תל-אביב עיר הביון העברית
לקראת תחילת אירועי 70 שנה למדינה בנובמבר 2017 מוגשת הצעה לסיור במתקנים הראשונים של קהילת המודיעין הישראלית בתל-אביב-יפו בטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 10/10/2017
ה"בית הירוק" ביפו (צילום: ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיוויקי)
העיר תל-אביב-יפו הייתה הבסיס להקמת שירותי המודיעין שהיו לימים לקהילת המודיעין הישראלית. בסיור בארבעה אתרים בעיר העברית הראשונה נוכל להכיר את המקומות בהם מוקמו המתקנים הראשונים של המטה הכללי, המודיעין הצבאי, המוסד ושב"כ.
תחנתנו הראשונה ב"בית האדום" ברחוב הירקון 123 בתל-אביב, כיום מלון שרתון. הבית נבנה בשנים 1926-1923 בסגנון האקלקטי שאפיין את התקופה וצבעו היה אדמדם. את שמו קיבל בשל צבעו ובעיקר בשל האידאולוגיה הסוציאליסטית שהייתה מקובלת בחוגים רבים בישוב. משנות ה-30 ניהלה "ההגנה" בבניין את פעולות ההעפלה, מתחת לאפם של שלטונות המנדט הבריטי. במסווה של מועדון פועלים הצליחו חברי "ההגנה" לאפשר למעפילים לעלות אל החוף בנקודה זו ולהסתירם בין המוני הפועלים החוגגים ובחסות הרעש, אשר הקשה על הבריטים באיתורם. הבית שימש את ההגנה גם לאיתות לספינות המעפילים המתקרבות אל החוף.
בסוף 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, מיקמו הבריטים את המטה של צבאם בארץ ואף מתקן כליאה של המשטרה הבריטית. לאחר המלחמה ועד הקמת המדינה שב "הבית האדום" לקלוט מעפילים. במקביל לפעילות מועצת הפועלים עבר גם מטה הפלמ"ח אל הבית מקיבוץ מזרע בעקבות "השבת השחורה". ב-1947 שיכנו בבית את מפקדת ההגנה, ובסוף אותה שנה גם את המטה הכללי. שלושה חודשים לאחר מכן צרפו אליו גם לשכת הגיוס של ההגנה. ארבעה ימים לאחר הכרזת המדינה עבר המטכ"ל לרמת גן. לאחר הקמת צה"ל עברו מן הבניין הגופים שישבו בו. בבניין מוקמה גם מפקדת יחידת האזנה של צה"ל ובמשך תקופה קצרה שימש גם את משרד החוץ.
התחנה השנייה באזור תל-אביב היא "הבית הירוק" ברחוב יפת 91 בשכונת עג'מי ביפו, כיום משמש את בת הדין הצבאי, הפרקליטות הצבאית ומצ"ח, במפגש הרחובות יפת ושבטי ישראל (צומת חאג' כחיל). הבית בסגנון אר דקו עם תקרות מעוטרות בציורים נבנה ב-1934 עבור שיח' עלי, סוחר בדים ופרדסן יפואי. במהלך מלחמת העצמאות נטש השיח' את יפו, והבית נתפס בידי צה"ל לשימוש שירות המודיעין (לימים אגף המודיעין) בראשותו של איסר בארי.
התחנה השלישית גם היא ביפו, בבית סורקוס רחוב בוסטרוס, (כיום רחוב דוד רזיאל 4), אשר נחנך ב-1925. כאן היו משרדי שירות הביטחון הכללי (שב"כ), אשר היה עם קום המדינה גוף צבאי במסגרת שירות המודיעין. ב-1.8.1950 עבר שירות הביטחון הכללי למסגרת אזרחית כפוף למשרד הביטחון. ב-1963, בתקופת ראש הממשלה לוי אשכול, הוכפף שב"כ לראש הממשלה. הבניין נחשב בזמנו לבניין המשרדים היוקרתי ביותר ביפו, ושכנו בו, בין היתר, משרדיהם של קונסולים זרים, סוחרים אמידים, חברות ספנות וגם משרדיה של חברת "גאולה" לגאולת קרקעות בניהולו של מאיר דיזנגוף. לאחר כיבוש יפו בשנת 1948 נמסר המבנה למשרד הביטחון ועד 1970 הוא שימש את שירות הביטחון הכללי.
תחנתנו הרביעית והאחרונה בתל-אביב היא במטה המוסד בקריה (שרונה), שם החל לפעול בשנת 1948. בשנת 1951 הוקם המוסד באופן רשמי בראשותו של ראובן שילוח, יועצו הקרוב של בן-גוריון. הראש הדומיננטי והמוכר של המוסד מ-1952 עד 1963 היה איסר הראל ("איסר הקטן"). במהלך השנים הוקמה ליד מטה המוסד תחנת הקשר החשאי עם שלוחות בחו"ל (תח"ל), שפעלה תחת פיקוד חיל הקשר. בשנת 2010 שוחזר עמוד התורן של אנטנת תח"ל במתחם שרונה המשוקם. רוב האנשים העוברים כיום ליד האתרים הללו לא מדמיינים כמה סודות אפפו את הפעילות בבתים אלה בשנים הראשונות של המדינה.
