"ישראל יכולה להיות מובילה בפיתוח טכנולוגי לתחום התת-ימי"
מפקד חיל הים האמריקאי לשעבר בראיון מיוחד לישראל דיפנס – על עתיד הזירה הימית באזור המזרח התיכון, והיכן לדעתו לישראל יש יתרון על פני שאר מדינות העולם
עמי רוחקס דומבה
| 13/09/2017
בתרגיל של חיל הים (צילום: דו"צ)
"בשנים האחרונות ארה"ב התרכזה בעיקר בלחימה יבשתית, בגלל העימותים בעיראק, אפגניסטן ולאחרונה סוריה, אבל בעתיד הזירה ימית תתפוס משמעות גדולה יותר בכל הקשור לחשיבה אסטרטגית", אומר האדמירל גארי ראפהד (דימוס), מפקד חיל הים ה-29 של צבא ארה"ב, בראיון לישראל דיפנס. ראפהד שהה בארץ במסגרת אירועי הוועד המנהל של מרכז חיפה למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית של אוניברסיטת חיפה.
"חיזבאללה וחמאס מרחיבים את מאגר כלי הנשק שלהם, כדי שיוכלו לאיים על התשתית הימית של ישראל. שטחה הקטן של ישראל והצפיפות בה מאפשרת לאויביה להשתמש ברקטות ובטילים, ובמקרי קיצון גם בנשק להשמדה המונית, בציפייה שתהיה להם השפעה אסטרטגית. היעדר אסטרטגיה ימית ישראלית, שתיתן מענה לכך, עלולה להעמיד את ישראל בסיכון גדול.
"אחד האזורים העיקריים שבו הזירה הימית תהיה מרכזית בעתיד יהיה המזרח התיכון, בעיקר בגלל משאבי האנרגיה שבו: הים הערבי הצפוני, הים האדום, מזרח הים התיכון והמפרץ הפרסי. המפרץ הפרסי חשוב מאוד לאסיה, כי משם הם מקבלים את מרבית האנרגיה. עבור ישראל גילוי האנרגיה במים הכלכליים הוא אירוע מכונן. ישראל יכולה להשתמש במשאבים אלה לחיזוק הקשרים שלה במזרח התיכון, באירופה וגם עם רוסיה"
ראפהד מציין את התפתחות חילות הים באזור הים התיכון כמרכיב חשוב. "איראן הולכת ומפתחת את חיל הים שלה. יש לה עכשיו כסף, והיא תרצה לפתח נוכחות במפרץ הפרסי, בים הערבי, בים האדום וגם בים התיכון סביב יחסיה עם סוריה. תוסיף לזה את השכבה של העימות הסוני-שיעי, ותקבל זירה דינמית מאוד", מסביר ראפהד.
"הרבה מדינות במזרח התיכון רוכשות צוללות, אבל יש הבדל בין לרכוש צוללת לבין היכולת לתפעל ולתחזק אותה באופן מקצועי כמו שעושה ישראל. אחת השאלות בהקשר זה היא איך אתה מונע עימותים והתנגשויות בין צוללות. יש לכך מדיניות וחוקים, אבל ניהול מעשי של המרחב התת-ימי במזרח התיכון הוא משימה לא פשוטה.
"כדי להוסיף לתסבוכת הזו צריך לקחת בחשבון גם שימוש של חילות ים בכלי שיט צוללים לא מאוישים (כצב"מ). יהיו ביניהם שחיינים, יהיו סנסורים ויהיו כאלה שיפעלו על הקרקעית. הם יפעלו בנחילים, ויהיו גם תחנות הטענה, כי היום האתגר המשמעותי ביותר בתחום זה הוא אספקת אנרגיה לכצב"מ. בנוסף, אתה יכול להשתמש בהם גם כתאים רדומים. לזרוע כצב"מים באזור עניין, הם 'הולכים לישון' ויתעוררו רק ברגע שיצטרכו אותם, בפקודה מרחוק או כתוצאה מהיווצרות תנאים מסוימים.
"כצב"מים הם כלים זולים ביחס לצוללות. לכן, צריך לקחת בחשבון גם תפוצה לארגוני טרור, וצריך להשקיע באמצעי נגד. אם אתמול עברתי במקום מסוים והקרקעית הייתה נקיה, ייתכן שהיום יהיה שם משהו חדש. הכצב"מ נותן לך אפשרות לעשות זאת.
