תא"ל ברוך מצליח, מפקד מִנהלת תוכנית הטנק במשרד הביטחון, בשיחה עם ישראל דיפנס על הרעיונות העתידיים בתחום הרק"ם, דוגמת שימוש ברחפנים מעל הטנקים - והיום שבו הטנקים יסגרו לבדם את מעגל האש
15/05/2017
|צילום: משרד הביטחון
״פיתוח טנק המרכבה החל בעיקר בגלל החרם הערבי על ישראל בשנות ה-60 וה-70", מסביר תא"ל ברוך מצליח, מפקד מִנהלת תוכנית הטנק (מנת"ק) במשרד הביטחון. "היו אז כחמש מדינות בעולם שייצרו טנקים, ואף אחת לא רצתה למכור לישראל, בגלל לחץ ערבי. המטרה של צה"ל היתה לקנות טנק חדש, שיחליף את הצנטוריונים והמגחים מול הטנקים הסובייטיים החדשים שרכשו מדינות ערב. בשלב מסוים הבריטים היו היחידים שהסכימו, ושני טנקי צ'יפטן עם תותח 120 מ"מ נשלחו לארץ לבחינה, אבל גם הם נסוגו בסוף בגלל לחץ של מדינות ערב. בעיקר של מצרים".
כתוצאה מכך החליטו בתחילת שנות ה-70 להקים צוות בחינה לייצור טנק ישראלי. הוקמה מִנהלת תוכנית טנק, והאלוף ישראל טל (טליק) מונה לעמוד בראשה. באפריל 1979 יצא טנק המרכבה סימן 1 הראשון לצה"ל בניפוק סדרתי.
חשוב לציין שההחלטה להקים את המנהלת היתה גם, ואולי בעיקר, כלכלית ולא רק ביטחונית. במשרד הביטחון מדגישים שזו היתה גם החלטה לפיתוח הכלכלה הישראלית. תוכנית המרכבה מספקת כיום עבודה לכ-200 חברות בישראל ולכ-10,000 איש באופן ישיר. מדובר בפרויקט שכולו מופרט: כ-92 אחוזים מטנק המרכבה מיוצרים בתעשייה פרטית. רק 8% מיוצרים בחו"ל או בצה"ל. כמו כן, מגוון הפיתוחים עבור המרכבה תרמו רבות במהלך השנים ליצוא הביטחוני של חלק גדול מהחברות המשתתפות בייצור הטנק.
תא"ל מצליח מסביר שאין כרגע במשרד הביטחון תוכנית מעשית לפיתוח הטנק הבא. המרכבה סימן 4 צפויה לעבור בארבע שנים הקרובות שדרוג לגרסת "ברק", שעתידה לשמש את צה"ל בעשור שלאחר מכן (לפחות). "טנק בונים ל-40 שנה", מסביר תא"ל מצליח. "אנחנו מייצרים היום את המרכבה סימן 4, נגמ"ש נמ"ר ובקרוב את הנגמ"ש הגלגלי אית"ן. שלושת הכלים האלה יחד יספקו לצה"ל את הצרכים הקשורים לתמרון קרקעי.
"כרגע לא רואים צורך בפיתוח טנק חדש. ישנו פרויקט 'כרמל', המתמקד בטכנולוגיות שניתן יהיה לממש על פלטפורמות קיימות, או כאלה שבקו הייצור. זרוע היבשה של צה"ל צריכה לאפיין מה היא רוצה מטנק חדש. כרגע אין אפיון שמצדיק כניסה לפיתוח".
כפי שמציין תא"ל מצליח, ה"כרמל" הוא מדגים טכנולוגי. מדובר בכלי קל יותר מטנקי המרכבה 4, והוא יתבסס על מערכת הגנה אקטיבית, המותקנת על גבי כל טנק בנפרד במקביל להגנה מרחבית על רכבים הפועלים בתא שטח מסוים. הוא שוקל מחצית ממשקלו של טנק, כדי לאפשר לו גמישות יחסית באזורים אורבניים צפופים. הכלי עשוי להיות מופעל על ידי שניים או שלושה אנשי צוות, במקום ארבעה אנשי צוות בכל טנק.
