יגאל ידין מלוחם "הגנה" וארכיאולוג לרמטכ"ל השני
נפילתם בי"א באדר תר"ף ( 1 במרס 1920) של טרומפלדור וחבריו בתל-חי הייתה האות להקמת כוח המגן של הישוב היהודי בארגון ה"הגנה". במהלך השנים מציינים תאריך זה כיום ההגנה. תזכורת על הרמטכ"ל השני, רב-אלוף יגאל ידין, שהיה בכיר בהגנה, בטור השבועי של ד"ר אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 09/03/2017
יגאל ידין נולד בירושלים ב-1917 ולמד בגימנסיה העברית ברחביה. ב- 1933 בעיצומם של לימודיו התיכוניים הצטרף ידין לשורות ארגון ההגנה. כנער בן 16 נטל חלק באימוני נשק ושדאות ועבר הכשרה בסיסית כפעיל הארגון במחוז ירושלים. לאחר מכן עבד זמן קצר בממשל הבריטי. בהמשך למד ארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, בעקבות אביו. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 חזר לפעול בהגנה. בקרית ענבים סייע לחברי המקום באימון ובהכנה להגנה מפשיטות של הערבים השכנים. בתקופה זו הצטרף ל"נודדת", המסגרת המבצעית החדשה שהקים מפקד ההגנה, יצחק שדה, ששימשה לפעילות התקפית, סיורים ומארבים אלימים.
בקיץ 1938, בשובו מסיור לימודי אקדמי בתורכיה וביוון זומן למפקדת ההגנה, קבל את כינויו המחתרתי "חגי" ומונה למפקד יחידה ממונעת במשטרת הישובים העבריים שהופעלה תחת פיקוד בריטי. באביב 1940 השתתף בחפירות האקדמיות בתל ג'רישה, הוא תל נפוליון ליד תל-אביב, אך נאלץ להפסיקן ולהשתלם בקורס מפקדים בג'וערה. בסוף אותה שנה מינה יעקב דורי, רמטכ"ל ההגנה, את יגאל ידין, בן 23, לעוזרו האישי ושלישו. כאן ניתן לו כינוי מחתרתי חדש "ידין" כקישור לכינויו של דורי "דן", על בסיס הפסוק מבראשית "דן ידין עמו". במקביל לעבודתו במטה המשיך ידין להדריך בקורס מפקדי מחלקות בג'וערה. בשנת 1943 התמנה לראש יחידת המבצעים של המטה הכללי של ה"הגנה". בקיץ 1945, בסיום מלחמת העולם השנייה, פיקד על קורס מפקדי המחלקות בג'וערה שהכשיר 131 חניכים של דור חדש של מפקדים לארגון.
אחרי פרישתו של דורי היה לידין ויכוח עקרוני עם המפקדים החדשים, משה סנה ויצחק שדה, לגבי כיוון המאבק. ידין סבר כי על ההגנה להיערך ללחימה באויב הערבי בעוד מפקדיו דגלו במאבק בבריטים. לאחר השילוב "המזגזג" שעשה ידין בין הפעילות בהגנה ולימודי הארכיאולוגיה הצליח להשלים בסתיו 1945 את הסמכתו לתואר שני.
ב-16 בנובמבר 1947 מונה יגאל ידין על ידי בן-גוריון לראש אגף המבצעים, בשל מחלתו של יעקב דורי. הוא גיבש אגף בן חמש מחלקות : מבצעים, תכנון, מודיעין, טכנית ומנהלה. הוא שם דגש על פיתוח תורת לחימה למאבק בכוחות בלתי-סדירים, תוך הגנה על נקודות ישוב מבודדות ולחימה בערים המעורבות. חודש מרס 1948 היה רווי בנפגעים ובאובדן שיירות אספקה גדולות והחמרת המצור על ירושלים. בעקבות לקחי הקרבות הללו הוקמה חטיבה יעודית בת כ-1500 לוחמים בפיקודו של שמעון אבידן, מח"ט גבעתי, והצליחה במבצע "נחשון" באפריל 1948 לסמן את המעבר מכוח מחתרתי לצבא סדיר. חטיבות ההגנה רשמו הישגים נאים, כולל כיבוש טבריה וחיפה והבטחת רצף יהודי במערב ירושלים.
בסיום מלחמת העצמאות נטל ידין חלק בוועידת לוזאן בשווייץ, אשר נועדה להשגת שלום בין ישראל ושכנותיה בהמשך להסכמי שביתת הנשק. כישלון הדיונים הביא את ידין למסקנה כי סיבוב מלחמה שני עם הערבים הוא רק שאלה של זמן. בשווייץ התוודע ידין גם לשיטת המילואים של מדינה זו, והתאים אותה לדגם הישראלי עם מינויו לרמטכ"ל.
ב-9 בנובמבר 1949 התמנה רב-אלוף יגאל ידין לרמטכ"ל השני. המערך הסדיר צומצם מ-13 חטיבות ל-3 בלבד והצבא התאים את עצמו לאילוצים הכלכליים. ידין סיים את כהונת הרמטכ"ל ב-7 בדצמבר 1952 והעביר את הפיקוד לרב-אלוף מרדכי מקלף.
תודה למחלקת היסטוריה בצה"ל, מתוך החוברת בעריכת רס"ן גיא אביעד, 2017.
