"סמינר" בן גוריון 1947 – כך מגבשים חזון ואסטרטגיה
באפריל 1947 רצה מנהיג הישוב, דוד בן-גוריון, להבין את הבעיות והאתגרים, עשה זאת בלימוד יסודי עצמי ("סמינר"), במפגש עם עשרות אנשים, קרא, למד וגבש מדיניות. לציון 70 שנה ל"סמינר" ייערך כנס בבית בן גוריון בת"א ב-10.5 בשעה 16:00. תזכורת מביא ד"ר אפרים לפיד בטורו השבועי
אפרים לפיד
| 11/05/2017
כוחות ה"הגנה" באימון, 1947. באדיבות הארכיון לתולדות ההגנה
יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, דוד בן-גוריון קיבל את "תיק הביטחון" בקונגרס הציוני הכ"ב, שנערך בדצמבר 1946 בבאזל, הראשון מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה. הקונגרס נחשב לגורלי במיוחד בתולדות התנועה הציונית , והפעילות בו התנהלה בצל השינויים הטרגיים שעברו על העם היהודי. "תיק הביטחון" היה מופקד עד אז בפועל לפני-כן בידי ראש המחלקה המדינית בירושלים, משה שרת.
בן-גוריון, שקודם לכן עסק בעיקר בנושאים המדיניים, אם כי היה קרוב לענייני הביטחון וההגנה, התרכז החל ממרס 1947 במשך שבועות ארוכים בלימוד מבנה ה"הגנה", צרכיה, תפקידיה ובמיוחד שקד על היערכותה לקראת מלחמה אפשרית עם צבאות מדינות ערב. הפגישות הללו זכו לכינוי "סמינר", ובמסגרת זו נפגש עם מפקדי הגנה בכירים, ביקש וקיבל תוכניות והצעות להקמת צבא סדיר, שמע דעות של מומחים ויצא לסיורים. כן קיבל נתונים על היקף החימוש של ההגנה. בין החמישה הבולטים שהתייעץ עמם ב"סמינר" זה היו יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, יצחק רבין, מג"ד בפלמ"ח, משה כרמל, מפקד מחוז חיפה ב"הגנה", חיים לסקוב, קצין בבריגדה היהודית ואף עם בנו, עמוס, שהיה קצין בבריגדה. בן-גוריון נפגש עם אנשים ביחידות או בקבוצות קטנות ושאל גם על רמתם של מפקדים מסוימים והתאמתם לתפקידם. בדיונים שהתקיימו עם אנשי ההגנה, הפלמ"ח ויוצאי הצבא הבריטי דיבר בן-גוריון על הצורך בטנקים, תותחים ומטוסי קרב, אשר לגבי רוב המשתתפים היו מעבר לאופקיהם.
ב-18.6.1947 פרסם בן-גוריון שורת הוראות לגבי "עברה ועתידה של ההגנה", כהגדרתו. הוא קבע שהיישוב וכוחות המגן שלו יעמדו בעתיד הקרוב מול צבאות ערב הסדירים, המונים 120 אלף חייל ולכן יש לשנות את היערכות ה"הגנה", להפכה יותר לצבא סדיר כדי ש"תוכל להגן בהצלחה לא רק על יישובים יהודיים ועל היישוב העברי, אלא, בשעת הצורך, גם על הארץ ועל עתידנו הלאומי בתוכה. זהו התפקיד הבוער בתקופה זו". הוא קבע במסקנותיו כי האימון של כוחות ה"הגנה" אינו מספיק להדיפת צבאות סדירים של מדינות ערב.
ביומנו רשם בן-גוריון 14 נושאים מרכזיים אשר נדרש לטפל בהם בנושאי הביטחון באותה עת : מבנה, ארגון, אימון, חינוך, תכנון, הדרכה, ציוד, החסנה, תעשיה, רכישה, תקציב, ש"י (שירות ידיעות, המודיעין של אז), נוער, יחסים (כנראה עם ארגוני אצ"ל ולח"י). תקציב הארגון באותה שנה היה 770 אלף לא"י (למעלה מ-3 מיליון דולר) וממנו הוקצו כ-43% לייצור נשק ועוד כ-17% לאחזקת יחידות הפלמ"ח. בעיני בני שיחו באותה עת הוא נראה פסימיסט חסר תקנה. את הערכתו לגבי הצפוי הוא ניסח: "התקפת ערביי ארץ ישראל אינה מסכנת את הישוב העברי ואולם יש סכנה כי המדינות הערביות השכנות ישלחו את צבאן לתקוף את היישוב ולהשמידו, ועלינו להתכונן מיד, במקסימום יכולתנו הטכנית והכספית".