לקראת תחילת אירועי 70 שנה למדינה בנובמבר 2017 מוגשת הצעה לסיור במתקנים הראשונים של קהילת המודיעין הישראלית בתל-אביב-יפו בטור השבועי של אפרים לפיד
ה"בית הירוק" ביפו (צילום: ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיוויקי)
העיר תל-אביב-יפו הייתה הבסיס להקמת שירותי המודיעין שהיו לימים לקהילת המודיעין הישראלית. בסיור בארבעה אתרים בעיר העברית הראשונה נוכל להכיר את המקומות בהם מוקמו המתקנים הראשונים של המטה הכללי, המודיעין הצבאי, המוסד ושב"כ.
תחנתנו הראשונה ב"בית האדום" ברחוב הירקון 123 בתל-אביב, כיום מלון שרתון. הבית נבנה בשנים 1926-1923 בסגנון האקלקטי שאפיין את התקופה וצבעו היה אדמדם. את שמו קיבל בשל צבעו ובעיקר בשל האידאולוגיה הסוציאליסטית שהייתה מקובלת בחוגים רבים בישוב. משנות ה-30 ניהלה "ההגנה" בבניין את פעולות ההעפלה, מתחת לאפם של שלטונות המנדט הבריטי. במסווה של מועדון פועלים הצליחו חברי "ההגנה" לאפשר למעפילים לעלות אל החוף בנקודה זו ולהסתירם בין המוני הפועלים החוגגים ובחסות הרעש, אשר הקשה על הבריטים באיתורם. הבית שימש את ההגנה גם לאיתות לספינות המעפילים המתקרבות אל החוף.
בסוף 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, מיקמו הבריטים את המטה של צבאם בארץ ואף מתקן כליאה של המשטרה הבריטית. לאחר המלחמה ועד הקמת המדינה שב "הבית האדום" לקלוט מעפילים. במקביל לפעילות מועצת הפועלים עבר גם מטה הפלמ"ח אל הבית מקיבוץ מזרע בעקבות "השבת השחורה". ב-1947 שיכנו בבית את מפקדת ההגנה, ובסוף אותה שנה גם את המטה הכללי. שלושה חודשים לאחר מכן צרפו אליו גם לשכת הגיוס של ההגנה. ארבעה ימים לאחר הכרזת המדינה עבר המטכ"ל לרמת גן. לאחר הקמת צה"ל עברו מן הבניין הגופים שישבו בו. בבניין מוקמה גם מפקדת יחידת האזנה של צה"ל ובמשך תקופה קצרה שימש גם את משרד החוץ.
התחנה השנייה באזור תל-אביב היא "הבית הירוק" ברחוב יפת 91 בשכונת עג'מי ביפו, כיום משמש את בת הדין הצבאי, הפרקליטות הצבאית ומצ"ח, במפגש הרחובות יפת ושבטי ישראל (צומת חאג' כחיל). הבית בסגנון אר דקו עם תקרות מעוטרות בציורים נבנה ב-1934 עבור שיח' עלי, סוחר בדים ופרדסן יפואי. במהלך מלחמת העצמאות נטש השיח' את יפו, והבית נתפס בידי צה"ל לשימוש שירות המודיעין (לימים אגף המודיעין) בראשותו של איסר בארי.
התחנה השלישית גם היא ביפו, בבית סורקוס רחוב בוסטרוס, (כיום רחוב דוד רזיאל 4), אשר נחנך ב-1925. כאן היו משרדי שירות הביטחון הכללי (שב"כ), אשר היה עם קום המדינה גוף צבאי במסגרת שירות המודיעין. ב-1.8.1950 עבר שירות הביטחון הכללי למסגרת אזרחית כפוף למשרד הביטחון. ב-1963, בתקופת ראש הממשלה לוי אשכול, הוכפף שב"כ לראש הממשלה. הבניין נחשב בזמנו לבניין המשרדים היוקרתי ביותר ביפו, ושכנו בו, בין היתר, משרדיהם של קונסולים זרים, סוחרים אמידים, חברות ספנות וגם משרדיה של חברת "גאולה" לגאולת קרקעות בניהולו של מאיר דיזנגוף. לאחר כיבוש יפו בשנת 1948 נמסר המבנה למשרד הביטחון ועד 1970 הוא שימש את שירות הביטחון הכללי.
תחנתנו הרביעית והאחרונה בתל-אביב היא במטה המוסד בקריה (שרונה), שם החל לפעול בשנת 1948. בשנת 1951 הוקם המוסד באופן רשמי בראשותו של ראובן שילוח, יועצו הקרוב של בן-גוריון. הראש הדומיננטי והמוכר של המוסד מ-1952 עד 1963 היה איסר הראל ("איסר הקטן"). במהלך השנים הוקמה ליד מטה המוסד תחנת הקשר החשאי עם שלוחות בחו"ל (תח"ל), שפעלה תחת פיקוד חיל הקשר. בשנת 2010 שוחזר עמוד התורן של אנטנת תח"ל במתחם שרונה המשוקם. רוב האנשים העוברים כיום ליד האתרים הללו לא מדמיינים כמה סודות אפפו את הפעילות בבתים אלה בשנים הראשונות של המדינה.