"יהיו גם טכנולוגיות חדשות לזיהוי כצב"מ. צריך לזכור שהסביבה התת-ימית שונה מאוד מזו שמעל הים. ההתנהגות שונה, הפיזיקה שונה והראות שונה. הסביבה הזו גפ משתנה מאוד בין שעות היום והלילה. זה אתגר של הקהילה הביטחונית בעולם.
"בהיבט התיאום וניהול הפעילות של המרחב התת-ימי, הטיפול בכצב"מ נראה פשוט יותר מכטב"מ. אם כטב"מ מתנגש במטוס נוסעים, זה אסון. אם כצב"מ יתנגש בכצב"מ, זה אירוע נורא פחות. אם כצב"מ יתנגש בספינת סוחר, כנראה לא יקרה לה כלום. כמובן שיש מתארים התקפיים שבהם זה יכול להיגמר אחרת, אבל בתיאוריה המרחב התת-ימי רגיש פחות מהאווירי. ישראל יכולה להיות מובילה בפיתוח טכנולוגי לתחום הזה.
"למרות הפיתוח של תחום הכצב"מ, אני עדיין חושב שספינות הטילים והמלחמה יישארו באזור. לפחות בעתיד הנראה לעין. אבל זה תרחיש שונה לשלוח כצב"מ לחוף אויב או לשלוח ספינת סער 5".
הגנה בפני טילים, לייזר ומודעות מצבית
תחומים עיקריים נוספים שעולים מדבריו, לצד הכצב"מ הם טכנולוגיית הלייזר, ההגנה נגד טילים והמודעות המצבית. "תחומים אלה ישנו את הזירה הימית", אומר ראפהד. "במקום מערכת קינטית שמנסה לפגוע כדור בכדור, תהיה מערכת כמעט בלתי מוגבלת ביכולת הירי שלה. עם הלייזר אתה מסיר רבות מהמגבלות המכניות. יש לך נשק אפקטיבי מול סירות קטנות, מטוסים וטילים.
"התפתחות בנשק נגד ספינות על החוף תביא ספינות לפעול במרחק מנגד (standoff distance). בהיבט זה גם תותח המסילה ישנה את הזירה. אתה יכול לירות פגז קטן, זול ומדויק למטרות יבשתיות במהירות גבוהה. זה יהיה נשק עם ערך מוסף גדול - וזול יותר מטילים.
"כטב"מים יהיו כלי נשק עיקרי גם בים. בלחימה ימית, השאלה היא כמה מהר אתה מזהה אזור עניין ומגיע אליו. אנחנו מחזיקים נושאות מטוסים 50 שנה, ותמיד יש עליהן מטוסים חדשים, שדוחפים את הישנים החוצה. ראיתי כמה סבבים כאלה בקריירה שלי. עכשיו ה-F-35 הוא זה שדוחף את הישנים. אני מאמין שאותו כבר ידחפו כלים לא מאוישים.
"המודעות המצבית של הזירה הימית תקבל חיזוק מהכלים הבלתי מאוישים. אתה יכול לשים שניים כאלה על החוף של ישראל בגובה רב, והם יראו כמעט את כל מזרח הים התיכון. גם הסנסורים יהיו יותר מתוחכמים. מעל המים יש כבר היום יכולות טובות, כאשר המיקוד הוא על רציפות המידע. מתחת לים מדובר באתגר טכנולוגי בצד גודלם של הכלים והרעש שלהם. עבור התעשיות הביטחוניות זה אתגר לא פשוט.
"השלב הבא הוא לחבר את כל יצרני המידע ברשת אחת, מאובטחת ואמינה. אחרי שהמידע יהיה קיים, צריך יהיה לדעת איך מפיקים ממנו ידע. אבטחת הרשת והאמינות שלה יכתיבו עד כמה תוכל לסמוך על מערכות המודעות המצבית שלך בזירה הימית. הכי חשוב שתוכל לסמוך על המידע שאתה מקבל מהטכנולוגיה הזו".
