כללי המשחק החדשים בזירה הסורית
האינטרסים הבין-מדינתיים המתנגשים בסוריה מחממים את הגזרה הצפונית, וגם: מה משותף בין הרמטכ"ל אייזנקוט לאלוף פיקוד הצפון הנכנס, יואל סטריק? והסיפור שאינו נגמר: שוב מסתבכת עסקה בטחונית גדולה עם גרמניה
עמיר רפפורט
| 23/03/2017
צילום: תמיר ברגיג
אירועי סוף השבוע האחרון בצפון הם מלחמה על כללי המשחק החדשים. לאחר שהרוסים הכריעו את המלחמה פחות או יותר לטובת משטרו של בשאר אסד (סוריה לא תשוב להיות מה שהייתה פעם, אבל משטרו של אסד הבן התייצב משמעותית). מי שנעדרים כמעט לחלוטין מן הזירה שבה נקבעים כללי המשחק החדשים (כנראה למשך שנים) הם האמריקאים. השבוע, בוושינגטון, נדמה היה שהאמריקאים מתישים את עצמם לדעת במלחמות פנימיות. ראשי שירותי המודיעין שלהם בילו שעות בשימועים בבית הנבחרים, בסוריה, לעומת זאת, הם כמעט לא קיימים.
מלבד האמריקאים, כמעט כולם בוחשים. בעלי הבית האמיתיים הם הרוסים. אסד מרים ראש (הוא לא מתעניין בדרום רמת הגולן, אבל, בין השאר, חיזק את אחיזתו באזור החרמון הסורי וצפון הרמה).
ולישראל יש שני אינטרסים עליונים: למנוע מאיראן אחיזת קבע בסוריה לאורך זמן ולמנוע העברת נשק בעל משמעות אסטרטגית לידי חיזבאללה בלבנון. על מנת למנוע התבססות איראנית בסוריה, מנהלת ישראל מגעים הדוקים עם סוריה והיא תוקפת את משלוחי הנשק לחיזבאללה (כפי שהודתה השבוע לראשונה).
בשורה התחתונה, מכלול האינטרסים מתנגשים. שיגור הטיל שהיה עלול לנחות בישראל ויורט, היה בעקבות ההתקפה על משלוחי הנשק. זו לא פעם ראשונה ששוגר טיל לעבר מטוס חיל האוויר: כפי שנחשף בטור זה, הפעם הראשונה הייתה לפני כחמישה חודשים. אז הטיל ששוגר לעבר המטוס, לא סיכן שום ישוב בישראל.
המצב מורכב: מי שמפעילים את סוללות הטילים הם חיילים סורים, אבל מי שסיפק להם את הנשק המתקדם ולמעשה מפעיל אותם הם הכוחות הרוסיים בסוריה. בעקבות השיגור הקודם, העבירה ישראל מסרים זועמים באמצעות מנגנון התיאום האווירי עם צבא סוריה. מסתבר, שזה לא עזר. המסרים ימשיכו לעבור על ידי כל הצדדים, לא רק בערוצים הדיפלומטיים, עד להתייצבות המצב החדש בסוריה. אגב, אסור שהמצב המתוח בצפון יסיח את הדעת מהכנות לסיבוב הלחימה הבא, שעושה החמאס ללא הרף.
אייזנקוט ומטכ"ל השתקנים
על רקע המתיחות הגדולה בצפון נכנס לתפקידו מפקד הפיקוד החדש, יואל סטריק. האלוף החדש אסף מיד את סגל הפיקוד הצפוני בעבר ובהווה ושידר מסרים של עבודה, בלי נאומים מתוחכמים.
מה שמעניין במיוחד במינוי של סטריק זה שבשנתו השלישית כרמטכ״ל מסיים אייזנקוט לעצב את המטכ״ל בצלמו ובדמותו.
