"ליל וינגייט" ברחבי תל-אביב לפני שבעים שנה

בסוף חודש מרץ 1946 התחולל אחד האירועים הגדולים בתולדות ההעפלה והיחסים בין הישוב העברי בארץ והשלטון הבריטי – "ליל וינגייט", לילה של פעילות מבצעית רחבה, בו נפלה המפקדת הצעירה ברכה פולד. תזכורת להתגייסות של אלפי יהודים בארץ לעזרת העם בטור השבועי של אפרים לפיד

 

בחורף 1946 הגיעה לארץ ועדת החקירה האנגלו-אמריקנית לבירור שאלת ארץ ישראל, מתוך הבנה כי יש לסיים את המנדט הבריטי ולפעול להקמת שתי מדינות בשטח של פלשתינה. זו תקופה בה  עדיין מתקיימת תנועת המרי העברי המשותפת להגנה, האצ"ל והלח"י שקמה באוקטובר 1945 לפעול כנגד השלטון הבריטי בארץ.  

בליל 25 במרץ עמדה להגיע לארץ ספינת המעפילים "אורד וינגייט" (על שם צ'ארלס אורד וינגייט, הקצין הבריטי שסייע בהקמת פלגות הלילה המיוחדות), כשעל סיפונה 248 מעפילים ניצולי שואה מאיטליה. מאחר שחופי ההורדה של נהריה, קיסריה ושפיים היו נתונים לפיקוח בריטי, החליטה מפקדת ה'הגנה' להוריד את המעפילים בחוף תל-אביב, בהנחה שברחובות העיר, ובסיוע התושבים, אפשר יהיה למנוע את לכידת המעפילים, ואולי אף את נפילת האונייה בידי הבריטים. המפקדה הארצית של ה"הגנה", בתיאום עם המפקדה המאוחדת של תנועת המרי, התארגנה למבצע הורדה בחוף תל-ברוך במגמה שהמעפילים יוסתרו בבתי תושבים בתל-אביב. במקביל, תוכננה פעילות רחבת היקף של אנשי ההגנה ברחבי העיר כדי לחסום את דרכם של כוחות המשטרה והצבא הבריטיים ולשבש מתקנים שלהם כדי להקשות על הבריטים למנוע הורדת המעפילים. למבצע ניתן הכינוי מבצע "נחשון", כינוי אשר ניתן יותר מאוחר למבצע אחר לפריצת הדרך לירושלים.

האונייה התגלתה על ידי הבריטים בשעות הערב, עוד לפני שהצליחה להתקרב לחוף, הוקפה במשחתות בריטיות שליוו אותה לנמל חיפה, משם נשלחו המעפילים למחנה המעצר בעתלית.

בעיר תל-אביב פעלו באותה עת במשולב כוחות פלמ"ח, חי"ש, חי"מ, גדנ"ע ויחידות נוספות. בכיר ההגנה, יהושע גלוברמן, תכנן מבצע מקיף לאותו לילה עם אלפי יהודים שקובצו להוכיח לבריטים בנחישות את ההתנגדות למניעת ההעפלה. הכוחות התארגנו בשלוש "חגורות" מחוף תל-אביב ומזרחה, שמטרתן הייתה לחסום את הבריטים. ב"חגורה" המזרחית ביותר נועדו אנשי פלמ"ח לחסום את הכבישים המובילים למרכז העיר, על מנת למנוע מהבריטים להחיש תגבורת למקום; את החגורה המרכזית איישו בעיקר אנשי חי"ש ובחגורה הצמודה לחוף הוצבו אנשי פלמ"ח ופלי"ם, שמשימתם  היתה להוריד את המעפילים. בנוסף הוצבו בנקודות שונות בעיר אנשי גדנ"ע וחי"ם שהיו אמורים ליצור המון בתוכו ייטמעו המעפילים עם הורדתם. הבריטים הבחינו בתכונה יוצאת דופן וחשו שדבר-מה עומד להתרחש.

במהלך הלילה נתקלו כוחות צבא ומשטרה בריטיים באנשי ההגנה במספר נקודות חסימה. ההיתקלות החמורה ביותר אירעה בפינת הרחובות מרמורק ויהודה הלוי. משוריין בריטי, שסייר סביב שרונה ("הקריה" של היום), הבחין בפעילות חשודה באזור, וכשהתקרב פתחה עליו באש חוליית ההגנה שהתבצרה במרפסת הבית הסמוך, בפיקודה של חברת הפלמ"ח, ברכה פולד, בת ה-19. כוח בריטי מן המחנה הסמוך נזעק לעזרת המשוריין. בחילופי האש נורתה ברכה פולד ממקלע הברן של המשוריין. היא נפצעה אנושות, ונלקחה על ידי הבריטים לחקירה במשטרת יפו, רק לאחר החקירה נלקחה לבית החולים הממשלתי, שבו נפטרה מפצעיה לאחר זמן קצר. הלוויתה של ברכה פולד, למחרת, היתה להפגנת מחאה ענקית נגד מדיניות הבריטים. ברכה פולד נולדה בברלין ב-1927, לאחר שאביה התאבד בליל הבדולח הצליחו ברכה ואמה להגיע לארץ.  היא למדה בהצטיינות בגימנסיה בלפור וכבר אז החלה בפעילות בהגנה. לאחר סיום לימודיה דחתה את חלומה ללמוד רפואה, הצטרפה לפלמ"ח ועברה קורס מפקדי כיתות בג'וערה. היא השתתפה במספר פעולות של הפלמ"ח עד ליל וינגייט, בו נפלה. לאחר מותה נקראה ספינת מעפילים על שמה, שגם היא גורשה מהחוף על ידי הבריטים. נתן אלתרמן כתב על אירוע זה ב"טור השביעי".

לכאורה נכשל "ליל וינגייט", אולם הוא הועיל מאד ליחסי הציבור של תנועת המרי. זו היתה הוכחה ליכולתה של ה"הגנה" לתכנן ולבצע פעולות בהיקף רחב בשילוב עם העורף האזרחי. בעקבות זאת הוגבר החלק הגלוי של המאבק נגד הבריטים, ותל-אביב הפכה למרכז המחאה הגלויה נגד "הספר הלבן", שהגביל את העלייה וההתיישבות. תנועת המרי העברי הפסיקה את הפעילות המשותפת באוגוסט 1946, בעקבות "השבת השחורה" ופיצוץ מלון "המלך דוד".

תודה לחוקר תולדות כוח המגן העברי ד"ר ניר מן ולאתר עיריית תל-אביב.

אולי יעניין אותך גם