בין הפטיש לסדן

ליאור לוטן התנדב לתפקיד מתאם פעולות הממשלה לשבויים ונעדרים. מדוע החליט לעזוב את התפקיד? מה עבר על לוטן בשלוש שנות כהונתו? ומה צופן העתיד למגעים בנושא מול חמאס? הכל בטורו השבועי של עמיר רפפורט 

בין הפטיש לסדן

צילום: AP

במאי 1994 ניהל ליאור לוטן קרב פנים אל פנים יוצא דופן עם רעייתו של מוסטפא דיראני. זה קרה בחדר השינה של הזוג דיראני בלבנון, אליו חדר לוטן דרך החלון. האישה הגנה בציפורניה על בעלה שנחטף באותו לילה לישראל, בניסיון להביא לפריצת דרך בפרשת הנווט הנעדר רון ארד.

לאחר שלוטן כבר הכריע על הארץ את הרעיה הסוערת, הגיח איש מטכ״ל עמנואל מורנו ז״ל (שנהרג בפעולה לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006, והתפנה מה״טיפול״ בדיראני עצמו). מורנו סידר על גופה של האישה את כותנתה שנשמטה.

חצי שנה לאחר ה״קרב״ הזה, כמעט נהרג ליאור לוטן בניסיון החילוץ הכושל של נחשון וקסמן בביר נבאללה. קצין מטכ״ל ניר פורז ז״ל שהיה עימו בפריצה לבית, כבר היה מוטל לצידו ללא רוח חיים כאשר לוטן הניח את אקדחו הטעון, בכוחותיו האחרונים, על גופתו של מחבל הרוג. אחרי שהתאושש מהפציעה עוד התבקש לספק הסברים למצ״ח כיצד אקדחו האישי הגיע לידי המחבל, וכמובן קיבל צל״ש על גבורתו.

בעשור שאחרי, והוא כבר ראש צוות המו״מ של סיירת מטכ״ל, הוביל לוטן את המצור הממושך על כנסיית המולד בבית לחם, שהיה עתיר במבצעים בתוך הכנסייה עצמה. לוטן הביא את ההסכם שכלל בין היתר גירוש של 13 מחבלים לחו״ל.

ב-2004 היה לוטן מעורב עמוקות בהסכם עם חיזבאללה, שבמסגרתו הושבו לישראל איש המילואים אלחנן טננבאום וגופות החיילים שנחטפו בהר דב באוקטובר 2000.

לפני שסיים את שירותו הצבאי בדרגת אל״מ, הספיק לוטן לכהן כראש המחלקה לשבויים ונעדרים (שו״ן) באמ״ן ואף להתמנות לדובר צה״ל על ידי הרמטכ״ל המיועד יואב גלנט. המינוי לא התממש מסיבות מובנות.

המינוי והמסעות

עם כל הרקע הזה, קל לשער שלוטן ידע להתמודד עם הסערה התקשורתית שליוותה את התפטרותו מתפקיד מתאם פעולות הממשלה לשבויים ונעדרים, שלוותה בלא מעט עובדות נכונות למחצה בלבד (לגבי נסיבות ההתפטרות. עוד נגיע לזה).

אפשר גם להבין מדוע ביקש בנימין נתניהו מלוטן למלא את התפקיד באוקטובר 2014.

המינוי החשוב איננו תפקיד מוסדר לחלוטין במערכת הביטחון. למעשה, לוטן התנדב למשימה. ללא תמורה, חרש את הארץ במכוניתו לפגישות עבודה ובעיקר לשיחות ״תחזוקה״ עם משפחות הנעדרים שבידי החמאס, וגם ביצע לא מעט נסיעות לחו״ל, כולל ניסיונות להפעיל כל גורם בינלאומי, שיש לו איזושהי השפעה על החמאס. על פי הרקע של לוטן יש גם להניח שהוא לא הסתפק בדיונים בחדרים ממוזגים אלא יזם פה ושם פעולות מעבר לקווי החמאס, שאם אכן אירעו לא נדע עליהם לעולם.

במקביל המשיך לוטן את חייו כאיש משפחה וכבעלים של חברת יעוץ ביטחוני (ש״הולך״ לה בכלל לא רע).

