פיצוח "מכון המחקר" האיראני

חשיפת "המרכז לחקר פיסיקה", שעסק ברכש חשאי לטובת תכנית הגרעין של איראן, תרמה בעשור הקודם להטלת עיצומים עליה, ולהאטה משמעותית של התקדמותה לפצצה. הסיפור המלא מאחורי "מכון המחקר" של משרד ההגנה האיראני

פיצוח "מכון המחקר" האיראני

צילום: AP

1,600- מברקי טלקס, שיורטו על ידי יחידה סוכנויות ביון במערב בין השנים 1988 ל-1994, פתחו "תיבת פנדורה" של תכנית הגרעין האיראנית. הם הולידו מאמצי איסוף ומחקר נמרצים בקהיליית המודיעין המערבית, שחשפו קיום תכנית איראנית חשאית לפיתוח נשק גרעיני. תכנית זו התנהלה במקביל לפעילויות במסגרת "הארגון האיראני לאנרגיה אטומית" (Atomic Energy Organization of Iran - AEOI), שהמשטר האיראני ביקש להציגן כלגיטימיות וכמי שנועדו "למטרות שלום". שפע מברקי הטלקס שוגרו בין "המכון לחקר בפיסיקה" (Physics Research Center - להלן PHRC) בטהראן לבין חברות שונות במערב. המידע נבחן בזירה הטכנולוגית המערבית, ולאחר פיצוחו וניתוחו  התקבלה תמונה טובה למדי על המכון, עיסוקיו ומבנהו הארגוני. זמן מה תהו והתווכחו בקהיליית המודיעין המערבית אם PHRC נועד לשמש כארגון העוסק ברכש חשאי עבור תכנית הגרעין האיראנית, או הינו מכון מחקר לכל דבר ועניין. מכל  מקום, בשל חשאיותו וכפיפותו של המכון למשרד ההגנה האיראני, היה ברור כי עיסוקיו בתחומי הגרעין השונים, כגון הכשרת אורניום לדוגמה, נועדו לשרת תכנית גרעין צבאית. 

מכון PHRC נחשף לראשונה בתקשורת כבר בסתיו 1997 במאמרם של אנדרו קוך וז'אנט וולף בכתב העת Nonproliferation Review היוצא לאור בארה"ב, אולם סוגיית 1,600 המברקים פורסמה החל מפברואר 2012 על ידי מכון המחקר הוושינגטוני החשוב  ISIS (Institute for Science and International Security) בראשות דיוויד אולברייט, מכון המתמחה בסוגיות תפוצת נשק השמדה המונית ברחבי העולם. ברם, העיתונאי האמריקני גארת' פורטר (שכבר במלחמת וייטנאם בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת נודע כפעיל אנטי-מיליטריסט רדיקלי) התנגד בתוקף להערכת מכון ISIS והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בסוגיית PHRC, שלדבריו הסתמכה על שרותי המודיעין המערביים, ולדעתו נבעה ממניעים אנטי-איראניים. הוא טען כי פרשנות המברקים המיורטים שעל פיה הוערך PHRC כעוסק בפיתוח נשק גרעיני הינה "טעות יסודית", וכן תמך בטענת איראן כי פעילות הרכש של PHRC התנהלה במישור האקדמי-אוניברסיטאי. אשר לטענותיו של פורטר, אכן ייתכן כי חלק רב מהפריטים שנרכשו על ידי PHRC הינם דו שימושיים ויש להם גם יישומים  אזרחיים, אולם הערכת כל הפריטים כמכלול אחד הצביעה על תכנית גרעין צבאית. כידוע, "עוף הנראה כברווז, מגעגע כברווז וכן מתהלך ועף כברווז – הינו ברווז".      

