ז'בוטינסקי והבריטים בראשית תקופת המנדט
בשלהי חג הפסח מתאים להיזכר באירועי פסח תר"פ, ביוזמתו של ז'בוטינסקי לסייע לבריטים ונקמתם בו. בטור השבועי של אפרים לפיד מתארח גדעון מיטשניק, המנכ"ל החדש של מכון ז'בוטינסקי
אפרים לפיד
| 20/04/2017
ז'בוטינסקי במדי הגדוד העברי. באדיבות מכון ז'בוטינסקי. הצלם י. בן-דב.
ב-1920 היתה ארץ ישראל בשלבים הראשונים של החלת המנדט הבריטי על הארץ ותושביה, הערבים והיהודים. ב-4 באפריל (א' דחוה"מ פסח),כחודש לאחר ההתקפה על תל חי ונפילת יוסף טרומפלדור וחבריו ב-י"א באדר, החל גל של פרעות בישוב היהודי שזכה לימים לכינוי - מאורעות תר"פ (1920). אל מול הפורעים הערבים שיצאו מחגיגות נבי מוסא לפגוע ביהודי ירושלים התייצב כח הגנה יהודי שארגנו זמן קצר לפני כן זאב ז'בוטינסקי, משוחרר טרי מהצבא הבריטי, ופנחס רוטנברג, לימים מייסד חברת החשמל, ביזמת "הוועד הזמני" של הישוב היהודי ו"וועד הצירים".
ז'בוטינסקי הצליח לאחר מאבק נחוש להביא ב-1917 להקמת ה"גדודים העבריים" לסיוע לבריטים במלחמתם בכוחות האימפריה העות'מנית. הוא התגייס בעצמו כמנהיג הנותן דוגמה אישית לגדוד העברי הראשון ("גדוד הקלעים המלכותי ה-38") בדרגת סגן והפליג בפברואר 1918 עם הגדוד בפיקוד ג'ון פטרסון מנמל סאות'המפטון בדרכו למצרים ומשם לארץ ישראל להשתתף בקרבות הבריטים נגד התורכים. בספטמבר 1918 נטלו ז'בוטינסקי וחבריו לגדוד חלק בלחימה במעברות הירדן. על כך כתב ז'בוטינסקי:"...זה לא היה דבר פשוט כל כך...נשלחה בלילה קבוצה שניה. במקרה היתה זו הפלוגה שלי. ואני הייתי מפקד המשלחת...שום מעשי גבורה לא נדרשו. יצאנו בחצי הלילה והפעולה נמשכה כ-3 -4 שעות... ". לאחר מכן פעלו הגדודים העבריים באבטחת צירי מסילות הברזל. הבריטים החלו בדחיקתם הצידה והרעת תנאיהם של החיילים ההודים ושגרו אותם גם למשימות מחוץ לארץ ישראל. הדבר גרר תופעות של מרידה ומחאה בקרב החיילים. ז'בוטינסקי שלח לגנרל אלנבי אגרת מחאה על ההתנכרות והפגיעה בגדודים. בעקבות זאת הודח מהצבא הבריטי ב-2 ספט' 1919 בטענה לעקיפת סמכות. במקביל, לאחר סיום מלה"ע ה-1, פורקו שניים מהגדודים העבריים ונותר רק הגדוד ה-38 (שהפך ל"הגדוד הראשון ליהודה").
