מיוחד: הסיפור של אבריאל בר־יוסף
הרגע המכריע בהסתבכות של בר־יוסף התרחש בסוף פברואר 2016, כאשר עשה את שגיאת חייו וקיבל את הצעתו של ראש הממשלה להתמנות לתפקיד הבכיר במיוחד של ראש המטה לביטחון לאומי, במקום יוסי כהן שמונה לראשות המוסד. המינוי הוביל לפתיחת תיבת פנדורה
עמיר רפפורט
| 17/08/2017
צלם: דובר צה"ל / http://www.navy.idf.il/1149-he/Navy.aspx
חוקרי יחידה 'להב 433 'של המשטרה הגיעו למשרדי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בצהרי היום. הם ביקשו פרוטוקולים מדיוני הוועדה, ותחקרו את עובדיה בשאלות חריגות בנוגע להרגלי העבודה של תא"ל (במיל') אבריאל בר־יוסף, שהיה מנכ"ל הוועדה בין השנים 2004 ו־2009 .בין היתר הם שאלו באילו ימים נהג בר־יוסף להיעדר מהכנסת.
"הדג השמן"?
הביקור הבלתי־שגרתי הזה התרחש כבר במהלך שנת 2016 .עובדי הוועדה לא ממש הבינו מה רוצים מהם החוקרים, ותהו על טיבן של השאלות שהוצגו להם. כאשר שמו של בר־יוסף עלה במסגרת הפרסומים על תיק 3000 ,הלא הוא 'פרשת הצוללות', ההתעניינות המשטרתית בעבודת הכנסת קיבלה לפתע פשר.
עד היום העיסוק התקשורתי והציבורי בבר־יוסף היה צנוע יחסית, בהשוואה לשמות האחרים שנקשרו בפרשה. הכותרות מתמקדות באיש חיל הים לשעבר ואיש העסקים מיקי גנור, שעל פירות חקירתו הוטל צו איסור פרסום; בעו"ד דוד שמרון, קרובו ומקורבו של ראש הממשלה; וכמובן בשאלה מה ידע או לא ידע נתניהו עצמו. אך האם בר־יוסף הוא בעצם "הדג השמן" שאליו מכוונים חוקרי המשטרה, באמצעות עד המדינה גנור? או לפחות אחד "הדגים" הללו?
שורה של פרטים הקשורים בהתנהלותו של בר־יוסף עשויים להסביר את התעניינותה העצומה של המשטרה בו. חשוב להדגיש כי להבדיל מגנור ומעו"ד שמרון שלא נשאו בשום תפקיד ציבורי, כיהן בר־יוסף בעת הפרשה בתפקיד הרם של המשנה לראש המטה לביטחון לאומי, ואף היה מיועד להיות ראש המל"ל בעצמו, לא פחות.
מאז פרשת תא"ל רמי דותן, ראש להק ציוד בחיל האוויר שהורשע בראשית שנות התשעים בקבלת שוחד מחברות אמריקניות, לא עלו חשדות כבדים כל־כך נגד נושא משרה בכירה כל־כך בממסד הביטחוני, בגין מעשים שביצע לכאורה בעת מילוי תפקידו. החשד העיקרי שהמשטרה חוקרת בימים אלה הוא אם תשלום שוחד גרם להטיה של עסקאות רכש ביטחוני בסכומי עתק לטובת המספנה הגרמנית 'טיסנקרופ', שגנור היה הנציג שלה בישראל. החוקרים בודקים שני היבטים: חשד שמדינת ישראל הזמינה שלוש צוללות נוספות בשווי כ־5.1 מיליארד אירו, אף שישנה מחלוקת בנוגע לנחיצותן ואולי אין בהן צורך.
היבט נוסף הוא ביטול מכרז בינלאומי לרכישת ספינות טילים - הן ספינות 'סער 6' ,ספינות העתיד של חיל הים, והן סטי"לים להגנות אסדות הגז. בתחילה פורסם מכרז למספנות מכל העולם, אך לאחר מכן הוא בוטל במפתיע ובמקומו נחתם הסכם בין מדינות, ישראל וגרמניה. 'טיסנקרופ' זכתה בו בלי מכרז, וקיבלה את הזמנת הרכש של ארבע ספינות. גם כאן נשאלת השאלה מה עמד מאחורי ביטול המכרז, והאם גורמים בישראל קיבלו בתמורה סכומי כסף גדולים. וזה, כנראה, לא הכול.
