על מפקד נערץ במלחמת העצמאות ועל קרב אחד עם מחיר יקר

שלושה מתוך 12 הלוחמים ממלחמת העצמאות שזכו בעיטור "גיבור ישראל" הם ממחלקה אחת, אשר מפקדה, פנחס (סיקו) זוסמן, מהגיבורים הגדולים של המלחמה (ללא עיטור), היה לימים מנכ"ל משרד הביטחון. קרב כוריכור המשיך להיות הארוע המכונן בחייו. תזכורת בטור השבועי של אפרים לפיד

 

פנחס ("סיקו") זוסמן היה מהמפקדים הנערצים בפלמ"ח. הוא הוביל את לוחמיו בעשרות פעולות, לאורכה ולרוחבה של הארץ: מפיצוץ הרדאר בכרמל וקרב משמר העמק בצפון, דרך קרבות מבצע "דני" במרכז, ועד  קרבות 'טריז' בית חאנון וחירבת מחאז בדרום. לאחרונה, במסגרת תערוכה בבית הפלמ"ח על 12 מקבלי "אות הגבורה" במלחמת העצמאות התבררה עוד עובדה מדהימה לגבי פועלו של "סיקו"  - מתברר כי מתוך מאות מחלקות צה"ל במלחמת העצמאות - מחלקה אחת "סיפקה" שלושה מתוך תריסר הגיבורים. הייתה זו מחלקתו של "סיקו"- הכשרת רמת יוחנן של הפלמ"ח: עמנואל לנדאו ז"ל ואברהם אביגדורוב שהשתתפו בקרב לעצירת שיירת הנשק בדרכה לחיפה, ויאיר רחלי שהשתתף בפעולת תגמול בשפרעם.

לשלושה גיבורים אלו  הצטרפו עוד ארבעה לוחמי פלמ"ח: צבי זיבל ז"ל, יזהר ערמוני ז"ל, זרובבל הורביץ ז"ל (שמסמכיו המקוריים מוצגים בתערוכה בבית הפלמ"ח) ויוחאי בן-נון.

את תריסר גיבורי ישראל השלימו שני לוחמי חטיבת "גבעתי"- בן-ציון לייטנר ורון פלר, שני לוחמי חטיבת "גולני" - אמיל בריג ואריה עצמוני, ולוחם חטיבה 8 - סימן-טוב גנה.

ב-17 ביולי 1948, לקראת תום מבצע "דני" לכיבוש רמלה ולוד, הוטלה על פלוגה ב' בגדוד הראשון של הפלמ"ח בפיקודו של "סיקו" בן ה-21 המשימה לחסום הגעת כוחות ירדנים מבית נבאלא לכיוון לטרון, שם התארגנה התקפה מכריעה. המחסום אמור היה להיות מוצב צפונית-מזרחית לרכס כוריכור (כיום היישובים כפר האורנים ולפיד). לאחר כיבוש שילתא (כיום מושב שילת), הגיע לשם כח של 82 חיילים, בשתי מחלקות (אחת מהן "המחלקה הדתית"). עם תחילת התנועה ליעד הבחינו הלוחמים באנשים על חירבת כוריכור, וסברו שמדובר בכפריים. מפקד המחלקה הדתית הציע למ"פ לתקוף את הבית, אך נענה בסירוב. המ"פ התקשר למפקדת הגדוד הראשון והסמג"ד אסף שמחוני הציע לו לכבוש את הבית, אולם המג"ד אתיאל עמיחי הורה לו להתמקד במשימה של חסימת הכביש בית נבאלא - צומת בן סירא. לאחר דיון קצר, החליט המ"פ זוסמן להמשיך במשימה לחסימת הכביש, ולא לכבוש את החירבה, שהייתה מרוחקת רק כמה מאות מטרים מהם. עם אור ראשון (18 ביולי) הבחינו הלוחמים בשריוניות ירדניות בכביש, שאותו היו אמורים לחסום. צוות מרגמות של הפלמ"ח החל לירות על הטור המשוריין וכך התגלתה לירדנים נוכחותה של פלוגת הפלמ"ח. הירדנים החלו להשיב אש תופת.

כשהתברר שכוח הפלמ"ח לא יוכל להחזיק מעמד, ניתנה פקודת נסיגה. הלוחמים נסוגו לכיוון שילתא ובמהלך התנועה נהרגו עשרות חיילים מאש הירדנים והכפריים מהסביבה. על אלה נוספו הרוגים מאש של לוחמים מהגדוד השלישי של הפלמ"ח באל בורג', שסברו בטעות שאלו כוחות אויב. 45 לוחמים נפלו בקרב. אחד הנופלים יהודה שפייר, הוצא משדה הקרב בלילה לאחר מכן והובא לקבורה בחלקה הצבאית בנחלת יצחק. גופותיהם של יתר 44 הלוחמים נשארו בשטח, ורק לאחר כשנה וחצי בפקודת הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה"ל, נאספו שרידי הגופות על ידי הרב הצבאי יצחק מאיר, בסיוע אסף שמחוני. מאיר התחזה לאזרח כדי לזהות את מקום הקרב. השרידים הוכנסו לארונות עץ והועברו לישראל דרך מעבר מנדלבאום. הם הובאו לקבורה בי"א באדר (יום תל-חי) (28 בפברואר 1950), בקבר אחים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.

המ"פ פנחס זוסמן התייסר כל חייו, על כי לא תקף את הבית בראש הגבעה, ואף שקל לשלוח יד בנפשו.

התמונות – השלט ליד בסיס משמר הגבול בעמק איילון שם הוקמה אנדרטה ל-45 חללי הקרב; פנחס סיקו זוסמן בתקופת המלחמה (באדיבות המשפחה).

 

תודה לזאב לכיש מנהל בית הפלמ"ח, אשר גם אצר את התערוכה וליוסי ארגמן בספרו "חיוור היה הלילה", הוצאת ידיעות-ספרים, 2002 .

אולי יעניין אותך גם