האם "פרשת הצוללות" תשפיע על מכירות התעשיות הביטחוניות?
ככל שמעמיקה החקירה בנושא "פרשת 3000" ועולים עוד ועוד חשדות לשחיתות, גובר הסיכוי כי בתוך חודשים יגובשו כללים חדשים שישנו את "כללי המשחק" בתעשיות הביטחון; ומה עומד מאחורי הפרסום הנרחב לגבי התרגיל הצה"לי בגזרה הצפונית? הטור השבועי של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 07/09/2017
צוללות חיל הים הישראלי (צילום: אריאל שליט, AP)
הסערה הגדולה עוד לפנינו: גורמים במערכת הביטחון מעריכים כי השפעותיה של "פרשת הצוללות ואוניות חיל הים" על מכירות התעשיות הביטחוניות יהיו מרחיקות לכת.
ככל שמעמיקה החקירה בלשכות הביטחוניות והמדיניות, ועולים עוד ועוד חשדות לשחיתות, כך גדל הסיכוי כי יוטל פיקוח משמעותי על העיסוק של פורשי מערכת הביטחון בשוק הביטחוני. "צפויה תקופת הסתגלות קשה לתעשיות הביטחוניות", העריך השבוע גורם בכיר מהתעשיות עצמן.
כדי להבין את הסיבה להערכה זו אפשר לקחת כמקרה בוחן את ה"כוכב השבועי" של "פרשת 3000" הלא הוא תא"ל (מיל׳) שייקה ברוש. לשמו של תא"ל ברוש הוצמד השבוע בתקשורת התואר "מפקד הקומנדו הימי לשעבר", אבל אחרי תפקיד זה הוא המשיך להתקדם עד שהקריירה שלו נתקעה בפרשיית אסון השייטת באנצרייה (מבצע "שירת הצפצפה"), בדיוק לפני 20 שנה.
בזמן האסון שימש ברוש כראש מספן מודיעין והוא נאלץ לסיים את תפקידו זמן קצר אחר כך. נסיבות האסון נחשבות שנויות במחלוקת עד היום רק בגלל שלהרבה מאוד גורמים היה עניין לטעון לאורך השנים כי כוח השייטת עלה על "מארב מקרי" של חיזבאללה. האמת הידועה כבר זמן רב (אך איש לא לוקח אחריות) היא כי מדובר היה במחדל מודיעיני ומבצעי מהדהד. החיזבאללה הציב מארב מטענים במקום שבו שיער כי יעבור כוח צה״ל על סמך ניתוח צילומי מזל"ט שסרק את השטח לפני האסון (ושידר תמונות בלתי מוצפנות, בזמן שלסיירת מטכ"ל כבר היה באותו זמן מזל"ט אחר עם משדר מוצפן).
כך או כך, נסיבות הפרישה לא העיבו על תא"ל ברוש בעסקים, והוא עסק בלי היסוס ובלי פקפוק בייעוץ שהכנסה קורצת לצידו. כך השכיר את ניסיונו הצבאי, בין היתר, לטובת איש העסקים היהודי גרמני מייקל הרצוג כדי להסביר לוועדת צמח מדוע ישראל צריכה להקים מתקן הנזלת גז מול חופי הארץ, בים (בדיוק כמו זה שהרצוג רצה למכור, וכמו הפתרון שבו תמכו חבריו לשעבר מחיל הים, מיקי גנור ואבריאל בר יוסף, שמסובכים איתו כעת באותה פרשה).
כפי שכבר נכתב בטור זה בחודשים האחרונים העסקה שבה רכש חיל הים אוניות מגרמניה מעוררת יותר צחנה וחשדות מאשר "עסקת הצוללות" או מתקן הגז, והיא זו שגורפת את מרבית תשומת הלב, אבל לגופו של עניין הממשק בין גורמי ביטחון ודרג מדיני, בעבר ובהווה, הוא זה שייכנס לפיקוח.
הסערה הציבורית עלולה להביא לכך שבניסיון לתקן את המצב יתקבלו החלטות ש"ישפכו את התינוק עם המים". בהקשר הזה חשוב לציין כי לחיבור הייחודי המקובל בישראל בין מערכת הביטחון וחברות הביטחון והטכנולוגיה יש תרומה עצומה לכלכלה ואף לביטחון עצמו.
