מצלמות להם - ולא יראו. בדאונינג 10 מגששים באפלת הטרור
הפיגוע בגשר לונדון אתמול (ש') בבריטניה הוא השלישי בסדרה של פיגועים בשלושת החודשים האחרונים בממלכה. בריטניה אולי מרושתת במצלמות אבטחה, אבל נראה כי שירותי הביטחון שלה חסרי אונים. בעוד ארבעה ימים המלחמה בטרור מגיעה לקלפי - במה יבחר הציבור הבריטי? דעה
עמי רוחקס דומבה
| 04/06/2017
https://youtu.be/iiHJybLlgRw
הפיגוע בגשר לונדון שארע אתמול גבה את חייהם של שבעה אנשים ושלח עוד כ-48 איש לבתי חולים ברחבי העיר הבריטית. מדובר בפיגוע שלישי בבריטניה מאז תחילת שנת 2017. האירוע מגיע לאחר פיגוע קודם במנצ'סטר שארע ב-22 במאי, לפני 11 ימים, ופיגוע קודם בלונדון שארע ב-22 במרץ בגשר וובמיניסטר.
איך קורה שבמדינה שפרוסות בה כמעט שתי מליון מצלמות אבטחה, עם שירותי ביטחון ידועים כמו ה-MI6 וה-MI5 ויחידת עילית כמו ה-SAS, עדיין הטרור מצליח להגיע למרכז העצבים של הממלכה שלוש פעמים ברצף בטווח זמן של שלושה חודשים?
לאחר הפיגוע הקודם במנצ'סטר, אמר שירות ביטחון הפנים, ה-MI5, שאין לו מספיק יכולות לנטר כ-23,000 מחבלים פוטנציאלים בממלכה. לאחר הפיגוע אתמול, כבר מתחילים להישמע קולות על 'כשל מודיעיני'. קולות שצפים לרוב לאחר כמעט כל פיגוע, בכל מדינה. בצדק, ולא בצדק.
הכתובת עדיין על הקיר
הביון של בריטניה יכול להתנחם בעובדה שלא קל לסכל טרור. בטח לא במדינה כמו בגודל של בריטניה עם אוכלוסיה מעורבת, ממדינות שונות, שחלק נכבד ממנה מוסלמי. מדובר בסדרי גודל שונים מישראל, ולכן השוואה ליכולת הסיכול של השב"כ הישראלי לא רלוונטית. אבל זו אולי הסיבה היחידה שמישהו בביון הבריטי יכול להתנחם בה.
מאז תחילת הלחימה בסוריה, עירק ולוב, לפני כשש שנים, החלה בעיית הגירה לבריטניה. מליוני אפריקאים ממדינות שונות רצו, ועדיין רוצים, לשפר את רמת חייהם ולברוח מהזוועות של דאעש. היעד העיקרי הוא אירופה, כאשר בריטניה נחשבת יעד מועדף. בריטניה שומרת באדיקות על זכויות אדם, ועבור פליטים מאפריקה שרגילים לסולם ערכים שונה, מדובר בגן עדן. הבעיה, שגן העדן הזה, משמש גם ארגוני טרור, כמו שהוא משמש אנשים תמימים.
"במפקד האוכלוסין של שנת 2001 נמנו 1.6 מליון מוסלמים באי, שזה 3%. במפקד הרשמי של שנת 2011 נמנו כבר 2.8 מליון, עלייה של 75% בעשור, המהווים כבר 4.8% מן האוכלוסיה. נתוני 2013, האחרונים שמצויים בידינו, מעמידים אל המספר על 3.3 מליון, 5.2%. בשל ההגירה המואצת, אוכלוסיית האי מונה כבר 64.5 מליון תושבים רשמיים", כותב ד"ר גיא בכור באתר שלו gplanet.