הוא היה משנה לראש המל"ל
בר־יוסף, אחד החשודים העיקריים בפרשה, הוא איש ים ברמ"ח אבריו. בעבר נהג לספר למקורביו כי התחנך תחת התפיסה ש"אדם לאדם זאב". הוא עשה את כל שירותו הצבאי בחיל הים, וסיים כראש מספן ציוד של החיל בדרגת תת־אלוף (במקרה, תפקיד מקביל לראש להק ציוד בחיל הים, שאותו מילא רמי דותן).
לאחר שחרורו מצה"ל ניסה בר־יוסף את כוחו בעסקים, ואף שיתף פעולה עם איש מערכת הביטחון לשעבר יוסי סמירה במסגרת קבוצת "זוקו שילובים", המייבאת ציוד מכני לתעשייה ולמערכת הביטחון. המילייה החברתי שלו המשיך להיות מורכב מאנשי חיל הים בעבר ובהווה. שני בכירים לשעבר בחיל שהכירו את בר־יוסף היטב, היו אלוף (במיל') אליעזר מרום (צ'ייני), וסא"ל (במיל') מיקי גנור.
בשנת 2004 מינה יו"ר ועדת החוץ והביטחון דאז יובל שטייניץ את בר־יוסף לרכז את עבודת הוועדה. אגב, בר־יוסף היה האפשרות השנייה של שטייניץ, לאחר שמועמד אחר דחה את ההצעה. בר־יוסף התעקש לקבל את התואר מנכ"ל הוועדה, ולא מזכיר כמקובל. בר־יוסף המשיך בתפקידו גם לאחר עידן שטייניץ בוועדה, ונחשב מנכ"ל מבין עניין שיודע לפתור מחלוקות בין חברי הוועדה למערכת הביטחון. חוקרי המשטרה שמעו מעובדים בוועדה כי בר־יוסף, תושב זכרון־יעקב, נהג להתמקד בעבודתו בימים שני עד רביעי. מה הוא עשה ביתר ימות השבוע? את זה בודקת עכשיו המשטרה.
לאחר בחירות 2009 וניצחונו של בנימין נתניהו, מונה בר־יוסף למשנה לראש המל"ל. ראש המטה הטרי באותם ימים, עוזי ארד, ייעד אותו להיות איש הקשר בין המועצה לקבינט, על בסיס ניסיונו בעבודה עם פוליטיקאים. בר־יוסף סירב לכך, והתעקש להיות אחראי על האגף הביטחוני, העוסק ברכש ביטחוני אסטרטגי, לצד אגפים נוספים.
בתקופתו של בר־יוסף התמנה לעמוד בראש האגף איש חיל הים אלוף רם רוטברג, שהיה בתקופת המתנה לקראת מינויו למפקד החיל. רוטברג עסק בגיבוש האסטרטגיה של ישראל, בין השאר בתחום הצוללות. בינו ובין בר־יוסף לא שררו יחסים חמים במיוחד. המטה לביטחון לאומי שבו כיהן בר־יוסף כמשנה היה רווי תככים.
בר־יוסף היה מקורב לראש אגף הארגון של המל"ל, עתליה רוזנבאום, שאותה פיטר עוזי ארד בטענה שלא כיבדה את ההוראה למניעת ניגוד עניינים, והחזיקה בג'וב כחברת דירקטוריון ב'רפאל'. בין היתר, ארד "פוצץ" פגישה שנערכה בינה ובין ראש הממשלה בלי אישורו, וזעק מול עיניו הנדהמות של נתניהו כי מדובר ב"אישה לא ישרה".