במידה רבה סטריק הוא תואם אייזנקוט: הרמטכ"ל גדל בפריפריה של אילת, יואל - בדימונה. אייזנקוט צמח מלמטה בגולני, סטריק בצנחנים ובהמשך בגבעתי. אין תפקיד שדה שלא עשה. סטריק לא שירת בקריה (למעט התפקיד המשמעותי של ראש חטיבת המבצעים) והתקרב לאייזנקוט במיוחד כאשר היה מפקד עוצבת הגליל תחתיו כאלוף הפיקוד. סטריק אינו יוצא דופן במטכ״ל של 2017. גם אלופי פיקוד הדרם והמרכז, איל זמיר ורוני נומה, אינם דברנים גדולים.
הסתבכות עסקת גרמניה - פרק 2
הרחק מתשומת הלב התקשורתית מתעכבת עוד עסקת ענק ביטחונית עם גרמניה. שלא כמו בעסקת הצוללות, הפעם ישראל היא בצד המוכר. ליתר דיוק, התעשייה האווירית. היקף העסקה הוא לא פחות מ-645 מיליון דולר, והמוצר הוא מטוסי ענק לא מאוישים מסוג "הרון" עם שלל מערכות מתקדמות שמותקנות עליהם, מתוצרת התעשיות הישראליות השונות.
צחוק הגורל הוא שגרמניה היא כיום ידידתה הגדולה ביותר של ישראל באירופה. מי שמביא לעיכוב עסקת המל״טים הם לא הגרמנים אלא האמריקאים שמפעילים בכל העולם מכבש לחצים ענק לקידום התעשייה הביטחונית שלהם. את המאבק בעסקת העל של התעשייה האווירית מובילה חברת ג׳נרל אטומיקס ( כנראה בגיבוי גורמי ממשל). החברה הציעה מל״טי "פרדטור" שהפסידו בתחרות מול ה"הרון". כעת טוענים האמריקאים לפגמים במכרז, ובית המשפט עיכב את ביצוע העסקה עם ישראל עד חודש יולי.
העסקה עם התעשייה האווירית עדיין חתומה ובתוקף, אבל החשש הוא שבסתיו ייבחר בגרמניה שלטון פחות אוהד לישראל, והעניינים ימשיכו להסתבך.
האינטרסים הבין-מדינתיים המתנגשים בסוריה מחממים את הגזרה הצפונית, וגם: מה משותף בין הרמטכ"ל אייזנקוט לאלוף פיקוד הצפון הנכנס, יואל סטריק? והסיפור שאינו נגמר: שוב מסתבכת עסקה בטחונית גדולה עם גרמניה
אירועי סוף השבוע האחרון בצפון הם מלחמה על כללי המשחק החדשים. לאחר שהרוסים הכריעו את המלחמה פחות או יותר לטובת משטרו של בשאר אסד (סוריה לא תשוב להיות מה שהייתה פעם, אבל משטרו של אסד הבן התייצב משמעותית). מי שנעדרים כמעט לחלוטין מן הזירה שבה נקבעים כללי המשחק החדשים (כנראה למשך שנים) הם האמריקאים. השבוע, בוושינגטון, נדמה היה שהאמריקאים מתישים את עצמם לדעת במלחמות פנימיות. ראשי שירותי המודיעין שלהם בילו שעות בשימועים בבית הנבחרים, בסוריה, לעומת זאת, הם כמעט לא קיימים.
מלבד האמריקאים, כמעט כולם בוחשים. בעלי הבית האמיתיים הם הרוסים. אסד מרים ראש (הוא לא מתעניין בדרום רמת הגולן, אבל, בין השאר, חיזק את אחיזתו באזור החרמון הסורי וצפון הרמה).
ולישראל יש שני אינטרסים עליונים: למנוע מאיראן אחיזת קבע בסוריה לאורך זמן ולמנוע העברת נשק בעל משמעות אסטרטגית לידי חיזבאללה בלבנון. על מנת למנוע התבססות איראנית בסוריה, מנהלת ישראל מגעים הדוקים עם סוריה והיא תוקפת את משלוחי הנשק לחיזבאללה (כפי שהודתה השבוע לראשונה).