"דמוגרפים צופים רוב מוסלמי באי בשנת 2051, על פי קצב הגידול הנוכחי (שהואץ השנה, ועל כך בהמשך): במפקד של שנת 2021 צפויים באי 4.9 מליון, בשנת 2031 צפויים 8.6 מליון, (בצרפת יש כבר בין 8-10 מליון, ולכן צרפת עמוק בבוץ), בשנת 2041 - 15 מליון, ובשנת 2051 - 26 מליון אזרחים מוסלמים, שזה אמור להיות בין 40-50%".
לפי ה-dailymail.co.uk יש כ-7 מליוני מהגרים שמחכים לחצות את הים לאירופה בזמן כתיבת שורות אלו. בריטניה, למרות הפיגועים האחרונים, לא יכולה לעשות הרבה בנידון בלי שינוי חקיקה. כזה שיאפשר מניעה בכוח ממהגרים להיכנס לגבולות הממלכה. ולכן, צפוי שזרם הפליטים ימשיך להיכנס לבריטניה גם בעתיד הקרוב.
ניטור אוכלוסיה?
אז איך אפשר לסכל טרור אם הגבול פתוח והאווירה התרבותית, דמוקרטית - ליברלית, מבוססת על זכויות אדם? נזכיר כי בבריטניה חיים כ-65 מליוני איש, מלאומים ודתות שונות, על שטח של כ-210,000 קמ"ר. [לצורך השוואה, בישראל חיים כ-8 מליוני תושבים על שטח של כ-22,000 קמ"ר].
אם בוחנים את העולם המבצעי של הסיכול הוא מבוסס על שכבות או מעגלים. המעגל הראשון הוא ארצות המוצא של המהגרים. כלומר, בריטניה צריכה להתחיל את סיכול הטרור באפריקה, טורקיה, מדינות מזרח אירופה לשעבר ומדינות אסיה. כל מדינה שממנה מגיעים מהגרים ומחבלים פוטנציאלים. זו עבודה של ה-MI6 והיחידות המיוחדות של הצבא להתחיל את איסוף המודיעין והסיכול כבר שם.
המטרה - למנוע הגירה לכיוון בריטניה. בין היתר, לעלות על רשתות ההברחה, לייצר תמונה של קשרי משפחה, משפחות פשע, קשרים עסקיים וכו'. כמו גם, להפעיל את משרד החוץ הבריטי להשקיע במדינות המוצא של המהגרים שיעצרו את המהגרים בעצמם (שוחד ופתרון מיידי) וגם כדי להעלות את רמת ואיכות החיים במדינה אלו (תהליך ארוך טווח).
במעגל השני, שירותי הביטחון הבריטים צריכים להתמודד עם מדינות אירופה המשמשות קרש קפיצה לממלכה. הרעיון פשוט - תעצור הגירה במדינות המעבר, המהגרים לא יגיעו לבריטניה. מדובר במשימה מאתגרת מאד הן בהיבט מבצעי, אך גם בהיבט משפטי ותרבותי. האיחוד האירופי מבוסס על העדר גבולות ותנועה חופשית של אנשים וסחורות. לנהל סיכול במתאר כזה לא פשוט בכלל.
במעגל השלישי, אם המחבל כבר הצליח לעבור את כל המסננות ולהגיע לבריטניה, שירותי הביטחון חייבים אחיזת שטח מוחלטת במרחב הציבורי. לא רק בנקודות הכניסה (שדות תעופה, מעברי גבול, נמלי ים, גבולות ימיים ויבשתיים) אלא גם במרחב הציבורי. גשר לונדון או גשר ווסטמיניסטר הם לא נקודות גבול.
בבריטניה כבר מותקנות כמעט שתי מליון מצלמות אבטחה והיא נחשבת לאחת המדינות המרושתות ביותר בהקשר זה. אבל מצלמות לבד לא מספיקות. אם אין בנמצא בסיס נתונים עשיר לזיהוי מחבלים, מה יעזרו מצלמות? לפי פרסום עדכני באתר theaustralian.com , יש בבריטניה כ-23,000 קיצונים ג'יהאדיסטים שחיים בממלכה. כל אחד מהם יכול להיות קצה בשרשרת לוגיסטית שבסופה יהיה מתישהו פיגוע טרור.