מו"מ שנועד לכישלון

רשימת האישים שמונו בעבר מטעם ראשי ממשלות כדי לטפל במשאים ומתנים על החזרת שבויים ונעדרים היא ארוכה ומפוארת. בדרך כלל, מדובר היה במו״מ אינטנסיבי בן כמה חודשים שהסתיים בעסקה או שלא (כמו המקרה של רון ארד שהחזרתו לא מומשה כאשר עוד הוחזק בידי ארגון אמל המתון יחסית, בגלל טראומת ״עסקת גיבריל״ שקדמה לעסקה בעניינו).

זה לא היה ה״קייס״ שניצב בפתחו של ליאור לוטן בשנים האחרונות. רשימת ההבדלים היא ארוכה. קודם כל, להבדיל מהחיזבאללה או ממדינות באזור שיודעים ל״חתוך״ עניינים ולסגור עסקה כשצריך, החמאס הוא ארגון פלסטיני שכבול במחויבותו להביא לשחרור ״כל האסירים״ ולרף המחיר הגבוה ששולם לו בעסקת גלעד שליט.

יתירה מכך, הפעם לא מופעל לחץ ציבורי כבד על הממשלה לסגור את הפרשה בגלל שהחיילים הנעדרים, הדר גולדין ואורון שאול, נחשבים ״חללים״, ואילו האזרחים המוחזקים בידי החמאס בעזה, אברה מנגיסטו מאשדוד והישאם שעבאן א-סייד מחורה, נחשבים מקרים יחסית ״מוזרים״. בכל קרה, המשפחה מחורה מפנה את כל טענותיה כלפי החמאס ולא נגד ממשלת ישראל. לוטן התבקש לטפל במשפחות האלה ללא מנגנון הליווי הרגיל של אגף כוח האדם בצה״ל, משום שאינם חיילים.

ואם כל זה לא מספיק, ההבדל הגדול לעומת המשאות והמתנים הקודמים עוד לפנינו: הפעם לא היה קצה של קונצנזוס במערכת הביטחון ובדרג המדיני על כך שצריך לעשות מאמץ גדול, או במילים אחרות לשלם מחיר גבוה כדי ״להחזיר את הבנים״.

להיפך. בשב״כ התנגדו בתוקף כבר לעסקת שליט בטענה (שהתממשה בחלקה) שהמשוחררים יחזרו לטרור ויגבו מחיר נוסף בחיי אדם. אחרי הסכם שליט מונתה גם ועדה בראשות השופט מאיר שמגר, שגיבשה כללים לעסקאות שבויים, שכובלים את ידי הנושא ונותן לוטן.

לוטן היה מינוי של נתניהו, אבל בפועל עבד צמוד בשנה האחרונה בעיקר עם שר הביטחון ליברמן, שריכז תחת ידיו עמדות סותרות של גופי הביטחון השונים ולא דחף לחתוך עניינים כמו המשקל שהטיל לזירה ראש הממשלה שרון בעסקת טננבאום עם החיזבאללה.

רק על עניין אחד לא יכולה להיות מחלוקת של הגופים השונים: לישראל יש אינטרס בעסקה עם חמאס מעבר להחזרת החללים והאזרחים הנעדרים - בקביעת תג מחיר שפוי לקראת עסקאות עתידיות וכינון נורמה שכל לחימה מסתיימת בהחזרת חללים ושבויים.

חמאס לא ממש הסתפק במחיר ״שפוי״ ובמציאות שנוצרה - לוטן, איש מלא קסם וכריזמה וגם בעל כושר רטורי לא מבוטל (הקלטת שיחותיו על ידי משפחה אף סיבכה אותו לאורך הדרך) נאלץ להשקיע את מירב האנרגיה שלו לא מול החמאס אלא מול משפחות הנעדרים הממורמרות. בלי אור בקצה המנהרה וגם ללא מרמור כלפי איש בצד הישראלי, מיצה את החוויה. לכן פרש.

מה הלאה?

לוטן יחזור להשקיע הרבה יותר בעסקיו ובפעילותו כעמית מחקר במרכז הבינתחומי בהרצליה. והנעדרים? ה״מתאם״ החדש, אם יימצא כזה, יצטרך להתחיל הכול כמעט מההתחלה, בלי הרבה תקווה.