החל מהקמת PHRC ב-1988 ועד התמסדותו ב-1998, עמד בראשו ד"ר סעיד עבאס שאהמוראדי-זאווארה המכון צמח מתוך הקבוצה התעשייתית של שאהיד חמאת, SHIG (Shahid Hemmat Industrial Groupp) - ארגון הכפוף למשרד ההגנה האיראני שעיקר עיסוקו היה בפיתוח טילים בליסטיים, ובהמשך היה כפוף למכון ERI (Education Research Institute) של משרד ההגנה. מטה  PHRC שכן בפרבר לאוויזאן-שיהאן בצפון טהראן, אולם לד"ר שאהמוראדי היו  משרדים אף באוניברסיטת שאריף לטכנולוגיה ובאוניברסיטה הפוליטכנית אמיר כאביר, שתיהן בטהראן. שאהמוראדי החל להיות מעורב בתכנית הגרעין כבר ב-1988, כמנהל בכיר ב-SHIG. זאת, כאשר עסק ברכש בלתי חוקי של ספקטרומטר מסות, מכשיר המיועד למדידת שיעור האיזוטופים ביסודות כימיים ובפרט בעל שימוש בהעשרת אורניום, אשר נכלל ברשימת הטכנולוגיות הגרעיניות הרגישות ומוגבלות בהפצה. ככל הנראה שאהמוראדי סיים את תפקידו כמנהלPHRC מכיוון שלא הצליח "לספק את הסחורה", או אולי משום שנחשד על ידי המשטר בטהראן במעשי שחיתות. כמחליפו התמנה ד"ר מוחסן  פאח'ריזאדה-מהאבאדי, קצין בכיר ב'משמרות המהפכה' ופרופסור לפיסיקה באוניברסיטת אימאם חוסיין (של 'משמרות המהפכה').  

לא זו בלבד שאוניברסיטת שאריף נועדה לשוות חזות לגיטימית לעסקאות הרכש של PHRC, אלא הייתה גם שותפה לדבר עבירה. מספר מברקים שיורטו הצביעו על מודעות ואף מעורבות ד"ר עלי אכבאר סאלחי, נשיא אוניברסיטת שאריף דאז (שאחרי כן כיהן בתפקידים של נשיא AEOI ושר החוץ וכיום מכהן שנית כנשיא AEOI), בעסקאות הרכש של PHRC. אוניברסיטת שאריף, ואוניברסיטת אמיר כאביר, חברת הדלק האיראנית "קאלא נאפט", וכנראה גם ארגונים איראניים נוספים, נועדו לשמש חזית לגיטימית לעסקאות הרכש. הדברים הגיעו לידי אבסורד בכך שעל פי אחד המברקים, מ-15 בספטמבר 1990, מכוןPHRC פנה לחברה מערב אירופאית גדולה שהתמחתה בביצוע פרויקטים גרעיניים בבקשה לקבל ממנה קטלוג בנושאי התמחותה וביניהם מתקני העשרת  אורניום, כורים גרעיניים ומתקנים למחזור דלק גרעיני מוקרן (שמשמשים להפרדת פלוטוניום) – מתקנים שאין להם דבר וחצי דבר עם גוף אקדמי כאוניברסיטת שאריף.

