגרעין, מאשר מפיצוץ ההסכם. אותו מאזן תקף, לגבי מאזן השיקולים האמריקאי. לכן ההסכם ימשיך להיות מכובד על ידי שני הצדדים, וגם תכנית הטילים האיראנים היומרנית (בשיתוף פעולה הדוק עם קוריאה הצפונית, אולי גם בתחום הגרעין), נוע תנוע.
לפחות בקרוב.
חם ביפן
ובזמן שישראל נוטה לבחון כל התפתחות בקנה מידה של המזרח התיכון, הרי שהמתיחות הגדולה באמת שוררת כיום במזרח הרחוק, לאור איומי המלחמה של קוריאה הצפונית וטילים ששיגרה בשבועות האחרונים (כולל מעל שטחה של שכנתה יפן). מביקורים בטוקיו בשבועות האחרונים עולה כי הטילים האלה מזעזעים את יפן מבלי לפגוע באדמתה, והם הגורם האמיתי לחוסר יציבות פוליטי ולבחירות בזק שהוכרזו לפני שבועיים וייערכו כבר בשבוע הבא. אחד הנושאים החמים ביפן כעת הוא האפשרות לפתח נשק גרעיני יפני, בפעם הראשונה אי פעם. ליפן יכולת לפתח פצצת גרעין אך היא נמנעה מכך עד כה.
אם יימשך מחול החרבות עם קוריאה הצפונית, לא מן הנמנע כי מרוץ חימוש יתחולל במזרח הרחוק, וזה יהיה רק ה"בקרוב" לקראת מאמצי מצרים ומדינות במפרץ הפרסי להתחמש גם כן בנשק גרעיני כמשקל נגד לפרויקט הגרעין האיראני, שישוב למסלולו במוקדם או במאוחר (אלא אם כן יתחלף השלטון בטהרן).
הזדמנות פלסטינית
ובינתיים, הנטייה הטבעית להדגיש את האיום על פני ההזדמנות, ואת התהליכים האסטרטגיים השליליים על פני החיוביים (ויש לא מעט) עלולה לבוא לידי ביטוי גם בקשר להסכם הפיוס הפלסטיני בין החמאס לפתח.
סיכוייו של ההסכם הזה להאריך ימים הם קלושים, אבל העובדה שאפילו ארגון החמאס נאלץ להיכנע לדרכו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, המתנגדת לטרור (באמת), איננה בגדר ידיעה חסרת חשיבות, הראויה לעמוד פנימי בעיתון.
לכן, ההתפתחויות בזירה הפלסטינית נידונו השבוע בישיבת קבינט מיוחדת. נראה, כי הן כוללות גם הזדמנויות לא מעטות, למרות שבשל שיקולים פוליטיים והסברתיים ישראל הפורמלית יצאה כנגד הפיוס באופן גורף.
