תם ולא נשלם? כמה הארות על סערת המגנומטרים

האם לא ניתן היה לצפות מראש את התגובה בעולם הערבי להצבת גלאי המתכת בהר הבית? כיצד התנהלו הדיונים בקבינט המדיני-ביטחוני? וגם – כברת הדרך שעשתה ישראל בכל הנוגע בהתמודדות עם טרור היחידים. הטור השבועי של עמיר רפפורט

תם ולא נשלם? כמה הארות על סערת המגנומטרים

אנשי חמאס צועדים בעזה, במפגן נגד הצבת גלאי המתכות במתחם הר הבית (צילום: AP)

ההחלטה להסיר את המגנומטרים, גלאי המתכות, מהר הבית לא הביאה לסיום המתיחות, שנותרה גם לקראת תפילות יום השישי השבוע, וגם לאחר הודעת המופתי בירושלים על חזרה לתפילות במתחם הר הבית.

ליותר מידי גורמים היה אינטרס למנף את ההתקפלות הישראלית ולהבעיר את השטח. אבק השריפה פוזר בכמויות גדולות על האדמה, מצתים לא חסרים, אך לא ניתן לדעת האם היו אלה כמה מדורות בודדות במקרה הטוב, או שבעתיד תיתכן שריפת ענק, על פי תסריט האימה? האם השיא של גל האלימות כבר מאחורינו או שהשבוע היה רק "טעימה" מהתפריט לקיץ הזה?

בתקווה שהקיץ הזה לא יסתיים בוועדת חקירה שתשאל את השאלה "מי נתן את ההוראה?" (להציב את המגנומטרים), ניתן להאיר כבר כמה היבטים בקשר לאירועים שהתחילו ברצח שוטרי משמר הגבול בירושלים, ונמשכו בתקריות בכל רחבי יהודה ושומרון וירושלים, וכמובן בחלמיש ובירדן.

1. מלחמת דת שבמרכזה הר הבית היא תסריט הבלהות של מערכת הביטחון. חרושת השמועות המאורגנות של הערבים על כוונת ישראל לשנות את הסטטוס קוו בהר היא עתיקת יומין, והביאה כבר ללא מעט אירועים קשים (כולל מאורעות תרפ"ט ב-1929 ואירועי מנהרת הכותל ב-1996). הרגישות ידועה היטב ולכן ההחלטה להציב את הגלאים נראית בחוכמה שבדיעבד כטעות ככזאת שהייתה צריכה להתקבל ביתר תשומת לב. האם ניתן היה לצפות את ההתפתחויות גם מבעוד מועד? זאת שאלה לפתחה של וועדה, שיש לקוות כי לא תקום (אם גל האלימות ידעך מהר).

2. בין ההר ל"מרמרה": למרות שאירועי הימים האחרונים מזכירים את השבוע הסוער של "מנהרת הכותל", דמיון גדול במיוחד יש דווקא לפרשת משט ה"מרמרה" במאי 2010, לפחות בכל הנוגע לקבל החלטות. לפני כשבע שנים, המטה לביטחון לאומי היה בשיא זמני של כוחו, אבל ההחלטה לפתור את סוגיית המשט, בראש ובראשונה באמצעות הפעלת כוח, התקבלה מבלי לשקול שיקולים מדיניים רחבים. באותה מידה, ההחלטה להציב את הגלאים על ההר התעלמה מן השיקולים הרחבים (לפחות בחוכמה בדיעבד, שהיא החוכמה הכי פחות מרשימה).

3. בין רוני לנדב: מעניין לשים לב לכך ששניים מגיבורי הפרשה, המפכ"ל רוני אלשיך וראש השב"כ נדב ארגמן מכירים היטב משירות משותף. למעשה, ארגמן מונה לראש השב"כ בעיקר בגלל שאלשיך, שהיה מיועד לתפקיד, נעתר להפצרת ראש הממשלה והשר לביטחון פנים לקבל את מפכ"לות המשטרה. יש להניח כי היחסים של אלשיך עם הבוסים שלו אינם מהמשופרים על רקע מגוון החקירות האחרונות נגד סביבת ראש הממשלה, אבל בינו ובין ארגמן אין הבדלי תפיסה תהומיים. אי אפשר להתעלם מכך כי ההחלטה להציב את גלאי המתכות התקבלה על רקע התמונות הקשות של רצח השוטרים, ועל פי אינסטינקט בסיסי.