חוקרי מכון ISIS מארה"ב פענחו את המבנה הארגוני של PHRC מתוך שיטת הספרור השוטף של המברקים ששוגרו על ידי PHRC: אחת הספרות במספר סידורי של כל מברק טלקס התייחסה למחלקה הרלוונטית במכון שהייתה קשורה למברק זה. המחלקות שזוהו הן: 1- פיסיקה גרעינית ונייטרונים, וכנראה גם פיתוח הפצצה 2- צנטריפוגות להעשרת אורניום; 3- העשרת אורניום באמצעות לייזרים; 4- המרת אורניום; 5- גיאולוגיה וחיפושי אורניום; 6- בטיחות קרינה; 7- מטלורגיה ובית מלאכה; 8- מים כבדים; 9- מעבדה אנליטית; 10- כנראה יחידת המחשב; 20- כנראה מחלקת מחקר. אשר למחלקה 1: ב-1995 נחתם חוזה בין שאהמוראדי לבין מדען סובייטי, מומחה לפיתוח נשק גרעיני, אשר הועסק בתכנית הנשק הגרעיני של ברה"מ עד התפרקותה. בהקשר למחלקה 2 שעסקה בצנטריפוגות, יש לציין את עסקאות הרכש הבאות, האופייניות לפרויקט: ספקטרומטר מסות; מכונת איזון לאיזון רוטורי הצנטריפוגות, שנרכשה בתחילת 1991 מהחברה הגרמנית Karl Schenck (יש לציין כי אף הארגון לאנרגיה אטומית, AEOI רכש מ-Schenck שתי מכונות איזון- אנכית ואופקית, שהופעלו בבית המלאכה של נתאנז); מאמצי רכש רכיבי צנטריפוגות כגון עשרות אלפי מגנטים בעלי מאפיינים של מסב עליון בצנטריפוגות מהדגמים הפקיסטניים P1 או P2; מנועי היסטרזיס (hysteresis); מסבי מחט (needle bearings); ועוד. בהתייחס למחלקה 10: בערך בתחילת 1992 נמכר ל-PHRC מיני- מחשב מדגם VAX על ידי חברת DEC הצרפתית, חברת בת של Digital האמריקנית. אוניברסיטאות שאריף ואמיר ק'אביר הוצגו כמשתמשי קצה, על מנת לעקוף את חוק בקרת היצוא האמריקני. כ-50 מברקים, ששוגרו בין יולי 1990 לאוקטובר 1991, התייחסו לרכישת ספרות טכנית בשטחי הגרעין השונים ובפרט בתחום מעגל הדלק הגרעיני. אך אחד מהמברקים התייחס למאמר העוסק בהתקן נפץ צורתי, שעשוי להיות בעל יישום בפיתוח נשק גרעיני. המברקים עסקו בהזמנות שבוצעו על ידי מחלקה  70, ככל הנראה כינוי לספרייה הטכנית של PHRC. אמנם במברקים רבים צוין כי מחלקה 70 מסונפת לאוניברסיטת שאריף, אך בחלק מהם הוזכר שאהמוראדי. באחד מהמברקים פנתה מחלקה 70 לחברה גרמנית וביקשה לשלוח לה קטלוג של מתקן מסוים, כאשר המען למשלוח שציינה היה תא הדואר 16765-1831 בטהראן - תא הדואר של PHRC. זאת ועוד: במברקים שהתייחסו לרכש מיני-מחשב VAX באמצעות חברת DEC הצרפתית צוינה מחלקה 700 כמסונפת לאוניברסיטת אמיר כאביר, כאשר שאהמוראדי צוין כראש מחלקת המחקר באוניברסיטה. על כל פנים, הספרות הטכנית בתחומי הגרעין השונים בהם התעניינה מחלקה 70, וכנראה אף רכשה, לא הייתה מביישת כל ספריית מכון למחקר גרעיני בעולם.

עובדת קיום PHRC נודעה כנראה לראשונה לסבא"א (הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית) ב-2003. בתגובה לדרישת סבא"א לחשוף בפניה את PHRC, איראן מסרה כי המכון הוקם לבניית יכולת התגוננות נגד תקיפה גרעינית ותאונות גרעיניות, אך לא היו מצויים בו חומרים גרעיניים. עוד לטענתה, עסקאות הרכש שבהן היה PHRC מעורב בוצעו עבור אוניברסיטת שאריף לטכנולוגיה וארגונים אחרים באיראן, כאשר המכון סייע בביצוע העסקאות. כמו כן, שאהמוראדי סייע  למחלקות ומעבדות שונות באוניברסיטת שאריף במאמצי רכש של מכשור מדעי, וזאת במסגרת תפקידו כפרופסור באוניברסיטה זו. איראן אף הצהירה כי ב-1998 הוסב ייעוד מכון PHRC ל"מרכז למחקרים ביולוגיים". ברם, המברקים שצוינו לעיל הציגו תמונה הפוכה: PHRC רכש בין היתר פריטי ציוד בתחום  הצנטריפוגות להעשרת אורניום וגם בתחום פיתוח נשק גרעיני. 

