אלי כהן - התיק עדיין פתוח

לאחרונה יצא לאור מחקר מעודכן על סיפור תרומתו של אלי כהן לביטחון ישראל. תזכורת בטור השבועי של אפרים לפיד

 

אלי כהן - התיק עדיין פתוח

אלי כהן ז"ל (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית)

"אלי כהן – תיק פתוח" הוא שם ספרו של נעם נחמן טפר (הוצאת אפי מלצר, 2017), הנפתח בפירוט סיפור חייו ופועלו של אלי כהן, לוחם הסתר של המוסד, אשר הועלה לגרדום הסורי במרץ 1965 ועד היום לא הצליחה המדינה להביאו לקבר ישראל. חלק מהנתונים בספר עומדים בסתירה לפרטים שפורסמו בעבר. כל עוד אין גרסה רשמית, וככל הנראה לא תהיה כזו, נסתמך על פרסומים שונים.

אלי כהן היה איש מודיעין, שהושתל בסוריה ב-1960 בעת שהיחידה המבצעית 131, לימים "קיסריה", היתה עדיין באמ"ן. הוא החל את דרכו בגיבוש זהות חדשה בקהילה הערבית בארגנטינה בשם כמאל אמין ת'אבת, ולאחר הכשרה מתאימה עבר לסוריה ותרם מידע מודיעיני חשוב. עם העברת "קיסריה" ל"מוסד" ב-1963 הופעל כהן על ידי מפעיליו ב"מוסד". הוא תודרך לתת עדיפות לנושא ההיערכות ברמת הגולן ולהכנות הסוריות להטיית הירדן. בשלש שנות פעילותו בדמשק הפגין אלי מיומנות רבה. יכולתו להשיג ידיעות המהירות הדהימה את מפעיליו . הוא נחשב ללוחם המודיעין החשוב ביותר שהיה לישראל. הגרסה שהיתה ידועה משך השנים כי הוא נחשף על ידי הסורים בינואר 1965 בעקבות שידוריו החשאיים, שהיו נתונים למעקב ע"י המודיעין הסורי. טפר בספרו החדש מערער על גישה זו ומציע סיבוה אחרת לתפיסתו – מעקב פיזי-אישי אחריו, כיוון שלא שידר בעת התפיסה. בישראל נאמר כי לאחר שנתפס הוכרח ע"י ראש המודיעין הסורי, גנרל סווידאני, לשגר מסר למפעיליו בישראל כי הכוחות הסוריים בכוננות עליונה. המסר נקלט בישראל בהבנה שנשלח "תחת לחץ". בתום משפט ראווה הוא נתלה בכיכר העיר בדמשק ב-18 במאי 1965.

ראש המוסד מאיר עמית ניהל מאמץ חובק עולם למנוע את הוצאתו להורג אך ללא הועיל. ב"מוסד" תחקרו היטב את נסיבות נפילתו של אלי כהן. לקחים רבים נלמדו ויושמו. אחד הלקחים היה כי יש להקדיש תשומת לב ומאמצים רבים יותר לגיבוי משפחתו של לוחם המודיעין בארץ.

פרשת שליחותו ומותו של אלי כהן כלוחם מודיעין בסוריה הפכה למיתוס ישראלי. מאז שנות הששים הוא תפס מקום בתודעה של צעירים ומבוגרים, כשם שעשתה זאת חנה סנש שלושה עשורים לפניו. קשה לדעת מה האמת סביב פעילותו ומה אגדה. מאות ספרים וכתבות בעברית ובשפות אחרות נכתבו על האיש ופועלו. גרסה מוסמכת על פועלו, תרומתו ונסיבות נפילתו אין מוסרים בפומבי, כמקובל בשירותי מודיעין בארץ ובעולם. תזכורת על הצלחתו באה לביטוי בדבריו של מאיר עמית בישיבת אבל בשגרירות ישראל בפריז בבוקר לאחר הוצאתו להורג, באומרו "הודות לאלי כהן היתה לנו תמונה מושלמת על הנעשה בסוריה. דיווחיו היו למופת והוא גילה תחכום רב בניתוח המצב הפוליטי".

גופתו של אלי כהן לא הובאה לקבר ישראל. ממשלות ישראל לדורותיהן ממשיכות ללחוץ על הסורים בעניין זה ללא הועיל. בניגוד לפרשת "עסק הביש" במצרים לא התכחשה ישראל לאיש שלה בדמשק. גם חילופי מאות השבויים הסוריים במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים לא צלחו לקבל את הגופה. רחובות בארץ נקראו על שמו ואף בכניסה למתקן ההדרכה המרכזי ב"מוסד" הוצבה אבן-זיכרון על שמו, מחווה יוצאת דופן לאנשי מודיעין שנפלו במילוי תפקידם. בעולם הערבי נחשב סיפורו של אלי כהן עד היום לאחד  המרגלים הגדולים שהצליח "המוסד" לשתול בבירה ערבית.

מאז נפילתו הקפידו עוד יותר על הביטחון האישי של הלוחם בארץ יעד. הישראלים הפועלים ביעד הוגדרו כ"לוחמי מודיעין" ולא "סוכנים". מונח זה לא הושרש דיו בציבור בארץ ובעולם. שינוי גדול בתפיסת לוחמת מודיעין בארצות יעד  היה בהמשך השנים בפעילות של "המוסד".

אולי יעניין אותך גם