פועלים בשני מישורים

ביקור המשלחת הביטחונית בוושינגטון וביקור ראש הממשלה ברוסיה – עד כמה תוכל ישראל לשכנע את הצדדים לעצור את המשך המעורבות האיראנית בנעשה בסוריה? דעה

טראמפ ופוטין בפגישה (צילום: AP)

מעת לעת אנו מתבשרים על נסיעת גורמים ביטחוניים לפגישות גורליות או לכל הפחות משמעותיות מאוד שעל הכף מונחות שאלות כבדות משקל. טור זה ינסה לנתח את "מאחורי הקלעים" של מפגשים אלו, מה אפשר להבין ממה שפורסם ולא פחות מה ניתן להבין ממה שלא פורסם.

משלחת רמת הדרג הביטחוני בראשות ראש המוסד מר יוסי כהן שהיה גם ראש המטה לביטחון לאומי, היא כשלעצמה מסמנת מי לקח את ההובלה ברמה הלאומית ומצביעה על הבכירות לה הוא זוכה הן אצל ראש הממשלה והן בקרב הגופים.

הרכב המשלחת, שהגיעה לארה"ב בשבוע שעבר, כלל את ראש אמ"ן האלוף הרצי הלוי שלצדו ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון אל"מ (מיל') זוהר פלטי (לשעבר ראש אגף המודיעין במוסד ופקודו של מר יוסי כהן) ואיתן בן דוד, המכהן כממלא מקום ראש המל"ל וראש המטה למלחמה בטרור (גם הוא פקודו של יוסי כהן מתקופתו במטה לביטחון לאומי). אז מה אפשר ללמוד מהרכב המשלחת?

ראשית, ישראל שלחה לארה"ב את כל "הארטילריה" המקצועית שלה, נטולת פוליטיקה, כדי לשדר שהנושא חוצה ארגונים ומפלגות ולכן יש לדון בו בכובד ראש.

שנית, יכול להיות, שאנו עדים למציאות יוצאת דופן בה כלל הגורמים הביטחוניים המובילים בנושא זה (שב"כ פחות רלוונטי לכן אינו מיוצג) מגלים אחריות וסולידריות יוצאת דופן, מזדכים על האגו ופועלים בתיאום, ואם כך - זו בשורה של ממש.

מטבע הדברים לא אוכל להתייחס לתכני הפגישות והנושאים שהיו על המדוכה, אולם אוכל לומר שתמונות חברתיות, מחויכות וכוסות יין מורמות, אינן מעידות על הסכמות או הבנה עמוקה לצרכים הביטחוניים שלנו, וזה צריך להדאיג אותנו מאוד.

יותר ויותר מתבררת תמונה וושינגטונית של היעדר אסטרטגיה ברורה מה שהופך את הפעילות האמריקאית באזור לאוסף של מהלכים שלא בהכרח יובילו לשחמט - לא לאינטרס האמריקאי ולא לאינטרס שלנו. ברור שלעיתים האינטרס האמריקאי אינו חופף לאינטרס שלנו, אולם כשאיננו יודעים או מבינים את האינטרס האמריקאי, היכולת לגשר על הפערים הופכת לבלתי אפשרית.

תהליכי ההתבססות האיראנית הם עובדה מוגמרת, לא כל שכן, שהם בברכת נשיא סוריה "השורד האחרון" שמקבל את המהלכים האיראנים ללא יכולת לחלוק עליהם, הגם שהם מובילים בטווח הבינוני לשינוי מהותי של פניה של סוריה ממדינה חילונית רב דתית למדינה דתית הנשלטת על ידי השיעים.

אם כך על מה מושקעים המאמצים? לשכנע את האמריקאים לעשות מה? לדבר על ליבו של נשיא רוסיה כדי שישנה את האסטרטגיה שלו שבחרה צד באופן מאוד ברור - הצד האיראני - משיקולים גיאו-אסטרטגיים רחבים.

אינני סבור שצריך להרים ידיים ולהניח שהתהליך אינו בר עיכוב או עצירה, אולם אל לנו לשגות בחלומות באספמיה שניתן לעצור את המעורבות האיראנית המשמעותית והמאוד בעייתית לנו במחי פגישה אחת או שתיים.

ראש הממשלה נתניהו, היוצא לסוצ'י כדי להיפגש עם נשיא רוסיה פוטין, צריך להניח שהאינטרס הרוסי החזק אינו נושא למו"מ ולכן מה שנותר לו לעשות (פרט להצהרות שערכן הוא פנימי כלפי החברה הישראלית) הוא לפעול באופן מעשי להגברת הפיקוח הרוסי על מרכיבי אמל"ח שעוברים בקלות רבה מידי לידי חיזבאללה בלבנון ויעברו בקלות רבה עוד יותר ליידי המיליציות השיעיות (חיזבאללה 2) המתהוות בסוריה כיום. רק משטר פיקוח מאוד קפדני יוכל להרחיק את הסכנה המתהווה בטווחים של 25-40 ק"מ מגבול רמת הגולן.

אז מה יש לנו עד כה? אמריקאים שמאוד מעריכים ותומכים אך חסרי אסטרטגיה בשלב הזה ומתוך כך מקיימים הערכת חסר משמעותית לאיום, ו"שותף" רוסי שמאמין שאנו רואים צל הרים כהרים וספק אם יהיו מוכנים לסטות מדרכם ולקחת אחריות על תפוצת הנשק שלהם לכול חפץ.

ובמציאות הזו אין לנו אלא להמשיך לפעול בדרך בין-ארגונית בצורה מתואמת ולהתכונן לפעול בו זמנית בשתי חזיתות לפחות.

המציאות המתהווה בחזית הצפון יכולה וצריכה לעורר סדרת דיוני עומק שבסופם תתגבש תפיסת בניין כוח רלוונטית שתבטיח שנוכל להבטיח את ביטחוננו.

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר
To prevent automated spam submissions leave this field empty.
Image CAPTCHA

אולי יעניין אותך גם

פסגת ראשי הליגה הערבית בקיץ 2017 (צילום: AP)

המזרח התיכון בתפנית

העימות בין מדינות ערב המתונות לאיראן הוא רק קצה קצהו של שינוי מהותי העובר על המזרח התיכון. תא"ל (מיל') חנן גפן על השינויים הגיאו-פוליטיים העוברים על האזור. דעה