רוזנבאום ובר־יוסף הרבו להשמיץ את עוזי ארד במהלך בדיקה של עבודת המטה שערך מבקר המדינה באותה תקופה, אבל ראש האגף הביטחוני במשרד המבקר, אלוף (במיל') יעקב (מנדי) אור, ייחס לדבריהם משקל נמוך מאוד. בצירוף מקרים, מונה לימים אלוף אור לראש הוועדה הציבורית של תנועת אומ"ץ, שהגישה את התלונה נגד בר־יוסף.
ארד שמר על יחסי עבודה קורקטיים וצוננים מאוד עם בר־יוסף. מחליפו של ארד, אלוף (במיל') יעקב עמידרור מידר את בר־יוסף מעיסוקים רבים, וראש המטה הבא, יוסי כהן, נפרד ממנו לשלום באמצע שנת 2015 ,בלי למנות משנה חדש.
ההסתבכות
הרגע המכריע בהסתבכות של בר־יוסף התרחש בסוף פברואר 2016 ,כאשר עשה את שגיאת חייו וקיבל את הצעתו של ראש הממשלה להתמנות לתפקיד הבכיר במיוחד של ראש המטה לביטחון לאומי, במקום יוסי כהן שמונה לראשות המוסד. לפני בר־יוסף דחו שורה של מועמדים אחרים את ההצעה לקבל את התפקיד. המינוי הוביל לפתיחת תיבת פנדורה.
אגב, ממש כמו מינוי אחר שנעשה באותה עת - חזרתו של ארי הרו לתפקיד ראש הסגל במשרד ראש הממשלה, שסיבכה את נתניהו ואת הרו עצמו. המינוי היה תמוה בלשון המעטה, שכן בראשות המל"ל כיהנו תמיד אלופים במילואים או בעלי דרג מקביל לשעבר במוסד, בעוד שהרקורד של בר־יוסף היה רחוק מזה.
בכל זאת, הוא היה "עובר" אלמלא נחת על שלחנם של היועץ המשפטי לממשלה ושל מבקר המדינה מכתבו של יעקב מאור מתנועת אומ"ץ, העוסקת במאבק בשחיתות. המכתב, שנכתב באותיות קטנות וצפופות וללא פסקאות, כלל לא עסק בצוללות. באותה תקופה טרם הוחלט על רכישת צוללות 7־9 לחיל הים, שר הביטחון היה עדיין משה יעלון, ושמו של אבריאל בר־יוסף לא היה מוכר לציבור הרחב.
המכתב הביא לעיכוב המינוי של בר־יוסף. חקירת משטרה פורמלית נפתחה רק חודשים לאחר מכן, תחילה באופן סמוי. על המינוי לראש המל"ל ויתר בר־יוסף בעצמו ביולי 2016 , בדיוק בשבוע שבו פורסמה ב'ידיעות אחרונות' כתבה על מעורבותו העמוקה בגיבוש האסטרטגיה של ישראל בענייני גז, בזמן שניהל לכאורה קשרים עסקיים עם בעלי עניין רב מאוד בתחום.
כמו בתחקיר, גם במכתב של אומ"ץ הטענה העיקרית נגד בר־יוסף הועלתה כנקמה של שותף עסקי, שטען כי איש העסקים היהודי־אוסטרי מייקל הרצוג, שגילה עניין רב בהקמת מתקן להנזלת גז מול חופי ישראל, הוא שהפעיל את בר־יוסף בתפקידו הרם במטה לביטחון לאומי. בצירוף מקרים שכזה, אחד מתוך כמה שעוד יתגלו בפרשה, המליץ בר־יוסף, שהיה נציג המל"ל בוועדת צמח להסדרת משק הגז בישראל, כי ישראל תקים מתקן הנזלה כמו זה שהציע הרצוג.
את הפרסומים על כך שהמשטרה בודקת חשד להעברת סכום של 700 אלף דולר לבתו של בר־יוסף, ד"ר הילה פוגל, נוירופיזיולוגית ובעלת חברת סטארטאפ, בתמורה לתמיכתו של האב באינטרסים בתחום הגז הטבעי, מכחיש בר־יוסף בתוקף.
