האם ישראל תוכל להשפיע על המציאות החדשה המתגבשת בצפון באמצעות הרוסים?
ביקור ראש הממשלה בבית הנופש של נשיא רוסיה בסוצ'י נועד לנסות ולהשפיע על איום ההתפשטות האיראנית בגבול הצפוני – באמצעות הרוסים. הטור השבועי של עמיר רפפורט נכנס אל מאחורי הקלעים של המפגש המסקרן
עמיר רפפורט
| 24/08/2017
טריומווירט בעייתי. מימין: שר החוץ האיראני, שר החוץ הרוסי ומקבילם הסורי (צילום: AP)
זה קרה עוד בימי אהוד אולמרט: ראש הממשלה, שרצה לסכל מכירה של מערכת טילי נ"מ מתקדמת מסוג S300 לידי איראן, שמע מהנשיא הרוסי ולדימיר פוטין הצהרה מפתיעה, בשיחה אינטימית: "אני מחויב למיליוני רוסים שהיגרו לישראל מאז שנות ה-90. הם גם אזרחים שלי".
גם אם פוטין התכוון למחויבות הזאת וגם אם לא, גורמים ישראלים שהשתתפו בשיחות אינטימיות רבות שנערכו עם פוטין, משוכנעים כי יש לו רגשות חמים לישראל, לבטח יותר מהקרבה שהוא חש כלפי מנהיגים איראניים. בשיאו הפגנת החיבה לישראל, ישב פוטין במשך שעות ארוכות עם נתניהו באולם הבולשוי בלב מוסקבה, בערב לציון 25 שנה לחידוש יחסי ישראל רוסיה-ישראל.
ייתכן שהיחס החם הוא שגורם לראשי ממשלות ישראל "לקפוץ" לבקר את פוטין שוב ושוב. בעבר היו אלה ראשי הממשלות אריאל שרון ואולמרט, ואילו את הביקור שלו ביום רביעי השבוע בבית הנופש של פוטין בסוצ'י שלחופי הים השחור, ערך נתניהו בליווי ראש המוסד יוסי כהן וראש המטה לביטחון לאומי הטרי, מאיר בן שבת.
אלא שרגשות לחוד ואינטרסים לחוד. הביקור של השבוע הוא מקרה מובהק שבו ישראל מנסה להשיג את המקסימום ממצב חדש שנוצר בסוריה, בראש ובראשונה על פי הסכם בין רוסיה לארה"ב. למען האמת, גם רוסיה וגם ארה"ב לא באמת "ספרו" את ישראל בגיבוש ההסכם הזה. בשטח כבר נוצר מצב שבמסגרתו איראן השיגה רצף טריטוריאלי קרקעי בין טהרן ללבנון – דה פקטו. באופן מעשי, משאית עמוסה בכלי נשק יכולה לעשות כיום את הדרך הישירה מאיראן עד למחסני החיזבאללה.
איראן במקום חיזבאללה
נתניהו עצמו הצביע ברוסיה על הסיבה לשינוי המהותי במצב: "איראן מתפשטת במזרח התיכון בכל מקום שממנו דאעש נסוג". במילים אחרות, אפשר להצביע על כך שבמהלך השנים האחרונות שיתפו איראן, רוסיה וארצות הברית פעולה במלחמה כנגד ארגון המדינה האיסלאמית, ואולם בשבועות האחרונים מואצת ההתפרקות של דאעש, ובהתאם גם ההתפשטות של איראן. לא רק מעבר לגבולנו הצפוני – גם באזורים רחוקים יותר כמו תימן.
איראן, רוסיה וארה"ב הם הגורמים הדומיננטיים בגיבוש המציאות החדשה בשטחי צפון עיראק וסוריה. ישראל היא רק שחקנית משנה לצד שחקניות נוספות כמו טורקיה וירדן, וכמובן משטר בשאר אסד, שגם להם עניין עצום בהסדר המתגבש.
ובהקשר הזה, רקע: מלחמת האזרחים בסוריה החלה להיות מוכרעת לטובת בשאר אסד ברגע שצבא רוסיה התייצב על אדמת סוריה והמטוסים הרוסיים החלו להפציץ, בלי מגבלות של "נזק סביבתי" כפי שמקובל למשל בפעילות של חיל האוויר הישראלי.