זו כמות גדולה של אנשים לעקוב אחריהם 24/7. שירותי הביון הבריטים מבינים, כמו כל שירות ביון אחר, שאם רוצים לסכל פיגוע, צריך לעקוב אחרי כל חשוד, כל הזמן. פספסת, והוא הצליח לקדם את הפיגוע.
אחרי זיהוי החשודים ומעקב אחריהם, צריך יכולות שו"ב שיתנו את ההקשר של הדברים. את הקישורים בין האנשים, המקומות, הנכסים החומריים, והמודיעין שממשיך לזרום, כל הזמן, מקצוות העולם. בעגה מבצעית קוראים לזה אופרציונליזציה של המודיעין.
השלב הבא הוא יכולת סגירת מעגל. זיהית, עקבת, הבנת את ההקשר עשית אופרציונליזציה - עכשיו צריך לסגור את המעגל על המטרה. לעצור, לנטרל, להסית. לא משנה איזו פעולה מצריך המתאר, אם לא עוצרים את המחבלים, הפיגוע עדיין יתקיים.
סגירת מעגל דורשת יכולת תגובה. אם עולים על הפיגוע בטרם השלב הסופי שלו, שלב הביצוע, אז יש זמן להתארגן. אם מדובר בפצצה מתקתקת, זה סיפור אחר. במקרה כזה יכולת התגובה מוכתבת, בין היתר, על ידי מספר כלי נשק פעילים למ"ר. בישראל יש שוטרים, חיילים, אנשי ביון ואזרחים נושאי נשק. בבריטניה, המצב אחר. לא כל שוטר חמוש, אין כמעט אזרחים חמושים, וכמות הנשקים במרחב האזרחי קטנה משמעותית למ"ר. גם המרחקים גדולים, והצירים עמוסים, בעיקר במקומות הומי תיירים, אז תגובה מרוחקת גם מאתגרת.
במקביל לאתגר המבצעי, קיים אתגר תרבותי. האם אזרחים בריטים יסכימו לחיות בסביבה ציבורית רוויה באנשי ביטחון עם אמצעי לחימה חשופים? האם הם יסכימו לבדיקת כבודה בכל כניסה לקניון או בית קפה? למגנומטר בכל מרכז קניות? האם הם יסכימו לרמיסת הפרטיות במרחב המחייה שלהם לטובת סיכול טרור? ואיך הקהילות המוסלמיות יסכימו לקבל על עצמן את עול האמצעים למיגור טרור?
אפשר גם לחיות עם זה
למרות שלא 'פוליטיקלי קורקט' לומר זאת, חלופה נוספת של הציבור הבריטי תהיה לחיות עם זה. לא חייבים להגיע לסיכול באחוזים גבוהים. כלומר, להסכים, בשתיקה, לספוג מספר פיגועים בשנה מתוך הבנה שהעלות האלטרנטיבית לסיכול גבוהה יותר. נוחות מול ביטחון אישי. זהות ליברלית מול תיוג אוכלוסיות. חופש פרט מול פגיעה בפרטיות. דילמות של דמוקרטיות במאה ה-21. בריטניה לא שונה.
כל זאת, על רקע הבחירות המתקרבות. בעוד ארבעה בימים, ב-8.6.2017, הציבור הבריטי הולך לקלפיות. שני המועמדים העיקריים הם תרזה מיי שנוקטת קו נוקשה מול הטרור (לפחות בממד ההצהרתי) וג'רמי קורבין שמציג קו מתפייס.
אין ספק כי הפיגועים האחרונים בממלכה הבריטית ישפיעו על הבחירות. אולי יותר מאיום הסייבר מצד רוסיה, והאיום הכלכלי מצד האיחוד שלא רואה בעניין יפה את ההתנתקות של בריטניה ממנו.
הרגשת ביטחון אישית היא הבסיס לחיי שגרה והציבור הבריטי יצטרך להחליט בעוד ארבעה ימים - האם להילחם או לחיות עם זה. אין באמצע.
