מפקד שייטת הצוללות לשעבר: "השאלה לא כמה צוללת צריך. אלא כמה אפשר לממן"

"חיזבאללה וחמאס אינם מהווים איום קיומי על ישראל. ולצד השיח על המלחמה הא-סימטרית, יש שיח אחר של איומים שכן מהווים איום קיומי על ישראל ובשבילם צריך גם צוללות", אומר אל"מ (מיל') אורי דיסטניק, לשעבר מפקד שייטת הצוללות בצה"ל, בראיון מיוחד לישראל דיפנס

מאת Ilan Rom - נוצר על ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=36299969

לאור הדיון הציבורי סביב רכש הצוללות לחיל הים עולה השאלה כיצד קובעים כמה צוללות צריך חיל הים הישראלי. "צוללות יכולות לעשות מגוון משימות, ואם לא הייתה בעיה של תקציב היינו צריכים הרבה צוללות", אומר אל"מ (מיל') אורי דיסטניק לשעבר מפקד שייטת הצוללות בצה"ל וכיום מנכ"ל מדרשת שדה בוקר בנגב.

בראיון מיוחד לישראל דיפנס הוא אומר כי "לאורך שנים מאז שהקימו את שייטת הצוללת, מדינת ישראל הפעילה שלוש צוללת. רק בשנים האחרונות החליטו שמגדילים את הצוללות, כאשר היום רוצים שש. הכמות היא נגזרת של המשימות. למפקד חיל הים יש שיקולים של בניין הכח מול האיומים אותם הוא מעלה למטכ"ל. כאשר מדובר בצוללת, זה לא רק דיון בין חיל הים למטכ"ל, אלא אלו שיקולים רחבים של מדינה. גם לדרג המדיני יש מה לומר בדיון.

"השאלה הנכונה היא לא כמה צוללות צה"ל צריך, אלא כמה צוללות מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה. צוללת היא כלי מאד יקר לרכישה ותחזוקה. ולכן נכנס שיקול החלופות. הן חלופות של אמל"ח עבור צה"ל והן חלופות ברמת מדינה. כמו חינוך ורווחה. ביטחון לאומי זה לא רק אמל"ח".

רכש אסטרטגי. בלי אסטרטגיה

אחד המרכיבים שלא נכנס לדיון הציבורי סביב כמות הצוללות היא שאלת הא-סימטריה. בעוד ביבשה ובאוויר המלחמה הא-סימטרית היא לב ליבו של הדיון בצורך המבצעי, הא-סימטריה לא הגיעה מתחת לים. בעוד מעל המים, באוויר וביבשה תרחישי האיומים העיקריים הם  חיזבאללה וחמאס שקובעים את עיקר הרכש בשקלים, מתחת לים התרחיש נשאר איום אסטרטגי. בעיקר איראן.

במדינה מתוקנת, הדרישה מחיל הים שמכתיבה את כמות המשימות ואת כמות הצוללות מתחילה באסטרטגיה שמכתיבה הממשלה ומאשרת הכנסת. בישראל אין אסטרטגיה כזו (יש אסטרטגיה שצה"ל קבע לעצמו, אבל זה הליך מעוות מבחינה שלטונית). ואם אין אסטרטגיה, אז כל תשובה זוכה.

"חיזבאללה וחמאס אינם מהווים איום קיומי על ישראל. ולצד השיח על המלחמה הא-סימטרית, יש שיח אחר של איומים שכן מהווים איום קיומי על ישראל ובשבילם צריך גם צוללות", מסביר דיסטניק. "האיום הקיומי לא נעלם לגמרי. ולבנות זרוע תת מימית לוקח עשרות שנים. אתה לא יכול להגיד שאין איומים, אז נמכור את הצוללות, ואולי בעתיד שיהיו שוב איומים, נקנה חדשות. זה לא עובד ככה במציאות. לוקח בערך 50 שנים של פעילות להגיע ליכולת המבצעית שיש לנו היום.

"במדינות סביבנו רוב מערכי הצוללות התרסקו בגלל העדר יכולת להפעיל מערך מורכב כזה. מערך צוללות רציני כולל לא רק את השייטת. אלא מערכת חינוך, מערך טכנולוגי לטפל בכלים, מערכת לוגיסטית שלמה להפעיל כזה מערך. אם אין לך את זה , לא תוכל להפעיל שייטת צוללות. בהינתן מורכבות כזו, גם תכנון רציפות רכש של צוללות היא פעולה מורכבת.

"שאתה מחזיק צי של שלוש צוללות, בממוצע יש לך פחות משתיים פעילות בכל רגע נתון בגלל טיפולים. אי אפשר לנהל מדיניות שבר בתחום הצוללות. מי שעושה זאת, יידרש לתוצאות הקשות. רוב הצוללות בעולם לא טבעו בקרב, אלא כתוצאה מתקלות תחזוקה או תפעול".

אתגר: שמירה על חשאיות

שאלה נוספת בהיבט המבצעי היא כיצד הצוללת שומרת על חשאיות במציאות שבה מתפתחים כלי צלילה לא מאוישים, סנסורים לניטור פעילות על קרקעית הים, וכלי שיט בלתי מאוישים לחיפוש צוללות. היתרון היחיד של הצוללת הוא החשאיות. אם היתרון הזה נעלם כתוצאה מפיתוחים טכנולוגים, אין הצדקה להפעיל את הכלים האלו.

"למרות הפיתוחים הטכנולוגים שפועלים כנגד הצוללת, מפותחות טכנולוגיות המשפרות את חשאיות וביצועי הצוללת. יקחו עוד שנים רבות עד שישתנה היתרון של הצוללת", אומר דיסטניק. "בפועל, המשימות רק הולכות ומתרחבות".

"השאלות הללו נותנות רוח גבית לתפיסה שכן צריך לנהל דיון מקצועי בנושא הצוללות. דיון כזה מתנהל בפורומים שונים בהתאם לתוכן ולסיווג, אבל מי שרותם את הסיווג כדי לבטל שיח ציבורי חוטא לצד המבצעי. ההחלטה על רכש צוללות יכול להיעשות בפורום שונה מהפורום בו מוחלט על אופן השימוש באמל"ח של הצוללת. דיון ציבורי רחב על רכש האמל"ח של מדינת ישראל נדרש גם כדי לראות הכסף מגיע למקומות הנכונים.

"בנושא של הרכש מעורבים אנשים. חלקם בעבר היו במערכת ופעלו לפי ערכים מסוימים. חשוב שהיוצאים ממנה, ימשיכו לפעול על פי אותם ערכים. כדי להתמודד עם התופעה, המדינה צריכה להפעיל רגולציה ולאכוף אותה כדי שהתקציב יגיע לאן שהוא יועד.

"בסופו של יום, שייטת הצוללות מתמודדת עם מגוון אתגרים ואיומים הכי מתקדמים שיש באזור. לחלק מהמדינות בים התיכון יש צוללות או שהן רוכשות כאלו, וזו תהיה טעות לקחת הנחת עבודה מקלה שהטכנולוגיה של האויב פחותה משלך. ובמתאר כזה, הליך רכש מדויק ומאוזן עם צרכים אחרים של המדינה, יכול להבטיח רציפות מבצעית של הזרוע התת ימית של צה"ל".  

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר
To prevent automated spam submissions leave this field empty.
Image CAPTCHA

אולי יעניין אותך גם