כאשר צבא רוסיה הגיע לסוריה, מיהר נתניהו למוסקבה מלווה ברמטכ"ל ובראש אמ"ן, ובעקבות כך גובש מנגנון תיאום בזמן אמת בין הצבאות, שמאפשר לשני חילות האוויר לפעול, למרות שהכוחות הרוסיים חיסלו, למעשה, את העליונות האווירית המוחלטת שממנה נהנה חיל האוויר הישראלי במשך עשרות שנים. למעט ירי טיל נ"מ רוסי לעבר מטוס חיל אוויר ישראל (על ידי סוללה המופעלת בידי כוחות סוריים), הפעילות האווירית הצפופה של חילות האוויר השונים במרחב אווירי מצומצם למדי, עברה ללא תקלות. כפי הנראה, רוסיה גם אפשרה לישראל לתקוף בהסכמה שבשתיקה משלוחי נשק לחיזבאללה במקרים רבים (תקיפות שישראל לקחה עליהן אחריות רשמית רק לאחרונה).
באפריל האחרון עוד תקפה ארה"ב מטרות בשטח סוריה באמצעות טילי שיוט, בעקבות שימוש של צבא אסד בנשק כימי, אבל האמת היא שהנשיא האמריקאי טראמפ מסר את גורל שטח סוריה לידי רוסיה, בהסכם שהחל להתגבש ביניהם בפגישה לפני מספר חודשים בהמבורג.
ישראל הפעילה בחודשים האחרונים מאמצים מדיניים אדירים, שהתמקדו בוושינגטון, כולל שיחות מרתוניות של גורמים צבאיים משתי המדינות, בניסיון למנוע את הרצף הטריטוריאלי האיראני משטח איראן ללבנון. המודיעין הישראלי הציג אינספור צילומים וניתוחים שיבהירו את עוצמת האיום לישראל מהעברה חופשית כמעט של נשק בעל משמעות אסטרטגית מאיראן ללבנון, אבל ההשפעה התבררה כמוגבלת ביותר. כאשר התברר כי הניסיון למנוע רצף טריטוריאלי הוא כמעט חסר סיכוי, החלו מדינות כמו ישראל וירדן להסתפק ביעדי משנה - למשל הרחקה של כוחות איראניים למרחק של 40 ק"מ מגבולותיהן, לפחות.
רוסיה מכרה לאיראן את סוללות האס-300 בסופו של דבר, כבר לאחר הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן, שנכנס לתוקף ביולי 2015. המערכת נחשבת בעלת יכולות אסטרטגיות. למרות שהרוסים לא הציעו לאיראנים את הגרסה המתקדמת ביותר של ה-S-300. גם כך, עדיין מדובר באמצעי נ"מ שיכול לפגוע במטוסים גם בטווחים של 150 ק"מ - אתגר ענק לכל חיל אוויר, כולל חיל האוויר הישראלי.
לישראל יש עדיין עניין עצום להגביל את היכולות הטכנולוגית של הסוללת האיראנית, כך שרוסיה לא תספק לאיראן גרסאות מתקדמות ביותר, ויש עוד אינספור אינטרסים ללבן עם המדינה החשובה הזאת..
מצד שני, למרות מכירת הנשק המתקדם לאיראן, ואינטרסים משותפים רבים בין רוסיה לאיראן, יש בין שתי המדינות האלה גם לא מעט מחלוקות.
ישראל ככל הנראה נואשה מן הניסיון לשפר את המצב מעבר לגבול הצפוני באמצעות לחץ על ממשל טראמפ (שרואה בהסכם עם רוסיה לגבי עתיד סוריה הישג מדיני), ועושה ניסיון אחרון להשפיע על המציאות החדשה בצפון – באמצעות הרוסים. על רקע זה אפשר לראות את ביקור נתניהו, כהן ובן שבת השבוע.
כפי הנראה, הדברים היותר מעניינים במפגש הזה לא נאמרו על ידי פוטין ונתניהו מול המצלמות אלא על ידי גורמי המקצוע משני הצדדים בשיחות החשאיות.
לפני שעלה על המטוס בדרך חזרה מסוצי' לישראל שיגר נתניהו איום מרומז שישראל תיאלץ לפעול כדי למנוע התבססות איראן בסוריה (יחד עם חיזבאללה). גם שר הביטחון, אביגדור ליברמן, איים ואמר כי "איראן, באמצעות משמרות המהפכה, מנסה לייצר מציאות חדשה סביבנו עם בסיסי חיל אוויר וחיל ים איראניים בסוריה. עם מליציות שיעיות המונות אלפי שכירי חרב וייצור נשק מדויק בלבנון. מדינת ישראל לא מתכוונת להשלים עם הניסיונות האלו, ולא נסתפק בתפקיד של צופים מהצד".
אלו הם איומי סרק. לישראל אין קלפים ממשיים כדי להשפיע על המצב והיא תלויה במידה רבה ברצונו (יש לקוות הטוב) של השליט האמיתי מעבר לגבולנו הצפוני – ולדימיר פוטין.