הפיגוע בגשר לונדון אתמול (ש') בבריטניה הוא השלישי בסדרה של פיגועים בשלושת החודשים האחרונים בממלכה. בריטניה אולי מרושתת במצלמות אבטחה, אבל נראה כי שירותי הביטחון שלה חסרי אונים. בעוד ארבעה ימים המלחמה בטרור מגיעה לקלפי - במה יבחר הציבור הבריטי? דעה
https://youtu.be/iiHJybLlgRw
הפיגוע בגשר לונדון שארע אתמול גבה את חייהם של שבעה אנשים ושלח עוד כ-48 איש לבתי חולים ברחבי העיר הבריטית. מדובר בפיגוע שלישי בבריטניה מאז תחילת שנת 2017. האירוע מגיע לאחר פיגוע קודם במנצ'סטר שארע ב-22 במאי, לפני 11 ימים, ופיגוע קודם בלונדון שארע ב-22 במרץ בגשר וובמיניסטר.
איך קורה שבמדינה שפרוסות בה כמעט שתי מליון מצלמות אבטחה, עם שירותי ביטחון ידועים כמו ה-MI6 וה-MI5 ויחידת עילית כמו ה-SAS, עדיין הטרור מצליח להגיע למרכז העצבים של הממלכה שלוש פעמים ברצף בטווח זמן של שלושה חודשים?
לאחר הפיגוע הקודם במנצ'סטר, אמר שירות ביטחון הפנים, ה-MI5, שאין לו מספיק יכולות לנטר כ-23,000 מחבלים פוטנציאלים בממלכה. לאחר הפיגוע אתמול, כבר מתחילים להישמע קולות על 'כשל מודיעיני'. קולות שצפים לרוב לאחר כמעט כל פיגוע, בכל מדינה. בצדק, ולא בצדק.
הכתובת עדיין על הקיר
הביון של בריטניה יכול להתנחם בעובדה שלא קל לסכל טרור. בטח לא במדינה כמו בגודל של בריטניה עם אוכלוסיה מעורבת, ממדינות שונות, שחלק נכבד ממנה מוסלמי. מדובר בסדרי גודל שונים מישראל, ולכן השוואה ליכולת הסיכול של השב"כ הישראלי לא רלוונטית. אבל זו אולי הסיבה היחידה שמישהו בביון הבריטי יכול להתנחם בה.
מאז תחילת הלחימה בסוריה, עירק ולוב, לפני כשש שנים, החלה בעיית הגירה לבריטניה. מליוני אפריקאים ממדינות שונות רצו, ועדיין רוצים, לשפר את רמת חייהם ולברוח מהזוועות של דאעש. היעד העיקרי הוא אירופה, כאשר בריטניה נחשבת יעד מועדף. בריטניה שומרת באדיקות על זכויות אדם, ועבור פליטים מאפריקה שרגילים לסולם ערכים שונה, מדובר בגן עדן. הבעיה, שגן העדן הזה, משמש גם ארגוני טרור, כמו שהוא משמש אנשים תמימים.
"במפקד האוכלוסין של שנת 2001 נמנו 1.6 מליון מוסלמים באי, שזה 3%. במפקד הרשמי של שנת 2011 נמנו כבר 2.8 מליון, עלייה של 75% בעשור, המהווים כבר 4.8% מן האוכלוסיה. נתוני 2013, האחרונים שמצויים בידינו, מעמידים אל המספר על 3.3 מליון, 5.2%. בשל ההגירה המואצת, אוכלוסיית האי מונה כבר 64.5 מליון תושבים רשמיים", כותב ד"ר גיא בכור באתר שלו gplanet.
"דמוגרפים צופים רוב מוסלמי באי בשנת 2051, על פי קצב הגידול הנוכחי (שהואץ השנה, ועל כך בהמשך): במפקד של שנת 2021 צפויים באי 4.9 מליון, בשנת 2031 צפויים 8.6 מליון, (בצרפת יש כבר בין 8-10 מליון, ולכן צרפת עמוק בבוץ), בשנת 2041 - 15 מליון, ובשנת 2051 - 26 מליון אזרחים מוסלמים, שזה אמור להיות בין 40-50%".