זה לא הכול: בצירוף מקרים נוסף גילה בר־יוסף עניין עצום במינויו, שאכן בוצע, ליו"ר נמל חיפה. מדוע המשנה לראש המל"ל מעוניין להיות גם יו"ר נמל חיפה? האם זה משום שידע משהו על מהלכים הקשורים לגילויי הגז? בר־יוסף לא סיפק הסברים, אבל ויתר על התפקיד לאחר כמה חודשים בלבד בהוראת משפטנים, עקב טענה לניגוד עניינים.
עכשיו החוקרים חופרים וממשיכים לגלות עוד ועוד "צירופי מקרים" במעלליו של בר־יוסף. למשל: גם אלוף מרום עבד לאחר שחרורו עם קבוצת 'זוקו', וניסה למכור איתם ספינות, דווקא מתוצרת קוריאה; וגם: עתליה רוזנבאום הגיעה לאחר פרישתה מהמל"ל לפגישות עסקיות עם לא אחר ממיקי גנור (לפי עדויות השמורות במערכת).
התגובות
פרקליטו של בר־יוסף, עו"ד ז'ק חן, מסר בתגובה: "מטעמים מובנים לא נוכל להתייחס לחקירה המתנהלת ולתוכנה. כל שאפשר לומר בשלב זה הוא שבחקירתו דחה מר בר־יוסף בתוקף את הטענות שהועלו נגדו, ואף הראה לחוקרים מדוע אין בהם ממש. באשר לעניינים הנוספים שעלו בפנייתכם, מדובר בטענות רכיל חסרות כל אחיזה במציאות, אשר בקלות רבה אפשר לבדוק ולהפריך אותן.
"בניגוד לטענתכם, המשטרה כלל אינה בודקת את אותן טענות, ומר בר־יוסף אף לא נדרש אליהן בחקירתו. בנסיבות אלה הנכם נדרשים לבדוק שוב את מקורותיכם האינטרסנטיים ואת המידע המופרך שסיפקו לכם, אם בכלל, שכן בנסיבות אלה ועל פי דין לא תעמוד לכם כל הגנה של תום לב מפני פרסום דברים שאין בהם אמת״.
עתליה רוזנבאום לא השיבה לפניותינו.
הרגע המכריע בהסתבכות של בר־יוסף התרחש בסוף פברואר 2016, כאשר עשה את שגיאת חייו וקיבל את הצעתו של ראש הממשלה להתמנות לתפקיד הבכיר במיוחד של ראש המטה לביטחון לאומי, במקום יוסי כהן שמונה לראשות המוסד. המינוי הוביל לפתיחת תיבת פנדורה
צלם: דובר צה"ל / http://www.navy.idf.il/1149-he/Navy.aspx
חוקרי יחידה 'להב 433 'של המשטרה הגיעו למשרדי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בצהרי היום. הם ביקשו פרוטוקולים מדיוני הוועדה, ותחקרו את עובדיה בשאלות חריגות בנוגע להרגלי העבודה של תא"ל (במיל') אבריאל בר־יוסף, שהיה מנכ"ל הוועדה בין השנים 2004 ו־2009 .בין היתר הם שאלו באילו ימים נהג בר־יוסף להיעדר מהכנסת.
"הדג השמן"?
הביקור הבלתי־שגרתי הזה התרחש כבר במהלך שנת 2016 .עובדי הוועדה לא ממש הבינו מה רוצים מהם החוקרים, ותהו על טיבן של השאלות שהוצגו להם. כאשר שמו של בר־יוסף עלה במסגרת הפרסומים על תיק 3000 ,הלא הוא 'פרשת הצוללות', ההתעניינות המשטרתית בעבודת הכנסת קיבלה לפתע פשר.
עד היום העיסוק התקשורתי והציבורי בבר־יוסף היה צנוע יחסית, בהשוואה לשמות האחרים שנקשרו בפרשה. הכותרות מתמקדות באיש חיל הים לשעבר ואיש העסקים מיקי גנור, שעל פירות חקירתו הוטל צו איסור פרסום; בעו"ד דוד שמרון, קרובו ומקורבו של ראש הממשלה; וכמובן בשאלה מה ידע או לא ידע נתניהו עצמו. אך האם בר־יוסף הוא בעצם "הדג השמן" שאליו מכוונים חוקרי המשטרה, באמצעות עד המדינה גנור? או לפחות אחד "הדגים" הללו?