ביקור ראש הממשלה בבית הנופש של נשיא רוסיה בסוצ'י נועד לנסות ולהשפיע על איום ההתפשטות האיראנית בגבול הצפוני – באמצעות הרוסים. הטור השבועי של עמיר רפפורט נכנס אל מאחורי הקלעים של המפגש המסקרן
טריומווירט בעייתי. מימין: שר החוץ האיראני, שר החוץ הרוסי ומקבילם הסורי (צילום: AP)
זה קרה עוד בימי אהוד אולמרט: ראש הממשלה, שרצה לסכל מכירה של מערכת טילי נ"מ מתקדמת מסוג S300 לידי איראן, שמע מהנשיא הרוסי ולדימיר פוטין הצהרה מפתיעה, בשיחה אינטימית: "אני מחויב למיליוני רוסים שהיגרו לישראל מאז שנות ה-90. הם גם אזרחים שלי".
גם אם פוטין התכוון למחויבות הזאת וגם אם לא, גורמים ישראלים שהשתתפו בשיחות אינטימיות רבות שנערכו עם פוטין, משוכנעים כי יש לו רגשות חמים לישראל, לבטח יותר מהקרבה שהוא חש כלפי מנהיגים איראניים. בשיאו הפגנת החיבה לישראל, ישב פוטין במשך שעות ארוכות עם נתניהו באולם הבולשוי בלב מוסקבה, בערב לציון 25 שנה לחידוש יחסי ישראל רוסיה-ישראל.
ייתכן שהיחס החם הוא שגורם לראשי ממשלות ישראל "לקפוץ" לבקר את פוטין שוב ושוב. בעבר היו אלה ראשי הממשלות אריאל שרון ואולמרט, ואילו את הביקור שלו ביום רביעי השבוע בבית הנופש של פוטין בסוצ'י שלחופי הים השחור, ערך נתניהו בליווי ראש המוסד יוסי כהן וראש המטה לביטחון לאומי הטרי, מאיר בן שבת.
אלא שרגשות לחוד ואינטרסים לחוד. הביקור של השבוע הוא מקרה מובהק שבו ישראל מנסה להשיג את המקסימום ממצב חדש שנוצר בסוריה, בראש ובראשונה על פי הסכם בין רוסיה לארה"ב. למען האמת, גם רוסיה וגם ארה"ב לא באמת "ספרו" את ישראל בגיבוש ההסכם הזה. בשטח כבר נוצר מצב שבמסגרתו איראן השיגה רצף טריטוריאלי קרקעי בין טהרן ללבנון – דה פקטו. באופן מעשי, משאית עמוסה בכלי נשק יכולה לעשות כיום את הדרך הישירה מאיראן עד למחסני החיזבאללה.
איראן במקום חיזבאללה
נתניהו עצמו הצביע ברוסיה על הסיבה לשינוי המהותי במצב: "איראן מתפשטת במזרח התיכון בכל מקום שממנו דאעש נסוג". במילים אחרות, אפשר להצביע על כך שבמהלך השנים האחרונות שיתפו איראן, רוסיה וארצות הברית פעולה במלחמה כנגד ארגון המדינה האיסלאמית, ואולם בשבועות האחרונים מואצת ההתפרקות של דאעש, ובהתאם גם ההתפשטות של איראן. לא רק מעבר לגבולנו הצפוני – גם באזורים רחוקים יותר כמו תימן.
איראן, רוסיה וארה"ב הם הגורמים הדומיננטיים בגיבוש המציאות החדשה בשטחי צפון עיראק וסוריה. ישראל היא רק שחקנית משנה לצד שחקניות נוספות כמו טורקיה וירדן, וכמובן משטר בשאר אסד, שגם להם עניין עצום בהסדר המתגבש.
ובהקשר הזה, רקע: מלחמת האזרחים בסוריה החלה להיות מוכרעת לטובת בשאר אסד ברגע שצבא רוסיה התייצב על אדמת סוריה והמטוסים הרוסיים החלו להפציץ, בלי מגבלות של "נזק סביבתי" כפי שמקובל למשל בפעילות של חיל האוויר הישראלי.