לפי ה-dailymail.co.uk יש כ-7 מליוני מהגרים שמחכים לחצות את הים לאירופה בזמן כתיבת שורות אלו. בריטניה, למרות הפיגועים האחרונים, לא יכולה לעשות הרבה בנידון בלי שינוי חקיקה. כזה שיאפשר מניעה בכוח ממהגרים להיכנס לגבולות הממלכה. ולכן, צפוי שזרם הפליטים ימשיך להיכנס לבריטניה גם בעתיד הקרוב.
ניטור אוכלוסיה?
אז איך אפשר לסכל טרור אם הגבול פתוח והאווירה התרבותית, דמוקרטית - ליברלית, מבוססת על זכויות אדם? נזכיר כי בבריטניה חיים כ-65 מליוני איש, מלאומים ודתות שונות, על שטח של כ-210,000 קמ"ר. [לצורך השוואה, בישראל חיים כ-8 מליוני תושבים על שטח של כ-22,000 קמ"ר].
אם בוחנים את העולם המבצעי של הסיכול הוא מבוסס על שכבות או מעגלים. המעגל הראשון הוא ארצות המוצא של המהגרים. כלומר, בריטניה צריכה להתחיל את סיכול הטרור באפריקה, טורקיה, מדינות מזרח אירופה לשעבר ומדינות אסיה. כל מדינה שממנה מגיעים מהגרים ומחבלים פוטנציאלים. זו עבודה של ה-MI6 והיחידות המיוחדות של הצבא להתחיל את איסוף המודיעין והסיכול כבר שם.
המטרה - למנוע הגירה לכיוון בריטניה. בין היתר, לעלות על רשתות ההברחה, לייצר תמונה של קשרי משפחה, משפחות פשע, קשרים עסקיים וכו'. כמו גם, להפעיל את משרד החוץ הבריטי להשקיע במדינות המוצא של המהגרים שיעצרו את המהגרים בעצמם (שוחד ופתרון מיידי) וגם כדי להעלות את רמת ואיכות החיים במדינה אלו (תהליך ארוך טווח).
במעגל השני, שירותי הביטחון הבריטים צריכים להתמודד עם מדינות אירופה המשמשות קרש קפיצה לממלכה. הרעיון פשוט - תעצור הגירה במדינות המעבר, המהגרים לא יגיעו לבריטניה. מדובר במשימה מאתגרת מאד הן בהיבט מבצעי, אך גם בהיבט משפטי ותרבותי. האיחוד האירופי מבוסס על העדר גבולות ותנועה חופשית של אנשים וסחורות. לנהל סיכול במתאר כזה לא פשוט בכלל.
במעגל השלישי, אם המחבל כבר הצליח לעבור את כל המסננות ולהגיע לבריטניה, שירותי הביטחון חייבים אחיזת שטח מוחלטת במרחב הציבורי. לא רק בנקודות הכניסה (שדות תעופה, מעברי גבול, נמלי ים, גבולות ימיים ויבשתיים) אלא גם במרחב הציבורי. גשר לונדון או גשר ווסטמיניסטר הם לא נקודות גבול.
בבריטניה כבר מותקנות כמעט שתי מליון מצלמות אבטחה והיא נחשבת לאחת המדינות המרושתות ביותר בהקשר זה. אבל מצלמות לבד לא מספיקות. אם אין בנמצא בסיס נתונים עשיר לזיהוי מחבלים, מה יעזרו מצלמות? לפי פרסום עדכני באתר theaustralian.com , יש בבריטניה כ-23,000 קיצונים ג'יהאדיסטים שחיים בממלכה. כל אחד מהם יכול להיות קצה בשרשרת לוגיסטית שבסופה יהיה מתישהו פיגוע טרור.