שורה של פרטים הקשורים בהתנהלותו של בר־יוסף עשויים להסביר את התעניינותה העצומה של המשטרה בו. חשוב להדגיש כי להבדיל מגנור ומעו"ד שמרון שלא נשאו בשום תפקיד ציבורי, כיהן בר־יוסף בעת הפרשה בתפקיד הרם של המשנה לראש המטה לביטחון לאומי, ואף היה מיועד להיות ראש המל"ל בעצמו, לא פחות.
מאז פרשת תא"ל רמי דותן, ראש להק ציוד בחיל האוויר שהורשע בראשית שנות התשעים בקבלת שוחד מחברות אמריקניות, לא עלו חשדות כבדים כל־כך נגד נושא משרה בכירה כל־כך בממסד הביטחוני, בגין מעשים שביצע לכאורה בעת מילוי תפקידו. החשד העיקרי שהמשטרה חוקרת בימים אלה הוא אם תשלום שוחד גרם להטיה של עסקאות רכש ביטחוני בסכומי עתק לטובת המספנה הגרמנית 'טיסנקרופ', שגנור היה הנציג שלה בישראל. החוקרים בודקים שני היבטים: חשד שמדינת ישראל הזמינה שלוש צוללות נוספות בשווי כ־5.1 מיליארד אירו, אף שישנה מחלוקת בנוגע לנחיצותן ואולי אין בהן צורך.
היבט נוסף הוא ביטול מכרז בינלאומי לרכישת ספינות טילים - הן ספינות 'סער 6' ,ספינות העתיד של חיל הים, והן סטי"לים להגנות אסדות הגז. בתחילה פורסם מכרז למספנות מכל העולם, אך לאחר מכן הוא בוטל במפתיע ובמקומו נחתם הסכם בין מדינות, ישראל וגרמניה. 'טיסנקרופ' זכתה בו בלי מכרז, וקיבלה את הזמנת הרכש של ארבע ספינות. גם כאן נשאלת השאלה מה עמד מאחורי ביטול המכרז, והאם גורמים בישראל קיבלו בתמורה סכומי כסף גדולים. וזה, כנראה, לא הכול.
הוא היה משנה לראש המל"ל
בר־יוסף, אחד החשודים העיקריים בפרשה, הוא איש ים ברמ"ח אבריו. בעבר נהג לספר למקורביו כי התחנך תחת התפיסה ש"אדם לאדם זאב". הוא עשה את כל שירותו הצבאי בחיל הים, וסיים כראש מספן ציוד של החיל בדרגת תת־אלוף (במקרה, תפקיד מקביל לראש להק ציוד בחיל הים, שאותו מילא רמי דותן).
לאחר שחרורו מצה"ל ניסה בר־יוסף את כוחו בעסקים, ואף שיתף פעולה עם איש מערכת הביטחון לשעבר יוסי סמירה במסגרת קבוצת "זוקו שילובים", המייבאת ציוד מכני לתעשייה ולמערכת הביטחון. המילייה החברתי שלו המשיך להיות מורכב מאנשי חיל הים בעבר ובהווה. שני בכירים לשעבר בחיל שהכירו את בר־יוסף היטב, היו אלוף (במיל') אליעזר מרום (צ'ייני), וסא"ל (במיל') מיקי גנור.
בשנת 2004 מינה יו"ר ועדת החוץ והביטחון דאז יובל שטייניץ את בר־יוסף לרכז את עבודת הוועדה. אגב, בר־יוסף היה האפשרות השנייה של שטייניץ, לאחר שמועמד אחר דחה את ההצעה. בר־יוסף התעקש לקבל את התואר מנכ"ל הוועדה, ולא מזכיר כמקובל. בר־יוסף המשיך בתפקידו גם לאחר עידן שטייניץ בוועדה, ונחשב מנכ"ל מבין עניין שיודע לפתור מחלוקות בין חברי הוועדה למערכת הביטחון. חוקרי המשטרה שמעו מעובדים בוועדה כי בר־יוסף, תושב זכרון־יעקב, נהג להתמקד בעבודתו בימים שני עד רביעי. מה הוא עשה ביתר ימות השבוע? את זה בודקת עכשיו המשטרה.