נפילתם בי"א באדר תר"ף ( 1 במרס 1920) של טרומפלדור וחבריו בתל-חי הייתה האות להקמת כוח המגן של הישוב היהודי בארגון ה"הגנה". במהלך השנים מציינים תאריך זה כיום ההגנה. תזכורת על הרמטכ"ל השני, רב-אלוף יגאל ידין, שהיה בכיר בהגנה, בטור השבועי של ד"ר אפרים לפיד
יגאל ידין נולד בירושלים ב-1917 ולמד בגימנסיה העברית ברחביה. ב- 1933 בעיצומם של לימודיו התיכוניים הצטרף ידין לשורות ארגון ההגנה. כנער בן 16 נטל חלק באימוני נשק ושדאות ועבר הכשרה בסיסית כפעיל הארגון במחוז ירושלים. לאחר מכן עבד זמן קצר בממשל הבריטי. בהמשך למד ארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, בעקבות אביו. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 חזר לפעול בהגנה. בקרית ענבים סייע לחברי המקום באימון ובהכנה להגנה מפשיטות של הערבים השכנים. בתקופה זו הצטרף ל"נודדת", המסגרת המבצעית החדשה שהקים מפקד ההגנה, יצחק שדה, ששימשה לפעילות התקפית, סיורים ומארבים אלימים.
בקיץ 1938, בשובו מסיור לימודי אקדמי בתורכיה וביוון זומן למפקדת ההגנה, קבל את כינויו המחתרתי "חגי" ומונה למפקד יחידה ממונעת במשטרת הישובים העבריים שהופעלה תחת פיקוד בריטי. באביב 1940 השתתף בחפירות האקדמיות בתל ג'רישה, הוא תל נפוליון ליד תל-אביב, אך נאלץ להפסיקן ולהשתלם בקורס מפקדים בג'וערה. בסוף אותה שנה מינה יעקב דורי, רמטכ"ל ההגנה, את יגאל ידין, בן 23, לעוזרו האישי ושלישו. כאן ניתן לו כינוי מחתרתי חדש "ידין" כקישור לכינויו של דורי "דן", על בסיס הפסוק מבראשית "דן ידין עמו". במקביל לעבודתו במטה המשיך ידין להדריך בקורס מפקדי מחלקות בג'וערה. בשנת 1943 התמנה לראש יחידת המבצעים של המטה הכללי של ה"הגנה". בקיץ 1945, בסיום מלחמת העולם השנייה, פיקד על קורס מפקדי המחלקות בג'וערה שהכשיר 131 חניכים של דור חדש של מפקדים לארגון.
אחרי פרישתו של דורי היה לידין ויכוח עקרוני עם המפקדים החדשים, משה סנה ויצחק שדה, לגבי כיוון המאבק. ידין סבר כי על ההגנה להיערך ללחימה באויב הערבי בעוד מפקדיו דגלו במאבק בבריטים. לאחר השילוב "המזגזג" שעשה ידין בין הפעילות בהגנה ולימודי הארכיאולוגיה הצליח להשלים בסתיו 1945 את הסמכתו לתואר שני.
ב-16 בנובמבר 1947 מונה יגאל ידין על ידי בן-גוריון לראש אגף המבצעים, בשל מחלתו של יעקב דורי. הוא גיבש אגף בן חמש מחלקות : מבצעים, תכנון, מודיעין, טכנית ומנהלה. הוא שם דגש על פיתוח תורת לחימה למאבק בכוחות בלתי-סדירים, תוך הגנה על נקודות ישוב מבודדות ולחימה בערים המעורבות. חודש מרס 1948 היה רווי בנפגעים ובאובדן שיירות אספקה גדולות והחמרת המצור על ירושלים. בעקבות לקחי הקרבות הללו הוקמה חטיבה יעודית בת כ-1500 לוחמים בפיקודו של שמעון אבידן, מח"ט גבעתי, והצליחה במבצע "נחשון" באפריל 1948 לסמן את המעבר מכוח מחתרתי לצבא סדיר. חטיבות ההגנה רשמו הישגים נאים, כולל כיבוש טבריה וחיפה והבטחת רצף יהודי במערב ירושלים.
בסיום מלחמת העצמאות נטל ידין חלק בוועידת לוזאן בשווייץ, אשר נועדה להשגת שלום בין ישראל ושכנותיה בהמשך להסכמי שביתת הנשק. כישלון הדיונים הביא את ידין למסקנה כי סיבוב מלחמה שני עם הערבים הוא רק שאלה של זמן. בשווייץ התוודע ידין גם לשיטת המילואים של מדינה זו, והתאים אותה לדגם הישראלי עם מינויו לרמטכ"ל.
ב-9 בנובמבר 1949 התמנה רב-אלוף יגאל ידין לרמטכ"ל השני. המערך הסדיר צומצם מ-13 חטיבות ל-3 בלבד והצבא התאים את עצמו לאילוצים הכלכליים. ידין סיים את כהונת הרמטכ"ל ב-7 בדצמבר 1952 והעביר את הפיקוד לרב-אלוף מרדכי מקלף.
תודה למחלקת היסטוריה בצה"ל, מתוך החוברת בעריכת רס"ן גיא אביעד, 2017.