למרבה האירוניה, מכשור שנועד למחלקה 6 לבטיחות קרינה - תחום גרעיני לגיטימי, הביא לחורבנו של מטה PHRC בפרבר לאוויזאן-שיהאן. בין 1993 ל-1994 נרכשו מחברת Canberra-Packard האמריקאית והותקנו באיראן 2 מכשירי מניית גוף מלא (WBC - Whole Body Counterss), שנועדו למדידת  קרינה ומורכבים על גבי קרונות נגררים. אמנם אוניברסיטת שאריף הייתה רשומה כמשתמש הקצה של העסקה, אך לפחות אחד מהמכשירים הותקן באתרPHRC בלאוויזאן-שיהאן. אולם ב-2003 נודע לסבא"א על הימצאות מכשיר WBC בלאוויזאן-שיהאן, עובדה מחשידה בקיום פעילות גרעינית כלשהי בתחום  האתר – בסתירה לטענת איראן כי מתנהלים בו מחקרים בתחום הביולוגי. בשל כך סבא"א דרשה מאיראן לאפשר לפקחיה לבדוק את האתר וליטול ממנו דגימות קרקע. בינתיים, בתחילת 2004 איראן "גילחה" לחלוטין את פני קרקע האתר, כולל הריסת מתקניו. לפיכך כאשר ביוני 2004 היא התירה לפקחי סבא"א ליטול דגימות מקרקע האתר, לא נמצאו בהן עקבות חומרים רדיואקטיביים. מסתבר שהאיראנים הצליחו להכחיד כל סימן לפעילות גרעינית שהתנהלה בעבר במקום. ההסבר שהשלטונות האיראניים מסרו לסבא"א בדבר "גילוח האתר" היה מאד מקורי: לפיו הבעלות על לאוויזאן-שיאן עמדה במחלוקת בין משרד ההגנה לבין עירית טהראן, ולאחר פסק דין שנקבע לטובת העירייה, הוחזרה לה הקרקע, וזו החליטה ליישר את השטח. 

כשהתברר לאיראנים כי PHRC נחשף, הוחלף כינויו ל"מכון לפיסיקה שימושית" (IAP Institute of Applied Physics), ותפקידיו עוצבו מכאן ועד סוף 2003 במסגרת תכנית בראשות ד"ר פאח'ריזאדה שכינויה היה AMAD, אולם בעקבות כיבוש עיראק על ידי ארה"ב ב-2003 החליטה הנהגת איראן לעצור את התכנית, ופאח'ריזאדה העביר אפוא את פרויקט פיתוח הפצצה לאוניברסיטת מאלק אשתאר לטכנולוגיה (Malek Ashtar University of Technology) בטהראן, הקשורה למשרד ההגנה. הוא גם הקים לשם כך את "הארגון לחדשנות ומחקר הגנתיים", שהועבר לאתר חדש. כינויו של הארגון בפרסית היה SPND, ולראשונה נמסר על אודותיו בתקשורת ב-2011, על ידי אנשי האופוזיציה האיראנית בארה"ב. בהמשך הסתבר לסבא"א כי פאח'ריזאדה הינו אישיות המפתח במאמץ הגרעין הצבאי של איראן, ובשל פעילותו הענפה הוא זכה בתקשורת לתואר "אבי הפצצה הגרעינית של איראן", אולם ככל הידוע, כל פניות סבא"א לאפשר לה לתשאלו נדחו על ידי איראן.

בפברואר 2003 אפשרה איראן למנכ"ל סבא"א לבקר במפעל העשרת האורניום בנתאנז, וזאת לאחר שקיומו נודע לסבא"א ב-2002 באמצעות תצלומי לוויין שנמסרו לה על ידי קהיליית המודיעין האמריקנית. אולם איראן "גררה רגליים" בהמשך שיתוף הפעולה עם סבא"א, ועשתה זאת בחוסר רצון וטיפין-טיפין. לכן במידה רבה, חשיפת PHRC הייתה בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל". במבט לאחור, ניתן אפוא לקבוע כי הייתה בכך תרומה להטלת העיצומים מצד האו"ם ומדינות המערב על איראן בעשור הקודם, ולפיכך להאטה משמעותית בהתקדמות איראן לפצצה. 