המפגש הבא של ז'בוטינסקי עם הבריטים היה בעקבות מאורעות אפריל 1920 בירושלים. בתגובה לפרעות, בהן נרצחו 7 יהודים ונפצעו כ-200, ולעימותים שהתפתחו בעקבותיהם, עצרו הבריטים את ז'בוטינסקי ב-7 אפריל (חול המועד פסח) ועימו 19 חברים שפעלו נגד הפורעים הערביים. כולם הועמדו למשפט צבאי. מעצרם שיקף את היחס העוין של צמרת הממשל הבריטי בפלשתינה, שדגלה ב"איזון" לכאורה בין שתי העדות, ביחס שווה ליהודים ולערבים. חיפושים נערכו במשרדי "ועד הצירים" ובמקומות נוספים, כדי לגלות נשק וחומר אסור. במשפט הואשמו ז'בוטינסקי וחבריו כי פעולותיהם גרמו למהומות. ז'בוטינסקי הצהיר במשפט כי היה אחראי להקמתו של ארגון הגנה עצמית על בסיס הסכמת הבריטים. הבריטים לא הכחישו זאת, ואף הודו כי הערבים הם שגרמו למהומות, וכך עלה גם בוועדת חקירה שהקימו. במקביל, נעצרו גם ערבים רבים. ז'בוטינסקי נידון ל-15 שנות מאסר ולגירוש מהארץ עם סיום תקופת מאסרו. על חבריו נגזרו 3 שנות מאסר. ז'בוטינסקי החל לנצל את תקופת המאסר לתרגום ולכתיבה. המשפט וגזר הדין עוררו הדים רבים בארץ ובעולם וביקורת על ההתנהלות הבריטית. ז'בוטינסקי וחבריו ריצו רק 3 חדשי מאסר בכלא עכו עד ששוחרר ע"י הנציב העליון הרברט סמואל ביולי 1920, במסגרת חנינה כללית, שהוענקה גם לאסירים הערבים עם סיום הממשל הצבאי והקמת הממשל האזרחי.
במהלך 1920 המשיכו הבריטים להצר את חיי "הגדוד הראשון ליהודה" והתקבלה החלטה לפזרו, אך מימושה נדחה מעת לעת. עד ראשית 1921 נותר רק גרעין קטן של 40 איש במחנה בסרפנד (צריפין כיום) בפיקודו של קולונל מרגולין. ב-1 מאי 1921 עם פרוץ מאורעות תרפ"א יצאו מספר חיילים מהגדוד ללא אישור כדי להגן על יהודים שהותקפו ביפו ובאחוזת בית. באירועים אלה נרצח בין השאר הסופר יוסף חיים ברנר. בתגובה העמידו הבריטים את החיילים לדין ופרקו את הגדוד "הראשון ליהודה". בכך בא לסיומו פרק הגדודים העבריים, והנתק בין ז'בוטינסקי לשלטונות בריטניה הלך והתרחב.
בתמונה: ז'בוטינסקי במדי הגדוד העברי. באדיבות מכון ז'בוטינסקי. הצלם י. בן-דב.
בשלהי חג הפסח מתאים להיזכר באירועי פסח תר"פ, ביוזמתו של ז'בוטינסקי לסייע לבריטים ונקמתם בו. בטור השבועי של אפרים לפיד מתארח גדעון מיטשניק, המנכ"ל החדש של מכון ז'בוטינסקי
ב-1920 היתה ארץ ישראל בשלבים הראשונים של החלת המנדט הבריטי על הארץ ותושביה, הערבים והיהודים. ב-4 באפריל (א' דחוה"מ פסח),כחודש לאחר ההתקפה על תל חי ונפילת יוסף טרומפלדור וחבריו ב-י"א באדר, החל גל של פרעות בישוב היהודי שזכה לימים לכינוי - מאורעות תר"פ (1920). אל מול הפורעים הערבים שיצאו מחגיגות נבי מוסא לפגוע ביהודי ירושלים התייצב כח הגנה יהודי שארגנו זמן קצר לפני כן זאב ז'בוטינסקי, משוחרר טרי מהצבא הבריטי, ופנחס רוטנברג, לימים מייסד חברת החשמל, ביזמת "הוועד הזמני" של הישוב היהודי ו"וועד הצירים".
