רצועה עם ביטחון בדרום לבנון

נושא דרום לבנון נמצא בסדר היום הביטחוני של ישראל כבר עשרות שנים.  לפני 32 שנה החליטה ממשלת אחדות לאומית (בראשות פרס-שמיר) על צמצום משמעותי של הכוחות בלבנון והיערכות על הליטני במסגרת שנקראה אזור הביטחון. תזכורת בטור השבועי של ד"ר אפרים לפיד

 

רצועה עם ביטחון בדרום לבנון

צילום: אתר צה"ל

כבר במלחמת האזרחים הראשונה בלבנון בשנים 1958-1957 היה סיוע ישראלי עקיף לממשלת כמיל שמעון  באמצעות תמיכה לוגיסטית לרכבת אווירית איראנית שהטיסה ציוד צבאי מאיראן לבירות. סיוע זה נוהל על ידי מפקדת פיקוד הצפון בפיקודו של אלוף יצחק רבין ובוצע על ידי יחידה 504 וכוחות מבצעיים בגבול הצפון. עיקר הסיוע התמקד בהעברת נשק לנוצרים ושיבוש העברת נשק מסוריה למתנגדי המשטר. מלחמת האזרחים השנייה בלבנון התלקחה ב-13 באפריל 1975 אחרי תקרית אש בבירות בין לבנונים נוצרים-מרונים ומחבלים פלסטינים מ"החזית העממית" בהנהגת ג'ורג' חבש. מלחמה זו סימנה את התחלת פירוקה של לבנון כמדינה עצמאית וריבונית. העימותים התרחבו והיו נושא לטיפול בינלאומי של ארה"ב. קיסינג'ר , שהיה מעורב בתקופה זו באזור בהקשר להסכמי ההפרדה אחרי מלחמת יום הכיפורים, החל לראות באסד שחקן מועיל לייצוב המצב בלבנון ובקש לבחון את עמדת ישראל בנושא  .

   בעקבות ארועי "ספטמבר השחור" בירדן ב-1970 שולחו מפקדות ארגוני המחבלים מעמאן ללבנון. כך התפתחה בלבנון ברית בלתי כתובה בין ישראל וארגוני המיליציה הנוצרית שפעלו בלבנון נגד הכוחות הפלסטינים. בעקיפין עודדו הנוצרים את הסורים לפלוש ללבנון ב-1976 כדי לסייע לנוצרים נגד הפלסטינים, אך בדיעבד הסתבר כי האינטרס הסורי היה להשתלט על לבנון ולספחה לסוריה.

   ב-1976 החלה להיווצר מובלעת נוצרית בדרום לבנון בחסות ישראל. הקמת אזור דרום לבנון בשיתוף עם ישראל החלה במרס 1976, כאשר נפגשו כמה נגדים מיחידה של צבא דרום לבנון, שעמדה להתפרק, עם קציני צה"ל בגזרת מטולה. במקביל החלו התושבים בדרום להתארגן, ומהיחידה המתפרקת נטלו נשק ותחמושת, כדי להגן על יישוביהם מפני התקפות מחבלים מוסלמים. לצורך הגנה ביקשו התושבים גם סיוע חיוני מצה"ל. התחלת שיתוף הפעולה עם צה"ל התבססה על יעוץ והכוונה, סיוע בכמה רובים בריטיים ישנים ובתחמושת. כך נסללה הדרך ליצירת אזור דרום לבנון (אד"ל), אשר התפתח ברבות הימים לצבא דרום לבנון (צד"ל), שהיה מוכר לימים עד פינוי כוחות צה"ל מלבנון במאי 2000.

   מבצע ליטני ב-1978 יצר נוכחות חדשה של כוח או"ם (יוניפיל) בדרום לבנון, אך הוא לא היה מכשול אמיתי מהתגבשות מפקדות מחבלים פלסטינים במיני-מדינה הפלסטינית שהתרקמה בדרום ובמחנות הפליטים בבירות, בצידון ובצור. ביוני 1982 החל מבצע "שלום הגליל", אשר התפתח למלחמת לבנון הראשונה ולנוכחות של 18 שנה של צה"ל בלבנון, עד מאי 2000. שלש שנים אחר תחילת המערכה, לאחר מאות חללים ואלפי פצועים, וביניהם גם שבויים ונעדרים, ניתן האות לשינוי היערכות מקיף של צה"ל בלבנון. ממשלה חדשה של אחדות לאומית, שהתבססה על רוטציה בראשות הממשלה, הושבעה ב-13 בספטמבר 1984 לאחר הבחירות שנערכו ביולי אותה שנה. בתקופת הכהונה הראשונה הצליחו ראש הממשלה שמעון פרס, שר החוץ יצחק שמיר, שר הביטחון יצחק רבין ושר האוצר יצחק מודעי להעביר שתי החלטות מרכזיות: היערכות חדשה בלבנון ותכנית כלכלית לבלימת האינפלציה.

   ב-14 בינואר 1985 קבלה הממשלה החלטה על היערכות צה"ל ברצועת ביטחון בלבנון, לאחר ביצוע נסיגה בשלושה שלבים מאזור צידון. השלב השלישי הסתיים ב- 10 ביוני, שלש שנים לאחר תחילת מלחמת לבנון הראשונה. עלות ההיערכות החדשה בלבנון הוערכה בכ-17 מיליארד שקל. במהלך הנסיגה נמשכו ניסיונות המחבלים לפגוע בכוחות צה"ל וביום הנסיגה האחרון נורו טילי קטיושה לקריית שמונה.

עוד לפני השלמת הנסיגה, במאי 1985, ביצעה ישראל את אחת מעסקות החילופין הגדולות ביותר – 1150 מחבלים עצורים ששוחררו לידי ארגון ג'בריל בתמורה לשלושה חיילי צה"ל (שני חיילי הנח"ל, נסים סאלם ויוסף גרף וחזי שי, השבוי מקרב סולטן יעקוב). את מהלכי ההיערכות החדשה ליווה צוות הסרטה של דובר צה"ל. התוצאה היתה סרט דוקו-דרמה מרשים בשם "שתי אצבעות מצידון", אשר זכה להצלחה מסחררת בארץ ובעולם.

אולי יעניין אותך גם