בשורה התחתונה, מכלול האינטרסים מתנגשים. שיגור הטיל שהיה עלול לנחות בישראל ויורט, היה בעקבות ההתקפה על משלוחי הנשק. זו לא פעם ראשונה ששוגר טיל לעבר מטוס חיל האוויר: כפי שנחשף בטור זה, הפעם הראשונה הייתה לפני כחמישה חודשים. אז הטיל ששוגר לעבר המטוס, לא סיכן שום ישוב בישראל.
המצב מורכב: מי שמפעילים את סוללות הטילים הם חיילים סורים, אבל מי שסיפק להם את הנשק המתקדם ולמעשה מפעיל אותם הם הכוחות הרוסיים בסוריה. בעקבות השיגור הקודם, העבירה ישראל מסרים זועמים באמצעות מנגנון התיאום האווירי עם צבא סוריה. מסתבר, שזה לא עזר. המסרים ימשיכו לעבור על ידי כל הצדדים, לא רק בערוצים הדיפלומטיים, עד להתייצבות המצב החדש בסוריה. אגב, אסור שהמצב המתוח בצפון יסיח את הדעת מהכנות לסיבוב הלחימה הבא, שעושה החמאס ללא הרף.
אייזנקוט ומטכ"ל השתקנים
על רקע המתיחות הגדולה בצפון נכנס לתפקידו מפקד הפיקוד החדש, יואל סטריק. האלוף החדש אסף מיד את סגל הפיקוד הצפוני בעבר ובהווה ושידר מסרים של עבודה, בלי נאומים מתוחכמים.
מה שמעניין במיוחד במינוי של סטריק זה שבשנתו השלישית כרמטכ״ל מסיים אייזנקוט לעצב את המטכ״ל בצלמו ובדמותו.
במידה רבה סטריק הוא תואם אייזנקוט: הרמטכ"ל גדל בפריפריה של אילת, יואל - בדימונה. אייזנקוט צמח מלמטה בגולני, סטריק בצנחנים ובהמשך בגבעתי. אין תפקיד שדה שלא עשה. סטריק לא שירת בקריה (למעט התפקיד המשמעותי של ראש חטיבת המבצעים) והתקרב לאייזנקוט במיוחד כאשר היה מפקד עוצבת הגליל תחתיו כאלוף הפיקוד. סטריק אינו יוצא דופן במטכ״ל של 2017. גם אלופי פיקוד הדרם והמרכז, איל זמיר ורוני נומה, אינם דברנים גדולים.
הסתבכות עסקת גרמניה - פרק 2
הרחק מתשומת הלב התקשורתית מתעכבת עוד עסקת ענק ביטחונית עם גרמניה. שלא כמו בעסקת הצוללות, הפעם ישראל היא בצד המוכר. ליתר דיוק, התעשייה האווירית. היקף העסקה הוא לא פחות מ-645 מיליון דולר, והמוצר הוא מטוסי ענק לא מאוישים מסוג "הרון" עם שלל מערכות מתקדמות שמותקנות עליהם, מתוצרת התעשיות הישראליות השונות.
צחוק הגורל הוא שגרמניה היא כיום ידידתה הגדולה ביותר של ישראל באירופה. מי שמביא לעיכוב עסקת המל״טים הם לא הגרמנים אלא האמריקאים שמפעילים בכל העולם מכבש לחצים ענק לקידום התעשייה הביטחונית שלהם. את המאבק בעסקת העל של התעשייה האווירית מובילה חברת ג׳נרל אטומיקס ( כנראה בגיבוי גורמי ממשל). החברה הציעה מל״טי "פרדטור" שהפסידו בתחרות מול ה"הרון". כעת טוענים האמריקאים לפגמים במכרז, ובית המשפט עיכב את ביצוע העסקה עם ישראל עד חודש יולי.
העסקה עם התעשייה האווירית עדיין חתומה ובתוקף, אבל החשש הוא שבסתיו ייבחר בגרמניה שלטון פחות אוהד לישראל, והעניינים ימשיכו להסתבך.