לאחר בחירות 2009 וניצחונו של בנימין נתניהו, מונה בר־יוסף למשנה לראש המל"ל. ראש המטה הטרי באותם ימים, עוזי ארד, ייעד אותו להיות איש הקשר בין המועצה לקבינט, על בסיס ניסיונו בעבודה עם פוליטיקאים. בר־יוסף סירב לכך, והתעקש להיות אחראי על האגף הביטחוני, העוסק ברכש ביטחוני אסטרטגי, לצד אגפים נוספים.
בתקופתו של בר־יוסף התמנה לעמוד בראש האגף איש חיל הים אלוף רם רוטברג, שהיה בתקופת המתנה לקראת מינויו למפקד החיל. רוטברג עסק בגיבוש האסטרטגיה של ישראל, בין השאר בתחום הצוללות. בינו ובין בר־יוסף לא שררו יחסים חמים במיוחד. המטה לביטחון לאומי שבו כיהן בר־יוסף כמשנה היה רווי תככים.
בר־יוסף היה מקורב לראש אגף הארגון של המל"ל, עתליה רוזנבאום, שאותה פיטר עוזי ארד בטענה שלא כיבדה את ההוראה למניעת ניגוד עניינים, והחזיקה בג'וב כחברת דירקטוריון ב'רפאל'. בין היתר, ארד "פוצץ" פגישה שנערכה בינה ובין ראש הממשלה בלי אישורו, וזעק מול עיניו הנדהמות של נתניהו כי מדובר ב"אישה לא ישרה".
רוזנבאום ובר־יוסף הרבו להשמיץ את עוזי ארד במהלך בדיקה של עבודת המטה שערך מבקר המדינה באותה תקופה, אבל ראש האגף הביטחוני במשרד המבקר, אלוף (במיל') יעקב (מנדי) אור, ייחס לדבריהם משקל נמוך מאוד. בצירוף מקרים, מונה לימים אלוף אור לראש הוועדה הציבורית של תנועת אומ"ץ, שהגישה את התלונה נגד בר־יוסף.
ארד שמר על יחסי עבודה קורקטיים וצוננים מאוד עם בר־יוסף. מחליפו של ארד, אלוף (במיל') יעקב עמידרור מידר את בר־יוסף מעיסוקים רבים, וראש המטה הבא, יוסי כהן, נפרד ממנו לשלום באמצע שנת 2015 ,בלי למנות משנה חדש.
ההסתבכות
הרגע המכריע בהסתבכות של בר־יוסף התרחש בסוף פברואר 2016 ,כאשר עשה את שגיאת חייו וקיבל את הצעתו של ראש הממשלה להתמנות לתפקיד הבכיר במיוחד של ראש המטה לביטחון לאומי, במקום יוסי כהן שמונה לראשות המוסד. לפני בר־יוסף דחו שורה של מועמדים אחרים את ההצעה לקבל את התפקיד. המינוי הוביל לפתיחת תיבת פנדורה.
אגב, ממש כמו מינוי אחר שנעשה באותה עת - חזרתו של ארי הרו לתפקיד ראש הסגל במשרד ראש הממשלה, שסיבכה את נתניהו ואת הרו עצמו. המינוי היה תמוה בלשון המעטה, שכן בראשות המל"ל כיהנו תמיד אלופים במילואים או בעלי דרג מקביל לשעבר במוסד, בעוד שהרקורד של בר־יוסף היה רחוק מזה.
בכל זאת, הוא היה "עובר" אלמלא נחת על שלחנם של היועץ המשפטי לממשלה ושל מבקר המדינה מכתבו של יעקב מאור מתנועת אומ"ץ, העוסקת במאבק בשחיתות. המכתב, שנכתב באותיות קטנות וצפופות וללא פסקאות, כלל לא עסק בצוללות. באותה תקופה טרם הוחלט על רכישת צוללות 7־9 לחיל הים, שר הביטחון היה עדיין משה יעלון, ושמו של אבריאל בר־יוסף לא היה מוכר לציבור הרחב.