זו כמות גדולה של אנשים לעקוב אחריהם 24/7. שירותי הביון הבריטים מבינים, כמו כל שירות ביון אחר, שאם רוצים לסכל פיגוע, צריך לעקוב אחרי כל חשוד, כל הזמן. פספסת, והוא הצליח לקדם את הפיגוע.
אחרי זיהוי החשודים ומעקב אחריהם, צריך יכולות שו"ב שיתנו את ההקשר של הדברים. את הקישורים בין האנשים, המקומות, הנכסים החומריים, והמודיעין שממשיך לזרום, כל הזמן, מקצוות העולם. בעגה מבצעית קוראים לזה אופרציונליזציה של המודיעין.
השלב הבא הוא יכולת סגירת מעגל. זיהית, עקבת, הבנת את ההקשר עשית אופרציונליזציה - עכשיו צריך לסגור את המעגל על המטרה. לעצור, לנטרל, להסית. לא משנה איזו פעולה מצריך המתאר, אם לא עוצרים את המחבלים, הפיגוע עדיין יתקיים.
סגירת מעגל דורשת יכולת תגובה. אם עולים על הפיגוע בטרם השלב הסופי שלו, שלב הביצוע, אז יש זמן להתארגן. אם מדובר בפצצה מתקתקת, זה סיפור אחר. במקרה כזה יכולת התגובה מוכתבת, בין היתר, על ידי מספר כלי נשק פעילים למ"ר. בישראל יש שוטרים, חיילים, אנשי ביון ואזרחים נושאי נשק. בבריטניה, המצב אחר. לא כל שוטר חמוש, אין כמעט אזרחים חמושים, וכמות הנשקים במרחב האזרחי קטנה משמעותית למ"ר. גם המרחקים גדולים, והצירים עמוסים, בעיקר במקומות הומי תיירים, אז תגובה מרוחקת גם מאתגרת.
במקביל לאתגר המבצעי, קיים אתגר תרבותי. האם אזרחים בריטים יסכימו לחיות בסביבה ציבורית רוויה באנשי ביטחון עם אמצעי לחימה חשופים? האם הם יסכימו לבדיקת כבודה בכל כניסה לקניון או בית קפה? למגנומטר בכל מרכז קניות? האם הם יסכימו לרמיסת הפרטיות במרחב המחייה שלהם לטובת סיכול טרור? ואיך הקהילות המוסלמיות יסכימו לקבל על עצמן את עול האמצעים למיגור טרור?
אפשר גם לחיות עם זה
למרות שלא 'פוליטיקלי קורקט' לומר זאת, חלופה נוספת של הציבור הבריטי תהיה לחיות עם זה. לא חייבים להגיע לסיכול באחוזים גבוהים. כלומר, להסכים, בשתיקה, לספוג מספר פיגועים בשנה מתוך הבנה שהעלות האלטרנטיבית לסיכול גבוהה יותר. נוחות מול ביטחון אישי. זהות ליברלית מול תיוג אוכלוסיות. חופש פרט מול פגיעה בפרטיות. דילמות של דמוקרטיות במאה ה-21. בריטניה לא שונה.
כל זאת, על רקע הבחירות המתקרבות. בעוד ארבעה בימים, ב-8.6.2017, הציבור הבריטי הולך לקלפיות. שני המועמדים העיקריים הם תרזה מיי שנוקטת קו נוקשה מול הטרור (לפחות בממד ההצהרתי) וג'רמי קורבין שמציג קו מתפייס.
אין ספק כי הפיגועים האחרונים בממלכה הבריטית ישפיעו על הבחירות. אולי יותר מאיום הסייבר מצד רוסיה, והאיום הכלכלי מצד האיחוד שלא רואה בעניין יפה את ההתנתקות של בריטניה ממנו.
הרגשת ביטחון אישית היא הבסיס לחיי שגרה והציבור הבריטי יצטרך להחליט בעוד ארבעה ימים - האם להילחם או לחיות עם זה. אין באמצע.