1,600- מברקי טלקס, שיורטו על ידי יחידה סוכנויות ביון במערב בין השנים 1988 ל-1994, פתחו "תיבת פנדורה" של תכנית הגרעין האיראנית. הם הולידו מאמצי איסוף ומחקר נמרצים בקהיליית המודיעין המערבית, שחשפו קיום תכנית איראנית חשאית לפיתוח נשק גרעיני. תכנית זו התנהלה במקביל לפעילויות במסגרת "הארגון האיראני לאנרגיה אטומית" (Atomic Energy Organization of Iran - AEOI), שהמשטר האיראני ביקש להציגן כלגיטימיות וכמי שנועדו "למטרות שלום". שפע מברקי הטלקס שוגרו בין "המכון לחקר בפיסיקה" (Physics Research Center - להלן PHRC) בטהראן לבין חברות שונות במערב. המידע נבחן בזירה הטכנולוגית המערבית, ולאחר פיצוחו וניתוחו  התקבלה תמונה טובה למדי על המכון, עיסוקיו ומבנהו הארגוני. זמן מה תהו והתווכחו בקהיליית המודיעין המערבית אם PHRC נועד לשמש כארגון העוסק ברכש חשאי עבור תכנית הגרעין האיראנית, או הינו מכון מחקר לכל דבר ועניין. מכל  מקום, בשל חשאיותו וכפיפותו של המכון למשרד ההגנה האיראני, היה ברור כי עיסוקיו בתחומי הגרעין השונים, כגון הכשרת אורניום לדוגמה, נועדו לשרת תכנית גרעין צבאית. 

מכון PHRC נחשף לראשונה בתקשורת כבר בסתיו 1997 במאמרם של אנדרו קוך וז'אנט וולף בכתב העת Nonproliferation Review היוצא לאור בארה"ב, אולם סוגיית 1,600 המברקים פורסמה החל מפברואר 2012 על ידי מכון המחקר הוושינגטוני החשוב  ISIS (Institute for Science and International Security) בראשות דיוויד אולברייט, מכון המתמחה בסוגיות תפוצת נשק השמדה המונית ברחבי העולם. ברם, העיתונאי האמריקני גארת' פורטר (שכבר במלחמת וייטנאם בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת נודע כפעיל אנטי-מיליטריסט רדיקלי) התנגד בתוקף להערכת מכון ISIS והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בסוגיית PHRC, שלדבריו הסתמכה על שרותי המודיעין המערביים, ולדעתו נבעה ממניעים אנטי-איראניים. הוא טען כי פרשנות המברקים המיורטים שעל פיה הוערך PHRC כעוסק בפיתוח נשק גרעיני הינה "טעות יסודית", וכן תמך בטענת איראן כי פעילות הרכש של PHRC התנהלה במישור האקדמי-אוניברסיטאי. אשר לטענותיו של פורטר, אכן ייתכן כי חלק רב מהפריטים שנרכשו על ידי PHRC הינם דו שימושיים ויש להם גם יישומים  אזרחיים, אולם הערכת כל הפריטים כמכלול אחד הצביעה על תכנית גרעין צבאית. כידוע, "עוף הנראה כברווז, מגעגע כברווז וכן מתהלך ועף כברווז – הינו ברווז".      

