ציונות מודל 1897 – כך זה התחיל
השבוע לפני 120 שנה התכנס בבזל בשווייץ ביוזמת העיתונאי היהודי בנימין תיאודור הרצל הקונגרס הציוני הראשון, שהפך אבן דרך בחזון של הקמת מדינה יהודית. אפרים לפיד מזכיר בטורו השבועי
אפרים לפיד
| 06/09/2017
מתוך הקונגרס הציוני הראשון (איור: הארכיון הציוני המרכזי)
את הקונגרס הציוני העולמי הראשון תכנן בנימין זאב הרצל בעקבות ההתעוררות הלאומית סביב רעיונותיו שהתחוללה עם פרסום ספרו המקיף "מדינת היהודים" (אלטנוילנד, אשר נחום סוקולוב תרגם ל"תל אביב"). הכינוס תוכנן להיערך ב-25 באוגוסט 1897 במינכן, אך בעקבות התנגדות מצד רבנים חרדים ורפורמים וגם מחוגים כלליים, אשר קראו לעצמם "גרמנים בני דת משה", הועבר לבזל. מי שעזר לקיים את הכינוס בבזל היה רב חרדי נאור, הרב ד"ר אשר מיכאל כהן, איש העולם הגדול, אשר ראה את הקשיים שעושים חבריו במינכן והזדרז להציע את אולם הקזינו בעירו.
בנקאי יהודי-הולנדי יעקובוס קאן (Jacobus Henricus Kann) העמיד לרשותו של הרצל והתנועה הציונית את המימון והקשרים הפוליטיים הדרושים. קאן, מעשירי אירופה, בעליו של בנק פרטי ויזם ציוני נלהב מימן לימים מפעלים ציונים כבנק אוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינה, חברת אשלג ארץ-ישראלית ורכש אדמות אחוזת בית היא ראשיתה של תל אביב. הקונגרס נפתח בטקס רב רושם, בהשתתפות 197 צירים מ-17 מדינות בראשותו של ד"ר קרפל ליפה מרומניה, זקן הצירים שהיה לנשיא הקונגרס. בהמשך סקר מקס נורדאו את מצב האומה. משפט המפתח בנאום הפתיחה של הרצל בקונגרס היה "אנחנו עם, עם אחד" בהתרסה כלפי אורתודוקסים, רפורמים וחילונים, אשר סברו כי הזהות היהודית היא דתית בלבד.
כבר בדיונים הראשונים הבינו כי לא יוכלו בימים בודדים להקיף את הנושאים החיוניים הרבים על סדר היום של העם היהודי, ועל כן קבעו כבר בסוף הכנס כי ייערך אחת לשנה. הוחלט כי צירי הקונגרס יהיו מי שיצטרפו לגוף החדש שהוקם, ההסתדרות הציונית, וישלמו דמי חבר. מס החבר נקרא "שקל", וערכו היה לפי המטבעות במדינות השונות. החל מהקונגרס השני נקבע כי זכות הבחירה תהיה גם לנשים, מהלך מהפכני בעת ההיא. לצורך ביצוע ההחלטות הוקם גוף מבצע "הוועד הפועל", בן 18 חברים והנהלה בת חמישה חברים בראשותו של הרצל. לכל אחד מחבריו נקבע תחום פעולה (כספים, הסברה וכו'). עוד הוחלט כי העיתון "די וועלט" ("העולם"), שנוסד על ידי הרצל, יהיה ביטאונה הרשמי של התנועה הציונית.
הקונגרס את אישר את תוכנית בזל, שקבעה כי התנועה הציונית שואפת להקמת בית מולדת ליהודים בארץ ישראל תוך הבטחת ערבות (צ'ארטר) של אומות העולם, ונקבעו דרכי פעולה לביצוע התוכנית בתחומי הגברת העלייה לארץ ישראל, רכישת קרקעות והתיישבות, ותחילתה של פעילות מדינית נמרצת לגיוס דעת קהל בינלאומית ותמיכה מדינית ביישום החזון הציוני שגובש.
בכך היה הרצל, העיתונאי חסר הניסיון המעשי, למנהיג "הציונות המדינית", אשר אחד העם ו"חובבי ציון" לא התייחסו בפעילותם. הרצל התמקד בגיבוש קשרים בינלאומיים עם הסולטן הטורקי וראשי מדינות. פגישות אלה לא הניבו תוצאות מידיות, אך העלו את הרעיון של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל לסדר היום הפוליטי הבינלאומי. התנאים החדשים שנוצרו במהלך מלחמת העולם הראשונה סללו את הדרך להצהרת בלפור וליישום המנדט הבריטי בא"י ובסופו של דבר – הכלים הארגוניים והמוסדיים שעוצבו בבזל ב-1897 הביאו להחלטת האו"ם בנובמבר 1947.
על הקונגרס הציוני הראשון אמר דוד בן- גוריון ״בקונגרס זה הוקם מחדש העם היהודי המכיר בעובדת היותו עם והמכריז על רצונו להיות שוב ככל העמים, עצמאי במולדתו״.
