עמוס מנור – הראש הפתוח של שב"כ שהיה סגור לציבור
בימים אלה פורסם ספר על אישיותו ופועלו של ראש שב"כ עמוס מנור אשר נפטר לפני עשור. אחד מראשי המודיעין של פעם מזכיר בטורו השבועי אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 19/09/2017
עמוס מנור (צילום: מתוך אתר וויקיפדיה)
עמוס (ארתור) מנור (מנדלוביץ') נולד ב-1918 בסיגט, טרנסילבניה (כיום רומניה). בצעירותו היה ממייסדי תנועת הנוער הציונית "אביבה – באריסיה". הוא נשלח ללמוד הנדסה במילוז, צרפת, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נאלץ לחזור לסיגט. ב-1944 נשלח עם הוריו, שני אחיו ואחותו ב"טרנספורט" הראשון שיצא מהונגריה למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספתה משפחתו. הוא הצליח לשרוד ונשלח למחנה מאוטהאוזן שבאוסטריה.
עם תום המלחמה פנה למוסד לעלייה ב' כדי לעלות לארץ-ישראל. הוא הרשים את אנשי המוסד, שהציעו לו להצטרף לשורותיהם. מנור פעל שלוש שנים במוסד לעלייה ב' בבוקרשט, והיה אחראי להפלגתן של מספר ספינות מעפילים ארצה. ב-1949 עזב עם רעייתו את רומניה בדרכונים מזויפים. עם הגעתו לארץ גויס לשב"כ, וזמן קצר לאחר מכן עִבְרֵת את שמו לעמוס מנור. איסר הראל התרשם מיכולותיו, מינה אותו לראש המחלקה לריגול נגדי, וביולי 1952 מונה לסגן ראש שב"כ.
באוקטובר 1953, לאחר שהראל קיבל את תפקיד הממונה על שירותי המודיעין והביטחון, מונה מנור לראש שב"כ עד שנת 1964. הבולטים בהישגיו הם חיזוק הקשרים המודיעיניים עם ארצות הברית, חשיפת התארגנויות טרור במגזר היהודי וחשיפת מרגלים בכירים ובהם פרופ' קורט סיטה וישראל בר. למנור היתה הערכה רבה בקרב אנשי המודיעין האמריקני שעמדו בקשר עם המודיעין הישראלי.
הישג איסופי בעל משמעות עולמית נזקף לו ב- 1956. בפברואר אותה שנה נערכה במוסקבה הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, ובה נשא ניקיטה חרושצ'וב, המזכיר הראשון של המפלגה, שליט ברית המועצות, נאום סודי שבו הוקיע את פשעי סטאלין. הסובייטים עשו הכל כדי לשמור את תוכן הנאום בסוד, ושירותי הביון של מדינות המערב עשו מאמצים רבים להשיגו. ה-CIA הציעה תשלום של מיליון דולר למי שישיג את הנאום. עיתונאי יהודי בפולין, ויקטור גרייבסקי, הצליח להשיג את תמליל הנאום תוך סיכון עצמי רב והעבירו לידי אנשי שגרירות ישראל בוורשה. גרייבסקי פעל על דעת עצמו, מתוך הזדהות עם מדינת ישראל.
באישורו של ראש הממשלה בן-גוריון העביר ראש המוסד, איסר הראל, את תמליל הנאום ישירות ל-CIA. ג'יימס אנגלטון, קצין הקישור של שירותי המודיעין האמריקניים עם השירותים הישראליים, הגיב בהתרגשות רבה וכתב להראל כי "המסמך הוא בעל חשיבות עליונה". האמריקנים החליטו לנצל את הנאום ולפרסמו ב"ניו יורק טיימס". הוא שודר על ידי האמריקנים לכל ארצות מזרח אירופה, והופרח בכדורים פורחים אל ברלין המזרחית. חוברות מחתרתיות עם נוסח הנאום הופצו בברית המועצות כבר בסוף שנות ה-50, אך רק ב-1989 הותר רשמית לפרסמו. השגת הנאום נחשבת להישג ראשון במעלה של המודיעין הישראלי, וסייעה מאד להידוק הקשרים בין שירותי המודיעין של ישראל וארצות הברית. למבצע ניתן הכינוי "אפולוניה". המפעיל היה ראובן מרחב, איש שב"כ והמוסד, לימים מנכ"ל משרד החוץ.
בתקופתו של מנור ארעה גם תקלה חמורה לשב"כ : נחשף מרגל פולני בשורות הארגון. לוי לוי, איש היחידה המבצעית בשב"כ, גויס על ידי המודיעין הפולני ב-1947, עלה לארץ באוגוסט 1948 ונקלט בשירות הביטחון. הוא מסר מידע לפולנים והללו העבירו לסובייטים. הנזק שגרם לוי לשב"כ היה כפול: מבצעי ומוראלי. על הנזק המבצעי - הסגרת שמות סוכנים, עובדים ושיטות פעולה, הצליחו להתגבר, אך הפצעים שעוררה הפרשה בקרב הארגון לא הגלידו זמן רב. בעקבות זאת הגבירו בשב"כ את המידור, שוכללו שיטות הגיוס והוחמר תחקורם של המועמדים לעבודה. מיום הקמת שב"כ עד ימינו היה לוי לוי היחיד שהתגלה כסוכן.
לאחר סיום שירותו הביטחוני בינואר 1964 פנה עמוס מנור לעסקים, בין היתר בתחום ניהול בתי מלון. על תרומתו לביצור בטחון המדינה הוענק לו פרס הרצל לשנת תשמ"ב. הוא נפטר ב-5 באוגוסט 2007. בימים אלה יוצא לאור ספר לזכרו ביוזמת שירות הביטחון הכללי.