תודה לד"ר מרדכי נאור, ידיעון ההגנה, גיליון 41, מרס 2017.
באפריל 1947 רצה מנהיג הישוב, דוד בן-גוריון, להבין את הבעיות והאתגרים, עשה זאת בלימוד יסודי עצמי ("סמינר"), במפגש עם עשרות אנשים, קרא, למד וגבש מדיניות. לציון 70 שנה ל"סמינר" ייערך כנס בבית בן גוריון בת"א ב-10.5 בשעה 16:00. תזכורת מביא ד"ר אפרים לפיד בטורו השבועי
יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, דוד בן-גוריון קיבל את "תיק הביטחון" בקונגרס הציוני הכ"ב, שנערך בדצמבר 1946 בבאזל, הראשון מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה. הקונגרס נחשב לגורלי במיוחד בתולדות התנועה הציונית , והפעילות בו התנהלה בצל השינויים הטרגיים שעברו על העם היהודי. "תיק הביטחון" היה מופקד עד אז בפועל לפני-כן בידי ראש המחלקה המדינית בירושלים, משה שרת.
בן-גוריון, שקודם לכן עסק בעיקר בנושאים המדיניים, אם כי היה קרוב לענייני הביטחון וההגנה, התרכז החל ממרס 1947 במשך שבועות ארוכים בלימוד מבנה ה"הגנה", צרכיה, תפקידיה ובמיוחד שקד על היערכותה לקראת מלחמה אפשרית עם צבאות מדינות ערב. הפגישות הללו זכו לכינוי "סמינר", ובמסגרת זו נפגש עם מפקדי הגנה בכירים, ביקש וקיבל תוכניות והצעות להקמת צבא סדיר, שמע דעות של מומחים ויצא לסיורים. כן קיבל נתונים על היקף החימוש של ההגנה. בין החמישה הבולטים שהתייעץ עמם ב"סמינר" זה היו יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, יצחק רבין, מג"ד בפלמ"ח, משה כרמל, מפקד מחוז חיפה ב"הגנה", חיים לסקוב, קצין בבריגדה היהודית ואף עם בנו, עמוס, שהיה קצין בבריגדה. בן-גוריון נפגש עם אנשים ביחידות או בקבוצות קטנות ושאל גם על רמתם של מפקדים מסוימים והתאמתם לתפקידם. בדיונים שהתקיימו עם אנשי ההגנה, הפלמ"ח ויוצאי הצבא הבריטי דיבר בן-גוריון על הצורך בטנקים, תותחים ומטוסי קרב, אשר לגבי רוב המשתתפים היו מעבר לאופקיהם.
ב-18.6.1947 פרסם בן-גוריון שורת הוראות לגבי "עברה ועתידה של ההגנה", כהגדרתו. הוא קבע שהיישוב וכוחות המגן שלו יעמדו בעתיד הקרוב מול צבאות ערב הסדירים, המונים 120 אלף חייל ולכן יש לשנות את היערכות ה"הגנה", להפכה יותר לצבא סדיר כדי ש"תוכל להגן בהצלחה לא רק על יישובים יהודיים ועל היישוב העברי, אלא, בשעת הצורך, גם על הארץ ועל עתידנו הלאומי בתוכה. זהו התפקיד הבוער בתקופה זו". הוא קבע במסקנותיו כי האימון של כוחות ה"הגנה" אינו מספיק להדיפת צבאות סדירים של מדינות ערב.
ביומנו רשם בן-גוריון 14 נושאים מרכזיים אשר נדרש לטפל בהם בנושאי הביטחון באותה עת : מבנה, ארגון, אימון, חינוך, תכנון, הדרכה, ציוד, החסנה, תעשיה, רכישה, תקציב, ש"י (שירות ידיעות, המודיעין של אז), נוער, יחסים (כנראה עם ארגוני אצ"ל ולח"י). תקציב הארגון באותה שנה היה 770 אלף לא"י (למעלה מ-3 מיליון דולר) וממנו הוקצו כ-43% לייצור נשק ועוד כ-17% לאחזקת יחידות הפלמ"ח. בעיני בני שיחו באותה עת הוא נראה פסימיסט חסר תקנה. את הערכתו לגבי הצפוי הוא ניסח: "התקפת ערביי ארץ ישראל אינה מסכנת את הישוב העברי ואולם יש סכנה כי המדינות הערביות השכנות ישלחו את צבאן לתקוף את היישוב ולהשמידו, ועלינו להתכונן מיד, במקסימום יכולתנו הטכנית והכספית".
תודה לד"ר מרדכי נאור, ידיעון ההגנה, גיליון 41, מרס 2017.