המטרה: נתיבי הסחר הימי
עבור ישראל, אסטרטגיה ימית לא מסתיימת במזרח התיכון. האינטרסים הישראליים שזורים בשינויים המתחוללים בכוחות גדולים. "רוסיה רוצה נוכחות בים התיכון. סין מקימה את נתיבי הסחר תחת יוזמת 'חגורה אחת, כביש אחד', וחלק מנתיבים אלה עוברים בזירה הימית", מסביר ראפהד. "לכן נראה יותר נוכחות של הצי הסיני במזרח התיכון ובאפריקה. יש להם כבר בסיס בג'יבוטי.
"קיימת נטייה לתפוס את נתיבי הסחר הימי כמציאות מובנת מאליה. ישראל נמצאת בנקודה שבה היא יכולה להחליט איך להרוויח מהמים הכלכליים שלה ומהזירה הימית בכלל. המאפיינים הימיים של ישראל לא נגמרים במים הכלכליים, אלא הרבה מעבר. השאלה היא איך אתה תופס את האחריות שלך על הזירה הימית באופן שמאפשר לך שגרת חיים. וגם איך אתה מערב את הציבור בשיח הזה.
"אם אתה מסתכל על אזור ים סין, ברור שקוריאה הדרומית ויפן מוטרדות מזרימת האנרגיה אליהן. סביב ים סין הדרומי יש שיח על חופש השיט. נתיבי הסחר שייכים לכולם. מישהו צריך לשמור עליהם כך, ואחרים יכולים לנסות לשבש זאת. איך אתה שומר עליהם פתוחים לכולם? זה המפתח לדיון. האחריות של המשתמשים בנתיבי הסחר האלה היא לשמור שאף אחד לא יפריע להם.
"יש כמה מדינות, בעיקר באסיה, שמבחינתן הפרעה לנתיבי סחר בים סין הדרומי זו אפשרות. הן אמנם לא ניסו לחסום נתיבים, אבל ההסתברות להפרעה גדלה ויש אנשים שמוטרדים מזה. גם הפעילות של חיל הים הסיני באוקיינוס ההודי מטרידה את הודו. אני לא טוען שסין הפריעה לנתיבים או תכננה לעשות זאת, אלא שהפעולות שלה גורמות לאנשים להתחיל לחשוב על אפשרות כזו.
"יש גם דיבור על הנתיב הארקטי כחלופה לנתיבי מסחר ימי קיימים. אני חושב שעוד מוקדם לקבוע אם המסחר הימי יעבור לשם, אם כי הוא נשמע אטרקטיבי. אם אתה עושה את המתמטיקה, לוקח לספינה לעבור את אותו מרחק בשבוע פחות. זה הרבה כסף. אבל כשאתה בוחן שינוע מכולות, הארקטיק הוא לאו דווקא הבחירה הטובה ביותר.
"שינויים אלה מעוררים שיח לגבי האחריות של ארה"ב. השיח מתקיים בצי ובצבא, ופחות מדי בציבור. זה דיון שצריך לקיים. הארקטיק, אסיה, האוקיינוס ההודי, המזרח התיכון - כל אלה מקומות עם משאבים רבים ונתיבי שיט. השאלה היא איך מקיימים דיאלוג בישראל, בארה"ב ובין מדינות בעולם כולו סביב האינטרסים והדרישות במקומות הללו".
הרתעה סביב נכסי אנרגיה בים?
אחת השאלות שעולות בהקשר של ריבוי נכסי אנרגיה בים התיכון ובמפרץ הפרסי היא האם יכול להתקיים מאזן אימה בין המדינות שיש להן נכסים כאלה. כלומר, שכל מדינה, על היכולות הצבאיות שלה, תימנע מלפגוע בנכסים ימיים של מדינה אחרת, מחשש שנכסיה ייפגעו בפעולת תגמול. ובמילים אחרות: האם תתאפשר הרתעה הדדית סביב נכסי האנרגיה בים.
"אני חושב שאפשר להגיע לזה", אומר ראפהד. "השאלה היא איך אתה משקיע בהגנה והתקפה של נכסי אנרגיה וכיצד את מארגן אותן. זה חלק מהשיח שצריך להתקיים בתוך ישראל ועם מדינות אחרות. זה חלק מהמדיניות האזורית שצריכה להתגבש בין מדינות הים התיכון. מדיניות כזו יכולה להתגבש כחלק מהליך פוליטי גדול יותר או כשיח בין מדינתי עצמאי. לפעמים אינטרסים כלכליים עוזרים לפתור חילוקי דעות פוליטיים רחבים יותר".