4. כאשר נדב ארגמן יצא לירדן בשליחות ראש הממשלה, כדי  לפתור את המשבר לאחר תקרית הירי בשגרירות, המגנומטרים כבר היו הבעיה הגדולה ולא פתרון כלשהו למצב בהר. כבר כאשר נודע על הירי היה ברור כי מדובר באירוע בעל השלכות מדיניות משמעותיות. הצנזורה עשתה ככל יכולתה לעכב את הפרסום של הפרשה בישראל, גם יותר מ-12 שעות לאחר שפרטים על התקרית כבר פורסמו בתקשורת בחו"ל. במקרה הזה, ללא ספק, הבעיה (חילוץ המאבטח היורה) הייתה בראש ובראשונה הפתרון, שאפשר את הסרת המגנומטרים עם תירוץ סביר (הצורך להחזיר את המאבטח, ודרישת הירדנים). הגלאים היו מוסרים מההר בכל מקרה, במוקדם או במאוחר, כך ידעו היטב עוד קודם לתקרית בירדן במערכת הביטחון.

ההתנהלות הירדנית וגם המצרית בימים האחרונים (להבדיל מההתלהמות של הנשיא הטורקי רג'יב טאיפ ארדואן) ממחישים בסך הכול את עוצמת הברית בין מנהיגי המדינות ה"מתונות".

5. חולשת הקבינט: אירועי הימים האחרונים הם עדות נוספת(כבר לא ניתן למנות את מספר העדויות לכך), לחולשת הקבינט המדיני-ביטחוני שמתנהל עם דמויות ביטחוניות במשקל בינוני ומטה, שראש הממשלה ממילא אינו סופר, ובריטואל של לא מעט נאומים שנישאים לטובת וועדות חקירה עתידיות, שיהיו או לא יהיו, או לצורך הדלפות לתקשורת (תוך תחרות על הפגנת עמדות ביטחוניסטיות ניציות). מרבית ישיבות הקבינט הן בזבוז זמן, וראש הממשלה ממילא יעביר בהן כל החלטה שיחפוץ, בין אם החלטה להציב מגנומטרים או החלטה להסיר אותם (רק ההסברים משתנים, בהתאם לעניין).

6. התראה לפיגועים: אחת השאלות המתבקשות היא מדוע לא היו בידי השב"כ התראות ממשיות על הפיגועים הקשים בהר הבית ובחלמיש. במיוחד, כאשר מדובר בפיגוע בחלמיש, שבו המחבל כתב פוסט שעה וחצי לפני שיצא לפיגוע הקרבה (שממנו יצא חי). ובכן, ישראל עשתה בשנה וחצי האחרונה כברת דרך ארוכה בהתמודדות עם טרור יחידים המושפעים מאווירה ציבורית (להבדיל מחוליות מאורגנות עם שרשרת פיקוד ואמצעי קשר למפקדה מסודרת, שיור קל "לעלות" עליהן).

תרומה ייחודית להקטנה עוצמת גל הטרור שהחל באוקטובר 2015 הייתה למערכות שאוספות מידע מאתרים כמו פייסבוק ורשתות אחרות. שירותי מודיעין של ישראל פיתחו שיטה לאתר דמויות מועדות לביצוע פיגועים על פי הפרופיל שלהם ברשתות החברתיות. במקרים רבים בוצעו על ידי השב"כ והמשטרה מעצרי מנע. בחלק מהמקרים קיבלו הורים שיחות טלפון ובהן הוראה לפקוח עין על ילדיהם, תוך איום שאם הם יבצעו פיגועים, המשפחה תשלם מחיר כבר (למשל, ביתה ייהרס). במאות מקרים השיטה הזאת עזרה.

עם זאת, מומחים ובהם עמרי טמיאנקר, מייסד חברת "קובוובס" (COBWEBS) שפיתחה מערכות מודיעין ממקורות גלויים, כמו רשתות חברתיות, עבור גופי ביטחון ברחבי העולם, סבורים כי יחלפו עוד שנים לא מעטות עד שייכנסו לתמונה גם מערכות בינה מלאכותית, שיאפשרו לאתר מפגע אפילו בתוך שעה וחצי, ואף לעצור אותו בזמן.

7. חברון וצפון: וכל כאב הראש הזה התרחש, מבחינת מערכת הביטחון, במקביל לפתיחת אירועי בית המכפלה בחברון וכשברקע המתיחות מול חיזבאללה, שם החלו עבודות לבניית גדר גבול חדשה (זו כנראה הייתה הסיבה לביקור ראש הממשלה ושר הביטחון דווקא בגזרה הצפונית ביום שלישי).

אולי יעניין אותך גם

טל חן, שותף במחלקת בנקאות השקעות ומימון תאגידי בDeloitte- ישראל (טל היה בין מובילי הדוח) | קרדיט צילום: אלמוג סוגבקר

Deloitte ישראל: קיטון בהוצאות על מוצרי סייבר יגדיל מיזוגים בענף

גיוסי השקעות בשוויי Down-Round, עשויים לשמש כקטליזטור לרכישות חברות סייבר על ידי חברות בינ"ל