אנשי יחידות טכנולוגיות מקימים סטרטאפים שמביאים לצמיחת המשק ותורמים רעיוניות ופתרונות טכנולוגיים שמשמשים את מערכת הביטחון גם מן האזרחות. מעבר לכך, מהנדסים ומנהלים בתעשיות הביטחוניות מוצאים פתרונות מהפכניים לבעיות שבהן הם נתקלים בשירות מילואים (למשל מערכת "עין בשמיים" של אלביט מערכות שנחשפה רק לאחרונה, ואשר יכולה להביא לסיכול פיגועים רבים בזכות הקלטת שטח רחב וניתוח כל מה שקרה בו גם לאחור, נולדה כרעיון של מילואימניק בחברה. על רעיונות אדירים אחרים ניתן היה ללמוד השבוע מתדרוך נדיר של המנהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון בראשות תא"ל (מיל׳) דני גולד (שמצידו ויתר על הרבה ביזנס באזרחות כדי למלא את תפקיד ראש מפא״ת כעובד מדינה).
מצד שני, היקף השחיתות בפרשיות חיל הים מזכיר את פרשת רמי דותן שהיה ראש להק ציוד בחיל האוויר וקיבל שוחד בעסקת מנועים גדולה לפני יותר משנות דור.
בעקבות "פרשת דותן" הוקמה משלחת הרכש של משרד הביטחון בארה"ב ונקבעו תהליכי רכש בין המדינות, שנועדו למנוע אירועים כאלה בעתיד. השפעתם מרחיקת לכת עד היום, אך הם אינם חלים על סחר ביטחוני עם מדינות אחרות.
האם הליכים קפדניים כמו "משלחת ארה"ב" צפויים כעת לגבי עסקאות בכל העולם?
שר הביטחון אביגדור ליברמן כבר מינה ועדה שתבחן את ניגודי העניינים ותגבש המלצות לנהלים חדשים. בראש הוועדה מונתה לעמוד השופטת הילה גרסטל, ואיתה מונו מנכ״ל משרד הביטחון לשעבר, תא"ל (מיל׳) פנחס בוכריס, נציב שירות המדינה לשעבר, שמואל הולנדר, וסגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף (מיל׳) משה קפלינסקי.
עבודת הוועדה הוקפאה בהתאם להוראתו של היועץ המשפטי לממשלה, אבל ההקפאה היא רק עד שתסתיים חקירת המשטרה בפרשה.
בכל מקרה, בתוך כמה חודשים יגובשו כללים חדשים שישנו את "כללי המשחק" בתעשיות הביטחון, והשפעתם על המכירות תהיה קשה.
התרגיל הגדול ביותר?
וגם זה היה השבוע בכותרות - דיווח על תרגיל צה"לי ענק שהחל בפיקוד הצפון. התרגיל מדמה השתלטות והכרעה בלבנון (ולא רק יצירת "הרתעה"). ובכן, מדובר אכן בתרגיל ענק, אבל עד לפני כ-15 שנה נהג צה"ל לערוך תרגיל כזה גדול לפחות פעם בשנה. וגם היו לא מעט תרגילים גדולים מאוד בשנים האחרונות, אם כי שונים באופיים. מה שיוצא דופן במיוחד בפרסומים השבוע זה עצם הפרסום עצמו. שתי סיבות עיקריות יכולות להיות לפרטים הרבים שנודבו על ידי צה"ל, ולא צונזרו על ידי הצנזורה כמקובל בדיווחים על תרגילים בעבר:
סיבה אחת היא לוחמת מידע. הדיווח על כך שצה"ל נערך להכרעה שמשמעותה כיבוש שטחים נרחבים בלבנון נועדה להגביר את ההרתעה.
סיבה שנייה היא מניעת "אי הבנות": בתקופה האחרונה שוררת מתיחות רבה בצפון על רקע ניסיונות ישראל למנוע התבססות איראן וחיזבאללה בשטחים סוריים. בין ראש הממשלה ומנהיגים איראניים אף חלה הסלמה מילולית שכללה חילופי איומים מילוליים. חוסר הבנה שהחלה מניתוח שגוי של תרגילים כבר הביאה להסלמה לא פעם בעבר, גם כאשר האוויר היה רווי בהרבה פחות אדי דלק.
כדי למנוע כל סוג של אי הבנה הפעם הפרסומים הבהירו לכל הצדדים מעבר לגבול הצפוני: "זה רק תרגיל".
ועל רקע המסרים שיצאו מצה"ל, גם זה קרה: על פי פרסומים זרים מתקן סורי לפיתוח טילים ואמצעי לחימה כימיים הותקף בלילה שבין רביעי וחמישי. צבא סוריה הפנה אצבע מאשימה כלפי ישראל ואיים כי לאירוע יהיו השלכות חמורות. בירושלים לא מגיבים לדיווחים הזרים.