מפקד חיל הים האמריקאי לשעבר בראיון מיוחד לישראל דיפנס – על עתיד הזירה הימית באזור המזרח התיכון, והיכן לדעתו לישראל יש יתרון על פני שאר מדינות העולם
בתרגיל של חיל הים (צילום: דו"צ)
"בשנים האחרונות ארה"ב התרכזה בעיקר בלחימה יבשתית, בגלל העימותים בעיראק, אפגניסטן ולאחרונה סוריה, אבל בעתיד הזירה ימית תתפוס משמעות גדולה יותר בכל הקשור לחשיבה אסטרטגית", אומר האדמירל גארי ראפהד (דימוס), מפקד חיל הים ה-29 של צבא ארה"ב, בראיון לישראל דיפנס. ראפהד שהה בארץ במסגרת אירועי הוועד המנהל של מרכז חיפה למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית של אוניברסיטת חיפה.
"חיזבאללה וחמאס מרחיבים את מאגר כלי הנשק שלהם, כדי שיוכלו לאיים על התשתית הימית של ישראל. שטחה הקטן של ישראל והצפיפות בה מאפשרת לאויביה להשתמש ברקטות ובטילים, ובמקרי קיצון גם בנשק להשמדה המונית, בציפייה שתהיה להם השפעה אסטרטגית. היעדר אסטרטגיה ימית ישראלית, שתיתן מענה לכך, עלולה להעמיד את ישראל בסיכון גדול.
"אחד האזורים העיקריים שבו הזירה הימית תהיה מרכזית בעתיד יהיה המזרח התיכון, בעיקר בגלל משאבי האנרגיה שבו: הים הערבי הצפוני, הים האדום, מזרח הים התיכון והמפרץ הפרסי. המפרץ הפרסי חשוב מאוד לאסיה, כי משם הם מקבלים את מרבית האנרגיה. עבור ישראל גילוי האנרגיה במים הכלכליים הוא אירוע מכונן. ישראל יכולה להשתמש במשאבים אלה לחיזוק הקשרים שלה במזרח התיכון, באירופה וגם עם רוסיה"
ראפהד מציין את התפתחות חילות הים באזור הים התיכון כמרכיב חשוב. "איראן הולכת ומפתחת את חיל הים שלה. יש לה עכשיו כסף, והיא תרצה לפתח נוכחות במפרץ הפרסי, בים הערבי, בים האדום וגם בים התיכון סביב יחסיה עם סוריה. תוסיף לזה את השכבה של העימות הסוני-שיעי, ותקבל זירה דינמית מאוד", מסביר ראפהד.
"הרבה מדינות במזרח התיכון רוכשות צוללות, אבל יש הבדל בין לרכוש צוללת לבין היכולת לתפעל ולתחזק אותה באופן מקצועי כמו שעושה ישראל. אחת השאלות בהקשר זה היא איך אתה מונע עימותים והתנגשויות בין צוללות. יש לכך מדיניות וחוקים, אבל ניהול מעשי של המרחב התת-ימי במזרח התיכון הוא משימה לא פשוטה.
"כדי להוסיף לתסבוכת הזו צריך לקחת בחשבון גם שימוש של חילות ים בכלי שיט צוללים לא מאוישים (כצב"מ). יהיו ביניהם שחיינים, יהיו סנסורים ויהיו כאלה שיפעלו על הקרקעית. הם יפעלו בנחילים, ויהיו גם תחנות הטענה, כי היום האתגר המשמעותי ביותר בתחום זה הוא אספקת אנרגיה לכצב"מ. בנוסף, אתה יכול להשתמש בהם גם כתאים רדומים. לזרוע כצב"מים באזור עניין, הם 'הולכים לישון' ויתעוררו רק ברגע שיצטרכו אותם, בפקודה מרחוק או כתוצאה מהיווצרות תנאים מסוימים.
"כצב"מים הם כלים זולים ביחס לצוללות. לכן, צריך לקחת בחשבון גם תפוצה לארגוני טרור, וצריך להשקיע באמצעי נגד. אם אתמול עברתי במקום מסוים והקרקעית הייתה נקיה, ייתכן שהיום יהיה שם משהו חדש. הכצב"מ נותן לך אפשרות לעשות זאת.