החל מהקמת PHRC ב-1988 ועד התמסדותו ב-1998, עמד בראשו ד"ר סעיד עבאס שאהמוראדי-זאווארה המכון צמח מתוך הקבוצה התעשייתית של שאהיד חמאת, SHIG (Shahid Hemmat Industrial Groupp) - ארגון הכפוף למשרד ההגנה האיראני שעיקר עיסוקו היה בפיתוח טילים בליסטיים, ובהמשך היה כפוף למכון ERI (Education Research Institute) של משרד ההגנה. מטה  PHRC שכן בפרבר לאוויזאן-שיהאן בצפון טהראן, אולם לד"ר שאהמוראדי היו  משרדים אף באוניברסיטת שאריף לטכנולוגיה ובאוניברסיטה הפוליטכנית אמיר כאביר, שתיהן בטהראן. שאהמוראדי החל להיות מעורב בתכנית הגרעין כבר ב-1988, כמנהל בכיר ב-SHIG. זאת, כאשר עסק ברכש בלתי חוקי של ספקטרומטר מסות, מכשיר המיועד למדידת שיעור האיזוטופים ביסודות כימיים ובפרט בעל שימוש בהעשרת אורניום, אשר נכלל ברשימת הטכנולוגיות הגרעיניות הרגישות ומוגבלות בהפצה. ככל הנראה שאהמוראדי סיים את תפקידו כמנהלPHRC מכיוון שלא הצליח "לספק את הסחורה", או אולי משום שנחשד על ידי המשטר בטהראן במעשי שחיתות. כמחליפו התמנה ד"ר מוחסן  פאח'ריזאדה-מהאבאדי, קצין בכיר ב'משמרות המהפכה' ופרופסור לפיסיקה באוניברסיטת אימאם חוסיין (של 'משמרות המהפכה').  

לא זו בלבד שאוניברסיטת שאריף נועדה לשוות חזות לגיטימית לעסקאות הרכש של PHRC, אלא הייתה גם שותפה לדבר עבירה. מספר מברקים שיורטו הצביעו על מודעות ואף מעורבות ד"ר עלי אכבאר סאלחי, נשיא אוניברסיטת שאריף דאז (שאחרי כן כיהן בתפקידים של נשיא AEOI ושר החוץ וכיום מכהן שנית כנשיא AEOI), בעסקאות הרכש של PHRC. אוניברסיטת שאריף, ואוניברסיטת אמיר כאביר, חברת הדלק האיראנית "קאלא נאפט", וכנראה גם ארגונים איראניים נוספים, נועדו לשמש חזית לגיטימית לעסקאות הרכש. הדברים הגיעו לידי אבסורד בכך שעל פי אחד המברקים, מ-15 בספטמבר 1990, מכוןPHRC פנה לחברה מערב אירופאית גדולה שהתמחתה בביצוע פרויקטים גרעיניים בבקשה לקבל ממנה קטלוג בנושאי התמחותה וביניהם מתקני העשרת  אורניום, כורים גרעיניים ומתקנים למחזור דלק גרעיני מוקרן (שמשמשים להפרדת פלוטוניום) – מתקנים שאין להם דבר וחצי דבר עם גוף אקדמי כאוניברסיטת שאריף.