לדברי תא"ל מצליח, יש גם מחשבות להפוך טנק ללא מאויש, אך בעתיד הרחוק יותר. "השלב הראשון הוא פיתוח מערכות עזר חצי אוטונומיות, ולהפוך כמה שיותר משימות לאוטומטיות על מנת לסגור מעגלי אש מהר יותר.
"בכל דורות המרכבה, הגישה היתה שהאדם במרכז וצריך לפתח את הטנק סביבו. בעיקר בהיבט מיגון ושרידות. לא סתם הוא נחשב לטנק הממוגן ביותר בעולם. זה כמעט הטנק היחיד שהמנוע נמצא מלפנים. המנוע משתתף במיגון של הצוות. זה נכון גם לגבי מיכלי הדלק והמסקון שלו, שעשוי מקפיצים. הכלי תוכנן ונבנה כדי להגן על הצוות.
"מרכבה סימן 1 היה דומה מאוד לטנקים של אז. ה-צנטוריון או ה-60-M. סימן 2 דומה מאוד ל-1 שניהם עם 105 מ"מ ומנוע 900 כ"ס. העולם היה אז כבר ב-120 מ"מ, והקדים אותנו. רק ב-1990 הגענו לזה, עם המרכבה סימן 3. היום אנחנו מקדימים את העולם בפיתוח טנקים.
כל הטנקים בצה"ל היום הם מרכבה סימן 2 ועד סימן 4. את כל הטנקים הישנים הוצאנו משירות מבצעי, וסימן 4 יחליף בסופו של דבר את סימני 2.
"הפרמטרים שלפיהם אנחנו מודדים טנקים הם מיגון, כוח אש וניידות. סימן 3 היה אחד מחמשת הטנקים הטובים בעולם. ב-2003 יצא סימן 4. זה טנק שנבנה בצורה מודולרית, והוא יהיה רלוונטי גם בעוד עשור. אתה יכול להוסיף לו מכלולים או לשדרג מכלולים, בלי לשנות את הטנק. ב-2010 הוספנו את "מעיל רוח", בלי לשנות את הטנק. כעת הצטרף מרכיב נוסף - היכולת של הטנק לסגור מעגל. זה העתיד.
"הנמ"ר הוא תוצר של לבנון השנייה. הבינו שכוח חי"ר אינו יכול להיכנס בלי נגמ"ש ממוגן. הנמ"ר נמצא בייצור מ-2008 ועד היום.
"אנחנו מנהלים את חומרי הגלם עם מלאי קדימה לתחזוקת המערך ולייצור חדש של 10-5 שנים קדימה לפחות. טנק מורכב מ-1.5 מיליון פריטים, שמחולקים ל-140 קיטים. אנחנו מקבלים את הקיטים ומרכיבים אותם.
"פלדה, למשל, אפשר לקנות במפעלים רבים בעולם. השבדים עשו עלינו אמברגו לפני כמה שנים, אז קנינו ממישהו אחר.
"המנוע לא מיוצר בישראל. זה מנוע גרמני של MTU, שמיוצר בארה"ב כדי להשתמש ב'דולר סיוע'. זו אותה חברה שמוכרת מנועים לכלי שיט של חיל הים. הם מייצרים אלפיים מנועים בשנה לכל העולם. אנחנו צריכים כמה עשרות בשנה. מדובר במנוע של 1,500 כ"ס לטנק, ו-1,200 כ"ס לנמ"ר.
עד סימן 3 כל אלה היו מנועים אמריקאיים. בסימן 4 החלפנו למנוע גרמני - המנוע של טנק הליאופרד, עם שיפורים שלנו. הוא יותר קטן בנפח ויותר יעיל. כל הרכש של חומרי גלם ומנועים מתנהל דרך הרכש של משרד הביטחון".