המכתב הביא לעיכוב המינוי של בר־יוסף. חקירת משטרה פורמלית נפתחה רק חודשים לאחר מכן, תחילה באופן סמוי. על המינוי לראש המל"ל ויתר בר־יוסף בעצמו ביולי 2016 , בדיוק בשבוע שבו פורסמה ב'ידיעות אחרונות' כתבה על מעורבותו העמוקה בגיבוש האסטרטגיה של ישראל בענייני גז, בזמן שניהל לכאורה קשרים עסקיים עם בעלי עניין רב מאוד בתחום.
כמו בתחקיר, גם במכתב של אומ"ץ הטענה העיקרית נגד בר־יוסף הועלתה כנקמה של שותף עסקי, שטען כי איש העסקים היהודי־אוסטרי מייקל הרצוג, שגילה עניין רב בהקמת מתקן להנזלת גז מול חופי ישראל, הוא שהפעיל את בר־יוסף בתפקידו הרם במטה לביטחון לאומי. בצירוף מקרים שכזה, אחד מתוך כמה שעוד יתגלו בפרשה, המליץ בר־יוסף, שהיה נציג המל"ל בוועדת צמח להסדרת משק הגז בישראל, כי ישראל תקים מתקן הנזלה כמו זה שהציע הרצוג.
את הפרסומים על כך שהמשטרה בודקת חשד להעברת סכום של 700 אלף דולר לבתו של בר־יוסף, ד"ר הילה פוגל, נוירופיזיולוגית ובעלת חברת סטארטאפ, בתמורה לתמיכתו של האב באינטרסים בתחום הגז הטבעי, מכחיש בר־יוסף בתוקף.
זה לא הכול: בצירוף מקרים נוסף גילה בר־יוסף עניין עצום במינויו, שאכן בוצע, ליו"ר נמל חיפה. מדוע המשנה לראש המל"ל מעוניין להיות גם יו"ר נמל חיפה? האם זה משום שידע משהו על מהלכים הקשורים לגילויי הגז? בר־יוסף לא סיפק הסברים, אבל ויתר על התפקיד לאחר כמה חודשים בלבד בהוראת משפטנים, עקב טענה לניגוד עניינים.
עכשיו החוקרים חופרים וממשיכים לגלות עוד ועוד "צירופי מקרים" במעלליו של בר־יוסף. למשל: גם אלוף מרום עבד לאחר שחרורו עם קבוצת 'זוקו', וניסה למכור איתם ספינות, דווקא מתוצרת קוריאה; וגם: עתליה רוזנבאום הגיעה לאחר פרישתה מהמל"ל לפגישות עסקיות עם לא אחר ממיקי גנור (לפי עדויות השמורות במערכת).
התגובות
פרקליטו של בר־יוסף, עו"ד ז'ק חן, מסר בתגובה: "מטעמים מובנים לא נוכל להתייחס לחקירה המתנהלת ולתוכנה. כל שאפשר לומר בשלב זה הוא שבחקירתו דחה מר בר־יוסף בתוקף את הטענות שהועלו נגדו, ואף הראה לחוקרים מדוע אין בהם ממש. באשר לעניינים הנוספים שעלו בפנייתכם, מדובר בטענות רכיל חסרות כל אחיזה במציאות, אשר בקלות רבה אפשר לבדוק ולהפריך אותן.
"בניגוד לטענתכם, המשטרה כלל אינה בודקת את אותן טענות, ומר בר־יוסף אף לא נדרש אליהן בחקירתו. בנסיבות אלה הנכם נדרשים לבדוק שוב את מקורותיכם האינטרסנטיים ואת המידע המופרך שסיפקו לכם, אם בכלל, שכן בנסיבות אלה ועל פי דין לא תעמוד לכם כל הגנה של תום לב מפני פרסום דברים שאין בהם אמת״.
עתליה רוזנבאום לא השיבה לפניותינו.