בימים אלה פורסם ספר על אישיותו ופועלו של ראש שב"כ עמוס מנור אשר נפטר לפני עשור. אחד מראשי המודיעין של פעם מזכיר בטורו השבועי אפרים לפיד
עמוס מנור (צילום: מתוך אתר וויקיפדיה)
עמוס (ארתור) מנור (מנדלוביץ') נולד ב-1918 בסיגט, טרנסילבניה (כיום רומניה). בצעירותו היה ממייסדי תנועת הנוער הציונית "אביבה – באריסיה". הוא נשלח ללמוד הנדסה במילוז, צרפת, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נאלץ לחזור לסיגט. ב-1944 נשלח עם הוריו, שני אחיו ואחותו ב"טרנספורט" הראשון שיצא מהונגריה למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספתה משפחתו. הוא הצליח לשרוד ונשלח למחנה מאוטהאוזן שבאוסטריה.
עם תום המלחמה פנה למוסד לעלייה ב' כדי לעלות לארץ-ישראל. הוא הרשים את אנשי המוסד, שהציעו לו להצטרף לשורותיהם. מנור פעל שלוש שנים במוסד לעלייה ב' בבוקרשט, והיה אחראי להפלגתן של מספר ספינות מעפילים ארצה. ב-1949 עזב עם רעייתו את רומניה בדרכונים מזויפים. עם הגעתו לארץ גויס לשב"כ, וזמן קצר לאחר מכן עִבְרֵת את שמו לעמוס מנור. איסר הראל התרשם מיכולותיו, מינה אותו לראש המחלקה לריגול נגדי, וביולי 1952 מונה לסגן ראש שב"כ.
באוקטובר 1953, לאחר שהראל קיבל את תפקיד הממונה על שירותי המודיעין והביטחון, מונה מנור לראש שב"כ עד שנת 1964. הבולטים בהישגיו הם חיזוק הקשרים המודיעיניים עם ארצות הברית, חשיפת התארגנויות טרור במגזר היהודי וחשיפת מרגלים בכירים ובהם פרופ' קורט סיטה וישראל בר. למנור היתה הערכה רבה בקרב אנשי המודיעין האמריקני שעמדו בקשר עם המודיעין הישראלי.
הישג איסופי בעל משמעות עולמית נזקף לו ב- 1956. בפברואר אותה שנה נערכה במוסקבה הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, ובה נשא ניקיטה חרושצ'וב, המזכיר הראשון של המפלגה, שליט ברית המועצות, נאום סודי שבו הוקיע את פשעי סטאלין. הסובייטים עשו הכל כדי לשמור את תוכן הנאום בסוד, ושירותי הביון של מדינות המערב עשו מאמצים רבים להשיגו. ה-CIA הציעה תשלום של מיליון דולר למי שישיג את הנאום. עיתונאי יהודי בפולין, ויקטור גרייבסקי, הצליח להשיג את תמליל הנאום תוך סיכון עצמי רב והעבירו לידי אנשי שגרירות ישראל בוורשה. גרייבסקי פעל על דעת עצמו, מתוך הזדהות עם מדינת ישראל.
באישורו של ראש הממשלה בן-גוריון העביר ראש המוסד, איסר הראל, את תמליל הנאום ישירות ל-CIA. ג'יימס אנגלטון, קצין הקישור של שירותי המודיעין האמריקניים עם השירותים הישראליים, הגיב בהתרגשות רבה וכתב להראל כי "המסמך הוא בעל חשיבות עליונה". האמריקנים החליטו לנצל את הנאום ולפרסמו ב"ניו יורק טיימס". הוא שודר על ידי האמריקנים לכל ארצות מזרח אירופה, והופרח בכדורים פורחים אל ברלין המזרחית. חוברות מחתרתיות עם נוסח הנאום הופצו בברית המועצות כבר בסוף שנות ה-50, אך רק ב-1989 הותר רשמית לפרסמו. השגת הנאום נחשבת להישג ראשון במעלה של המודיעין הישראלי, וסייעה מאד להידוק הקשרים בין שירותי המודיעין של ישראל וארצות הברית. למבצע ניתן הכינוי "אפולוניה". המפעיל היה ראובן מרחב, איש שב"כ והמוסד, לימים מנכ"ל משרד החוץ.
בתקופתו של מנור ארעה גם תקלה חמורה לשב"כ : נחשף מרגל פולני בשורות הארגון. לוי לוי, איש היחידה המבצעית בשב"כ, גויס על ידי המודיעין הפולני ב-1947, עלה לארץ באוגוסט 1948 ונקלט בשירות הביטחון. הוא מסר מידע לפולנים והללו העבירו לסובייטים. הנזק שגרם לוי לשב"כ היה כפול: מבצעי ומוראלי. על הנזק המבצעי - הסגרת שמות סוכנים, עובדים ושיטות פעולה, הצליחו להתגבר, אך הפצעים שעוררה הפרשה בקרב הארגון לא הגלידו זמן רב. בעקבות זאת הגבירו בשב"כ את המידור, שוכללו שיטות הגיוס והוחמר תחקורם של המועמדים לעבודה. מיום הקמת שב"כ עד ימינו היה לוי לוי היחיד שהתגלה כסוכן.
לאחר סיום שירותו הביטחוני בינואר 1964 פנה עמוס מנור לעסקים, בין היתר בתחום ניהול בתי מלון. על תרומתו לביצור בטחון המדינה הוענק לו פרס הרצל לשנת תשמ"ב. הוא נפטר ב-5 באוגוסט 2007. בימים אלה יוצא לאור ספר לזכרו ביוזמת שירות הביטחון הכללי.