ז'בוטינסקי הצליח לאחר מאבק נחוש להביא ב-1917 להקמת ה"גדודים העבריים" לסיוע לבריטים במלחמתם בכוחות האימפריה העות'מנית. הוא התגייס בעצמו כמנהיג הנותן דוגמה אישית לגדוד העברי הראשון ("גדוד הקלעים המלכותי ה-38") בדרגת סגן והפליג בפברואר 1918 עם הגדוד בפיקוד ג'ון פטרסון מנמל סאות'המפטון בדרכו למצרים ומשם לארץ ישראל להשתתף בקרבות הבריטים נגד התורכים. בספטמבר 1918 נטלו ז'בוטינסקי וחבריו לגדוד חלק בלחימה במעברות הירדן. על כך כתב ז'בוטינסקי:"...זה לא היה דבר פשוט כל כך...נשלחה בלילה קבוצה שניה. במקרה היתה זו הפלוגה שלי. ואני הייתי מפקד המשלחת...שום מעשי גבורה לא נדרשו. יצאנו בחצי הלילה והפעולה נמשכה כ-3 -4 שעות... ". לאחר מכן פעלו הגדודים העבריים באבטחת צירי מסילות הברזל. הבריטים החלו בדחיקתם הצידה והרעת תנאיהם של החיילים ההודים ושגרו אותם גם למשימות מחוץ לארץ ישראל. הדבר גרר תופעות של מרידה ומחאה בקרב החיילים. ז'בוטינסקי שלח לגנרל אלנבי אגרת מחאה על ההתנכרות והפגיעה בגדודים. בעקבות זאת הודח מהצבא הבריטי ב-2 ספט' 1919 בטענה לעקיפת סמכות. במקביל, לאחר סיום מלה"ע ה-1, פורקו שניים מהגדודים העבריים ונותר רק הגדוד ה-38 (שהפך ל"הגדוד הראשון ליהודה").
המפגש הבא של ז'בוטינסקי עם הבריטים היה בעקבות מאורעות אפריל 1920 בירושלים. בתגובה לפרעות, בהן נרצחו 7 יהודים ונפצעו כ-200, ולעימותים שהתפתחו בעקבותיהם, עצרו הבריטים את ז'בוטינסקי ב-7 אפריל (חול המועד פסח) ועימו 19 חברים שפעלו נגד הפורעים הערביים. כולם הועמדו למשפט צבאי. מעצרם שיקף את היחס העוין של צמרת הממשל הבריטי בפלשתינה, שדגלה ב"איזון" לכאורה בין שתי העדות, ביחס שווה ליהודים ולערבים. חיפושים נערכו במשרדי "ועד הצירים" ובמקומות נוספים, כדי לגלות נשק וחומר אסור. במשפט הואשמו ז'בוטינסקי וחבריו כי פעולותיהם גרמו למהומות. ז'בוטינסקי הצהיר במשפט כי היה אחראי להקמתו של ארגון הגנה עצמית על בסיס הסכמת הבריטים. הבריטים לא הכחישו זאת, ואף הודו כי הערבים הם שגרמו למהומות, וכך עלה גם בוועדת חקירה שהקימו. במקביל, נעצרו גם ערבים רבים. ז'בוטינסקי נידון ל-15 שנות מאסר ולגירוש מהארץ עם סיום תקופת מאסרו. על חבריו נגזרו 3 שנות מאסר. ז'בוטינסקי החל לנצל את תקופת המאסר לתרגום ולכתיבה. המשפט וגזר הדין עוררו הדים רבים בארץ ובעולם וביקורת על ההתנהלות הבריטית. ז'בוטינסקי וחבריו ריצו רק 3 חדשי מאסר בכלא עכו עד ששוחרר ע"י הנציב העליון הרברט סמואל ביולי 1920, במסגרת חנינה כללית, שהוענקה גם לאסירים הערבים עם סיום הממשל הצבאי והקמת הממשל האזרחי.
במהלך 1920 המשיכו הבריטים להצר את חיי "הגדוד הראשון ליהודה" והתקבלה החלטה לפזרו, אך מימושה נדחה מעת לעת. עד ראשית 1921 נותר רק גרעין קטן של 40 איש במחנה בסרפנד (צריפין כיום) בפיקודו של קולונל מרגולין. ב-1 מאי 1921 עם פרוץ מאורעות תרפ"א יצאו מספר חיילים מהגדוד ללא אישור כדי להגן על יהודים שהותקפו ביפו ובאחוזת בית. באירועים אלה נרצח בין השאר הסופר יוסף חיים ברנר. בתגובה העמידו הבריטים את החיילים לדין ופרקו את הגדוד "הראשון ליהודה". בכך בא לסיומו פרק הגדודים העבריים, והנתק בין ז'בוטינסקי לשלטונות בריטניה הלך והתרחב.
בתמונה: ז'בוטינסקי במדי הגדוד העברי. באדיבות מכון ז'בוטינסקי. הצלם י. בן-דב.