"יהיו גם טכנולוגיות חדשות לזיהוי כצב"מ. צריך לזכור שהסביבה התת-ימית שונה מאוד מזו שמעל הים. ההתנהגות שונה, הפיזיקה שונה והראות שונה. הסביבה הזו גפ משתנה מאוד בין שעות היום והלילה. זה אתגר של הקהילה הביטחונית בעולם.
"בהיבט התיאום וניהול הפעילות של המרחב התת-ימי, הטיפול בכצב"מ נראה פשוט יותר מכטב"מ. אם כטב"מ מתנגש במטוס נוסעים, זה אסון. אם כצב"מ יתנגש בכצב"מ, זה אירוע נורא פחות. אם כצב"מ יתנגש בספינת סוחר, כנראה לא יקרה לה כלום. כמובן שיש מתארים התקפיים שבהם זה יכול להיגמר אחרת, אבל בתיאוריה המרחב התת-ימי רגיש פחות מהאווירי. ישראל יכולה להיות מובילה בפיתוח טכנולוגי לתחום הזה.
"למרות הפיתוח של תחום הכצב"מ, אני עדיין חושב שספינות הטילים והמלחמה יישארו באזור. לפחות בעתיד הנראה לעין. אבל זה תרחיש שונה לשלוח כצב"מ לחוף אויב או לשלוח ספינת סער 5".
הגנה בפני טילים, לייזר ומודעות מצבית
תחומים עיקריים נוספים שעולים מדבריו, לצד הכצב"מ הם טכנולוגיית הלייזר, ההגנה נגד טילים והמודעות המצבית. "תחומים אלה ישנו את הזירה הימית", אומר ראפהד. "במקום מערכת קינטית שמנסה לפגוע כדור בכדור, תהיה מערכת כמעט בלתי מוגבלת ביכולת הירי שלה. עם הלייזר אתה מסיר רבות מהמגבלות המכניות. יש לך נשק אפקטיבי מול סירות קטנות, מטוסים וטילים.
"התפתחות בנשק נגד ספינות על החוף תביא ספינות לפעול במרחק מנגד (standoff distance). בהיבט זה גם תותח המסילה ישנה את הזירה. אתה יכול לירות פגז קטן, זול ומדויק למטרות יבשתיות במהירות גבוהה. זה יהיה נשק עם ערך מוסף גדול - וזול יותר מטילים.
"כטב"מים יהיו כלי נשק עיקרי גם בים. בלחימה ימית, השאלה היא כמה מהר אתה מזהה אזור עניין ומגיע אליו. אנחנו מחזיקים נושאות מטוסים 50 שנה, ותמיד יש עליהן מטוסים חדשים, שדוחפים את הישנים החוצה. ראיתי כמה סבבים כאלה בקריירה שלי. עכשיו ה-F-35 הוא זה שדוחף את הישנים. אני מאמין שאותו כבר ידחפו כלים לא מאוישים.
"המודעות המצבית של הזירה הימית תקבל חיזוק מהכלים הבלתי מאוישים. אתה יכול לשים שניים כאלה על החוף של ישראל בגובה רב, והם יראו כמעט את כל מזרח הים התיכון. גם הסנסורים יהיו יותר מתוחכמים. מעל המים יש כבר היום יכולות טובות, כאשר המיקוד הוא על רציפות המידע. מתחת לים מדובר באתגר טכנולוגי בצד גודלם של הכלים והרעש שלהם. עבור התעשיות הביטחוניות זה אתגר לא פשוט.
"השלב הבא הוא לחבר את כל יצרני המידע ברשת אחת, מאובטחת ואמינה. אחרי שהמידע יהיה קיים, צריך יהיה לדעת איך מפיקים ממנו ידע. אבטחת הרשת והאמינות שלה יכתיבו עד כמה תוכל לסמוך על מערכות המודעות המצבית שלך בזירה הימית. הכי חשוב שתוכל לסמוך על המידע שאתה מקבל מהטכנולוגיה הזו".