האם יש קשר בין האירועים? התזמון בהחלט מעניין.
ככל שמעמיקה החקירה בנושא "פרשת 3000" ועולים עוד ועוד חשדות לשחיתות, גובר הסיכוי כי בתוך חודשים יגובשו כללים חדשים שישנו את "כללי המשחק" בתעשיות הביטחון; ומה עומד מאחורי הפרסום הנרחב לגבי התרגיל הצה"לי בגזרה הצפונית? הטור השבועי של עמיר רפפורט
צוללות חיל הים הישראלי (צילום: אריאל שליט, AP)
הסערה הגדולה עוד לפנינו: גורמים במערכת הביטחון מעריכים כי השפעותיה של "פרשת הצוללות ואוניות חיל הים" על מכירות התעשיות הביטחוניות יהיו מרחיקות לכת.
ככל שמעמיקה החקירה בלשכות הביטחוניות והמדיניות, ועולים עוד ועוד חשדות לשחיתות, כך גדל הסיכוי כי יוטל פיקוח משמעותי על העיסוק של פורשי מערכת הביטחון בשוק הביטחוני. "צפויה תקופת הסתגלות קשה לתעשיות הביטחוניות", העריך השבוע גורם בכיר מהתעשיות עצמן.
כדי להבין את הסיבה להערכה זו אפשר לקחת כמקרה בוחן את ה"כוכב השבועי" של "פרשת 3000" הלא הוא תא"ל (מיל׳) שייקה ברוש. לשמו של תא"ל ברוש הוצמד השבוע בתקשורת התואר "מפקד הקומנדו הימי לשעבר", אבל אחרי תפקיד זה הוא המשיך להתקדם עד שהקריירה שלו נתקעה בפרשיית אסון השייטת באנצרייה (מבצע "שירת הצפצפה"), בדיוק לפני 20 שנה.
בזמן האסון שימש ברוש כראש מספן מודיעין והוא נאלץ לסיים את תפקידו זמן קצר אחר כך. נסיבות האסון נחשבות שנויות במחלוקת עד היום רק בגלל שלהרבה מאוד גורמים היה עניין לטעון לאורך השנים כי כוח השייטת עלה על "מארב מקרי" של חיזבאללה. האמת הידועה כבר זמן רב (אך איש לא לוקח אחריות) היא כי מדובר היה במחדל מודיעיני ומבצעי מהדהד. החיזבאללה הציב מארב מטענים במקום שבו שיער כי יעבור כוח צה״ל על סמך ניתוח צילומי מזל"ט שסרק את השטח לפני האסון (ושידר תמונות בלתי מוצפנות, בזמן שלסיירת מטכ"ל כבר היה באותו זמן מזל"ט אחר עם משדר מוצפן).
כך או כך, נסיבות הפרישה לא העיבו על תא"ל ברוש בעסקים, והוא עסק בלי היסוס ובלי פקפוק בייעוץ שהכנסה קורצת לצידו. כך השכיר את ניסיונו הצבאי, בין היתר, לטובת איש העסקים היהודי גרמני מייקל הרצוג כדי להסביר לוועדת צמח מדוע ישראל צריכה להקים מתקן הנזלת גז מול חופי הארץ, בים (בדיוק כמו זה שהרצוג רצה למכור, וכמו הפתרון שבו תמכו חבריו לשעבר מחיל הים, מיקי גנור ואבריאל בר יוסף, שמסובכים איתו כעת באותה פרשה).
כפי שכבר נכתב בטור זה בחודשים האחרונים העסקה שבה רכש חיל הים אוניות מגרמניה מעוררת יותר צחנה וחשדות מאשר "עסקת הצוללות" או מתקן הגז, והיא זו שגורפת את מרבית תשומת הלב, אבל לגופו של עניין הממשק בין גורמי ביטחון ודרג מדיני, בעבר ובהווה, הוא זה שייכנס לפיקוח.
הסערה הציבורית עלולה להביא לכך שבניסיון לתקן את המצב יתקבלו החלטות ש"ישפכו את התינוק עם המים". בהקשר הזה חשוב לציין כי לחיבור הייחודי המקובל בישראל בין מערכת הביטחון וחברות הביטחון והטכנולוגיה יש תרומה עצומה לכלכלה ואף לביטחון עצמו.