***
תודה לפרופ' שלמה אבינרי ומנחם רהט
השבוע לפני 120 שנה התכנס בבזל בשווייץ ביוזמת העיתונאי היהודי בנימין תיאודור הרצל הקונגרס הציוני הראשון, שהפך אבן דרך בחזון של הקמת מדינה יהודית. אפרים לפיד מזכיר בטורו השבועי
מתוך הקונגרס הציוני הראשון (איור: הארכיון הציוני המרכזי)
את הקונגרס הציוני העולמי הראשון תכנן בנימין זאב הרצל בעקבות ההתעוררות הלאומית סביב רעיונותיו שהתחוללה עם פרסום ספרו המקיף "מדינת היהודים" (אלטנוילנד, אשר נחום סוקולוב תרגם ל"תל אביב"). הכינוס תוכנן להיערך ב-25 באוגוסט 1897 במינכן, אך בעקבות התנגדות מצד רבנים חרדים ורפורמים וגם מחוגים כלליים, אשר קראו לעצמם "גרמנים בני דת משה", הועבר לבזל. מי שעזר לקיים את הכינוס בבזל היה רב חרדי נאור, הרב ד"ר אשר מיכאל כהן, איש העולם הגדול, אשר ראה את הקשיים שעושים חבריו במינכן והזדרז להציע את אולם הקזינו בעירו.
בנקאי יהודי-הולנדי יעקובוס קאן (Jacobus Henricus Kann) העמיד לרשותו של הרצל והתנועה הציונית את המימון והקשרים הפוליטיים הדרושים. קאן, מעשירי אירופה, בעליו של בנק פרטי ויזם ציוני נלהב מימן לימים מפעלים ציונים כבנק אוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינה, חברת אשלג ארץ-ישראלית ורכש אדמות אחוזת בית היא ראשיתה של תל אביב. הקונגרס נפתח בטקס רב רושם, בהשתתפות 197 צירים מ-17 מדינות בראשותו של ד"ר קרפל ליפה מרומניה, זקן הצירים שהיה לנשיא הקונגרס. בהמשך סקר מקס נורדאו את מצב האומה. משפט המפתח בנאום הפתיחה של הרצל בקונגרס היה "אנחנו עם, עם אחד" בהתרסה כלפי אורתודוקסים, רפורמים וחילונים, אשר סברו כי הזהות היהודית היא דתית בלבד.
כבר בדיונים הראשונים הבינו כי לא יוכלו בימים בודדים להקיף את הנושאים החיוניים הרבים על סדר היום של העם היהודי, ועל כן קבעו כבר בסוף הכנס כי ייערך אחת לשנה. הוחלט כי צירי הקונגרס יהיו מי שיצטרפו לגוף החדש שהוקם, ההסתדרות הציונית, וישלמו דמי חבר. מס החבר נקרא "שקל", וערכו היה לפי המטבעות במדינות השונות. החל מהקונגרס השני נקבע כי זכות הבחירה תהיה גם לנשים, מהלך מהפכני בעת ההיא. לצורך ביצוע ההחלטות הוקם גוף מבצע "הוועד הפועל", בן 18 חברים והנהלה בת חמישה חברים בראשותו של הרצל. לכל אחד מחבריו נקבע תחום פעולה (כספים, הסברה וכו'). עוד הוחלט כי העיתון "די וועלט" ("העולם"), שנוסד על ידי הרצל, יהיה ביטאונה הרשמי של התנועה הציונית.
הקונגרס את אישר את תוכנית בזל, שקבעה כי התנועה הציונית שואפת להקמת בית מולדת ליהודים בארץ ישראל תוך הבטחת ערבות (צ'ארטר) של אומות העולם, ונקבעו דרכי פעולה לביצוע התוכנית בתחומי הגברת העלייה לארץ ישראל, רכישת קרקעות והתיישבות, ותחילתה של פעילות מדינית נמרצת לגיוס דעת קהל בינלאומית ותמיכה מדינית ביישום החזון הציוני שגובש.
בכך היה הרצל, העיתונאי חסר הניסיון המעשי, למנהיג "הציונות המדינית", אשר אחד העם ו"חובבי ציון" לא התייחסו בפעילותם. הרצל התמקד בגיבוש קשרים בינלאומיים עם הסולטן הטורקי וראשי מדינות. פגישות אלה לא הניבו תוצאות מידיות, אך העלו את הרעיון של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל לסדר היום הפוליטי הבינלאומי. התנאים החדשים שנוצרו במהלך מלחמת העולם הראשונה סללו את הדרך להצהרת בלפור וליישום המנדט הבריטי בא"י ובסופו של דבר – הכלים הארגוניים והמוסדיים שעוצבו בבזל ב-1897 הביאו להחלטת האו"ם בנובמבר 1947.
על הקונגרס הציוני הראשון אמר דוד בן- גוריון ״בקונגרס זה הוקם מחדש העם היהודי המכיר בעובדת היותו עם והמכריז על רצונו להיות שוב ככל העמים, עצמאי במולדתו״.
***
תודה לפרופ' שלמה אבינרי ומנחם רהט