כאשר צבא רוסיה הגיע לסוריה, מיהר נתניהו למוסקבה מלווה ברמטכ"ל ובראש אמ"ן, ובעקבות כך גובש מנגנון תיאום בזמן אמת בין הצבאות, שמאפשר לשני חילות האוויר לפעול, למרות שהכוחות הרוסיים חיסלו, למעשה, את העליונות האווירית המוחלטת שממנה נהנה חיל האוויר הישראלי במשך עשרות שנים. למעט ירי טיל נ"מ רוסי לעבר מטוס חיל אוויר ישראל (על ידי סוללה המופעלת בידי כוחות סוריים), הפעילות האווירית הצפופה של חילות האוויר השונים במרחב אווירי מצומצם למדי, עברה ללא תקלות. כפי הנראה, רוסיה גם אפשרה לישראל לתקוף בהסכמה שבשתיקה משלוחי נשק לחיזבאללה במקרים רבים (תקיפות שישראל לקחה עליהן אחריות רשמית רק לאחרונה).
באפריל האחרון עוד תקפה ארה"ב מטרות בשטח סוריה באמצעות טילי שיוט, בעקבות שימוש של צבא אסד בנשק כימי, אבל האמת היא שהנשיא האמריקאי טראמפ מסר את גורל שטח סוריה לידי רוסיה, בהסכם שהחל להתגבש ביניהם בפגישה לפני מספר חודשים בהמבורג.
ישראל הפעילה בחודשים האחרונים מאמצים מדיניים אדירים, שהתמקדו בוושינגטון, כולל שיחות מרתוניות של גורמים צבאיים משתי המדינות, בניסיון למנוע את הרצף הטריטוריאלי האיראני משטח איראן ללבנון. המודיעין הישראלי הציג אינספור צילומים וניתוחים שיבהירו את עוצמת האיום לישראל מהעברה חופשית כמעט של נשק בעל משמעות אסטרטגית מאיראן ללבנון, אבל ההשפעה התבררה כמוגבלת ביותר. כאשר התברר כי הניסיון למנוע רצף טריטוריאלי הוא כמעט חסר סיכוי, החלו מדינות כמו ישראל וירדן להסתפק ביעדי משנה - למשל הרחקה של כוחות איראניים למרחק של 40 ק"מ מגבולותיהן, לפחות.
רוסיה מכרה לאיראן את סוללות האס-300 בסופו של דבר, כבר לאחר הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן, שנכנס לתוקף ביולי 2015. המערכת נחשבת בעלת יכולות אסטרטגיות. למרות שהרוסים לא הציעו לאיראנים את הגרסה המתקדמת ביותר של ה-S-300. גם כך, עדיין מדובר באמצעי נ"מ שיכול לפגוע במטוסים גם בטווחים של 150 ק"מ - אתגר ענק לכל חיל אוויר, כולל חיל האוויר הישראלי.
לישראל יש עדיין עניין עצום להגביל את היכולות הטכנולוגית של הסוללת האיראנית, כך שרוסיה לא תספק לאיראן גרסאות מתקדמות ביותר, ויש עוד אינספור אינטרסים ללבן עם המדינה החשובה הזאת..
מצד שני, למרות מכירת הנשק המתקדם לאיראן, ואינטרסים משותפים רבים בין רוסיה לאיראן, יש בין שתי המדינות האלה גם לא מעט מחלוקות.
ישראל ככל הנראה נואשה מן הניסיון לשפר את המצב מעבר לגבול הצפוני באמצעות לחץ על ממשל טראמפ (שרואה בהסכם עם רוסיה לגבי עתיד סוריה הישג מדיני), ועושה ניסיון אחרון להשפיע על המציאות החדשה בצפון – באמצעות הרוסים. על רקע זה אפשר לראות את ביקור נתניהו, כהן ובן שבת השבוע.
כפי הנראה, הדברים היותר מעניינים במפגש הזה לא נאמרו על ידי פוטין ונתניהו מול המצלמות אלא על ידי גורמי המקצוע משני הצדדים בשיחות החשאיות.
לפני שעלה על המטוס בדרך חזרה מסוצי' לישראל שיגר נתניהו איום מרומז שישראל תיאלץ לפעול כדי למנוע התבססות איראן בסוריה (יחד עם חיזבאללה). גם שר הביטחון, אביגדור ליברמן, איים ואמר כי "איראן, באמצעות משמרות המהפכה, מנסה לייצר מציאות חדשה סביבנו עם בסיסי חיל אוויר וחיל ים איראניים בסוריה. עם מליציות שיעיות המונות אלפי שכירי חרב וייצור נשק מדויק בלבנון. מדינת ישראל לא מתכוונת להשלים עם הניסיונות האלו, ולא נסתפק בתפקיד של צופים מהצד".
אלו הם איומי סרק. לישראל אין קלפים ממשיים כדי להשפיע על המצב והיא תלויה במידה רבה ברצונו (יש לקוות הטוב) של השליט האמיתי מעבר לגבולנו הצפוני – ולדימיר פוטין.