אנשי יחידות טכנולוגיות מקימים סטרטאפים שמביאים לצמיחת המשק ותורמים רעיוניות ופתרונות טכנולוגיים שמשמשים את מערכת הביטחון גם מן האזרחות. מעבר לכך, מהנדסים ומנהלים בתעשיות הביטחוניות מוצאים פתרונות מהפכניים לבעיות שבהן הם נתקלים בשירות מילואים (למשל מערכת "עין בשמיים" של אלביט מערכות שנחשפה רק לאחרונה, ואשר יכולה להביא לסיכול פיגועים רבים בזכות הקלטת שטח רחב וניתוח כל מה שקרה בו גם לאחור, נולדה כרעיון של מילואימניק בחברה. על רעיונות אדירים אחרים ניתן היה ללמוד השבוע מתדרוך נדיר של המנהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון בראשות תא"ל (מיל׳) דני גולד (שמצידו ויתר על הרבה ביזנס באזרחות כדי למלא את תפקיד ראש מפא״ת כעובד מדינה).
מצד שני, היקף השחיתות בפרשיות חיל הים מזכיר את פרשת רמי דותן שהיה ראש להק ציוד בחיל האוויר וקיבל שוחד בעסקת מנועים גדולה לפני יותר משנות דור.
בעקבות "פרשת דותן" הוקמה משלחת הרכש של משרד הביטחון בארה"ב ונקבעו תהליכי רכש בין המדינות, שנועדו למנוע אירועים כאלה בעתיד. השפעתם מרחיקת לכת עד היום, אך הם אינם חלים על סחר ביטחוני עם מדינות אחרות.
האם הליכים קפדניים כמו "משלחת ארה"ב" צפויים כעת לגבי עסקאות בכל העולם?
שר הביטחון אביגדור ליברמן כבר מינה ועדה שתבחן את ניגודי העניינים ותגבש המלצות לנהלים חדשים. בראש הוועדה מונתה לעמוד השופטת הילה גרסטל, ואיתה מונו מנכ״ל משרד הביטחון לשעבר, תא"ל (מיל׳) פנחס בוכריס, נציב שירות המדינה לשעבר, שמואל הולנדר, וסגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף (מיל׳) משה קפלינסקי.
עבודת הוועדה הוקפאה בהתאם להוראתו של היועץ המשפטי לממשלה, אבל ההקפאה היא רק עד שתסתיים חקירת המשטרה בפרשה.
בכל מקרה, בתוך כמה חודשים יגובשו כללים חדשים שישנו את "כללי המשחק" בתעשיות הביטחון, והשפעתם על המכירות תהיה קשה.
התרגיל הגדול ביותר?
וגם זה היה השבוע בכותרות - דיווח על תרגיל צה"לי ענק שהחל בפיקוד הצפון. התרגיל מדמה השתלטות והכרעה בלבנון (ולא רק יצירת "הרתעה"). ובכן, מדובר אכן בתרגיל ענק, אבל עד לפני כ-15 שנה נהג צה"ל לערוך תרגיל כזה גדול לפחות פעם בשנה. וגם היו לא מעט תרגילים גדולים מאוד בשנים האחרונות, אם כי שונים באופיים. מה שיוצא דופן במיוחד בפרסומים השבוע זה עצם הפרסום עצמו. שתי סיבות עיקריות יכולות להיות לפרטים הרבים שנודבו על ידי צה"ל, ולא צונזרו על ידי הצנזורה כמקובל בדיווחים על תרגילים בעבר:
סיבה אחת היא לוחמת מידע. הדיווח על כך שצה"ל נערך להכרעה שמשמעותה כיבוש שטחים נרחבים בלבנון נועדה להגביר את ההרתעה.
סיבה שנייה היא מניעת "אי הבנות": בתקופה האחרונה שוררת מתיחות רבה בצפון על רקע ניסיונות ישראל למנוע התבססות איראן וחיזבאללה בשטחים סוריים. בין ראש הממשלה ומנהיגים איראניים אף חלה הסלמה מילולית שכללה חילופי איומים מילוליים. חוסר הבנה שהחלה מניתוח שגוי של תרגילים כבר הביאה להסלמה לא פעם בעבר, גם כאשר האוויר היה רווי בהרבה פחות אדי דלק.
כדי למנוע כל סוג של אי הבנה הפעם הפרסומים הבהירו לכל הצדדים מעבר לגבול הצפוני: "זה רק תרגיל".
ועל רקע המסרים שיצאו מצה"ל, גם זה קרה: על פי פרסומים זרים מתקן סורי לפיתוח טילים ואמצעי לחימה כימיים הותקף בלילה שבין רביעי וחמישי. צבא סוריה הפנה אצבע מאשימה כלפי ישראל ואיים כי לאירוע יהיו השלכות חמורות. בירושלים לא מגיבים לדיווחים הזרים.
האם יש קשר בין האירועים? התזמון בהחלט מעניין.