חוקרי מכון ISIS מארה"ב פענחו את המבנה הארגוני של PHRC מתוך שיטת הספרור השוטף של המברקים ששוגרו על ידי PHRC: אחת הספרות במספר סידורי של כל מברק טלקס התייחסה למחלקה הרלוונטית במכון שהייתה קשורה למברק זה. המחלקות שזוהו הן: 1- פיסיקה גרעינית ונייטרונים, וכנראה גם פיתוח הפצצה 2- צנטריפוגות להעשרת אורניום; 3- העשרת אורניום באמצעות לייזרים; 4- המרת אורניום; 5- גיאולוגיה וחיפושי אורניום; 6- בטיחות קרינה; 7- מטלורגיה ובית מלאכה; 8- מים כבדים; 9- מעבדה אנליטית; 10- כנראה יחידת המחשב; 20- כנראה מחלקת מחקר. אשר למחלקה 1: ב-1995 נחתם חוזה בין שאהמוראדי לבין מדען סובייטי, מומחה לפיתוח נשק גרעיני, אשר הועסק בתכנית הנשק הגרעיני של ברה"מ עד התפרקותה. בהקשר למחלקה 2 שעסקה בצנטריפוגות, יש לציין את עסקאות הרכש הבאות, האופייניות לפרויקט: ספקטרומטר מסות; מכונת איזון לאיזון רוטורי הצנטריפוגות, שנרכשה בתחילת 1991 מהחברה הגרמנית Karl Schenck (יש לציין כי אף הארגון לאנרגיה אטומית, AEOI רכש מ-Schenck שתי מכונות איזון- אנכית ואופקית, שהופעלו בבית המלאכה של נתאנז); מאמצי רכש רכיבי צנטריפוגות כגון עשרות אלפי מגנטים בעלי מאפיינים של מסב עליון בצנטריפוגות מהדגמים הפקיסטניים P1 או P2; מנועי היסטרזיס (hysteresis); מסבי מחט (needle bearings); ועוד. בהתייחס למחלקה 10: בערך בתחילת 1992 נמכר ל-PHRC מיני- מחשב מדגם VAX על ידי חברת DEC הצרפתית, חברת בת של Digital האמריקנית. אוניברסיטאות שאריף ואמיר ק'אביר הוצגו כמשתמשי קצה, על מנת לעקוף את חוק בקרת היצוא האמריקני. כ-50 מברקים, ששוגרו בין יולי 1990 לאוקטובר 1991, התייחסו לרכישת ספרות טכנית בשטחי הגרעין השונים ובפרט בתחום מעגל הדלק הגרעיני. אך אחד מהמברקים התייחס למאמר העוסק בהתקן נפץ צורתי, שעשוי להיות בעל יישום בפיתוח נשק גרעיני. המברקים עסקו בהזמנות שבוצעו על ידי מחלקה  70, ככל הנראה כינוי לספרייה הטכנית של PHRC. אמנם במברקים רבים צוין כי מחלקה 70 מסונפת לאוניברסיטת שאריף, אך בחלק מהם הוזכר שאהמוראדי. באחד מהמברקים פנתה מחלקה 70 לחברה גרמנית וביקשה לשלוח לה קטלוג של מתקן מסוים, כאשר המען למשלוח שציינה היה תא הדואר 16765-1831 בטהראן - תא הדואר של PHRC. זאת ועוד: במברקים שהתייחסו לרכש מיני-מחשב VAX באמצעות חברת DEC הצרפתית צוינה מחלקה 700 כמסונפת לאוניברסיטת אמיר כאביר, כאשר שאהמוראדי צוין כראש מחלקת המחקר באוניברסיטה. על כל פנים, הספרות הטכנית בתחומי הגרעין השונים בהם התעניינה מחלקה 70, וכנראה אף רכשה, לא הייתה מביישת כל ספריית מכון למחקר גרעיני בעולם.

עובדת קיום PHRC נודעה כנראה לראשונה לסבא"א (הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית) ב-2003. בתגובה לדרישת סבא"א לחשוף בפניה את PHRC, איראן מסרה כי המכון הוקם לבניית יכולת התגוננות נגד תקיפה גרעינית ותאונות גרעיניות, אך לא היו מצויים בו חומרים גרעיניים. עוד לטענתה, עסקאות הרכש שבהן היה PHRC מעורב בוצעו עבור אוניברסיטת שאריף לטכנולוגיה וארגונים אחרים באיראן, כאשר המכון סייע בביצוע העסקאות. כמו כן, שאהמוראדי סייע  למחלקות ומעבדות שונות באוניברסיטת שאריף במאמצי רכש של מכשור מדעי, וזאת במסגרת תפקידו כפרופסור באוניברסיטה זו. איראן אף הצהירה כי ב-1998 הוסב ייעוד מכון PHRC ל"מרכז למחקרים ביולוגיים". ברם, המברקים שצוינו לעיל הציגו תמונה הפוכה: PHRC רכש בין היתר פריטי ציוד בתחום  הצנטריפוגות להעשרת אורניום וגם בתחום פיתוח נשק גרעיני. 