הטנק הישראלי דומה לשני הטנקים המערביים המובילים האחרים – ליאופרד ואברהמס. שלושתם שוקלים בערך 70 טונות. הטנקים הרוסיים נמוכים בהרבה, ומשקל ממוצע של טנק עומד על כ-45 טונות. גובהם של הלוחמים בטנק כזה יכול להיות 1.60 מ' לכל היותר. בישראל הטנק מתוכנן גם ללוחמים שגובהם 1.90 מ', מה שמגביה אותו ומעלה את משקלו.
"היתרון של הטנקים הרוסיים הוא בעיקר בנסיעה בבוץ. המרכבה פותח לתנאי רמת הגולן".
למה לא מכרתם את המרכבה לחו"ל?
"מרוקו קנתה טנקים מהאמריקאים", מסביר תא"ל מצליח, "סעודיה קנתה בארה"ב ובגרמניה. הבריטים הולכים לפיתוח עצמי. טורקיה פיתחה על ה-K-2 של דרום קוריאה את האלטליי. הם קנו לפני זה M-60 משודרג שלנו. רצינו למכור להם מרכבה, ובסוף הם הלכו על שדרוג. ההודים קונים מהרוסים. גם האיראנים. באסיה קונים טנקים מהסינים, ולאוקראינה ואירופה אתה לא יכול למכור. טנק מרכבה יעמוד מול ה- T-90 הרוסיים בגבול רוסיה?
"הצענו את המרכבה גם בדרום ומרכז אמריקה. בסוף זה לא התממש. ב-2010 הצגנו את הטנק בכנס 'יורו סאטורי'. היתה התעניינות גדולה ונמכרו מכלולים רבים, אבל לא טנק".
"מעיל רוח" עומד בציפיות הגבוהות?
"מערכת 'מעיל רוח' הפכה מבצעית ב-2010. היא מורכבת מארבע אנטנות וממיירטים. אנטנות המכ"ם מזהות את האיום, והמערכת מפוצצת אותו כעשרות מטרים מהטנק.
"מערכת 'מעיל רוח' מתוכננת ליירט ירי מרדיוס של פחות ממאות מטרים מהטנק. במלחמת יום כיפור נפגעו 800 טנקים ונחדרו 500. כלומר, כ-60% נחדרו. בלבנון השנייה נפגעו 47 ו-21 נחדרו. זה אומר כ-40% חדירה. וזה בלי 'מעיל רוח'. כלומר, מטרתו של 'מעיל רוח' להפחית את 40 אחוזי החדירה.
"האיומים בשדה הקרב מתחלקים לשלושה: מטען חלול (טילי נ"ט) לטווח קצר, שמאפשר לצוות חי"ר להשמיד טנק, פגזי ח"ש, שנורים מטנקים, ומטעני גחון או צד. הגנה אקטיבית נותנת פתרון רק לאיום הראשון. לאיום הקינטי אין מענה מלא. ל'חץ דורבן' יש פוטנציאל להפחית את האיום, אבל עדיין צריך מיגון ריאקטיבי ומיגון פאסיבי כדי לעצור אותו באופן מלא.
"במרכבה אין קופסאות של מיגון ריאקטיבי, אלא מיגון רציף, סמי ריאקטיבי. אם אתה נפגע, אתה עדיין מוגן ויכול להמשיך להיפגע באותו מקום. כדי להגן על צוות הטנק צריך שילוב של הגנה אקטיבית עם מיגון סמי-ראקטיבי/ פאסיבי. מי שאומר שהגנה אקטיבית מספיקה, לא לוקח בחשבון את כלל האיומים על הטנק".
המשך הכתבה בגיליון 37 של ישראל דיפנס, עכשיו בחנויות.