המטרה: נתיבי הסחר הימי
עבור ישראל, אסטרטגיה ימית לא מסתיימת במזרח התיכון. האינטרסים הישראליים שזורים בשינויים המתחוללים בכוחות גדולים. "רוסיה רוצה נוכחות בים התיכון. סין מקימה את נתיבי הסחר תחת יוזמת 'חגורה אחת, כביש אחד', וחלק מנתיבים אלה עוברים בזירה הימית", מסביר ראפהד. "לכן נראה יותר נוכחות של הצי הסיני במזרח התיכון ובאפריקה. יש להם כבר בסיס בג'יבוטי.
"קיימת נטייה לתפוס את נתיבי הסחר הימי כמציאות מובנת מאליה. ישראל נמצאת בנקודה שבה היא יכולה להחליט איך להרוויח מהמים הכלכליים שלה ומהזירה הימית בכלל. המאפיינים הימיים של ישראל לא נגמרים במים הכלכליים, אלא הרבה מעבר. השאלה היא איך אתה תופס את האחריות שלך על הזירה הימית באופן שמאפשר לך שגרת חיים. וגם איך אתה מערב את הציבור בשיח הזה.
"אם אתה מסתכל על אזור ים סין, ברור שקוריאה הדרומית ויפן מוטרדות מזרימת האנרגיה אליהן. סביב ים סין הדרומי יש שיח על חופש השיט. נתיבי הסחר שייכים לכולם. מישהו צריך לשמור עליהם כך, ואחרים יכולים לנסות לשבש זאת. איך אתה שומר עליהם פתוחים לכולם? זה המפתח לדיון. האחריות של המשתמשים בנתיבי הסחר האלה היא לשמור שאף אחד לא יפריע להם.
"יש כמה מדינות, בעיקר באסיה, שמבחינתן הפרעה לנתיבי סחר בים סין הדרומי זו אפשרות. הן אמנם לא ניסו לחסום נתיבים, אבל ההסתברות להפרעה גדלה ויש אנשים שמוטרדים מזה. גם הפעילות של חיל הים הסיני באוקיינוס ההודי מטרידה את הודו. אני לא טוען שסין הפריעה לנתיבים או תכננה לעשות זאת, אלא שהפעולות שלה גורמות לאנשים להתחיל לחשוב על אפשרות כזו.
"יש גם דיבור על הנתיב הארקטי כחלופה לנתיבי מסחר ימי קיימים. אני חושב שעוד מוקדם לקבוע אם המסחר הימי יעבור לשם, אם כי הוא נשמע אטרקטיבי. אם אתה עושה את המתמטיקה, לוקח לספינה לעבור את אותו מרחק בשבוע פחות. זה הרבה כסף. אבל כשאתה בוחן שינוע מכולות, הארקטיק הוא לאו דווקא הבחירה הטובה ביותר.
"שינויים אלה מעוררים שיח לגבי האחריות של ארה"ב. השיח מתקיים בצי ובצבא, ופחות מדי בציבור. זה דיון שצריך לקיים. הארקטיק, אסיה, האוקיינוס ההודי, המזרח התיכון - כל אלה מקומות עם משאבים רבים ונתיבי שיט. השאלה היא איך מקיימים דיאלוג בישראל, בארה"ב ובין מדינות בעולם כולו סביב האינטרסים והדרישות במקומות הללו".
הרתעה סביב נכסי אנרגיה בים?
אחת השאלות שעולות בהקשר של ריבוי נכסי אנרגיה בים התיכון ובמפרץ הפרסי היא האם יכול להתקיים מאזן אימה בין המדינות שיש להן נכסים כאלה. כלומר, שכל מדינה, על היכולות הצבאיות שלה, תימנע מלפגוע בנכסים ימיים של מדינה אחרת, מחשש שנכסיה ייפגעו בפעולת תגמול. ובמילים אחרות: האם תתאפשר הרתעה הדדית סביב נכסי האנרגיה בים.
"אני חושב שאפשר להגיע לזה", אומר ראפהד. "השאלה היא איך אתה משקיע בהגנה והתקפה של נכסי אנרגיה וכיצד את מארגן אותן. זה חלק מהשיח שצריך להתקיים בתוך ישראל ועם מדינות אחרות. זה חלק מהמדיניות האזורית שצריכה להתגבש בין מדינות הים התיכון. מדיניות כזו יכולה להתגבש כחלק מהליך פוליטי גדול יותר או כשיח בין מדינתי עצמאי. לפעמים אינטרסים כלכליים עוזרים לפתור חילוקי דעות פוליטיים רחבים יותר".