למרבה האירוניה, מכשור שנועד למחלקה 6 לבטיחות קרינה - תחום גרעיני לגיטימי, הביא לחורבנו של מטה PHRC בפרבר לאוויזאן-שיהאן. בין 1993 ל-1994 נרכשו מחברת Canberra-Packard האמריקאית והותקנו באיראן 2 מכשירי מניית גוף מלא (WBC - Whole Body Counterss), שנועדו למדידת  קרינה ומורכבים על גבי קרונות נגררים. אמנם אוניברסיטת שאריף הייתה רשומה כמשתמש הקצה של העסקה, אך לפחות אחד מהמכשירים הותקן באתרPHRC בלאוויזאן-שיהאן. אולם ב-2003 נודע לסבא"א על הימצאות מכשיר WBC בלאוויזאן-שיהאן, עובדה מחשידה בקיום פעילות גרעינית כלשהי בתחום  האתר – בסתירה לטענת איראן כי מתנהלים בו מחקרים בתחום הביולוגי. בשל כך סבא"א דרשה מאיראן לאפשר לפקחיה לבדוק את האתר וליטול ממנו דגימות קרקע. בינתיים, בתחילת 2004 איראן "גילחה" לחלוטין את פני קרקע האתר, כולל הריסת מתקניו. לפיכך כאשר ביוני 2004 היא התירה לפקחי סבא"א ליטול דגימות מקרקע האתר, לא נמצאו בהן עקבות חומרים רדיואקטיביים. מסתבר שהאיראנים הצליחו להכחיד כל סימן לפעילות גרעינית שהתנהלה בעבר במקום. ההסבר שהשלטונות האיראניים מסרו לסבא"א בדבר "גילוח האתר" היה מאד מקורי: לפיו הבעלות על לאוויזאן-שיאן עמדה במחלוקת בין משרד ההגנה לבין עירית טהראן, ולאחר פסק דין שנקבע לטובת העירייה, הוחזרה לה הקרקע, וזו החליטה ליישר את השטח. 

כשהתברר לאיראנים כי PHRC נחשף, הוחלף כינויו ל"מכון לפיסיקה שימושית" (IAP Institute of Applied Physics), ותפקידיו עוצבו מכאן ועד סוף 2003 במסגרת תכנית בראשות ד"ר פאח'ריזאדה שכינויה היה AMAD, אולם בעקבות כיבוש עיראק על ידי ארה"ב ב-2003 החליטה הנהגת איראן לעצור את התכנית, ופאח'ריזאדה העביר אפוא את פרויקט פיתוח הפצצה לאוניברסיטת מאלק אשתאר לטכנולוגיה (Malek Ashtar University of Technology) בטהראן, הקשורה למשרד ההגנה. הוא גם הקים לשם כך את "הארגון לחדשנות ומחקר הגנתיים", שהועבר לאתר חדש. כינויו של הארגון בפרסית היה SPND, ולראשונה נמסר על אודותיו בתקשורת ב-2011, על ידי אנשי האופוזיציה האיראנית בארה"ב. בהמשך הסתבר לסבא"א כי פאח'ריזאדה הינו אישיות המפתח במאמץ הגרעין הצבאי של איראן, ובשל פעילותו הענפה הוא זכה בתקשורת לתואר "אבי הפצצה הגרעינית של איראן", אולם ככל הידוע, כל פניות סבא"א לאפשר לה לתשאלו נדחו על ידי איראן.

בפברואר 2003 אפשרה איראן למנכ"ל סבא"א לבקר במפעל העשרת האורניום בנתאנז, וזאת לאחר שקיומו נודע לסבא"א ב-2002 באמצעות תצלומי לוויין שנמסרו לה על ידי קהיליית המודיעין האמריקנית. אולם איראן "גררה רגליים" בהמשך שיתוף הפעולה עם סבא"א, ועשתה זאת בחוסר רצון וטיפין-טיפין. לכן במידה רבה, חשיפת PHRC הייתה בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל". במבט לאחור, ניתן אפוא לקבוע כי הייתה בכך תרומה להטלת העיצומים מצד האו"ם ומדינות המערב על איראן בעשור הקודם, ולפיכך להאטה משמעותית בהתקדמות איראן לפצצה. 

אולי יעניין אותך גם